ג'ורג/ג'ון של גביראלה, PG, בטא שלי.
תהנו 
ג'ון עלה לחדר אחרי עוד איזה ארוחה עם עוד איזה מישהו כביכול חשוב. "אם אני לא אוכל, אז הם מציקים ושואלים מה קרה ולמה אני לא אוכל, ואם אני לא מרגיש טוב. אז אני אוכל. אוף."
הוא נכנס לאמבטיה, לקח את מברשת השיניים, דחף אותה עמוק לגרון והקיא את כל מה שהגוף שלו היה מסוגל. "אוי זה מרגיש כל כך טוב."
הוא שמע צעדים, ומיהר לקום, להוריד את המים ולשטוף את פיו. ג'ורג' נעמד מולו והביט בו בדאגה.
"הכול בסדר? עלית כל כך מהר לחדר."
"כן, פשוט רציתי להשתין..." ג'ון מלמל.
"יש שירותים בלובי." ג'ורג' לא ויתר.
"אה, כן?" ג'ון ענה תוך כדי הליכה מהירה למיטה.
"אתה בטוח שאתה בסדר? אתה ניראה קצת חיוור... להביא לך משהו לאכול או לשתות?"
"לא ג'ורג', הפיתרון שלי הוא לא תמיד עם אוכל כמוך." ג'ון ענה בטון כועס.
הוא רצה להגיד שהוא רק רוצה לעזור, אבל ככה ג'ון.
***
ג'ורג' התחיל לשים לב לכל דבר שג'ון עושה. הוא ממש דאג. ג'ורג' ראה שהוא לא אוכל הרבה כמו בעבר ושהוא אף פעם לא נישאר אחרי הארוחה... "איך מישהו יכול לאכול כל כך מעט?" הוא היה מופתע ולא ממש הבין מה קורה, ולכן הלך לבריאן לדבר על זה.
"תגיד בריאן, אם מישהי לא אוכלת הרבה ונעלמת אחרי כל ארוחה, מה זה אומר?" הוא לא רצה שהוא יחשוד שזה ג'ון. גם אם בריאן מבין בנושא יותר, ג'ורג' רצה לטפל בזה בעצמו.
"אני חושב שזה בגלל ביטחון עצמי מעורער. פעם שמעתי על זה משהו. בעיות אכילה נידמה לי, למה?" הוא גם לא ממש הבין בנושא אבל זה היה עדיף מכלום.
"סתם. פטי אמרה לי משהו על זה שאחותה לא אוכלת מספיק והיא דואגת לה..." ג'ורג' מלמל.
"תגיד לה שזה בעיות אכילה ושסיפרו לי על זה. אמרו לי שזה מאוד מסוכן. לא אוכלים או מקיאים כל מה שאוכלים וזה גורם לבעיות רפואיות." בריאן נבהל וניסה לדלות עוד פרטים על הבעיה הזו.
ג'ורג' נאנח בצער.
"אל דאג אני בטוח שפטי תטפל בזה, היא דוגמנית היא בטח יודעת לאכול טוב ולהיות רזה. היא תעזור לה." בריאן התקרב אל ג'ורג' וניסה לנחם אותו.
ג'ורג' חייך בצער, "טוב בריאן. תודה רבה, אני חושב שאני אלך עכשיו להתאמן באולפן או משהו..."
***
ג'ורג' עלה לחדר שלו ושל ג'ון, ומצא את ג'ון קורא ספר במיטה. הוא התיישב לידו.
"ג'ון אתה יודע שאתה יכול להגיד לי הכל, נכון?" ג'ורג' ניסה להתחיל לדבר על הבעיות האכילה.
"ג'ורג' אתה יודע שאני לא בחורה, נכון?" הוא ענה, ציני כתמיד.
ג'ורג' נאנח, "אתה יכול להגיד לי הכל ואני לא אשפוט אותך." הוא ניסה לקדם את השיחה.
"מה אתה רוצה?"
"שתאכל."
"אני אוכל."
"ואז אתה מקיא."
ג'ון בהה בו לכמה רגעים ואז נשבר, "איך אתה יודע?!"
"ראיתי שאתה בקושי אוכל, ואחר כך עולה לחדר בזמן סיבוב ההופעות המחורבן הזה"
"אני לא רוצה לאכול, אני אעשה מה שאני רוצה."
"ג'ון, בבקשה..."
"תפסיק. תפסיק כל עוד אני רגוע."
"אל תעשה את זה לעצמך, למה אתה עושה את זה בכלל?"
"כי אני שמן. כי אני מגעיל. כי אני הביטל השמן. כי כל פעם שאני מסתכל במראה אני רוצה להקיא שוב. זהו, אתה מרוצה?"
"לא! מאיפה..מה...איך הגעת למסקנות המטומטמות האלה?!"
"לא יודע. זוכר את הכתב שאמר שאני הביטל השמן ואז צחקתם עליי שבועיים אחרי זה?"
"אוף, אני לא מאמין..."
"תאמין" ג'ון החזיר את מבטו לספר ושניהם שתקו.
ג'ורג' נגע בעדינות בפניו הרכות של ג'ון וסובב את ראשו לכיוונו. הוא הסתכל בעיניו ונישק אותו, ופעם נוספת.
"התגעגעתי אלייך. כשהתחתנת עם פטי חשבתי שזה הסוף. אמרת שזה הסוף." ג'ון אמר וחייך חיוך קטן.
"אני אעשה הכל אם תאכל. תאכל בשבילי. אני אעשה כל דבר שתבקש".
"כולם גם ככה עושים כל מה שאני מבקש. אני ג'ון לנון."
"ואני אעשה כל מה שאתה תבקש כי אני אוהב אותך ולא כי אתה ג'ון לנון. אתה יודע את זה."
"זה קשה, ניסיתי. אני יודע שזה חרא אבל אני מרגיש טוב כשאני לא אוכל."
"אבל ג'ון..."
בריאן נכנס לחדר. הוא ראה אותם יושבים קרוב במיטה. "אז מה זוג נאהבים, אתם באים לחזרה? עוד שלושה ימים, סן פרנסיסקו ואז הביתה. אני בטוח שתאהבו את סן פרנסיסקו." הוא אמר תוך כדי גיחוך.
"בריאן שתוק. אתה ההומו בינינו!" ג'ון צעק עליו תוך כדי שהוא מתקדם ליציאה.
***
ג'ון וג'ורג' מיהרו לחדרם כשהחזרה נגמרה.
"באמת תעשה כל מה שאני אבקש אם אני אוכל?" ג'ון אמר לג'ורג' עם מבט שובב בעיניים.
"ברור, אפילו יותר מאז" הוא חייך חיוך חולמני ונוסטלגי.
"טוב...תוריד את החולצה." הוא ציווה.
"לא. לא, חמוד קודם אוכל."
"אוף איתך. טוב, תזמין מה שבא לך עם בקבוק ויסקי גדול."
אחרי כמה דקות של מזמוזים נשמעה מבעד לדלת קריאה, "שירות חדרים!"
"כן, תכנס." ג'ורג' אמר ומיהר להסתדר.
"תודה רבה, אתה יכול ללכת" ג'ון אמר בסתמיות.
המלצר חייך לעברם, "אז, אתם עובדים על שיר חדש או משהו?" הוא כנראה ראה את הגיטרות ליד המיטה.
"אמרתי שאתה יכול ללכת!" ג'ון אמר.
"ג'ון נו תדבר יפה. בכל זאת מעריץ, מפתיע שנשארו לך כאלה אחרי מה שאמרת על ישו. לא, אנחנו לא כותבים שיר, ג'ון ופול הם אלה שכותבים ביחד." הוא חייך אליו ונתן לו שטר של 20 דולר כטיפ.
"וואו אדוני זה מאוד נדיב, תודה." הוא הסתובב והלך.
"טוב, תאכל" ג'ורג' אמר.
"טוב." ג'ון התחיל לאכול במהירות.
'וואו. או שהוא ממש רעב או שהוא ממש התגעגע אליי' ג'ורג' חשב.
***
"טוב הנה סיימתי הכל!" ג'ון הכריז בגאווה וחייך.
"טוב אז בוא לפה..." ג'ורג' ניסה לעשות את הקול הסקסי שלו.
ג'ון צחק בקול רם, "אוי הקול הסקסי שלך מצחיק אותי כל פעם. פשוט תהיה בשקט ותעשה את עבודה כמו שצריך."
"למה, קרה פעם שלא עשיתי אותה כמו שצריך?"
"פשוט תשתוק ותעבוד!"
"טוב, טוב!"
***
"טוב האריסון, באמת שהתגעגעתי אלייך" שניהם שכבו מחויכים ושתו ויסקי.
"אתה מבטיח שתאכל גם כשאני לא רואה?"
"אני...אני אשתדל מאוד. תשתדל לראות, בהתחלה לפחות."
"אני מבטיח, אבל אם פטי מתחילה לשאול שאלות אני אפסיק, טוב?"
"אני אוהב אותך כל כך".
"גם אני, ואני לא רוצה לאבד אותך בגלל שאיזה כתב אידיוט קרא לך שמן."
***
הם באמת אהבו את סן פרנסיסקו. בריאן במיוחד. הכל שם שמח וצבעוני והמון זוגות. לפחות היה להם זיכרון טוב מההופעה האחרונה בסיבוב הופעות האחרון באמריקה.
ושוב - תכתבו, תתרגמו, אבל בעיקר תשלחו לי כל דבר!
הו, ג’ונוש... אני אוהבת את תקופת אלביס-השמן שלך! היא התקופה האהובה עליי! [אתה יפה בכל מצב יא טמבל @:]
השבמחקפיק יפה מאוד D: