The Way I Am (ג'ורג'/פול)

אז בצהריים חצי-מושלגים אלה (זה בא והולך! אני לא חושבת שזה ייתפס בכלל ) החלטתי לתרגם פיקצר, הפעם ג'ורג'/פול, G. נכתב במקור ע"יshe_had_to_go ופורסם ב-cellarful of boys.

תהנו!

---

פול הגיע עם פנים זעופות והזנב בין הרגליים, מה שהיה דבר נדיר, אלא אם, כמובן, הוא חיפש משהו, והוא תמיד חיפש. ג'ורג' העמיד פנים שהוא לא ראה אותו ונשען קדימה כדי לכתוב כמה שורות.

"מה יש לך שם?" פול שאל, ידיים בכיסים, מצביע עם הסנטר שלו.

"שום דבר שתתעניין בו."

"מי אמר?"

"בסדר. שום דבר שאני מעוניין להראות לך. איך זה?"

פול גרר את הכיסא של הפסנתר והתיישב, כל רגל בצד אחר, והחזיר את ידיו לתוך הכיסים. "אז קודם אתה מתעצבן שאני לא מתעניין בשירים שלך, ועכשיו אתה מתעצבן כי אני כן?"

ג'ורג' נענע בראשו וכתב עוד שורה. "אני לא כועס. כבר לא."

הוא ראה איך העיניים של פול עברו על הנייר, מנסה לקרוא את כתב היד החפוז בלי להראות שזה מה שהוא עושה.

You don't see me crying

You don't hear me sighing

ג'ורג' נאנח וגירד את הצד של פניו, את הזיפים שגדלו מזמן על לחייו משעות העבודה בסטודיו. "זה עליך. עליך ועליי ועל כל זה, ותאמין לי כשאני אומר שזה משהו שאתה לא רוצה לשמוע. לפחות לא עכשיו."

פול הרים את עיניו כשג'ורג' אמר את זה, וג'ורג' נשאר להביט בו גם אם הוא לא רצה, התבייש בכעס שהתחיל להירתח בבטן שלו כמו בקומקום, מחכה לפרוץ ממנו במילים ובצלילים. מנסה להפוך למשהו יעיל יותר משנאה.

הוא חיכה שפול ילחץ, יריב, יזרוק לו משפט מהיר, אבל במקום זה הוא כחכך בגרונו ונעמד. כשעבר, נעצר לרגע והסתובב, וג'ורג' יכול היה לראות אותו בזווית עייניו המפוקסות על הדף שבין אצבעותיו.

"אני מצטער," פול אמר, קולו רך וכן.

"על מה?"

פול העביר את משקלו מרגל אחת לשנייה לפני שענה. "על הרבה דברים. אבל נוכל להיכנס לפרטים אחר כך. אני חושב שהיה לך מספיק ממני ליום אחד."

ג'ורג' הרגיש את עצמו מחייך, אבל לא אמר דבר.

"אז מחר," פול אמר, ויצא מבעד לדלת.

מרים את העט, ג'ורג' כתב עוד כמה שורות לפני שלקח נשימה עמוקה. האש איכשהו נכבתה בתוכו, על אף שהשיר לא גמור. אבל הוא ידע, כמו פול, שזה יחכה למחר, והוא לא יוכל להתעלם מזה.

And I'm thinking of you,

And all the things that we used to do