הכירו את JL64, כותבת חדשה ומגניבה שהחליטה להצטרף לכותבות הבלוג. ברוכה הבאה!
זהו פיק ג'ן על ג'ורג' ומעריצה שלו, ג'ניס, G. אני הייתי הבטא.
תהנו!
עיירה קטנה בניו אינגלנד, 1964.
"אמא! אמא!" ג'ניס בת החמש-עשרה צעקה כשנכנסה לביתה. "אמא! אמא! אמא!"
"כן, חמודה?" אמה ענתה בניסיון להיות סבלנית.
"נחשי מה?!" קראה ג'ניס.
"לנחש מה, חמודה שלי?" היא התקרבה אל בתה הנרגשת ומחתה בעזרת מטלית לחה את הזיעה שעל מצחה.
"נחשי מי יגיע מחר לבית הספר!"
"אממ... אני לא יודעת, ג'ניס. זה מישהו שאני מכירה?"
"אמא! הביטלס מגיעים מחר לבית הספר שלי!!!" היא כמעט צרחה. "הביטלס! הלהקה שאני הכי אוהבת בעולם כולו! מי יודע? אולי מחר אני אזכה לפגוש סוף-סוף את ג'ורג'י!"
"ג'ורג'י? מי זה ג'ורג'י?" נשמע קול מחדר הכניסה.
"אבא, אבא, אבא! הביטלס מגיעים מחר לבית הספר שלי!" היא סיפרה לו בהתלהבות. "נכון שזה פשוט נפלא?!"
"נכון, מתוקה שלי," הוא נישק את אשתו.
"אבא, אתה מרשה לי לקחת מחר את מצלמת הפולרואיד שלך?"
"בוודאי, חומד. הרי בטח תרצי להצטלם עם הביטלס שלך מחר."
ג'ניס ואמה הכינו למחר את הבגדים הכי יפים שהיו לה בארון- חולצה לבנה וחצאית משובצת. היא התקשתה להירדם אבל הבינה שכדי להראות טוב מול הביטלס, במיוחד מול ג'ורג', היא צריכה לישון לפחות שמונה שעות.
בבוקר כשהתעוררה, כל מה שראתה מולה היה ג'ורג'. ג'ורג' בכל פינה בחדר: על הקירות, על לוח השעם, מודבק ליד מערכת השעות שהוקצתה לה בבית הספר, פוסטרים של הביטלס מהסרט "לילה של יום מפרך"...
היא הלכה להתלבש ולהתארגן. כשירדה למטה היא גילתה שאמה הכינה לה ארוחת בוקר מיוחדת ושאביה עדיין לא יצא לעבודה. לפני שהתיישבה לאכול, הוא הוציא את מצלמת הפולרואיד מנרתיק מיוחד והדריך אותה איך להשתמש בה. היא תלתה את המצלמה על צווארה בעזרת הרצועה שהייתה מחוברת למצלמה ותלתה את תיק הגב שלה על כתפיה. היא בדיוק יצאה מפתח ביתה כשנזכרה, עלתה למעלה לחדרה והורידה מהקיר תמונה ממוסגרת של ג'ורג'.
בחצר בית הספר שרצו בנות בחבורות שהחזיקו שלטים תוצרת בית. הבנים שוחחו עם חבריהם על כמה שהביטלס הורסים להם את הסיכויים להתחיל עם הבנות.
בשעה רבע לתשע נשמע הצלצול, אבל אף תלמיד לא נכנס לבית הספר. חמש דקות אחר כך יצא המנהל ואמר שבמידה והשיעור הראשון לא יתקיים כרגיל, הוא יבטל את ההופעה.
"אוף... איזה מנהל מבאס יש לנו..." התלוננו התלמידים. כולם נכנסו לכיתות כולל ג'ניס, שלא היה לה אכפת אם יהיה שיעור או לא. היא הייתה בהיי כמו שבחיים לא הייתה.
לשיעור הראשון, המורה של הכיתה של ג'ניס הכינה חידון על הביטלס וג'ניס נהנתה מכל רגע שעבר. היא החזיקה בהתרגשות את התמונה של ג'ורג' ולא עזבה אותה לרגע. ככל שזמן ההופעה עבר, כך ההתרגשות שבגופה של ג'ניס איימה להכניע אותה יותר ויותר.
בעשרים לעשר, כל בית הספר יצא החוצה לחצר אל מול במה "מאולתרת" מבטון. הבנות שבקהל פרשו את השלטים שלהן. ג'ניס החליטה להתמקם ליד קבוצה של בנות שעל שלטן היה כתוב באותיות ענקיות: "חולות עלייך, ג'וני!!!" ג'ניס חשבה שג'ון אולי מצחיק ושנון, אבל ג'ורג' הרבה יותר מקסים. חמש דקות אחר כך הביטלס הגיעו במכונית רולס רויס שחורה. כשהגיעו לחצר בית הספר, כל הבנות החלו לצרוח ולהניף ולנופף בשלטים שלהן.
ג'ניס הרגישה שראשה מסתחרר. היא נשמה עמוק ובאיטיות, ולאט-לאט היא נרגעה. לאחר כיוון וחימום ארוכים- הביטלס סוף- סוף התחילו את ההופעה. השיר הראשון היה כמובן "היא אוהבת אותך" שגרם לכל הבנות מסביב להתחיל לצרוח.
הצרחות שלהן נשמעו גם במרחק שבעה בלוקים- שהעירו את האנשים שעדיין ישנו. ג'ניס הרגישה שהיא עומדת להתפוצץ אם ג'ורג' לא ישיר. לאחר כמה דקות הוא עבר לעמוד מול המיקרופון הראשי. "3,2,1, ו..."
הוא שר את "אל תטרידו אותי". ג'ניס רצתה לצרוח מרוב אושר, אבל היא ממש לא רצתה לרדת לרמה הידועה של הביטלמניה: 'אלוהים שישמור! ג'ורג' הריסון עומד במרחק של חמישה מטרים ממני ואני מרגישה שאני עומדת להתעלף מרוב אושר!!!'. לידה עמד האמרגן של הביטלס- בריאן אפשטיין- והיא החליטה לנסות להרשים אותו בעזרת העובדה שהיא ידעה את כל המילים של השיר. הוא ראה שהיא מחזיקה תמונה של ג'ורג' והעיר לה ש"מעריצות של ג'ורג' אי אפשר למצוא בכל מקום," היא ענתה לו שג'ורג' 'תפס' לה את העין.
"מה אתה אומר, כדאי לי לצעוק לו?"
"נסי." הוא השיב לה. "אולי הוא ינופף לך."
"טוב... אז אני מנסה." שלוש, ארבע ו... "ג'ורג'!!!"
ג'ורג' הסתכל סביב לראות מי קרא לו. ג'ניס נופפה לו, והוא הניד בראשו לכיוונה, הוריד יד מהגיטרה לשבריר שנייה ונופף לה בחזרה, והשיב את ידו בחזרה לגיטרה.
ג'ניס כמעט התחרפנה. הוא נופף לה בחזרה! הוא שם לב אליה! "הוא נופף לי! הוא שם לב אליי!" היא קראה באוויר.
הבנות שעמדו לידה הסתכלו עליה במבט מתנשא.
השיר האחרון בהופעה היה "אני שמח פשוט לרקוד איתך". לקראת סיום השיר, הבנות עם המבט המתנשא החליטו לדחוף את ג'ניס בסיום ההופעה. בשורה האחרונה של השיר הם דחפו את ג'ניס קדימה "בלי כוונה". כל הזכוכית של התמונה התנפצה כשג'ניס נפלה לרצפה וידיה נפצעו ודיממו משברי הזכוכיות החדים.
"אופס..." נערה אחת אמרה בקול.
השיר נגמר, ואיתו גם ההופעה. לאחר שהביטלס השתחוו קרה דבר מפתיע: ג'ורג' השעין את הגיטרה על המגבר, ירד מהבמה בקפיצה ורץ לכיוון ג'ניס. הוא שלח לבנות שמאחוריה מבט שאומר 'אתן עוד תבכו היום' והתכופף לעבר ג'ניס. היא הרימה את ראשה והסתכלה עליו כאילו הוא המושיע שלה.
הוא התחיל לדבר ראשון. "היי, את בסדר?!" היא לא יכלה להגיב, היא הייתה מבועתת. ג'ורג' הריסון, האליל שלה, הביטל האהוב עליה, פאקינג רץ לבדוק אם היא בסדר. הוא תפס את פרקי ידיה לאחר שהיא כמעט התעלפה, והפך אותם כדי להסתכל כפות הידיים המדממות שלה.
"בואי, נלך לאחות." היא לא זזה מילימטר. "אה... את לא יכולה לקום?... טוב." הוא העביר את כפות ידיו מתחת לשני בתי השחי שלה והקים אותה על הרגליים. ג'ניס לא האמינה שזה קורה לה. הוא התכופף שוב לרצפה והרים את התמונה שנותרה אחרי שהזכוכית נשברה ושם אותה בתוך המקטורן כאילו אמר, 'בזה נטפל אחר כך'. המצלמה עצמה לא נפגעה- ג'ניס דאגה להכניס אותה לתיק הגב כי היא ידעה שהיא לא תוכל לצלם מרוב התרגשות.
בדרך לחדר האחות הוא שאל איש (שקפא במקום וצרח) איפה נמצא חדר האחות. כשהגיעו לדלת הוא הצמיד את אוזנו לדלת ונקש ברכות עליה. האחות פתחה את הדלת והזמינה את שניהם להיכנס לחדר. "ג'ורג', נכון? יש איזו בעיה?"
"כן, היא נפלה על זכוכיות שבורות בסוף ההופעה." ג'ורג' ענה לאחות.
"בואי, שבי על המיטה." ג'ניס התיישבה על המיטה והראתה לאחות את כפות ידיה.
"המ... הדימום לא חמור במיוחד, אבל אני אצטרך לחבוש את שתי כפות הידיים."
"איך קוראים לך?" שאל ג'ורג'.
"ג'-ג'-ג'ניס..." היא ענתה.
"אז את זו שנופפת לי באמצע ההופעה?" שאל אותה ג'ורג'.
"כ-כן... זאת הייתי אני. האמרגן שלכם אמר לי לנסות."
"מי? בריאן?" הוא שאל אותה בחיוך.
"אממ... כן, נדמה לי שככה קוראים לו... הוא עמד לידי כל ההופעה, חוץ מהקטע שנפלתי." היא אמרה.
"את מתכוונת בטח שדחפו אותך." הוא תיקן אותה.
"כן," היא ענתה לו בחזרה.
"את יודעת למה הן עשו את זה? את מכירה אותן בכלל?" ג'ורג' שאל אותה.
ג'ניס משכה בכתפיה.
האחות סיימה לחבוש את ידיה. היא החליטה שג'ורג' וג'ניס מבוגרים בשביל בלון או מדבקה, אז היא נתנה להם סוכרייה על מקל והם יצאו מחדרה. מחוץ לחדר האחות, ג'ורג' שאל את ג'ניס אם הוא יכול להחליף איתה סוכרייה. "בטח, איזה טעם יש לך?" היא שאלה אותו,
"לימון, ולך?"
"דובדבן, בוא נחליף."
ג'ורג' הוציא את התמונה מהמקטורן והסתכל עליה. "התכוונת להראות לי את זה?" הוא שאל אותה.
"כן... רציתי שתחתום לי עליה. וגם אבא שלי השאיל לי את המצלמה שלו." היא הוציאה את המצלמה מתיק הגב שלה. "אפשר להצטלם איתך?" היא שאלה אותו.
"בוודאי!" איש שעבר במסדרון הסכים לצלם אותם פעמיים על רקע קירות בית הספר. ג'ורג' הניח את ידו מסביב לכתפה של ג'ניס. היא הייתה כל כך שמחה לראות שסוף- סוף הרגע הזה הגיע. לאחר מכן, הם נכנסו לכיתה ריקה.
"איך את מאייתת את השם שלך?" הוא שאל אותה.
"J-A-N-I-S." הוא שם תמונה אחת שיצאה מהמצלמה ואת התמונה הגדולה על שולחן. על התמונה הגדולה יותר הוא כתב: 'לג'ניס, באהבה, ג'ורג' הריסון.' "הנה, עכשיו תוכלי לתלות אותן בחדר שלך."
תמונה קטנה אחת הוא שמר לעצמו.
מהמסדרון נשמעו צרחות בסגנון 'ביטלמניה', ושלושת חברי הלהקה הנותרים הגיחו בריצה מפינת המסדרון. ג'ניס הסתכלה עליהם מלמטה ולא האמינה שיש לה כזה מזל: כל הארבעה ביום אחד!
"שלום, איך קוראים לך?" ג'ון שאל אותה.
"קוראים לה ג'ניס." ענה ג'ורג'.
"ג'ניס אמרת שקוראים לה?" אמר ג'ון. "המ..."
סיפור ענק!!!!
השבמחק