והנה חוזר אלינו החלק השני מתוך חמישה של הפיק של ליזי, PG הפעם, בטא של הדר. ג'ון/פול, כמובן.
תהנו!
הגשם ירד
בעוצמה, בלילה החשוך הזה, וניתן היה לשמוע רעמים כל כמה דקות. פול שכב במיטתו עם
ספר וכוס תה, מכוסה בשמיכה עבה וחמה, שוכח את הקור שבחוץ, ומתעלם מהגשם – הם לא
מפריעים לו.
הוא חשב על
היום שהיה לו. זה היה יום ארוך. הוא קם באיחור, ורץ בכל הבית בזמן שהתארגן. אחרי
נסיעה קצרה ומהירה מדי לסטודיו, הוא גילה ששכח את המחברת עם השירים שהם צריכים
לעבוד עליהם, וחזר לביתו. כשהגיע לסטודיו בפעם השנייה, ג'ון כבר היה שם, והוא,
ג'ורג' ורינגו חיכו לו.
הם עבדו וסיימו
שני שירים שחייבים להיות מוכנים לאלבום הבא. אחר כך הם גם היו צריכים להצטלם לשער
של מגזין, ולסיים את הראיון לכתבה ו...
הוא הרגיש כל
כך עמוס, לחוץ ועייף, אבל כשמבטו תפס את זה של ג'ון והשניים חלקו חיוך, הכול הרגיש
כל כך הרבה יותר טוב.
הם נסעו ביחד
לבית של ג'ון, שיחקו קצת עם ג'וליאן ואכלו ארוחה חמה. סינתיה שוב שאלה אותו על
ג'יין, וג'ון שוב צחק על זה שהם נפרדו בפעם החמישית השנה. ואז הוא וג'ון יצאו
לטיול, והחזיקו ידיים, ופול הרגיש שהכול מושלם. כמו בסרט.
זה היה מן רגע
של שלווה ורוג-
"פול!"
הוא שמע צעקה, ודפיקה חזקה על דלת הבית. "פול! תפתח!" פול קם מהמיטה,
וירד לקומה הכניסה. הוא ניגש לדלת.
"ג'וני,
זה אתה?"
"כן...
תפתח כבר." ג'ון אמר, רגוע יותר.
פול פתח את
הדלת ומולו מצא את ג'ון, חצי רטוב מחזיק מזוודה וגיטרה, ולידו עמד ג'וליאן בפיג'מה
ומעיל. "ג'ון? מה קרה?"
"היא
גילתה," ג'ון אמר והסתכל על פול לרגע. השניים נכנסו, ופול עזר לג'ון עם
הדברים שהביא. את ג'וליאן הם השכיבו לישון בחדר האורחים בקומה השנייה, ואז התפנו
להכין כוס תה חמה.
"תודה,
לאב." ג'ון אמר כשפול הגיש לו את הספל מעלה האדים.
"אז מה
קרה?"
"היא ראתה
אותנו מתנשקים..."
"אז פשוט
עזבת?" פול שאל, מבולבל.
"עזבתי כי
היא התחילה להתחרפן. היא קראה לי סוטה, וצרחה עלי. אמרה לי לא להתקרב לג'וליאן,
ושאנחנו צריכים לתת לו לבחור, כמו שהם עשו לי."
"...אתה
בטוח שזאת הייתה סינתיה?"
"כן, אבל...
אף פעם לא ראיתי אותה ככה." ג'ון אמר, קם מהמיטה עליה הם ישבו, והתחיל
להתפשט.
"אז איך
זה שהוא פה?" פול שאל, וקם להביא לג'ון מגבת.
"לא ממש
שאלתי אותה. יש לך פיג'מה בשבילי?"
"במגרה
השנייה. והיא לא התנגדה?"
"לא הייתה
לה הזדמנות, פשוט קמתי והלכתי." ג'ון סיים להתלבש, ושם את המגבת על שיערו.
"ובאת
אלי?" פול אמר וחייך.
ג'ון זרק לו
מבט משועשע, "חשבתי לנסוע לג'ורג', אבל ידעתי שאצלך אני גם אקבל סקס
טוב."
פול צחק, חיוכו
רק גדל. "בוא למיטה."
"אני לא
באת רוצה ס-"
"אני
יודע, אבל אתה עדיין צריך לישון איפשהו הלילה."
"אה,
אוקי," ג'ון חייך ונשכב ליד פול וכרך את ידו מסביבו. "לילה טוב,
פולי."
"לילה
טוב."
***
"זה לא
הולך להיות כל כך פשוט."
"אבל אני
אימא שלו!"
"כן, אבל
אין לך מקור פרנסה קבוע, וגם הבית רשום על שם בעלך."
"הוא לא
בעלי!" סינתיה אמרה. "והוא בקושי בבית."
"כן, אני
מבין."
"אני לא
מוכנה שג'וליאן יישאר איתו."
"העבודה
שלי היא להבטיח לך שזה לא יקרה, ואני אעשה אותה הכי טוב שאני יכול, אבל ברצינות –
הוא השיג את אחד עורכי הדין הטובים ביותר שאפשר למצוא ו-"
"אבל זה
הבן שלי! ג'ון אפילו לא רצה אותו."
"גברת
לנון, בבקשה."
"פאוול."
"כן,
כמובן. אני חושב שכרגע יותר חשוב שתמצאי לעצמך מקום מגורים, כי אני בספק אם הוא
יוותר על הבית."
"אבל זה
הבית שלי..."
"סינתיה...
כמו שאמרתי, אני אעשה את כל מה שאני יכול."
***
"אבל אתה
לא צריך אותו." פול אמר וקיפל עוד חולצה שהייתה זרוקה בארון.
"אבל אני
רוצה אותו." ג'ון אמר ממקומו על המיטה, והמשיך למיין את הבגדים שהוא רוצה
לשמור.
"למה? יש
לנו את הבית שלי..."
"בדיוק,
זה הבית שלך."
"ומה
הבעיה עם זה? אתה רוצה לקנות חצי ממנו?"
"לא
יודע."
"אנחנו
יכולים להפוך את החדר אורחים לחדר הקבוע של ג'וליאן, ואת החדר השני לחדר עבודה
שלך."
"זה עדיין
הבית שלך. אנחנו לא יכולים לגור ביחד."
"למה
לא?"
"היי,
פולי, תסתכל עליי. אתה יודע שאני רוצה, אבל זה... זה לא אפשרי."
"זה
שאנחנו גרים ביחד לא אומר שאנחנו ביחד."
"אבל
אנחנו כן."
"אז? מי
בדיוק הולך לחשוד?"
"בריאן
יהרוג אותנו."
"ואז
יתאבד בעצמו..." פול הוסיף, והשניים צחקו.
"אוקיי.
אני אעבור אלייך, אבל אני עדיין לא רוצה שהיא תישאר שם."
"למה
לא?"
"ואם בסוף
כן נעבור לקנווד," ג'ון חייך, מתעלם מהשאלה של פול, וקם מהמיטה, התמתח והתקרב אליו, "נזדקן
ביחד עם ג'וליאן והנכדים..."
"איזה
נכדים בדיוק? הוא בקושי בן שלוש."
ג'ון נישק את
פול, "זה אף פעם לא מוקדם מידי."
***
"את חושבת
שהיא שמעה אותנו?"
"אולי.
שאלתי את ג'ורג' אם הוא ידע על זה, והוא אמר לי שלא."
"זה לא
הגיוני, הם ביחד כל היום."
"אני
יודעת. אני חושבת שהוא שיקר."
"אני אשאל
את רינגו. מעניין מה הוא יגיד."
"היא כזאת
מסכנה. נשארה בלי כלום."
"ואם הוא
ייקח את ג'וליאן..."
"את חושבת
שאנחנו צריכות לבקר אותה?"
"אני לא יודעת.
השאלה היא איך הבנים מתייחסים אליה..."
"כן..."
***
הם ישבו בחדר הלבן והקר הזה, מחכים לשמוע את גזר הדין. פול, ישב מאחורי
ג'ון, שהגניב לו מבט כל כמה דקות. סינתיה ישבה בדוכן העדים.
גם היא וגם ג'ון היו מצוידים בעורכי דין מנוסים.
"גברת לנון, מדוע את חושבת שהילד צריך להישאר איתך?"
"אני אימא שלו. אני ילדתי אותו."
"אני חושש שזה לא נימוק חזק מספיק."
"ג'ון בגד בי."
"בסדר, זה לא אומר שהוא אבא רע. את חייבת להבין שאנחנו חושבים על הילד
ועל מי שיוכל לפרנס אותו ולהעניק לו את כל מה שהוא צריך."
"אני מבינה, אבל..."
"כרגע, לפי מיטב ידעתי, את לנה במלון בעיר, וזה לא מקום קבוע. את
עובדת?"
"לא, אני עדיין מחפשת."
"אני יודע שזאת בעיה."
"גם מצאתי דירה שאני אעבור אליה בקרוב."
"אני מצטער, אבל עד שלא תמצאי מקור פרנסה קבוע, אני חייב להשאיר את
הילד עם"
"הוא בגד בי עם גבר."
"גברת לנון, את מודעת לעובדה שזאת עברה על החוק?"
"כן."
שתיקה מילאה את החדר.
"אני... אני המ, אני לא חושב שיש לגברת את הזכות או הצורך להזכיר את
העובדה הזאת בפורום הזה, אדוני." עורך הדין של ג'ון קם ואמר. קוטע את השקט.
"שב, בבקשה. מר. לנון, האם מה שהיא אמרה זה נכון?"
ג'ון שתק. הוא הסתכל על עורך הדין שלו במבט מבולבל. "אדוני השופט,
זוהי האשמה מופרחת!" אמר עורך הדין.
"שאלתי את מר. לנון! אדוני, יש לך משהו להוסיף, או שאני צריך להבין את
השתיקה שלך כהסכמה?"
"אני... אני לא יודע מה להגיד." ג'ון מלמל.
אאוץ' על בריאן );
אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני במתח! 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה