Out of My Head (ג'ון/רינגו)

פיקצר פלאפי ומשעשע שנכתב במקור ע"י lovelypencil בביטלס!סלאש. ג'ון/רינגו, PG-13.

תהנו! (איפה כל הפרודנס-ג'וניור-ג'וניוריות שלי?)

ומי האמא? (ג'ורג'/ג'ון)

אני לא מבינה בכל הדירוגים האלה, אז אני רק אגיד שאין פה סצנות סקס.. אז כולם יכולים לקרוא P:

בשביל שיהיה לכם יותר קל לקורא צבעתי את מה שג'ון חושב/אומר בירוק ואת מה שג'ורג' באדום- כמו הצבעים בסרג'נט פפר. (אה, והפלאשבקים בפונט נטוי) תהנו D:

ג'ורג'/ג'ון, PG-13
יערה כתבה

רק אתה (ג'ון/פול)

שלום שלום לכולם.

כאן יערה- האמינו או לא! XD
יש לי קצת זמן עכשיו, בין מבחן למבחן, בין בגרות לבגרות... לכתוב לא יוצא לי בזמן האחרון. אני מתחילה דברים ולא מסיימת, פשוט אין לי מוזה לצערי.
אבל כמובן שאני ממשיכה לקרוא, אז פשוט החלטתי לתרגם לכם אחד.

Just You
של oh_johnny, שפירסמה בjohnheartpaul וב beatlesslash.
PG-13, ג'ון/פול.

אגב, היא אחת הכותבות האהובות עליי. אני מאוד ממליצה עליה.
היא כותבת בסגנון קצת שונה,
יותר שיחות קצרות וקולעות כאלה מאשר הרחבות וכו'. אני תמיד מנסה לכתוב דומה אלייה.. אבל לא יוצא P:
(למרות שבחלקים מלונג לונג לונג, ובהאו דו יו סליפ זה כן עבד! XD) ואת האמת, גם לצוף יש קטעים שהיא מזכירה לי אותה... 

---

"אתה רוצה לנסות?"
"מה? עכשיו?"
"כה. רוצה?"
"אלוהים, פול, כמה עישנת?"
"מספיק. רוצה?"
"אתה הולך לרדוף אחרי עד שאני אסכים, הא?"
"כן. ז"א, לא, אם אתה לא רוצה אז לא. אבל אני רוצה. לנסות, אתה יודע. לראות. איך זה. אף אחד לא ידע."
"חה! אתה תרוץ לספר לג'ורג' ברגע שתסיים."
"אני לא, ג'ון, אני מבטיח."
"כן. כן, אוקיי."
"באמת?"
"כה."
"עכשיו?"
"כן, לפני שאני אתחרט."
פול התקרב לג'ון, סוגר את המרווח בינהם. הוא לא יכל להאמין שג'ון באמת הסכים לזה, שהוא הסכים לפול לנשק אותו. הם בילו חלק מהיום עם חברים של בריאן, והסקרנות גברה על פול. מספיק כדי שהוא יפלוט לג'ון בקשר לזה שהוא רוצה לנסות לנשק אותו. רק לראות איך זה.

ג'ון עמד יציב, צופה בפול מתקרב. הוא גחך לעצמו, תוהה למה לעזאזל הוא הכניס את עצמו וציין בפני עצמו שזה דבר שהוא צריך לנסות מתישהו. ובאמת, אם הוא ינשק  (לא. ינושק, הוא תיקן את עצמו.) גבר אחר, אז פול לא תהיה בחירה רעה. הוא היה די בטוח שפול לא ילך ויספר את זה לכל העולם.

הם עמדו לשנייה או שתיים, פנים אל פנים, עין מול עין, נושמים אחד את השני. פול רכן והעביר את שפתיו על שפתיו של ג'ון. הוא נשען לאחור והסתכל עליו, מחייך, ועשה זאת שוב, הפעם לזמן יותר ארוך. הוא שם את לשונו על שפתיו של ג'ון, והפריד אותם. ג'ון פתח את פיו מעט, נותן לפול להיכנס. לשונותיהם נפגשו, טעמים זרים מתערבבים, נוגעות אחת בשנייה.

ידיהם נגעו, זזים צמוד, בלי הכרה. ג'ון, שהסתחרר לרגע מהריח של פול, הקולון, המריחואנה, הטבק, הריח הטוב הזה שהורכב מכל אלה, שבר את הנשיקה והזיז את פיו לצווארו של פול, נושך ומלקק שם.

הוא חזר לעצמו לפתע כשהוא שמע את שמו נלחש באוזנו. הוא עזב את פול, הולך אחורה, לא פוגש את עיניו. נאבק להישאר רגוע, ולא לתת לפול לראות איך הנשיקה השפיעה עליו, הוא לקח סיגריה והדליק אותה.

הוא שאף שאיפה עמוקה, הסתכל על פול ואמר, בצורה הכי אקראית שיכל, "תמיד ידעתי שתגיב בדיוק כמו בחורה. כ"כ עדין ורך אלי רק בגלל נשיקה אחת חסרת משמעות. אופייני."

פול, המום, בהה בג'ון לשנייה, ואז הסתובב וברח, יוצא החוצה מהדירה מהר ככל שיכל, משאיר את הז'קט מאחוריו במהירות.

ג'ון עמד באותה תנוחה עד שפול סגר את הדלת מאחוריו, ואז צנח מנגד לקיר, בעיניים סגורות. הוא יכל להרגיש את לחץ השפתיים של פול על שפתיו, יכל להרגיש את טעמו ואת ריחו. הוא היה מזועזע שכל מה שקרה לא הגעיל אותו. הוא היה מזועזע מתגובת הגוף שלו. והוא היה, מעל לכל, מזועזע ממה שאמר. הוא מזג לעצמו משקה והתיישב בחושך, מעשן ומחזיק את הז'קט של פול. מדי פעם הוא הרים אותו והריח אותו, מחייה את הנשיקה ההיא, תוהה מה היה קורה אם הוא רק סותם את הפה המפגר שלו.
- - -

הם היו באמצע ההקלטות של האלבום החדש שלהם, והם היו צריכים להיות בסטודיו ביום ההוא. פול כבר היה שם כשג'ון הגיע. הוא זרק אליו את הז'קט שלו בלי לומר מילה, ואז הלך והתיישב עם הגיטרה שלו. פול נאנח כשהוא לקח את הז'קט שלו, ואז הסתובב לאחור לדף שהוא כתב עליו, רושם כמה מילים. ג'ורג' ורינגו רבו על תוצאות הכדורגל, אבל נעצרו כשג'ון נכנס, יושבים ליד כליהם, מוכנים לעבוד.

"מה אתה כותב, פול?" ג'ורג' שאל. "כלום, את האמת. בינתיים שום דבר, בכל מקרה. רק משהו שקרה אתמול בלילה..." ג'ון הרים את מבטו בחדות, אבל לא אמר כלום.
"אז יאללה," רינגו אמר, "בוא נשמע את זה. אנחנו עדיין צריכים שיר. אולי זה טוב."
"כן. אולי," פול אמר, הסתובב והרים את הגיטרה האוקסטית שלו. "נקשיב ונראה."
הוא התחיל לנגן ("לא לגמרי סגור על זה") ומילמל. המילים באו באיטיות, ברכות, חצי-כתובות.

"La la la la-la Where did you go? I thought I knew you What did I know?"

"ואז זה משתנה קצת..."

"You don’t look different But you have changed Something something something It’s not the same."

"הו, יש לך פה משהו, לגמרי." ג'ורג' אמר. "מה 'תה חושב, ג'ון?"

ג'ון נאנח, "כן, אני מניח. אולי להבא. לא לגמרי גמור, לא?"

פול נאנח גם הוא, "כן. בדיוק כמו שאמרתי, משהו שבא אלי אתמול בלילה."

ג'ון פגש את עיניו של פול, מסתכל כדי להבין מה פול חושב. הוא ידע שהשיר נכתב ישר עליו- הם שניהם תמיד מצאו שלתקשר דרך השירים זה יותר קל מדרכים אחרות- אבל הוא לא יכל להגיד אם פול כעס, או מלא חרטה, או משהו אחר. להסתכל עליו לא עזר- פול, מאסטר של פוקר פייס, לא הוציא את הרגשות שלו היום.

"אוקיי," הוא אמר אחרי כמה רגעים, "בואו נעבוד על מה שרצינו לעבוד היו. לשאר אפשר לדאוג פעם אחרת."

עם זה הם פנו כל אחד לעניינו- ההקלטה הסופית של "Run For Your Life", חושבים על שירים להמשך השבוע ועובדים על שלב זה בקריירה שלהם כמו מכונה משומנת היטב.

כשהם סיימו כל מה שהם יכלו באותו היום ג'ון ופול נשארו אחרונים כשהאחרים עזבו. כשהדלת נסגרה אחרי ג'ף הם הסתובבו והביטו אחד בשני.
"אז," ג'ון אמר.
"אז."
"השיר הזה די קשה, אתה לא חושב?"

 "לא."

 "לא? פשוט ככה? רק לא?"

 "כן. לא."
"אלוהים, פול. אתה יכול להיות כזה חרא."

 "אני? אתה קורא לי חרא? נהדר."
"רד מזה פול. לא התכוונתי לכלום. אתה מכיר אותי, זו הייתה רק בדיחה."
"בדיחה מפגרת. אל תגיד לי שלא הרגשת כלום בנשיקה הזאת, ג'ון. אל תגיד לי שהיא הייתה חסרת משמעות. אתה לא רוצה שזה יקרה שוב, סבבה. אבל אל תשקר לי, לעזאזל."
"נו, אז? נו, כן, הרגשתי משהו. ביג פאקינג דיל. אני לא הומו, פול. רק בגלל שהגוף שלי הגיב אלייך, רק בגלל שהייתי שיכור ואולי קצת נסחפתי, לא אומר שאני הומו."
פול הסתכל על ג'ון לכמה רגעים.
"אז זה מה שזה?" הוא שאל, בשקט, "אתה חושב שאנחנו הומואים בגלל שאהבנו את זה?"
ג'ון הסתכל על הרצפה, ולא ענה.

פול התחיל לצחוק. ג'ון הסתכל עליו תחת גבותיו העבות, וידיו קפוצות לאגרופים. "על מה אתה צוחק?"
"עלייך, טיפש. ברור שאנחנו לא הומואים. נראה לך שאני רוצה לעשות את זה עם גברים אחרים? אתה חושב שאני אצא היום כדי למצוא איזה סרסור שיעשה אותי העבד שלו? נראה לך שאני מדמיין את עצמי עם מישהו אחר? ג'ורג', אולי, או רינגס? לא ג'ון. אף אחד אחר. רק..." "רק מה?" "כלום."
"מה, פול?"
"לא. לא משנה. רק, אנחנו בסדר?"
"זה לא מה שהתכוונת להגיד."

"עכשיו אתה גם קורא מחשבות?"
"שלך, כן. תמיד יכולתי לקרוא את שלך."

"אה, באמת. נחמד. על מה אני חושב עכשיו?"
ג'ון נעמד והסתכל על פול לכמה שניות, ואז חייך, באיטיות. הוא זז לכיוונו של פול, ודחף אותו לכיוון קיר הסטודיו. כשפול ניסה להשתמש בידיים שלו לדחוף את ג'ון ממנו, ג'ון תפס אותם, מחזיק אותם מעל ראשו של פול. כשהוא לא יכל לדחוף את פול עוד, הוא הפסיק והסתכל עליו שוב.

"רק מה, פול? רק... אני, פול? רק אתה ואני? אף אחד אחר? אף אחד אחר לא יבין, לא, פול? אף אחד אחר לא ידע מה יש לנו. אף אחד אחר לא יאמין שאתה לא הומו. אני כן, פול. אני יודע. אני מאמין. אז, רק אני, פול?"
פול הנהן, לאט לאט, עיניים מופנות מג'ון.
ג'ון רכן אל גופו של פול, פה על אוזנו.
"רק אני, פול. ורק אתה. אני לא רוצה לעשות את זה עם אף אחד אחר, פול. אבל אני לא מסוגל להפסיק לחשוב עלייך. אני רוצה אותך, פול. אני רוצה את זה. אני רוצה אותנו. אוקיי?"
פול הנהן ולחש בהסכמה.
ג'ון עזב את ידיו של פול, והחזיק את פניו בעדינות.
"אני ואתה, פול, כן?"
"כן."
- - -

שבוע אחרי זה הם עבדו על שיר חדש, אחד שג'ון הביא באותו היום. הוא אמר שהוא כתב אותו שבועות לפני, בזמן נסיעה באוטובוס בליברפול ששיקפה את חיו.
הם כולם חשבו שסינתיה תהיה שמחה, אפילו שהם תהו למה ג'ון כתב כזה שיר עלייה, עכשיו הנישואים שלהם נראו הרבה יותר יציבים.
לא משנה למי זה היה, הרגש בקולו של ג'ון כשהוא שר היה ברור. לא משנה מי הייתה האהבה הזאת, כשג'ון שר שהוא יאהב אותה יותר מכל המקומות האלה ומכל האהבות האלה שהלכו מזמן, לא היה ספק שכך יהיה.

פול לא הפסיק לחייך כל היום.

(פורסם ב30.5.2009)

Boys- פרק 5 (ג'ון/פול, פול/רינגו)

ובאיחור של חודש או אפילו יותר- פרק 5 לסלאש שנעה כתבה.

PG-13

הפעם צוף הייתה הבטא.

אפילוג יפורסם יותר מאוחר...

---

הדלת שנטרקה השאירה את פול המום, 'הוא אוהב אותי!' הוא לא יכל להפסיק לחשוב. הוא לא ידע אם לצחוק או לבכות, אבל בטח שלא רצה לתת לג'ון להשאר בחוץ כל הלילה או לחפש נחמה אצל בריאן.

הוא יצא מהחדר והתחיל ללכת מסביב, עד שהגיע למחסן ושמע משם נגינה שקטה, ענוגה. הוא התקרב לדלת, ושמע את ג'ון שר "If I could get my way, I'd get Myself locked up today, but I can't so I cry instead." כשיבבה קוטעת את המילים.

פול פתח את הדלת, והאור שנכנס הקפיץ את ג'ון, שמיהר למחות את דמעותיו. "אה, זה אתה" הוא אמר באדישות.

"אני חושב שאנחנו צריכים לדבר" פול אמר והתיישב לידו. ג'ון שתק, ופול לקח זאת כהסכמה. הוא התכופף לנשק את ג'ון שהתחמק והסתובב באדישות.

"חשבתי שאמרת שאתה רוצה לדבר".

"לא פה ג'וני, לא בחור החשוך והמסריח הזה"

אמר פול והצביע לעבר חולדה שהתחבאה בפינת החדר.

"בוא לחדר" התחנן פול,

"כדי ששוב תשחק בי? נמאס לי ממך מקרטני, תמיד חושב רק על עצמך ועל איך אתה לא יכול להיות לבד ואיך אתה צריך אותי, ואיך אני לא מבין! ואני באמת לא מבין, אני לא מבין איך עשיתי טעות כזאת."

"ג'ון, אני מצטער, אני כל כך אוהב אותך, בבקשה תסלח לי..."

"קל לבקש סליחה בלי להבין מה הטעות"

"נראה לך שאני לא מבין מה הטעות? רינגו היה סתם... הוא היה נקמה... לא אהבתי אותו אף פעם כמו שאני אוהב אותך! פול אמר בהתחננות. "אם אתה לא אוהב אותי.. אם אתה רוצה שאני אלך... רק תגיד, ואני אעזוב אותך." פול קם והתחיל ללכת לכיוון הדלת, עד ששמע את ג'ון אומר- כמעט בלחש, "חכה".

ג'ון תפס את פול ונישק אותו, נשיקה ארוכה וממכרת.

"אבל ג'ון...אבל...ורינג....ואתה.... אוף איתך! בלבלת אותי לגמרי!"

"אתה רוצה שאני אפסיק? רק תגיד..."

"ולוותר על זה? בחיים לא"

"בוא נעלה לחדר..."

"תחזיק מעמד עד אז?"

"נחכה ונראה."

"פול, זה היה מדהים בשבילך כמו שזה היה לי?" אמר ג'ון ורכן לנשק את פול שוב, שניהם ערומים.

בדיוק באותה השניה נשמעה דפיקה בדלת שהקפיצה את שניהם.

"פול! תפתח לי! אתה חייב לפתוח לי! אתה חייב להקשיב לי! בבקשה פול!" נשמע קולו המוכר של רינגו, ופול כמעט נחנק.

"זה...זה רינגו... לעזאזל... מה.. שיט." פול אמר מבולבל.

"קודם כל נתלבש, אחרי זה תפתח לו ואני אסביר לו בשקט"

"וזה ייגמר כמו בפעם הקודמת? נמאס לי לבכות עליכם"

"פול!!" נשמעה שוב זעקה מכיוון הדלת, ופול התלבש מהר וקם לפתוח אותה.

הם ראו שם את רינגו שנראה שיכור ומסומם, שבור ומבולגן.

"פול, אני לא יכול לאבד אותך..." אמר רינגו, "אני אוהב אותך... כ"כ, יותר משאהבתי אי פעם, ואני לא אתן לך לעשות את הטעות הכי גדולה בחיים שלנו, אני לא אתן לך ללכת..." רינגו אמר בנשימה אחת, התנפל על פול וניסה לנשק אותו, אך אפו התנגש בפול ומנע ממנו.

פול ניצל את ההזדמנות כדי לזוז ולהראות לו את ג'ון שישב על המיטה, וחיכה בשקט.

"מה הוא עושה כאן?!"

"רינגו, אל תבין את זה לא נכון... לא היית צריך לגלות את זה ככה."

"מה הבן זונה הזה עושה כאן?!"

"רינגו,"

"לא, אתה הולך להסביר לי מה הוא עושה כאן" אמר רינגו בכעס, עיניו אדומות מחוסר שינה ומהכעס שסינוור אותו, ודממת מוות השתררה.

"קדימה פול! מה הוא עושה כאן?!"

"תעזוב את פול בשקט." אמר ג'ון שהתרומם ממקומו והלך לכיוון הדלת בביטחון.

"או-הו, תראו מי התעורר!"

"אני ופול חזרנו להיות ביחד, ואם זה מפריע לך, אז חבל"

"זה נכון פול?"

פול שתק, ופשוט הסתכל בעיניו של רינגו שהפכו לשבורות, שחורות, שרק דמעות גדולות הציפו אותן. מבטו של רינגו עבר על כל החדר, רק לא על עיניו המיוסרות של פול, "אני... אני חייב ללכת" אמר רינגו, שחיפש את עצמו בחדר וניסה לברוח.

"ריצ', בבקשה, אל תשנא אותי על זה, אני אוהב אותך" אמר פול המיוסר, ורינגו עצר, הסתובב, הסתכל בעיניו, וירה "אבל לא כמו את ג'ון, לא כמו שאני רוצה, לא כמו שאני צריך", אמר והלך.

---

תודה רבה P:

לא מטומטם (ג'ורג'/ג'ון) - פרק 2

אכן כן- היא כתבה המשך!

זה הפרק השני והממש לא אחרון... האמהאמ.

ג'ורג'ון, PG-13.

---

אחרי המכתב
"אז הכל בסדר איתנו ג'ורג'י? או שאתה מעדיף אדון ג'. האריסון?" הוא גיחך.
"איתנו?"
"כן. מכתבך האחרון היה מטריד במקצת..שתית יותר מידי הא? הגזמת בחגיגות עם..מה שמה?"
ג'ורג' היה נראה כאילו העדיף להיות בכל מקום אחר באותו הרגע, ורק שלא יצטרך להיות מוטרד דווקא על ידי האדם האחד שהוא היה רוצה לשכוח.
"החברה הזו שלך..פני? לוסי? איך קוראים לה?" הוא המשיך ברצף.
ג'ורג' בהה בנקודה מדוייקת על הקיר מולו, מנסה להעלים את סביבתו בכוח המחשבה.
הנה ג'ון, יש שימוש מעולה למדיטציות ההן-ואתה אמרת שהן טיפשיות, חה.
"יש כאן מישהו? הלוו?" קטע אותו ג'ון ששם לב שחברו לשיחה לא מגיב.
"אתה מסומם, ג'ורג'י?"
הסיטואציה בה ג'ורג' מסומם לא הייתה מאוד מיוחדת, אך נראה היה שג'ון בדרך כלל היה מסומם מידי בשביל לשים לב לכך. לאדון לנון הייתה יכולת מפותחת לא לשים לב לדברים שקרו מסביבו. במיוחד אם הם כללו ענייני אהבה. ובמיוחד אם הם כללו את ג'ורג'.
"בלעדי?!"
לג'ורג' לא היה מצב רוח למשחקים של ג'ון. והוא לא אהב שקראו לו ג'ורג'י. לפחות כך הוא חשב.
"היא לא חברה שלי."
"מה?"
"נפרדנו."
"אה."
"לפני חודש."
"אתה רציני? פיו..מישהי חדשה באופק?" אדון לנון גיחך בקריצה.
אדון האריסון התקשה להוציא כל מילה מפיו. חלקים מסויימים במוחו של אדון לנון החלו לפעול, מה שגרם לו לקלוט זאת. האמת שהעדיפו להתעלם ממנה נחתה על שניהם.
"אז..מה היה כל הקטע הזה?" ג'ון שאל יותר בעדינות, עד כמה שמילים שיוצאות מפיו של ג'ון לנון יכולות להיות עדינות. ג'ורג' ידע שהוא לא מוכן להכנע לזה שוב. הוא לא יגרר אחריו, לא ישתף פעולה. הוא עזב את הלהקה ואת כל העניין המסריח הזה. הוא לא חלק מזה, והוא לא חייב ללנון הזה שום דבר. הוא ניצל אותו.
"מה שקרה הוא, שעזבתי את הלהקה."
ג'ון צחק.
"נו, מספיק עם ההצגות ג'ורג'י."
"אני לא עושה שום הצגות, ואל תקרא לי ג'ורג'י, חתיכת שקרן מפגר!"
זה היה מעט יותר אגרסיבי ממה שחשבתי,  צריך להירגע, אבל זה בטח יבהיר לו להתרחק.
"היי היי, מה קורה איתך? יום אחד אתה שמח ומחייך כמו ילדה בת שלוש עשרה שקיבלה שיערה של רינגו, ויום אחר כך דרמה קווין מושלם ש'עוזב את הלהקה'? בחייך ג'ורג'י, אתה יודע שאתה לא תסתדר בלעדינו..תפסיק עם המשחקים, מה קרה?"
"תקשיב לי עכשיו, בן זונה מפגר!"
"את אמא שלי אתה לא מערב בזה."
"אמא שלך הייתה זונה, בדיוק כמו הבן שלה!"

Polythene Pam- פרק 3

חלק שלישי ואחרון,

ג'ון/פול, PG-13.

Beatleboot כתבה, והדר הייתה הבטא.

תהנו 

---

1969

הזמן עבר, והלכנו והתרחקנו.

גם אני וג'ון, וגם שאר הלהקה- בריאן מת, והוא כבר לא היה כאן כדי להחזיק אותנו ביחד.

הקלטנו כמה שירים, ועל חלקם ג'ורג' אמר שזה שיתוף הפעולה הכי טוב של לנון/מקרטני כבר שנים- בלי לדעת למה הוא גורם- והם נשארו באולפן, לא נגענו בהם עוד. פשוט לא יכולנו לשבת ביחד ולגמור אותם. החלטנו לקחת הפסקה. לאחר כמה חודשים ג'ורג' מרטין יצר איתנו קשר, וביקש שנקליט אלבום חדש. כולנו ידענו שזה יהיה האחרון.

החלטתי לכתוב שיר אחד שכבר הרבה זמן נמצא לי בראש. שיר שלא רציתי לכתוב רק בגלל שלא הסכמתי להשלים עם הסיפור שמאחוריו, הוא גרם לי לבכות בכל פעם שחשבתי על המילים והלחן שלו.

When you told me, you didn't need me anymore, Well you know I nearly broke down and cried. When you told me you didn't need me anymore, Well you know I nearly broke down and died...

לבסוף הגענו לאולפנים. ג'ון, במפתיע, הגיע בלי יוקו. התיישבנו כל אחד ליד הכלי שלו, בלי לדבר. ג'ורג' מרטין נכנס לאולפן, והיה הראשו שדיבר.

"טוב, חברים. הרבה זמן לא עבדנו ביחד, ואני חושב שצריך להתחיל..." הוא אמר. "כתבתם משהו?"

ג'ורג' היה הראשון שהשמיע לנו שיר. קראו לו Here Comes the Sun. זה היה שיר יפה, אבל מעין קריאת טיגר... להגיד עכשיו שהכל הולך להיות בסדר, היה קצת קשה. אבל אולי הוא צודק...

אולי בלי להיות ביחד לכמה זמן רק יועיל לנו.

ג'ורג' סיים, אחריו ג'ון ניגן כמה שירים ורק אחרי כמה שעות החלטתי לנגן גם אני. התחלתי לנגן ולשיר, והיה לי כ"כ קשה... ראיתי שג'ון לאט-לאט מבין שזה נכתב עליו, ובקושי הצלחתי לחנוק את הדמעות.

כסיימתי כולם אמרו שזה שיר נחמד, ושכדאי להכניס אותו לאלבום. זה הספיק להם, והם החליטו לסיים עכשיו ולהמשיך ביום אחר. ג'ורג' הלך ראשון, ואחריו ג'ורג' מרטין. רינגו הלך גם הוא, ואיתו הלכו כמה טכנאים ועובדי אולפן אחרים. הם השאירו אותי ואת ג'ון לבד.

הוא הסתכל עליי בשקט כמה דקות, וכשהבנתי שזה לא מתקדם לשום מקום קמתי בכוונה ללכת.

"רגע," הוא אמר לפתע. "אני מצטער."

הסתובבתי אליו, בהלם מזה שהוא מתנצל על משהו בכזאת מהירות.

"לא התכוונתי לפגוע בך."

"אבל זה מה שעשית." המשכתי ללכת לכיוון הדלת.

"מקרטני, אל תתנהג כמו ילד קטן. אני רוצה לדבר איתך, בוא הנה רגע!"

"מה אתה רוצה?" שאלתי חסר סבלנות, והתיישבתי על אחד הכיסאות שהיו לידי.

ג'ון שתק והסתכל מסביבו, ואז קם מהכיסא והתחיל ללכת בחדר במעגלים. "רציתי לבקש סליחה... זה... זה הכל..." הוא אמר מבולבל.

"כיף לך."

"מקה, פול... אני באמת מצטער... אני לא יודע מה קרה לנו... מה קרה לי..."

"מה שקרה זה יוקו."

"יוקו לא קשורה לזה."

"אה, כן?!" תקפתי אותו. "היא כן, ג'ון. אתה כבר לא אתה, אתה היא!" הסתכלתי עליו. "תראה את עצמך! מתי לאחרונה עשית משהו בלעדיה? מתי לאחרונה החלטת על משהו בלעדיה?"

"אתה אומר דברים לא הגיוניים רק כי אתה פגוע... תפסיק..." ג'ון אמר בהיסוס. "זה פשוט לא הצליח... אנחנו... אנחנו כבר לא ילדים קטנים... לא יכולנו להמשיך...."

הסתכלתי עליו, ודמעות עלו בעיניי.

"אתה מבין," הוא המשיך. "אני... אני אוהב אותך, עדיי-"

קמתי מהכיסא והלכתי אל הדלת. "לפחות תלמד לשקר." אמרתי ויצאתי החוצה בלי להסתכל לאחור.

ג'ון נשאר בחדר ולא ניסה ללכת אחרי פול. הוא ידע שאין לו סיכוי. במקום זה הוא התיישב, והתחיל לכתוב.

המצב נשאר כמו שהוא לכמה ימים- פול לא דיבר איתו ובקושי הסתכל עליו, וכל ביקור באולפן הפך לסיוט.

עד שג'ון הצליח לכתוב את השיר שרצה.

הוא יזם פגישה של ארבעתם עם ג'ורג' מרטין, דבר שהפתיע אתם כי בד"כ ג'ון העדיף לשכב על הספה עם עיתון וסיגריה מאשר לעבוד קשה באולפן, ובמיוחד עכשיו, לאחר הריב הגדול ומצב הרוח הירוד שליווה כל פגישה ופגישה.

הוא סימן להם להתיישב.

"כתבתי שני שירים."

"בשביל זה קראת לנו, לנון?" ג'ורג' אמר בשקט בטון ציני מזלזל.

"לא. קראתי לכם כדי שנרקוד עירומים על הגג." ג'ון אמר. "כן, האריסון. אנחנו להקה, ואם אתה רוצה לגמור עם התקליט הזה כבר, אז כדאי ש-"

"שתנגן כבר." ג'ורג' התפרץ לדבריו, ולהפתעתו- בפעם השנייה באותו יום- ג'ון לא תקף בחזרה, אלא רק הסתכל עליו לרגע, ואז הרים את הגיטרה שלו.

"זה הולך ככה..." הוא התחיל לשיר כמה שורות מהשיר Mean Mr Mustard.

כשהוא סיים, ארבעתם בהו בו.

"נו?" הוא שאל.

"זה..." ג'ורג' מרטין התחיל.

"יפה, לנון." רינגו השלים אותו וצחק במבוכה.

"לא אהבתם, הא?"

"לא לא, זה פשוט... קצת אחר." רינגו המשיך, וג'ורג' הנהן לידו. פול בהה ברצפה ולא אמר מילה.

"אהא." ג'ון אמר בלי להקדיש לעניין יותר מדי תשומת לב. היה לו חשוב להמשיך ולשיר את השיר הבא. "השני מתחיל ככה- "Well you should see Polythene Pam" הוא התחיל, ופול הרים לפתע את ראשו. "She's so good-looking but she looks like a man..." הוא המשיך, ופול הסתכל עליו בעיניים נוצצות.

"איך זה?" הוא שאל כשסיים לשיר.

"נחמד." ג'ורג' אמר בקצרה.

"אהבתי." רינגו אמר לו, וחייך.

פול קם מהכיסא כשהגיטרה בידו, והתיישב ליד ג'ון. "אולי אפשר לחבר ביניהם...." הוא חייך אליו. "לנסות ליצור איזו שרשרת, קונספט..."

Polythene Pam- פרק 2

חלק שני,

ג'ון/פול, PG-13. ביטלבוט כתבה והדר הייתה הבטא.

Polythene Pam (ג'ון/פול) - פרק 1

פאנפיק בהמשכים (שלושה חלקים קצרים) שBeatleboot כתבה. היא מוסרת שזה חפרני ומנוסח ממש גרוע- אבל אין לי מושג על מה היא מדברת P:

בכל מקרה,

ג'ון/פול, PG-13, חלק ראשון.

הדר הייתה הבטא.

תהנו 

---

1965

הטלפון צלצל, ופול מיהר לענות.

"יש לי רעיון." הוא שמע מיד כשהרים את השפורפרת.

"ג'וני?"

"אלא מי?" ג'ון גיחך.

"רוצה לבוא? אני לבד."

"מממ...נשמע טוב... כבר מגיע." הוא אמר וניתק.

לאחר חצי שעה, פול שמע דפיקה בדלת.

"למה לקח לך כל-כך הרבה זמן?" הוא נישק את ג'ון. "התגעגעתי."

"התלבשתי..."

"יכולת לחסוך לעצמך את זה. לא חבל על כל הזמן והאנרגיה שאני הולך להשקיע בלהפשיט אות-"

"שש... אתה חייב לשמוע על הרעיון שלי!" ג'ון קטע את פול והרחיק אותו ממנו.

"חשבתי על משהו גאוני," הוא המשיך והתיישב על הספה. "אני רוצה לספר לכולם שאנחנו ביחד."

"ג'וני, דיברנו על זה. אתה יודע ש-" פול התיישב לידו.

"אני יודע, אני יודע... זה יהרוס אותנו ושטויות כאלה."

"אלו לא שטויות."

"אלו כן, פאם. אבל עזוב את זה עכשיו..." ג'ון צחקק. "אתה זוכר את השבוע שניסינו לדחוף כמה שיותר מסרים גסים בשירים שלנו?"

"אני אני לא אזכור...?" פול צחק. "TITITITITITIT oh girl..."

"בדיוק."

"אז... לאן אתה חותר?"

"אני רוצה שנכניס כמה שיותר רמזים שאנחנו ביחד."

"לא..."

"לא דברים רציניים, לא ברורים מדי."

"ואם רינגו וג'ורג' יגלו?"

"הם לא, פאם. אל תדאג."

"שני דברים," פול הסתכל על ג'ון. " אחד-אל תקרא לי פאם. אם מישהו ישמע שאתה קורא לי ככה, אני אהרוג אותך."

"תהרוג אותי? להיהרג ע"י פאם בכבודו ובעצמו? לכבוד הוא לי!" ג'ון גיחך.

"שתוק." פול נישק אותו. "והדבר השני שרציתי לשאול אותך... כבר כתבת משהו?"

"אהא." ג'ון הנהן, והתחיל לשיר. 

"Is it right when you and I should fight Every night? Just the sight of you makes night turn bright. Very bright..."

"היי! אנחנו לא רבים כל לילה!"

"כן, כל יומיים. הבדל גדול." ג'ון נישק את פול שישב עליו.

1967

"מממ... אני אוהב את השפם הזה." פול אמר בזמן שנישק ברכות את שפתיו של ג'ון.

"לא ממש הספקתי להתגלח..."

"אל תתגלח. זה יפה."

"אתה באמת חושב, פאם?""אהא."

"כתבתי עוד משהו." ג'ון אמר לפתע. "לא שיר שלם, רק משפט... אני רוצה להכניס אותו לאחד השירים."

פול הנהן.

"אמ...I'd love to turn you on..."

"אם ככה..." פול חייך והפיל את ג'ון על המיטה.

המיטה הסודית (ג'ורג'/ג'ון)

Title: The Secret Bed

Pairing: John/George

Rating: PG-13

נכתב ע"י ailcia, ופורסם בA Cellarful of Boys.

תורגם ע"י צוף.

Promises (ג'ון/פול)

ג'ון/פול, PG-13.

מיטל כתבה, צוף ועמית היו הבטא.

עמית, ברוך הבא לכפרנו הקטן P:

אני מקווה שתהנה כאן...

---

בשעות הערב המוקדמות

"פול, חכה שנייה…" אמר ג'ון בזמן שהוא רדף אחרי פול שיצא מאולפן. "ג'ון, עזוב אותי במנוחה..."

"תעצור שנייה!" קרא ג'ון לפול, שעצר והסתובב לכיוונו. "מה?" פול השיב לו ונעמד.

"מה שראית היה רק… חכה רגע! זה מה שזה היה, לא יותר." אמר ג'ון.

"וזה ממש עוזר לי…" השיב פול בלעג. "וזה לא?" ג'ון שאל. "לא!" אמר פול בכעס. "פולי ,אנחנו רק חודשיים ביחד..."  "...זה ממש מזל! אלוהים יודע לאיזה מימדים זה היה מגיע אם זה היה שנה! פשוט צריך לשכוח מזה..." קטע אותו פול.

"למה אתה מגזים?" ג'ון שאל אותו.

"שנינו יודעים שזאת הייתה טעות אחת גדולה עוד כשזה התחיל!" השיב פול. "דרך אגב, אני מגזים?! קראתי את מה שכתבת היום על הנייר המקומט שזרקת על רצפה באולפנים, אולי מה שכתוב שם באמת נכון!" פול התעצבן.

"זאת הייתה טעות, זה היה סתם. לא באמת התכוונתי למה ש-" ג'ון התחיל להגיד.

"הדברים שיוצאים בטעות הם הדברים הכי אמתיים שלנו..." פול קטע אותו. "אולי גם..." הוא אמר אבל נעצר באמצע דבריו.

"אולי גם... מה, פול?.."

פול שתק, ואז הפנה את גבו לכיוונו של ג'ון והלך. "אולי גם מה?!" צעק לעברו ג'ון. קבצן שישב בספסל ליד ושמע את כל מה שקרה, קרא לעבר ג'ון "על מה אתה מסתכל?". 

חודשיים לפני

פול וג'ון התנשקו, ופתאום פול שבר את הנשיקה. "מה לעזאזל אנחנו עושים?!"

"לא יודע.." ענה לו ג'ון.

ג'ון קם והסתכל על החלון.

"רוצה לדבר על זה?" פול שאל.

"לא." ג'ון השיב לו בטון קריר והמשיך להביט בחלון.

"אוקי, הבנתי..." אמר פול והלך לכיוון הדלת.

ולפני שפול הספיק לצאת מהבית, הוא שמע את ג'ון. "אני אוהב אותך, פול..."

"מה?" פול אמר, מופתע.

"מה ששמעת.....אני אוהב אותך."

"א..אני גם אוהב אותך...!" פול אמר והתקרב לכיוונו של ג'ון.

"תפסיק , אתה לא מתכוון לזה..." ג'ון אמר. פול התקרב יותר ונישק אותו. הם התנתקו אך נשארו קרובים.

"עכשיו אתה מאמין לי?"

"לא.." ג'ון אמר והמשיך לנשק אותו.

אחרי שבוע

ג'ון ופול שכבו ביחד במיטה. "זה היה מדהים..." פול אמר, ושם את ראשו על כתפו של ג'ון ולפתע הופיעה על פרצופו הבעה עצובה.

"פול ,למה אתה עצוב?" ג'ון שאל אותו. "כלום..."  פול ענה.

"תקשיב, זאת הפעם הראשונה שלנו.. בטח נבהל-"

"זה לא זה," פול קטע אותו. "אני פוחד ממה שיהיה לנו בגלל שאנחנו לא זוג רגיל... שהיו רק רגעי קסם כאלו ולא מעבר לזה... אותך זה לא מדאיג?"

"לא." ג'ון ענה. דממה השתררה בחדר למשך כמה שניות.

"כי אני יודע שזה אתה, ואיתך יהיה לי יותר מסטוצים רגעיים שנשכחים תוך מספר ימים." ג'ון אמר.

"אתה בטוח?" פול שאל אותו. "אתה רק צריך להאמין לי. ג'ון ענה לו בחיוך.

כעבור שבוע 

ג'ון ופול הלכו ביחד בפארק, ובאותו הזמן גבר ואישה שהיו זוג עברו על פניהם מחובקים. פול סובב את ראשו לכיוונם.

"מה קרה?" ג'ון שאל אותו. "כלום.." פול השיב לו והממשיך ללכת. "נו, מה?" ג'ון שאל אותו. "חבל שאנחנו לא יכולים לאהוב במקומות ציבוריים כמו כל הזוגות הרגילים...." פול השיב.. "אתה צוחק עליי..." ג'ון אמר בציניות. "לא, אני רציני..." פול אמר לו.

אחרי שבועיים, לאחר חודש ביחד 

ג'ון ישן, ובאותו הזמן פול הביט בו. הוא התקרב אליו ולחש "ג'ון?..". "ג'ורג'.." לחש לו ג'ון ואחרי מספר שניות התעורר פתח את עיניו.

פול קפא ממה שג'ון אמר. "פולי... בוקר טוב. קרה משהו?" ג'ון שאל אותו.  "אה, לא... לא. הכול בסדר, הכול בסדר..." פול השיב לו. ג'ון נישק אותו על שפתיו, אך פול עדיין היה המום. "אתה בטוח שהכל בסדר?" ג'ון שאל אותו. "כן, כן, הכול בסדר." פול השיב.

כעבור שבועיים 

פול התקשר לג'ון. "הלו?" מעבר לקו נישמע קולו של ג'ון.

"ג'ון?"

"פולי, זה אתה...אני מתגעגע."

"אין לך מה להתגעגע, מחר זה היום שלנו..."

"אבל פולי, מחר אני לא יכול, יש לי סידורים." ג'ון אמר בטון מתנצל.

"סידורים ?" פול שאל "כן...." ג'ון ענה לו.

"יופי ג'ון עד, שאנחנו יכולים להיפגש יש לך סידורים..."

"תירגע פול, אנחנו יכולים להיפגש ביום אחר..."

"תהנה מהזיונים של- זאת אומרת, מהסידורים שלך." פול אמר וניתק בכעס. 

כעבור שבוע 

פול קרא מכתבי מעריצים בזמן שג'ון נישק אותו בצוואר מאחוריו.

"ג'ון, מה אתה עושה?" פול שאל אותו.

"מה אתה חושב שאני עושה?" ג'ון אמר בקריצה והמשיך לנשק אותו.

"ג'ון, אני דיי עסוק..." פול אמר לו.

ג'ון לקח את אחד המכתבים. "מכתבי מעריצים משעמים ..." הוא אמר בזלזול והמשיך לנשק אותו.

"ג'ון, די!" צעק עליו פול. "אתה עדיין כועס עליי על-זה שדחינו את היום הזה?" ג'ון אמר והתיישב לידו.

"אפשר להגיד..." פול ענה לו.

"אז זה הריב הראשון שלנו... אתה יודע מה אני הכי אוהב בריב הראשון..." ג'ון אמר לו והתקרב אל פול.

"מה?"

"את הסקס שאחרי."

"אי אפשר לסרב לך, אה?" פול אמר לו וחייך. הם התחבקו וג'ון החל לנשק את פול, עד שלפתע פול נראה מוטרד. 

כעבור שבועיים 

ג'ון פתח את יומנו  והתחיל לכתוב: "מוזר, אנחנו רק חודשיים ביחד ואני כבר מרגיש את גופו נירתע ממני... אני מרגיש את זה גם שהוא מחבק אותי, כאילו הוא לא רוצה בכך. גם בסקס זה ככה, אולי הקסם כבר עבר? אני מתחיל לחשוב שזה לא כבר לא מה שזה היה פעם...". ג'ון תלש את הנייר מתוך המחברת, קימט וזרק אותו לרצפה לפח, אך החטיא ולא שם לב שפגע ברצפה.

ג'ון קם לעבר ארון המשקאות שהיה בחדר והוציא בקבוק יין, והתחיל לשתות בלי הפסקה.

לאחר שסיים, הוא סגר את הבקבוק, שם אותו חזרה בארון ויצא החוצה, בלי לסגור את הדלת. 

מאוחר יותר באותו יום

ג'ון ניכנס לאולפן ההקלטות והתיישב על כיסא שהיה שם. כעבור כמה זמן ג'ורג' נכנס גם הוא לאולפן וראה את ג'ון. "ג'ון, מה אתה עושה פה?" ג'ורג' שאל אותו. "מה אני עושה פה? אם כבר, מה (להדגיש את המילה הזאת בבלוג)אתה עושה פה?" ג'ון השיב לו בטון קריר. "סתם עברתי פה במקרה... ואתה?" ג'ורג' שאל. "אותו הדבר." ג'ון ענה לו, שוב בטון קריר. 

בביתו של ג'ון 

פול רצה להיכנס לביתו של פול, לבדוק אם הוא שם, ושם לב שהדלת הייתה פתוחה, אז הוא נכנס. "ג'ון? ג'ון?"  קרא פול בכל הבית, ולפתע כשנכנס לחדרו של ג'ון שם לב לנייר מקומט שהיה זרוק על רצפת החדר.

פול הרים את הנייר, והתכוון לזרוק אותו לפח, אך לפני שעמד לזרוק אותו הוא חשב שצריך לבדוק אם זה משהו חשוב, והחל לקרוא את תוכן הנייר.

בינתיים באולפן 

"ג'ון?..." שאל ג'ורג'. "כן?" ג'ון השיב, מצחקק. "אני רוצה להגיד משהו..."  ג'ורג' אמר לו.

"כל דבר, רק מי שגמר את היין את זה אני לא יודע..." ג'ון השיב לו, באותו המצב.

"ג'ון... אני אוהב אותך."

לפתע ג'ון הפסיק לצחוק.

ג'ון קם מהכיסא, ושפשף את עיניו. "מה אמרת?" הוא אמר, מבולבל.

"מה ששמעת ג'ון, אני אוהב אותך..."

"אתה עובד עליי."

"אני לא, אני באמת אוהב אותך..."

דממה השתררה בחדר לכמה רגעים. ג'ורג' התקרב אל ג'ון והחזיק את ידו. "אני באמת אוהב אותך..." ג'ורג' אמר והחל לנשק אותו בפה. ג'ון שבר את הנשיקה. "ג'ורג', אני לא אוהב או-"

"אני מצטער שאני מפריע לכם." נשמע קול מוכר אומר. ג'ון וג'ורג הסתכלו לכיוון הכניסה וראו את פול עומד שם, מסתכל עליהם.

"פול..." ג'ון אמר לו. פול הסתובב אחורה והתחיל לצאת מהאולפן. ג'ון מיד רץ אחריו. 

יום למחרת

פול פתח את הדלת. "אתה..." הוא אמר כשראה שג'ון עומד בפתח.

"כן, מסתבר."

"כנס." פול המשיך בכעס, והלך לעבר הסלון.

"אתה עדיין כועס?" ג'ון נכנס ועמד ליד הדלת הסגורה.

"אתה יודע, יכולת לדבר איתי במקום לכתוב את המכתב הזה."

"זה מה הרגיז אותך? הפתק המחורבן הזה?"

"כן, וזה שדחפת לשון לג'ורג'. אמרתי לך את זה אתמול, לא?! אמרתי לך אתמול שזה נגמר!"

"אוקיי. מה שתגיד. נגמר." ג'ון אמר בזמן שפול פתח את הדלת, מסמן לג'ון לצאת. "רק לפני שאני הולך... אפשר נשיקה?" ג'ון שאל בחיוך.

"מה..?"

"רק נשיקת פרידה, תרגע."

"ב...בסדר..." פול אמר לבסוף, אחרי מחשבה ארוכה.

פול נישק את ג'ון על שפתיו נשיקה קצרה. "עכשיו אתה יכול ללכת."

"אתה עושה ממני צחוק?!" ג'ון אמר, והדביק את פול לקיר, מנשק אותו ארוכות. "ללכת?"

"לא."

"אז אתה סולח לי?"

"לא."

"טוב. אז ביי." ג'ון עזב את פול בבת אחת והסתובב אל הדלת.

"לאן נראה לך שאתה הולך...?" פול תפס את ידו, וסובב אותו אליו.

"אתה לא סולח לי. ביי." ג'ון ציחקק.

"תשתוק ותנשק אותי."

"בשמחה..." ג'ון נישק את פול עוד פעם, אבל אז נעצר. "אז אנחנו שוב ביחד?"

"אני צריך לחשוב על זה..."

"אוקיי..." ג'ון המשיך לנשק את פול.

"אני רציני!"

"גם אני." ג'ון אמר, בלי להתסכל על פול ועבר לצווארו.

פול דחף את ג'ון לאחור. "מה עכשיו?" ג'ון שאל.

"אני פשוט לא רוצה להיפגע שוב." פול אמר. "ואני יודע שגם אתה נפגעת ממני, אז אני מצטער ומבטיח שזה לא יקרה שוב..."

"אוקיי."

"אבל..." פול התחיל. "אבל עכשיו אתה צריך להבטיח לי."

"להבטיח מה?"

"אתה יודע..."אה,

"אני מבטיח לא לנשק את ג'ורג'." ג'ון אמר. "רק לפעמים. וגם את רינגו, מדי פעם." הוא הוסיף משועשע, ודחף את פול אל המיטה.

---

אהבתי D:

אני שמחה לראות שיש הרבה תגובות בקטעים הקודמים! המשיכו כך!D:

מי אתה?! (פול/וויליאם)

ועוד אחד שBeatleboot שלחה P:

הדר, שקד, מיטל.. מה קורה איתכן?XD

פול/וויליאם, PG-13.

---

וכמו בכל פעם, הם הופיעו. וכמו בכל פעם, הם יצאו למועדון אחרי זה.

וכמו כל פעם, פול שתה. ואז שוב, כמו תמיד, הוא השתכר. אבל לא מאוד. רק קצת- כי כמו תמיד, בסופו של דבר, הוא ירצה לחזור הביתה.

השגרה הזאת התחילה לשעמם אותו,

וכשהוא ישב על הבר, חצי שיכור, והסתכל מסביבו- הוא לא ראה אף אחת שמשכה את עיניו. אף אחת בעלת יופי מיוחד או סתם מישהי מעניינת. ופתאום, מתוך כל האנשים שם, הוא ראה גבר אחד... הוא לא ידע להגיד מה מיוחד בו- אבל הוא היה מיוחד.

לאחר שעה ארוכה של בהייה באותו אחד, הוא החליט לצאת החוצה. כשהוא יצא מהבר העמוס, אל הקור, הוא השפיל את מבטו והחל ללכת. לפתע, הוא נתקע במשהו. כשהוא הרים את ראשו והסתכל במה פגע, הוא ראה את אותו אחד שראה בתוך הבר- אותו גבר יפה שמשך את עיניו- אבל הפעם הוא היה מולו, קרוב אליו יותר ממה שיכול היה לחלום.

בלי לחשוב, הוא הצמיד את שפתיו לשלו, ונישק אותו. זה היה מוזר, לא רגיל ואפילו קצת מגוחך- אבל הוא לא הקדיש לזה יותר מדי מחשבה. אם הוא אהב את זה, למה לו לחשוב יותר מדי?

באותה מהירות שזה התחיל, זה הפסיק. ובלי לבזבז זמן, הוא משך את אותו הגבר לתוך המכונית שלו, והורה לנהג לנסוע כמה שיותר מהר לביתו שהיה במרחק כמה בלוקים.

בלי לומר מילה הם הגיעו לבית והתחילו להתנשק, הפעם נשיקות ארוכות יותר ועמוקות יותר.

בלי לדבר, פול פתח את חולצתו והוריד את מכנסיו, ואותו הגבר עשה גם הוא את אותו הדבר. הם נשכבו על המיטה המבולגנת.

פול התעורר בבוקר, והרגיש מישהו מחבק אותו.

כשהוא פתח את עיניו, הוא ראה שזו יד גדולה וגברית, וכל אירועי אתמול חזרו אליו. בהתחלה הוא נרתע, אבל ככל שהזיכרונות חזרו אליו, הוא רק שמח יותר ויותר שזה קרה.

הוא לקח את היד הגדולה של הגבר שאיתו היה בלילה הקודם-הדבר היחידי שידע עליו היה שהוא יפה... אפילו את שמו הוא לא ידע- והחל לנשק אותה.

לפתע, הוא הרגיש אותו זז מאחוריו, מתעורר.

"ממ..." הוא אמר. "בוקר טוב."

פול חייך לעצמו, והסתובב אליו, רוצה לראות את פניו.

ברגע שהוא הסתובב וראה את מי שוכב לצידו, עיניו התרחבו ופיו נפער בתדהמה. הוא היה בהלם- וככה גם מי ששכב מולו.

"שיט!" הם צרחו ביחד, וקמו במהירות מהמיטה.

"מי אתה?!" פול צעק בזעזוע.

"א... אני... וויליאם קמפבל..."

---

חה.

True Love- פאנארט ג'ון/פול

ג'ון/פול, PG-13.

צויר ע"י xlizx, ופורסם בBeatles!Slash.

---

אמת או חובה (ג'ורג'ון)

PG-13, מיטל כתבה, צוף היא הבטא.

---

ג'ורג', ג'ון ופול ישבו על הרצפה ושיחקו אמת או חובה, עם שלוש בנות- גרייס, מגי ומריל. מריל סובבה את הבקבוק.

הבקבוק הסתובב ונעצר על מגי. "מגי, אמת או חובה?" שאלה מריל.

"אמ- לאלא, חובה. כן, חובה." ענתה מגי. "חובה עלייך...." מריל חשבה. "חובה עלייך לנשק את פול!"

וכמו שמריל אמרה, מגי קמה ממקומה ונישקה את פול. "טוב, נראה לי שאנחנו צריכים ללכת.. את באה?" פול עצר את הנשיקה ושאל.

"כן..." הם קמו והלכו לכיוון הדלת.

"ביי" פול אמר. "תגידי ביי..." הוא לחש למגי.

מגי צחקה ונופפה להם לשלום. "היא שיכורה..." הוא לחש להם.

"פולי, אתה בא?" מגי שאלה בגיחוך. "כן." פול ענה, ויצא החוצה.

"טוב, נשארנו רק ארבעתנו. ממשיכים לשחק?" גרייס שאלה, וסובבה את הבקבוק. הוא נעצר על ג'ון.

"חובה!" ג'ון אמר ישר.

"אפילו לא הספקתי לשאול..." גרייס צחקה. "אממ... מה ניתן לך?"

"מה שתרצו. אני מספיק שיכור בשביל לעשות הכל."

"חובה עלייך... לנשק את ג'ורג'." מריל שאלה, ושתיהן פרצו בצחוק. "מה?" ג'ורג' וג'ון שאלו ביחד, מופתעים.

"אני לא עד-כדי-כך שיכור..." ג'ון אמר, מנסה להסיר את הגזרה.

"נו, זו רק נשיקה..."

לאחר כמה דקות של מבטים נוקבים ונסיון להתחמק, ג'ון הבין שהוא חייב לעשות מה שאמרו לו. הוא קם, ונישק את ג'ורג'. כשהוא סיים, ג'ורג' הסתכל לתוך עיניו. "אני עייף..." ג'ורג' אמר לפתע, עדיין מסתכל בעיניו של ג'ון.

"נראה לי שאתן צריכות ללכת." ג'ון אמר כשהבין למה ג'ורג' מתכוון. גרייס ומריל קמו ויצאו בלי לשאול שאלות.

"בוא הנה, קום." ג'ון הושיט את ידו לג'ורג', והלך להשכב על הספה בקצה השני של החדר.

"נראה לי ששתית יותר מדי..." ג'ורג' אמר כשראה את ג'ון שוכב על הספה.

"אני לא שיכור... הנשיקה הזאת, היא גרמה לראש שלי להסתובב." ג'ון לחש. "ג'ון, די עם השטויות!"

"אני אוהב אותך..." הוא אמר, והסתכל על ג'ורג' בשתיקה.

"ג'ורג', אמת או חובה?" ג'ון אמר לאחר כמה דקות שתיקה.

"אמת..." ג'ורג' ענה, לא מבין.

"אמת שאתה עומד לנשק אותי עכשיו שוב." ג'ורג' הנהן, והתקרב לג'ון, מנשק אותו. ג'ון התנתק ממנו והתחיל לפתוח את כפתורי חולצתו של ג'ורג'.

"רגע, ג'ון, אתה בטוח שזה מה שאתה רוצה?"

"כן, מאוד רוצה." הוא המשיך להוריד את חולצתו של ג'ורג', בזמן שהוא נישק אותו.

לאחר שעה

שניהם ישנו מחובקים בסלון, ולפתע הם שמעו רעש מכיוון חדר השינה. "שיט!" ג'ורג' פתח את עיניו. "ג'ון, תתעורר, תתעורר!"

"מה?" ג'ון קם, ושאל בטון חצי רדום.

"נתתי לרינכו לישון בחדר שלי, שכחתי מזה לגמרי!" ג'ורג' אמר בלחץ.

"תירגע, תירגע... יש לי רעיון.. תכנס מתחת לשמיכה.", "מה?!" ג'ורג' שאל מבוהל, בטוח שג'ון השתגע.

ג'ון כיסה אותו במהירות, ורינגו בדיוק נכנס לסלון.

רינגו ראה את ג'ון. "ג'ון, מה אתה עושה פה?" הוא שאל.

"שש... היא ישנה..." ג'ון אמר, והצביע על השמיכה. "אהה... הבנתי. איפה ג'ורג'?" רינגו שאל.

"הוא.. יצא עם איזו מישהי. למה?"

"רציתי להודות לו על החדר וזה..." רינגו אמר.

"הוא במילא לא היה צריך אותה." ג'ון אמר משועשע, וג'ורג' גיחך מתחת לשמיכה.

"שמעת את זה?" רינגו שאל.

"לא... לא. ביי רינגו" "ביי ג'ון." רינגו אמר, ויצא

ג'ורג' יצא מתחת לשמיכה, וג'ון התיישב לידו, סותם לו את הפה. "חכה רגע...."

ברגע שרינגו התרחק, הוא הוריד את ידו מפיו של ג'ורג', והם התחילו לצחוק. פתאום, הם נעצרו והסתכלו אחד על השני. ובלי להגיד מילה, הם התנשקו שוב- מבטיחים אחד לשני עתיד משותף.