השיר המקסים הזה נכתב על מקרה שקרה לפול עם פקחית חנייה.
מתישהו בשנת 1967, פול יצא מאולפני אבי רואד ומצא פקחית חניה שרושמת לו דוח.
הוא הלך לכיוונה ולקח את הקנס מהשמשה הקדמית.
"הייתי צריכה לרשום לו קנס של עשרה שילינג. כשפול הסתכל על הדו"ח הוא ראה את החתימה שלי, שבעצם הייתה רשומה כשמי המלא. מטה דייויס."
בתגובה, פול אמר "מטה זה באמת השם שלך? זה יכול להיות שם מעולה לשיר. אכפת לך אם אני אשתמש בזה?"
חבר של פול, שהיה בביקור בלונדון, הבחיi בפקחית נוספת.
פול התיישב ליד הפסתנר, והתחיל לכתוב. "בהתחלה חשבתי שזה צריך להיות שיר שנאה." הוא נזכר. "אבל אחר כך הבנתי שיהיה פשוט טוב יותר לאהוב אותה."
כך בעצם נולד הרעיון של עובד משרד שמנסה להיחלץ מקנס ע"י פיתוי הפקחית.
בעת הקלטת השיר, ב23.8.67, ג'ורג' ניגן במסרק ונייר. הנייר הזה בעצם היה שיך לאולפנים, ואובטח ע"י כך שהוטבע על כולו "רכוש של EMI"
הנייר כיסה את המסרק, ובזמן שנשפו לתוכו זה בעצם הזכיר קול של תזמורת קאזו.
מטה דייויס אמרה מאוחר יותר: "מעולם לא הייתי מעריצה של הביטלס. אבל אתה לא יכול שלא להקשיב למוזיקה שלהם."
מטה דייויס
הו! סו קול! תודה D:
השבמחקואגב - זה פשוט הפוסט הגאוני ביותר שקיים:<a href=http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=608129&blogcode=13062836http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=608129&blogcode=13062836</a>
אומייגד, שכחתי שכתבתי את זה בכלל. XD
השבמחק