פיק שאני תרגמתי, ג'ורג'/ג'ון, שנכתב במקור ע"י 749_penny_lane מ-cellarfulofboys.
הכותבת המקורית לא ציינה את הדירוג, אבל אני מניחה שזה יהיה PG.
לפני הקריאה, מציינת הכותבת ארבעה דברים:
1. יום הולדתו של ג'ון, שהוא כמובן ב-9 באוקטובר.
2. מייקל אברם תקף את ג'ורג' ב-30 בדצמבר, 1999. הוא נכנס לביתם דרך השער בזמן שהעבירו שמפניה לכבוד חגיגות המילניום.
3. יש כאלו שמאמינים שהתקיפה קשורה למותו של ג'ורג' כמעט שנתיים לאחר מכן.
4. ג'ורג' האמין שאפשר ליצור קשר עם המתים וטען שחווה זאת כמה פעמים.
תהנו!
ג'ורג' ידע שג'ון ניסה לומר לו משהו, אבל המסר לא היה ברור.
באופן כללי, הוא שנא ימי הולדת והנצחות יום השנה, אבל הוא החליט שביום ההולדת ה-59 של ג'ון, הגיע הזמן ליצור קשר. זה יכול היה להיעשות במדיטציה או דרך סמים. הוא העדיף לקחת פטריות הזיה.
ג'ורג' ישב בביטחון ונתן למחשבותיו לעבור לתחומים אחרים, כמו שעשה פעמים רבות לפני כן. ג'ון ניגש אליו עם חיוך, נראה כמו ב-1967, בתקופה שהם לקחו סמים.
"זכרת את יום ההולדת שלי, הא? האחרון של המילניום. או שזה יהיה בשנה הבאה?"
"חשבתי שכבר לא אכפת לך מימי הולדת. או מלוח השנה. או מהוויכוחים של מתי המילניום מתחיל, ב-2000 או ב-2001. זה קצת שרירותי, איך שאנחנו בוחרים למספר הכל. לא?"
"לא משנה מה אתה או אני חושבים, יש הרבה פסיכים שם בחוץ שנדלקים מדברים כמו מילניום, הארי. ניסיתי להזהיר אותך בקשר לזה."
ג'ורג' הרגיש שעוברת בו צמרמורת. "להזהיר אותי? אז זה כן היית אתה כשראיתי את 'פנטזיה כפולה' בכל מקום. וגם העורב הזה שצווח ליד החלון שלי."
"כן, טוב, אבל זה כן תפס אותך, נכון? הייתי חייב להזהיר אותך. יש לך משוגע משלך שם בחוץ, חושב עליך באובססיביות."
"מה השם שלו?"
"אני לא יכול לומר."
"איפה..."
"גם את זה אני לא יכול."
"אז מה הנקודה...?"
"אתה יכול להלחם בבן זונה. זה מה שתעשה, בעצם. אתה לא חייב למות, ג'ורג'. לא אם אתה בוחר בכך."
"למה שאני-"
"כי אתה יותר מדי רגיש, לעזאזל. תמיד היית. אתה לא יכול לתת לאיש הזה להגיע אליך. תזכור: החיים הם לא רק אשליה, או מה שהגורו שלך אמר לך. אני מתכוון, הם כן אשליה. אבל גם לא. זה כמו באליסה בארץ הפלאות- להאמין בשני דברים שסותרים אחד את השני לפני ארוחת הבוקר." ג'ון שם את ידו על כתפו של ג'ורג' וחייך אליו חיוך מטופש. "אל תוותר על החיים שלך או תאבד מישהו בגלל איזה איש מטורף, אוקיי?"
ג'ורג' נעצר. "אוליביה ודהאני רוצים אותי כאן, אז לא ממש תכננתי את זה."
"אני שמח לשמוע." ג'ון הושיט את ידו כדי לבלגן את שיערו של ג'ורג' כמו שתמיד היה עושה, אבל ג'ורג' לקח את הזרוע שלו ומשך אותו לחיבוק, שהרגיש מוצק ואמיתי באופן מפתיע.
"גם אני התגעגעתי אליך," ג'ון לחש. "אבל אתה לא אמור להיות כאן עדיין. מבין?"
"לא."
"אתה תגיע לכאן בסופו של דבר, לצערי. עכשיו, בוא נלך לטייל."
***
ג'ורג' הרגיש צביטה קטנה של חרדה כשחשב על המפגש שלו עם ג'ון. למה הוא לא יכול היה לזכור את מה שג'ון אמר לו? זה היה בגלל הפטריות?
ג'ון הזהיר אותו מאוד על משהו. אבל אז אמר שהכל יהיה בסדר כל עוד הוא לא מוותר. זה היה די מעודד.
טוב לדעת שג'ון עדיין שמר עליו. לעזוב את העולם החומרי לא יהיה כזה נורא כשהזמן יבוא.
אבל עכשיו, הוא ואוליביה צריכים לנוח. מסיבת המילניום תהיה רק בעוד יומיים.
פיק מגניב מאוד!
השבמחקאבל יש משהו שלא הבנתי- איך זה שג’ורג’ וג’ון ניהלו את השיחה הזאת ביום ההולדת של ג’ון, אם חגיגות המילניום יהיו בעוד יומיים?...
עבר זמן
השבמחקזה לא ממש הרגיש ככה... אבל הו וול
השבמחק