סוף כל סוף, אחרי שבועיים ומשהו בלי פיקים בכלל, בשמת שולחת לנו משמיים פיק בן 5 פרקים+אפילוג, ג'ון/פול, PG-13 על השפה. הדר הייתה הבטא.
תהנו!
נובמבר 1965
"זה כל כך
ברור שהוא מאוהב בו," פטי לחשה.
"כן! אני
לא מבינה איך היא לא רואה את זה." מורין הוסיפה.
"זאת
הצלחת האחרונה." סינתיה נכנסה למטבח והכריזה, מה שגרם לשתי הנשים האחרות
לשתוק. "על מה דיברתן?" היא שאלה, והסתכלה עליהן.
"סתם, תוכנית
בטלוויזיה." פטי אמרה, וחזרה לכיור ולשטיפת הכלים. מורין חייכה, ולקחה מגבת
כדי לעזור בייבוש.
סינתיה הוציאה
את הקינוח שהכינה והחלה לארגן אותו. מהחדר הסמוך אפשר היה לשמוע את הבנים צוחקים,
ולהריח את עשן הסיגריות הכבד.
"נו, כמה
זמן אתן חושבות שיעבור עד שג'יין ופול יחזרו?"
"יומיים."
פטי השיבה וצחקה.
"אני
נותנת להם שבוע," סינתיה אמרה ממקומה ליד השיש.
"הם מאוד...
החלטיים..." מורין אמרה, ושלוש הבנות צחקו.
***
"לפעמים
אני רוצה לתפוס אותה ולהראות לה, לגרום לה להבין."
"גם אני,
אבל אני חושבת שזאת האחריות שלו לספר לה מה קורה... אני לא רוצה לחשוב בכלל מה
יקרה לג'וליאן המסכן."
"היא
תישבר, והוא ישאיר אותה לב-" הן השתתקו ברגע שסינתיה חזרה.
"אתן
חייבות להפסיק עם השתיקות האלה כל פעם שאני נכנסת לחדר." סינתיה אמרה חצי
בצחוק, חצי לא.
"את חייבת
להפסיק להיכנס לחדר כשאנחנו מדברות על יום ההולדת שלך!" מורין אמרה, אחרי
מספר שניות.
שתיקה מילאה את
המטבח, והקול היחד שניתן לשמוע היה ג'ון ופול שרים שיר טיפשי. מורין ופטי החליפו
מבט, בו סינתיה הבחינה, אבל היא לא אמרה כלום.
"שנחזור
לבנים?" פטי הציעה.
***
"ואתמול,
כשהוא שם את היד שלו על הברך של ג'ון, וחייך..."
"כן, גם
אני ראיתי! והמבט שלו כשהוא מספר בדיחה."
"וגם
ג'ון- אחרי כל בדיחה שהוא מספר או כל שטות שהוא עושה, הוא בודק אם פול צחק."
"הם
מאוהבים. זה נורא!"
"אני
אפילו לא חושבת על סינתיה כבר, זה פשוט... מזעזע. את חושבת שהם...?"
"שוכבים? אלוהים,
אני מעדיפה שלא לחשוב על זה."
"מורין,
ג'ורג' הגיע. אני אדבר איתך מאוחר יותר."
"אוקי,
כדאי שאני אתחיל להתכונן לארוחת ערב. לילה טוב."
"לילה
טוב." פטי חייכה והניחה את שפופרת הטלפון במקום.
"על מה
דיברתן בלהיטות כזאת?" ג'ורג' אמר וחיבק אותה מאחור.
"כלום,
כלום. אתה רעב?"
"תמיד,"
ג'ורג' השיב ושניהם צחקו.
***
"היי,
סינתיה," פול אמר, כשהשניים נכנסו לבית.
"היי, פול,"
סינתיה נישקה אותו על הלחי, ופנתה לג'ון. הוא נישק אותה ונכנס לסלון. פול הלך
אחריו וסינתיה נשארה לבד, לסדר את המעילים ולנקות את הבוץ שהשניים הכניסו איתם.
'הן לא דיברו
עליהם, הן לא דיברו עליהם...' היא חזרה לעצמה בראש, והכריחה את עצמה לחייך. זה היה
יום מבלבל. היא לא יכלה להפסיק לחשוב על השיחות של מורין ופטי מהערב הקודם, ורק
ניסתה להאמין שהן לא דיברו עליה.
"ג'ון,
אתה יכול ללכת להביא את ג'וליאן ולהכין אותו לארוחה? אני צריכה לנקות פה שנייה."
היא קראה, וחיכתה לתשובה.
"אני אלך,"
פול השיב, לאחר שג'ון גלגל את עיניו והעמיד פנים שהוא מת, לא רוצה לעלות למעלה.
הוא חייך לג'ון, ויצא מהסלון. שלח מבט קצר לסינתיה ועלה לקומה השנייה של הבית הענק.
"מתי
הארוחה תהיה מוכנה?" הוא שמע את ג'ון שואל, ממש לפני שנכנס לחדר המשחקים. את
התשובה הוא פספס.
"היי,
ג'ול!" פול אמר וחייך לילד הקטן. הוא היה כבר כמעט בן שלוש, ועם השיער שלו הוא
נראה כמו הביטל החמישי והקטן. 'יותר קטן מרינגו, זה בטוח,' הוא חשב לעצמו.
"פולי!"
הילד צעק וחייך חיוך ענק לדוד פול. הוא קם ורץ לחבק את הרגל שלו. פול הרים אותו,
ולקח אותו איתו בחזרה לסלון, לא לפני שהם נכנסו לשטוף ידיים בכיור הקרוב.
***
"אני אוהב
לראות אותך ככה, איתו..." ג'ון לחש ונישק את שיערו פול, שישב על השטיח, נשען
על רגלי הספה ושיחק עם ג'וליאן.
"ממש
משפחה קטנה ומאושרת," פול חייך, וליטף את שיערו של ג'וליאן.
"הארוחה
מוכנה!" סינתיה נעמדה בכניסה לחדר ואמרה.
הסצנה מולה
בלבלה אותה עוד יותר ממש שהיא כבר הייתה. ג'ון שכב על הספה, ראשו צמוד לראשו של
חברו. פול נשען יותר עליו מאשר על הספה, וחייך חיוך רחב, וג'וליאן ישב בין רגליו
ושיחק על המכונית צעצוע החדשה שקיבל ביום הקודם מרינגו.
השלושה הסתכלו
אליה, וקמו לאט-לאט. פול הרים את ג'וליאן ומסר אותו לג'ון, כשזה קם גם הוא. ידו של
הילד הלכה ישר לשיערו הארוך של אביו, שחייך וחיבק אותו קרוב. סינתיה חייכה, אבל כשראתה
את פניו של פול, החיוך נעלם. הוא הסתכל עליו בהערצה מוחלטת, בחיוך רחב, ועיניו
מאושרות... הוא לא היה צריך לדבר כדי להראות כמו אהבה יש בו לגבר השני.
וכך המשיכה
הארוחה. היא כבר לא ידעה אם היא ממציאה, אם זה תמיד היה ככה או שהיא פשוט שמה לב
לזה עכשיו כי היא מחפשת תשובה. בסיום הארוחה, היא השכיבה את ג'וליאן לישון וסידרה
את המטבח. ושוב, כל מה שיכלה לשמוע היה צחוקם של ג'ון ופול.
"סין,
אנחנו יוצאים לסיבוב קצר. כבר נחזור." ג'ון הכניס את ראשו למטבח ואמר, ויצא
בלי לחכות לתשובה.
ג'ון לקח את
ידו של פול ומשך אותו החוצה. הוא נישק אותו וחיבק חזק, ממש כשיצאו משדה ראייתה של
אשתו.
"ג'ון,
תפסיק," פול הזהיר.
"למה? מי
יראה אותנו? אנחנו לא בלונדון, אין כאן מעריצות שעוקבות אחרינו או מצלמות
ועיתונאים משועממים."
"כי... כי
ככה. מספיק שנישקת אותי ליד ג'וליאן. מה אם הוא יגלה לסינתיה?"
"הוא ילד
קטן, הוא לא מבין."
"אבל, מה
א-" פול התחיל לומר, אבל ג'ון שם את אצבעו על שפתיו והשתיק אותו. הוא נישק את
האצבע בתמורה, והתחיל ללכת בחצר הענקית שהקיפה את הבית.
"אני אוהב
את המקום הזה," פול אמר וחייך בחשכה. ג'ון אפילו לא היה צריך להסתכל כדי
לראות את החיוך שהכיר כל כך טוב.
"אני אוהב
אותך, אתה יודע."
"גם אני
אותך, ג'וני... אבל אנחנו צריכים לחזור פנימה."
"אנחנו לא
חייבים."
"אנחנו
כן, קר לי."
השניים צחקו,
וג'ון משך את חברו לחיבוק אחרון. הוא נישק את אפיו, ואז לחי אחת ואת השנייה,
ולבסוף נשיקה ארוכה על השפתיים, צובר לעצמו מעט מהריח של פול עד הפעם הבאה שהם
יהיו לבד.
***
סינתיה החלה
לשטוף את הצלחת האחרונה כששמה לב לשני הבנים עומדים בחוץ. היא ראתה אותם צוחקים,
וחייכה. 'הם חברים כבר שנים, וזה כל מה שזה... את סתם דואגת.' היא אמרה לעצמה,
וחזרה לצלחת. היא הרימה שוב את עיניה וראתה
שהם מתקרבים זה לזה. הידיים של ג'ון מקיפות את פול ומקרבות אותו אליו, נחות קצת
מתחת למותן, וידיו של פול על ג'ון. ואז הוא נישק אותו. על האף, על הלחיים ואז...
הצלחת נפלה
מידה, והיא עצמה את עיניה, חושבת שאם תעשה, כך אז זה לא באמת יקרה. כשהיא פקחה
אותן, השניים כבר לא היו שם.
***
"היה נחמד
הערב," היא אמרה כשהיא וג'ון נכנס למיטה.
"כן,"
ג'ון מלמל ולא הפנה את מבטו מהספר שקרא.
"ג'וליאן
כל כך אוהב את פול..."
"כן..."
ג'ון ענה, אבל הפעם גם חייך.
"הוא בטח
יהיה אבא מעולה, אם רק הוא וג'יין כבר יפסיקו להתנהג כמו ילדים."
"הוא יכול
למצוא מישהי טובה יותר."
"מישהי...
או מישהו?" סינתיה שאלה.
"מה? למה
את מתכוונת?"
"אולי הוא
ימצא בחור טוב שישמור עליו ויחמם אותו בלילה קריר... כמו הלילה, לדוגמא."
הוא הסב אליה
את מבטו. "מאיפה זה בא?"
"סתם."
היא כבר התחרטה על מה שהיא אמרה, "לא משנה."
"סינתיה!"
ג'ון אמר, וסגר את הספר, "על מה את מדברת?!"
"אל תצעק,
אתה תעיר את ג'וליאן."
"תסבירי
לי קודם על מה את מדברת!"
"ראיתי
אתכם, אוקי? ראיתי אותך מנשק אותו, וכולם כבר יודעים את זה חוץ ממני. הוא מאוהב בך
ואתה בו, אפילו פטי ומורין שמו לב, והן 'מרחמות' עליי. על האישה המסכנה שבעלה בוגד
בה עם גבר!"
"תירגעי!"
ג'ון ביקש, וקם מהמיטה, היא קמה גם היא, ועצרה אותו לפני שיצא מהחדר.
"תלך
אליו, אל ההומו הקטן שלך."
"תשתקי!"
"משחק
אותה גבר חזק ומאיים, מתחיל עם כל אישה שהוא רואה, ולא אכפת לו מאף אחד! ואחר כך
מה?! אחרי שהקסמת את כל הבנות? עולה לחדר במלון ומזיין את החבר הכי טוב שלך! או
שהוא מזיין אותך? אתה מגעיל אותי!"
ג'ון התחיל
להתלבש, ותפס מזוודה, "תלך! עדיף לי ככה!"
"את
משוגעת! את אפילו לא יודעת אל מה את מדברת!"
"אתה
נשוי! אתה בוגד בי!"
"התחתני
איתך רק בגלל ההיריון, ואת יודעת את זה! ידעתי שאת לא תצליחי לעבור את זה
לבד."
"אתה
פחדן! הייתי מצליחה הרבה יותר בלעדייך!"
ג'ון סגר את
המזוודה ויצא מהחדר. הוא נכנס לחדר העבודה ולקח את הדפים האחרונים ואת מחברת השירים
הנוכחית, הכניס לתיק של הגיטרה ולקח גם אותו. בינתיים הוא שמע אותה בוכה. היסטרית.
זורקת דברים על הקירות והרצפה.
הוא יצא בשקט
מהחדר, והלך לזה של ג'וליאן. "תתרחק ממנו!" סינתיה צרחה, פניה אדומות
ומלאות דמעות.
"הוא בא
איתי!"
"אל תיגע
בו! סוטה!"
"את לא
תגידי לי מה לעשות עם הבן שלי, ואני לא משאיר אותו איתך! לא ככה!"
"רוצה לתת
לו לבחור? כמו שאמרו לך?" היא כבר לא חשבה על מה שהיא אמרה, היא רק רצתה
להוציא את כול מה שלא אמרה כבר שנים. "רוצה להישאר עם אימא או אבא, ג'וליאן?
תבחר!" היא אמרה וצחקה בעיניים דומעות.
ג'ון הרגיש את
הדמעות עולות. "סינתיה, אני מזהיר אותך."
הוא ניסה
להישאר רגוע, לא להתעצבן, לא להרביץ לה. 'תשמור את זה בפנים, לנון. תיקח אותו
ותיסע לפול. הכול יהיה בסדר.'
"אתה חושב
שאתה מפחיד מישהו? אתה סתם, הכול אצלך זה סתם הצגה!"
הוא פתח את
הדלת של חדרו של ג'וליאן, ומצא אותו שוכב במיטה בעיניים פתוחות, דמעה נוזלת במורד
לחיו, מגיעה לצוואר. "אבא," הוא קרא, וג'ון התקרב אליו וחיבק אותו.
"תפסיקו."
"אמרתי לך
לא לגעת בו!"
ג'ון כבר לא
הקשיב לה. הוא הוציא את ג'וליאן מהמיטה, ומצא זוג נעליים. "שים אותם,"
הוא אמר לילד, ונתן לו גם את הדובי האהוב עליו.
"הוא לא
הולך איתך! תצא כבר מהבית שלי!" סינתיה התיישבה על הרצפה ובכתה.
"הבית
שלך?" ג'ון אמר, "הבית שלי. אני שלמתי עליו. אני קניתי לך את כל
הבגדים, והרהיטים, והכלים, ואת צורחת עלי. צוחקת עלי."
הוא הרים את
ג'וליאן, ולקח את המזוודה ביד השנייה. "אני נוסע לפול עכשיו, ואני נותן לך עד
יום ראשון להוציא את כל הדברים שלך מפה."
הוא התחיל לרדת
במדרגות, משאיר אותה בוכה מאחוריו. "ואולי אני פחדן, אבל אני לא שקרן. אני
אוהב את פול. והוא אותי. ולא אכפת לי אם תקראי לי הומו, או סוטה. לפחות אני יודע
מי אני, ומה אני!"
מותח!
פיק מדהים, בשמת! כל הכבוד לך 
ואני רוצה שתקחו ממנה דוגמה, כן?
ייאי! אמרתי לך, פיק יפהפה D:
השבמחקפסמתתתתתתתתתת האעאעאאהאאא!ו׳ה זה נהדר!
השבמחקמעולה!
השבמחק