פיקצר משעשע של הדר, PG, ג'ון/פול.
תהנו 
"אנחנו באמת חייבים לעשות את זה?"
"למה? אתה
מפחד?"
"לא!"
"אז כן,
אנחנו חייבים לעשות את זה."
"אבל אם
יתפסו אותנו?"
"לא יתפסו
אותנו, ביל."
"אבל ג'ו,
אנחנ-"
"ששש!"
הוא שם את ידו על פי אחיו. "יש לנו עבודה לעשות." ג'ו הסתכל אל מעבר
לקיר הסמטה עליו נשענו. "הנה, תראה את הבית הזה," הוא הצביע, וביל
הסתכל. "מי שגר שם בטח יכול להרשות לעצמו דבר או שניים."
"בסדר,"
ביל אמר. "בוא נעשה את זה."
הם התקדמו בשקט אל
עבר הבית הגדול, שהיה דומם וחשוך. השעה הייתה מאוחרת. פנסי הרחוב האירו את האזור
באור צהוב כהה, כתום כמעט. השניים התחמקו אל החלק המוצל כשג'ו מצא את חלון
השירותים.
הוא הוציא סכין מכיסו, והצליח לפתוח בעזרתו את החלון הנעול. השניים החליקו פנימה, מנסים
להיות כמה שיותר שקטים, והתקדמו במהירות אל עבר הסלון.
"מי אתה חושב
שגר כאן?" שאל ביל בלחש.
"שש... שלא
ישמעו אותך." הוא הסתכל סביבו על הסלון כשביל התקדם אל עבר המטבח. בלי שידעו, מכונית עצרה מחוץ לבית.
קולות
של צעדים נשמעו מעבר לדלת הראשית. "שיט!" ביל סינן, והסתכל על ג'ו כששמעו את
המפתח מוכנס אל תוך המנעול. "מה עכשיו?"
"מהר, מתחת
לשולחן!"
הם הצליחו להתחמק
ממש כשהדלת נפתחה. שני גברים נכנסו בשקט, לוחשים אחד לשני.
נשמעה סגירת דלת.
ביל הסתכל על רגליהם של שני העומדים בפחד קל, מנסה כמה שפחות לזוז.
"היה לי כיף
היום," אמר אחד הקולות.
"גם
לי," אמר השני. "אנחנו צריכים לעשות את זה לעיתים קרובות יותר..."
ביל וג'ו לא יכלו שלא לזהות את הקולות המפורסמים שדיברו בלחש.
"כן. ואתה
יודע מה עוד אנחנו צריכים לעשות, ג'וני?"
"מה, פול?"
"את
זה..." קולות של שני זוגות שפתיים נפגשים בנשיקה נשמעו עד אל מתחת לשולחן. שני
האחים הסתכלו זה על זה במבטים מופתעים, לא מאמינים למשמע אוזניהם. ג'ון לנון ופול
מקרטני? מהביטלס? הם... הם בעצם-
"ממ... אני
מסכים לחלוטין. מה אתה אומר, שניקח את החוויה המדהימה הזאת איתנו לחדר קצת יותר
נוח?"
פול הסתכל עליו.
"לא," הוא חייך ומשך את ג'ון אליו, עד ששניהם נפלו על הספה. "אנחנו
לבד." קולות נשיקותיהם התגברו ביחד עם קולות של אנחות ונשימות חזקות.
ביל וג'ו הסתכלו
זה על זה, לא מאמינים שהם נקלעו למצב הזה. ליבו של ביל החסיר פעימה מבהלה כשבגדים
החלו ליפול ממש לידו. "ג'ו..." הוא אמר חלש עד כמה שיכול היה, מסתכל על
אחיו בזעם מתגבר.
"תירגע,"
לחש בחזרה, "אנחנו תקועים כאן. אין מה לעשות." ביל הסב את מבטו מאחיו, ואטם את אוזניו עם ידיו.
- - -
בבוקר שלאחר מכן,
התעוררו שני האחים אחרי לילה ארוך ומייגע. ביל הסתכל לצידו וראה שהספה ריקה.
"הם
הלכו?" שאל ג'ו.
"כן. בוא נצא
מכאן."
השניים ברחו אל חדר
השירותים ויצאו דרך החלון. הם הלכו לאט, עייפים והמומים מהלילה הקודם.
"ג'ו."
"מה?"
"אני הולך
למצוא עבודה."
כבר אמרתי לך, אבל הנה שוב - הוא מהממי!! D:
השבמחקייאי! תודה בשמתול
השבמחק