ראיון עם פול

אחרי שבוע כל כך חסר אחריות מצידי לבלוג המסכן הזה, מגיע לכם משהו מגניב.

 

בעודי משוטטת באתרים ומחפשת תמונות של הביטלס, מצאתי את הראיון הקצר הזה עם פול. אני לא יודעת ממתי הוא, אבל הוא יפה מאוד, וג'וןפולי מאוד.

 

תהנו!

 

---

 

 

Q: Did you see The Beatles differently from John Lennon?

 

Paul: Hmm. I don't think so. We all had a common vision, at least in the early days. Then everyone seemed to think that we wanted to go in different directions. But I'm not even sure that's true. The thing about me and John is that we were different, but we weren't that different. I think Linda put her finger on it when she said me and John were like mirror images of each other. Even down to how we started writing together, facing each other, eyeball to eyeball, exactly like looking in the mirror. That's how songs like ‘I Want To Hold Your Hand” were written.

 

Q: You were like two sides of the same person?

 

Paul: Well said. But the sides would switch. On the surface, I was very easy-going, always accommodating. That came easy to me. That's how I'd been brought up. But, at certain times, I would very much be the hard man of the duo. At certain moments, I could bite. But that would be when no one outside the group was watching. John would allow me to take that role because it enabled him to his guard and be vulnerable. On the surface, he was this hard, witty guy, always on hand with a cutting witticism. He appeared caustic, even cruel at times. But really he was very soft. John was very insecure. He carried a lot of that from his upbringing, what with his father leaving when he was five. Then, of course, we'd both lost our mothers so we had that in common.

 

Ultimately, we were equals. All The Beatles were equals. If things got too deep, Ringo would crack a one-liner and that kept us on a level. If things were getting too sentimental, John would harden it up. If John was getting too hostile, I'd soften it down. Then George was always on hand with his own kind of unique wisdom.

 

שאלה: האם את ראית את הביטלס באופן אחר מג'ון לנון?

 

פול: אממ. אני לא חושב. לכולנו היה חזון דומה, לפחות בימים המוקדמים. ואז כנראה כולם חשבו שאנחנו רוצים ללכת בכיוונים שונים. אבל אני לא בטוח שזאת אמת. אני וג'ון היינו שונים, אבל לא יותר מידי. אני חושב שלינדה ראתה את זה נכון כשהיא אמרה שאני וג'ון היינו כמו מראה אחד לשני. אפילו כשהתחלנו לכתוב ביחד, ישבנו אחד מול השני, עין לעין, בדיוק כמו להסתכל במראה. ככה שירים כמו 'I Want To Hold Your Hand' נכתבו.

 

שאלה: הייתם כמו שני צדדים של אותו אדם?

 

פול: אמת. אבל הצדדים היו מתחלפים. על פני השטח, אני הייתי מאוד זורם וקל, תמיד אדיב. זה בא לי בקלות. ככה הציגו אותי. אבל ברגעים מסוימים, הייתי האיש הקשה יותר של הזוג. ברגעים מסוימים הייתי יכול "לנשוך". אבל זה היה כשאף אחד מחוץ ללהקה היה צופה בי. ג'ון היה נותן לי לקחת את התפקיד הזה בגלל שזה אפשר לו להוריד את השמירה שלו ולהיות פגיע. על פני השטח, הוא היה הבחור הקשה והשנון ותמיד הייתה לו הערה שנונה. הוא נראה צורב, אפילו אכזרי ברגעים מסוימים. אבל המציאות הוא היה מאוד רך. ג'ון היה מאוד חסר ביטחון. הוא לקח הרבה מהילדות שלו, ומזה שאבא שלו עזב שהוא היה בן חמש. וגם, כמובן, שנינו איבדנו את האימהות שלנו וזה היה משהו משותף בינינו.

 

בסופו של דבר, כולנו היינו שווים. כול הביטלס היו שווים. אם הדברים היו נעשים רציניים מידי, רינגו היה מספר בדיחה וזה היה מחזיר אותנו לרמה שווה. אם הדברים היו נעשים רגשיים מידי, ג'ון היה מקשיח אותם. אם ג'ון היה עוין מידי, אני הייתי מרכך אותו. ולג'ורג' תמיד הייתה חוכמה מיוחדת.