עוד פיקצר יפהפה של Scrambled Egges, ג'ון/פול, PG, אנגסט. אני הייתי הבטא.
"יש
לי בקשה אחרונה, מקה." הוא לחש.
"כל דבר שתרצה, יקירי." עניתי בקול חנוק, והתיישבתי על
המיטה לצידו.
"תשיר לי."
הוא לקח את ידיי ושילב את אצבעותיו בשלי.
הוא יודע שאלה הם רגעיו האחרונים, שנינו יודעים...
אך אני מסרב להאמין.
התחלתי לשיר את השיר האהוב עליו, עם דמעות בעיניי.
הוא הצטרף לשירה, והקולות שלנו התחברו ויצרו הרמוניה מושלמת, בדיוק
כמו פעם.
דמעות החלו לזרום על פניי ולהכתים את מיטתו.
הוא שלח את ידו וליטף את לחיי באיטיות.
וכשידו עדיין על פניי, הוא הסתכל עמוק לתוך עיניי ואני אל שלו, ואותן
המילים שלא אמרתי לו מעולם כמעט יצאו מפי, אך הוא קטע אותי ומשך אותי אליו,
מצמיד את שפתיו אל שלי.
נשיקה ארוכה, מתוקה וחמה.
שפתיי התחברות אל שלו בצורה מושלמת... כאילו נבראו כדי להיות על שלו.
נשיקה הייתה אמורה לקרות לפני שנים.
נשיקה שמכילה עשרות שנים של אהבה ותשוקה שלא היה ניתן להגשימן...
"אני אוהב אותך, ג'וני. אני אוהב אותך ברמות שאי אפשר לתאר
במילים. תמיד אהבתי אותך, ותמיד אוהב אותך."
את המילים האלו רציתי לומר מהרגע הראשון שנפגשנו.
"ואני לא מאמין שחיכיתי כל כך הרבה זמן, ועכשיו זה מאוחר מידי...
אני מצטער, אני כל כך מצטער שלא אמרתי את זה קודם." המשכתי, והדמעות שחנקו את
גרוני שבו לזרום על פניי.
ג'ון התקרב ונישק אותי ברכות ופשטות, במשך דקות שהרגישו כמו נצח.
הלוואי שזה
היה לנצח.
"פולי, כל מה שאגיד לא יכיל במלואו את מה שאני מרגיש כלפייך...
אני פשוט מאושר שזכיתי לחוות את הרגעים האחרונים איתך, האדם שאני אוהב."
נשכבתי לצידו במיטה, מנשק את שפתיו נשיקות קטנות ועדינות בזמן שהוא
מלטף אותי לאט.
לא נשאר זמן רב. בקרוב הוא יילקח ממני לנצח, ולא אראה אותו שוב.
לא ארגיש אותו שוב. לא אוכל לנשק אותו שוב...
"תמשיך את השיר, מקה. עצרתי אותך באמצע." הוא לחש וחייך
כשעצם את עיניו.
עצמתי גם אני את עיניי, והמשכתי לשיר כשאצבעותינו משולבות כמקודם.
הוא הצטרף לשירה, והקולות שלנו התחברו להרמוניה מושלמת.
"זה קורה..." הוא לחש. זוהי הדקה האחרונה שלו, והוא בחר
להיות בה איתי.
הוא עצם שוב את עיניו, ונישקתי אותו לאט ובדממה, בפעם האחרונה בחיי.
ובזמן שאני ממשיך, ובוכה ללא שליטה.. שפתיו החמות הפכו לקרות, פניו
החווירו.
הוא כבר לא כאן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה