PG-13
קלאוס וורמן\ג'ורג', ג'ון\ג'ורג'
"כמו שחשבתי!" חזר ג'ון בתרועת ניצחון, כשעל פניו מקובע חיוך לא נעים של סלידה ותיעוב.
"אנחנו לא-" מיהר קלאוס להסביר, אבל ג'ורג' קטע אותו ופנה אל ג'ון.
"מה אתה עושה פה, ג'ון?" הוא סינן בכעס.
ג'ון התעלם מהשאלה. ניתן היה לראות שהוא נהנה מהאווירה המתוחה שהוא משרה בחדר. הוא עשה צעד לעבר קלאוס, מביט ישירות בעיניו.
"חשבת שצחקתי כשאמרתי לך להתרחק?" הוא שאל באיום. קלאוס נסוג צעד אחד לעבר הקיר, ליתר ביטחון.
"אתה לא יכול לאסור עליי לדבר איתו." הוא אמר.
"זה בכלל לא עניינך!" התפרץ ג'ורג', מביט בג'ון בתוכחה, אני לא צריך שתשמור עליי, או שתתערב בעניינים שלי, או שתהיה פה בכלל!"
"ג'ורג' תהיה בשקט." נהם ג'ון וחזר להביט בקלאוס באותו מבט מסוכן, על פניו כבר לא היה זכר לחיוך.
ג'ורג' נראה כאילו הוא עומד לחנוק אותו למוות.
"מי אתה שתבוא לכאן ותתחיל לחלק פקודות?! איך אתה מעיז להתערב ב-"
"ג'ורג' תסתום את הפה!!" נבח ג'ון, שעמד כעת מול קלאוס, רחוק ממנו סנטימטרים ספורים בלבד.
ג'ורג' השתתק, וקלאוס ראה את עיניו מתמלאות דמעות של זעם.
הוא הביט בג'ון בסלידה. מה לעזעזאל הוא חושב שהוא עושה?
"אל תצעק עליו!" הוא שמע את קולו מהדהד בין הקירות הדקים. ג'ון הביט בו בהפתעה, שהתחלפה בן רגע לזעם.
"ממהר להגן על החברה שלך, וורמן?" הוא אמר וניסה לעוות את פיו לחיוך הציני הרגיל שלו, אך ניכר היה שהדבר עולה לו במאמצים רבים.
"חשבתי שזה מה שאתה מנסה לעשות." אמר קלאוס בעוקצנות.
ג'ון נעץ בו מבט נרגז, וקלאוס ידע שזה רק עניין של זמן עד שהוא יאבד שליטה.
"אתה חושב," אמר ג'ון, כל מילה נוטפת ארס, "שאני חייב לשתוק ולא לספר לכולם מה שראיתי?"
קלאוס קפא, וג'ון חייך למראה החרדה שהתפשטה על פניו.
"בדיוק. הייתי יכול לספר לכולם שנכנסתי לכאן ומצאתי אתכם מרוחים אחד על השני. אבל אתה אפילו לא טרחת להודות לי, חתיכת הומו, כפוי טובה שכמוך.."
המחשבה שכולם יגלו מה קרה ביניהם, ובמיוחד אם תהיה זו הגרסא המוגזמת וחסרת הרחמים של ג'ון, הייתה ממש בלתי נסבלת. ג'ון כבר יודע, וגם לסטו הוא סיפר, וזה היה מספיק גם ככה.
צחקוק קטן וחסר שמחה הקפיץ את קלאוס. הוא פנה להביט בג'ורג' שעמד לצידו וחייך חיוך מריר.
"לך. רוץ לספר להם." הוא אמר בהתגרות.
קלאוס הביט בו ולא האמין. ג'ורג' רוצה שכולם ידעו שהוא נישק אותו?
"לכולנו יש סודות, לנון. שניים יכולים לשחק במשחק הזה."
הייתה שנייה שבה ידע קלאוס מה הולך לקרות, כשלפתע התנפל ג'ון על ג'ורג', ידיו אוחזות בצווארון חולצתו, מצמידות אותו לקיר בעוצמה כואבת.
"ג'ון, תפסיק!"
הוא לא היסס לרגע, והטיל את כל כובד משקלו על צווארו של ג'ון, מנסה לגרור אותו אחורה.
"רד ממני!!" שאג ג'ון, ושיחרר יד אחת רק כדי לנעוץ את מרפקו בחוזקה בצלעותיו של קלאוס, שהתקפל בכאב ונסוג אחורה. ג'ורג' ניצל את החוסר תשומת הלב של ג'ון ודחף אותו ממנו. הוא נשם נשימות מהירות, דמעות מציפות את עיניו וגולשות במורד לחייו הסמוקות.
"צא מפה." הוא אמר בקול רם, וקלאוס הבחין שהוא מסתכל דווקא בו. ג'ון הרים את ראשו, נראה היה שהוא עומד להתנפל שוב על ג'ורג'.
קלאוס לא זז. הוא לא התכוון להשאיר אותו שם לבד עם ג'ון, שעמד לחנוק אותו רק לפני שנייה.
"אני לא-"
"קלאוס, תעוף מכאן!!" קטע אותו ג'ורג', קולו רועד ללא שליטה.
הוא לא ידע למה הוא מציית, אבל הוא הרגיש שלא היה טעם להתווכח. הוא התקדם לעבר הדלת, מתנשם בכבדות, עדיין אוחז בצלעותיו הכואבות. הוא יצא וסגר את הדלת מאחוריו.
'מה אתה עושה?' קלאוס חש דקירה של פחד. מה אם ג'ון יפגע בג'ורג'? למה הוא מיהר כל כך לעזוב? הוא הסתובב והניח את ידו על הידית הקרה כששמע את קולו של ג'ון בוקע מהצד השני של הדלת.
"ג'ורג', אני מצטער.."
קלאוס לא האמין למשמע אוזניו. ג'ון.. מתנצל? הוא שמע יפחות בכי מבפנים.
עם כמה ששנא את עצמו על כך, הצמיד קלאוס את עינו אל הרווח שבין הדלת החבוטה למשקוף. הוא יכול היה לראות את ג'ון עומד שם, ידיו שמוטות לצידי גופו. ג'ורג' היה מחוץ לטווח הראייה.
"אני מצטער..." חזר ג'ון, וקלאוס הופתע לשמוע תחינה בקולו.
"למה אתה עושה לי את זה??" צעק ג'ורג', מיואש. קלאוס ראה את ג'ון עושה כמה צעדים אל עבר המקום שבו עמד ג'ורג'.
"אני.. אני לא... זה פשוט ש.." הוא גמגם, ולפתע הסתובב והתרחק שוב מג'ורג'. הוא העביר את ידו בשיערו בתנועה עצבנית.
ג'ורג' התקדם לעברו, ונכנס לטווח הראייה של קלאוס. הוא נעץ מבט מלא שנאה בגבו של ג'ון.
"מי לעזעזאל אתה חושב שאתה?!" הוא צעק, מנסה לייצב את קולו הרועד, "אין לך שום זכות להחליט עם מי אני אדבר, או עם מי אני אפגש, או עם מי אני אתנשק!!"
ג'ון הסתובב בבת אחת.
"אתה.. אתה באמת רוצה אותו?" הוא שאל, ולא היה שמץ של לעג בקולו, "אתה רצית שהוא ינשק אותך?"
ליבו של קלאוס החסיר פעימה. הוא הרגיש את המשקוף הקר נלחץ כנגד לחיו.
"זה לא עניינך!" נבח ג'ורג', "ואם כן? מה זה משנה לך?" הוא העיף מבט של בוז לעבר ג'ון.
אוזניו של קלאוס צלצלו. יכול להיות שג'ורג' באמת.. שהוא באמת....?
"אתה בן 17!" התפרץ ג'ון לפתע, "אתה לא יודע בכלל מה אתה רוצה!"
"אז אתה חושב שאתה יודע מה אני רוצה?! אתה חושב שיש לך זכות להחליט בשבילי מה טוב ומה לא?? תפסיק כבר להטיח בי את זה שאני בן 17! זה לא אומר שאני לא יודע מה אני עושה!"
"אני רק מנסה לעזור לך!"
"טוב, אז לא תודה!!" צעק ג'ורג' בכעס.
קלאוס ניסה ולא הצליח להבין. הוא מעולם לא חשב שג'ון עושה את כל זה רק בשביל לעזור לג'ורג', והתקשה מעט להאמין לזה. אם הוא מנסה לעזור, יש לו דרך ממש מטופשת לעשות את זה.
"אולי אתה צודק." אמר ג'ון לפתע.
"למה אתה מתכוון?" תקף ג'ורג', משלב את ידיו.
ג'ון היסס לרגע. הוא נראה כאילו הוא עומד להתקרב אל ג'ורג', ואז התחרט.
"אולי.. אולי אני זה שלא ידע מה הוא רוצה." הוא אמר בקול נמוך. "אתה ידעת יותר טוב משנינו, ואני..." הוא נעצר, ופלט אנחה עמוקה.
עיניו של קלאוס התרחבו בהפתעה. כמובן, איך הוא לא חשב על זה? זה היה כל כך ברור..
"הייתי בטוח שאני צודק, אתה מבין, אני.. אני פחדתי." המשיך ג'ון, קולו רועד מעט וחסר ביטחון. קלאוס מעולם לא שמע אותו מדבר כך, הוא היה כל כך שונה מאיך שהתנהג עם כל השאר.
"פחדתי שאני... כי אני לא.."
ג'ורג' כיווץ את גבותיו והביט בג'ון בחשד.
"ובאותו ערב שקמת והלכת כי פגעתי בך.. הלכתי אחרייך כדי להגיד לך שאני מצטער." הוא הסביר, "ואז נכנסתי וראיתי אותך עם קלאוס ו.." קולו דעך והוא רק הביט בג'ורג' בציפייה.
"לעזעזאל, אתה לא מבין כלום?!" הוא אמר פתאום מקפיץ את ג'ורג' ואת קלאוס שהיה מאחוריי הדלת.
"לא הייתי צריך לעזוב אותך! אני מטומטם, ג'ורג'! עשיתי טעות.." הוא התקרב, וליטף את פניו של ג'ורג'. "אני לא רוצה.. אני לא יכול בלעדייך. אני מצטער.."
וקלאוס לא היה מסוגל לשמוע יותר.
הוא התנתק באיטיות מהקיר, הפנה את גבו לדלת והלך.
נשיקה! ג'ורג'ון! מהר! O:
אהבתי.. כמו תמיד
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה