פרק שלישי ויפהפה מתוך חמישה שנכתב ע"י בשמת, PG, ג'ון/פול. הדר הייתה הבטא.
תהנו!
"אין לה הוכחות! הם לא יכולים לעצור אותך רק כי
היא אמרה!" פול צעק.
"מקרטני, תירגע כבר! אף אחד לא הפליל אותך. זה אני, אני אדאג
לזה." ג'ון אמר.
"אני לא דואג לעצמי! אני פשוט לא רוצה לבוא לבקר אותך בכלא בשנים
הקרובות!"
"פולי," ג'ון התקרב אליו, אבל פול התרחק, "הכול יהיה
בסדר."
"איך בסדר?"
"מר לנון, מר מקרטני." העורך דין נכנס ואמר, וסימן לשניים
להתיישב בצד השולחן.
"נו, מה סוכם?" פול שאל.
"סיכמנו שהיא צריכה להציג ראיות שמוכיחות שמה שקרה באמת קרה. היא ספרה
לעורך הדין שלה על מה שהיא ראתה."
"היא לא יכולה לפגוע בפול, נכון?" ג'ון שאל, וחיפש את ידו של
חברו מתחת לשולחן.
"אני לא יכול להבטיח כלום."
"סליחה על העיקוב." בריאן אמר כשנכנס, והתיישב לידם. "יש
דרך לשמור את כל זה בסוד?" הוא שאל, על אף שכבר ידע את התשובה.
"השגתי צו איסור פרסום על התיק, אבל ככל שזה יתקדם, זה יהיה יותר קשה.
במיוחד אם נפסיד, כמובן."
"בבקשה, אל תיתן לזה לקרות." היד של ג'ון לחצה על של פול.
פול זז בכיסא שלו כשהרגיש את ידו של ג'ון. הכול נהיה מסובך מידי.
"פול, אני חושב שכדאי שתחזור לג'יין, וג'ון צריך למצוא... סיבה אחרת
לגירושים." בריאן אמר, והעביר את ידו בשערו. "אנחנו נקדים את היציאה של
האלבום, זה יעסיק את התקשורת."
"מה עם ג'וליאן? איפה הוא?"
"הוא עדיין עם העובדת הסוציאלית. היא שואלת אותו על הבית ועל מערכת
היחסים שלו איתך ועם סינתיה," אמר העורך דין, "עכשיו, מר. לנון, אני
צריך שתחתום על כמה טפסים ושתסביר לי כמה דברים נוספים." הוא הוסיף והסתכל על
פול ועל בריאן. "אני אשמח אם נישאר לבד."
"אוקיי. פול, אתה חושב
שתספיקו לסיים עם ההקלטות עד סוף החודש?"
"בריאן, אני מצטער, אבל לא ממש אכפת לי. אתה יכול לברר איפה ג'וליאן?
אני לא רוצה שהוא יהיה לבד."
"פול, זה חשוב."
"בריאן, בבקשה."
***
"אני עדיין לא מבין למה לא סיפרת לי על זה קודם. היינו יכולים להימנע
מכול המשפט."
"לא רציתי לפגוע בו. הוא—"
"אני צריך עדויות. את מכירה עוד מישהו שיודע? שראה אותם?"
"אני לא יודעת. אולי ג'ורג' או רינגו."
"והם ידברו?"
"א... אני... אני לא חושבת."
"אז הם לא עוזרים לי!"
"ג'ון פעם הרביץ למישהו כי הוא קרא לו הומו."
"אוקי, אפשר לדבר איתו. איך קוראים לו?"
"בוב משהו. וולר, אני חושבת."
"אוקי, אני אשיג אותו. מה עוד?"
"אני ראיתי אותם. זה לא מספיק?"
"לא. אבל גם את תעידי."
"אוקיי."
"את חייבת לתאר גם את הנוחות שלהם אחד ליד השני, הנגיעות, המבטים.
וכמובן את כל מה שראית."
"כמובן."
***
"ג'ולי!" פול נכנס לחדר וחייך כשמצא את ג'וליאן על הרצפה משחק
באחד המשחקים שנתנו לו.
הילדה שהייתה עם ג'וליאן חייכה לעברו. "שלום, אני לוסי."
"פול." הוא אמר ולחץ את ידה. ג'וליאן קם, ורץ לקראת פול.
"פולי!" הילד חייך, כשפול הרים אותו גבוה וחיבק אותו.
"מה שלומך, ילד?"
"כיף!"
"יופי. אתה רעב?"
"כן!"
"אני יכול לקחת אותו?" פול שאל את לוסי, והיא חייכה והנהנה.
"ביי ג'וליאן."
"ביי לוסי."
***
"וואו. זה היה יום ארוך."
"אתה בטח שזה בסדר שאתה פה?"
"כן, פול. שום דבר עוד לא קרה, ואף אחד לא רודף אחריי."
"אני יודע, אבל-"
"אבל מה? אם אתה רוצה שאני אלך, אני אלך."
"תדבר איתה. היא תבין! איזה סיבה יש לה להמשיך עם זה?"
"היא תקבל אותו, ואת כל הכסף שלי. זאת הסיבה!"
"ג'ון... אני מפחד."
"אל תפחד... אני אהיה בסדר." ג'ון קירב את פול אליו, וחיבק אותו.
"תפסיק."
"פול, אתה מוכן להירגע?"
"אני אישן בסלון, תישאר כאן. ג'וליאן בחדר שלו."
"פולי, בבקשה. תישאר איתי."
"אני לא יכול."
"כן, אתה כן. בבקשה..."
פול נאנח, ובלי תשובה יצא מהחדר.
***
"הוא מבקש
לדבר איתך לבד."
"אני לא
רוצה."
"זה עדיף.
הוא בטח יציע לך הצעה, ואז אני ואת נדבר עליה ונשיג את העסקה הטובה ביותר."
"לא! מגיע
לו לשאת בעונש פעם אחת."
"גברת
פאוול, את חייבת להבין שלהיכנס למשפט עכשיו ייקח הרבה זמן, וזה רק יפגע
בילד."
"ג'וליאן
יהיה בסדר. הוא ילד חכם וחזק."
"רק תדברי
איתו. אני לא מבקש הרבה."
היא הסכימה.
היא הייתה חייבת להסכים. ג'ון הרי תמיד מקבל מה שהוא רוצה. גם לה לא היה כוחות
למשפט ארוך, אבל היא רצתה שיכאב לו, בדיוק כמו שכאב לה.
***
"היא
הסכימה." ג'ון אמר לאחר שהניח את שפופרת הטלפון בחזרה במקום.
"מעולה."
פול השיב, והמשיך לסדר את הניירות שהיו זרוקים על הרצפה.
"כן. אני
חושב שאני אצא לקנות סיגריות, אתה צריך משהו?"
"לא, תודה
ג'ון."
"ביי."
ג'ון אמר, הוא הסתכל על פול לכמה שניות, וחיכה לתשובה. כשזאת לא הגיעה, הוא הסתובב
ויצא מהחדר.
"ביי."
פול לחש ששמע את דלת הכניסה נטרקת. הוא הביט מהחלון הקטן שלצידה, וצפה בג'ון נכנס
למכונית ויוצא מהחנייה. שניהם הרגישו את הלחץ. הלחץ שהתחיל להתגנב לכל דבר שהם
עשו. בין אם זה לישון באותה המיטה, או החדר, וגם אם זה לנסוע ביחד לאולפן ולהקליט.
***
"ותביא לי
גם חבילה של אלה," ג'ון אמר והצביע על חבילה של שוקולדים.
"בבקשה,
אדוני."
"תודה."
ג'ון ענה, שילם ויצא.
הוא נכנס
למכונית, הכניס את המפתח, התניע, ועצר. 'יש בכלל סיבה לחזור לשם? הרי פול מפחד
ממך, וממנה, ומהם.' קול קטן אמר לו בתוך ראשו. 'והוא לא מסוגל אפילו לדבר איתך, או
להסתכל עלייך, או לגעת בך. והם גם ייקחו לך את הילד, ויתקעו אותך בכלא. והיא תקבל
את הכסף שלך, ואת הבית שלך, ואת החלום שלך. את כל מה שעבדת בשבילו וכל מה שרצית אי
פעם.' הוא התניע פעם נוספת, והחל לנסוע. בלי שום יעד, כיוון או מטרה. הוא פשוט
נסע.
'אולי תברח.
לצפון, או לסקוטלנד. אולי לארצות הברית. אולי לאיזה אי שבו לא ימצאו אותך.' הוא
פנה בצומת אליה הגיע, והמשיך לנסוע ישר, 'אולי תתאבד. לאף אחד לא באמת יהיה אכפת,
אתה סתם סוטה-הומו-משוגע שאין לו כלום.' הוא המשיך לנסוע ישר, עד שהוא נתקל בשלט
גדול, שהראה תמונה ענקית של הביטלס. "אלבום חדש ומקורי! ייצא לחנויות בעוד
שבועיים! מתנה מושלמת לחג!"
ברגע אחד הוא
הסתובב, וחזר לבית של פול.
"פול?
פול! אתה פה?!"
פול שמע את
הדלת נפתחת בעוצמה, ואת ג'ון קורא בשמו. "אני בסלון."
"אני יכול
להיות באותו חדר איתך או שאתה חושב שהמלכה תכנס ותעצור אותנו?"
"ג'ון,
קרה משהו?"
ג'ון נכנס
לחדר. "כן פול, קרה משהו, ואתה לא עוזר לי, ואני משתגע!"
"ג'ון,
אתה מוכן ל"
"שקט!"
ג'ון צעק והתקרב אליו. "אתה הולך לשתוק ולחבק אותי. ואתה לא תגיד לי
להירגע!"
"אוקיי."
פול לחש, והושיט את ידיו לכיוונו של ג'ון. הוא חיבק אותו חזק. "יהיה בסדר.
איכשהו."
"אני כבר
לא כל כך בטוח."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה