אכן כן- היא כתבה המשך!
זה הפרק השני והממש לא אחרון... האמהאמ.
ג'ורג'ון, PG-13.
אחרי המכתב
"אז הכל בסדר איתנו ג'ורג'י? או שאתה מעדיף אדון ג'. האריסון?" הוא גיחך.
"איתנו?"
"כן. מכתבך האחרון היה מטריד במקצת..שתית יותר מידי הא? הגזמת בחגיגות עם..מה שמה?"
ג'ורג' היה נראה כאילו העדיף להיות בכל מקום אחר באותו הרגע, ורק שלא יצטרך להיות מוטרד דווקא על ידי האדם האחד שהוא היה רוצה לשכוח.
"החברה הזו שלך..פני? לוסי? איך קוראים לה?" הוא המשיך ברצף.
ג'ורג' בהה בנקודה מדוייקת על הקיר מולו, מנסה להעלים את סביבתו בכוח המחשבה.
הנה ג'ון, יש שימוש מעולה למדיטציות ההן-ואתה אמרת שהן טיפשיות, חה.
"יש כאן מישהו? הלוו?" קטע אותו ג'ון ששם לב שחברו לשיחה לא מגיב.
"אתה מסומם, ג'ורג'י?"
הסיטואציה בה ג'ורג' מסומם לא הייתה מאוד מיוחדת, אך נראה היה שג'ון בדרך כלל היה מסומם מידי בשביל לשים לב לכך. לאדון לנון הייתה יכולת מפותחת לא לשים לב לדברים שקרו מסביבו. במיוחד אם הם כללו ענייני אהבה. ובמיוחד אם הם כללו את ג'ורג'.
"בלעדי?!"
לג'ורג' לא היה מצב רוח למשחקים של ג'ון. והוא לא אהב שקראו לו ג'ורג'י. לפחות כך הוא חשב.
"היא לא חברה שלי."
"מה?"
"נפרדנו."
"אה."
"לפני חודש."
"אתה רציני? פיו..מישהי חדשה באופק?" אדון לנון גיחך בקריצה.
אדון האריסון התקשה להוציא כל מילה מפיו. חלקים מסויימים במוחו של אדון לנון החלו לפעול, מה שגרם לו לקלוט זאת. האמת שהעדיפו להתעלם ממנה נחתה על שניהם.
"אז..מה היה כל הקטע הזה?" ג'ון שאל יותר בעדינות, עד כמה שמילים שיוצאות מפיו של ג'ון לנון יכולות להיות עדינות. ג'ורג' ידע שהוא לא מוכן להכנע לזה שוב. הוא לא יגרר אחריו, לא ישתף פעולה. הוא עזב את הלהקה ואת כל העניין המסריח הזה. הוא לא חלק מזה, והוא לא חייב ללנון הזה שום דבר. הוא ניצל אותו.
"מה שקרה הוא, שעזבתי את הלהקה."
ג'ון צחק.
"נו, מספיק עם ההצגות ג'ורג'י."
"אני לא עושה שום הצגות, ואל תקרא לי ג'ורג'י, חתיכת שקרן מפגר!"
זה היה מעט יותר אגרסיבי ממה שחשבתי, צריך להירגע, אבל זה בטח יבהיר לו להתרחק.
"היי היי, מה קורה איתך? יום אחד אתה שמח ומחייך כמו ילדה בת שלוש עשרה שקיבלה שיערה של רינגו, ויום אחר כך דרמה קווין מושלם ש'עוזב את הלהקה'? בחייך ג'ורג'י, אתה יודע שאתה לא תסתדר בלעדינו..תפסיק עם המשחקים, מה קרה?"
"תקשיב לי עכשיו, בן זונה מפגר!"
"את אמא שלי אתה לא מערב בזה."
"אמא שלך הייתה זונה, בדיוק כמו הבן שלה!"
"אז הכל בסדר איתנו ג'ורג'י? או שאתה מעדיף אדון ג'. האריסון?" הוא גיחך.
"איתנו?"
"כן. מכתבך האחרון היה מטריד במקצת..שתית יותר מידי הא? הגזמת בחגיגות עם..מה שמה?"
ג'ורג' היה נראה כאילו העדיף להיות בכל מקום אחר באותו הרגע, ורק שלא יצטרך להיות מוטרד דווקא על ידי האדם האחד שהוא היה רוצה לשכוח.
"החברה הזו שלך..פני? לוסי? איך קוראים לה?" הוא המשיך ברצף.
ג'ורג' בהה בנקודה מדוייקת על הקיר מולו, מנסה להעלים את סביבתו בכוח המחשבה.
הנה ג'ון, יש שימוש מעולה למדיטציות ההן-ואתה אמרת שהן טיפשיות, חה.
"יש כאן מישהו? הלוו?" קטע אותו ג'ון ששם לב שחברו לשיחה לא מגיב.
"אתה מסומם, ג'ורג'י?"
הסיטואציה בה ג'ורג' מסומם לא הייתה מאוד מיוחדת, אך נראה היה שג'ון בדרך כלל היה מסומם מידי בשביל לשים לב לכך. לאדון לנון הייתה יכולת מפותחת לא לשים לב לדברים שקרו מסביבו. במיוחד אם הם כללו ענייני אהבה. ובמיוחד אם הם כללו את ג'ורג'.
"בלעדי?!"
לג'ורג' לא היה מצב רוח למשחקים של ג'ון. והוא לא אהב שקראו לו ג'ורג'י. לפחות כך הוא חשב.
"היא לא חברה שלי."
"מה?"
"נפרדנו."
"אה."
"לפני חודש."
"אתה רציני? פיו..מישהי חדשה באופק?" אדון לנון גיחך בקריצה.
אדון האריסון התקשה להוציא כל מילה מפיו. חלקים מסויימים במוחו של אדון לנון החלו לפעול, מה שגרם לו לקלוט זאת. האמת שהעדיפו להתעלם ממנה נחתה על שניהם.
"אז..מה היה כל הקטע הזה?" ג'ון שאל יותר בעדינות, עד כמה שמילים שיוצאות מפיו של ג'ון לנון יכולות להיות עדינות. ג'ורג' ידע שהוא לא מוכן להכנע לזה שוב. הוא לא יגרר אחריו, לא ישתף פעולה. הוא עזב את הלהקה ואת כל העניין המסריח הזה. הוא לא חלק מזה, והוא לא חייב ללנון הזה שום דבר. הוא ניצל אותו.
"מה שקרה הוא, שעזבתי את הלהקה."
ג'ון צחק.
"נו, מספיק עם ההצגות ג'ורג'י."
"אני לא עושה שום הצגות, ואל תקרא לי ג'ורג'י, חתיכת שקרן מפגר!"
זה היה מעט יותר אגרסיבי ממה שחשבתי, צריך להירגע, אבל זה בטח יבהיר לו להתרחק.
"היי היי, מה קורה איתך? יום אחד אתה שמח ומחייך כמו ילדה בת שלוש עשרה שקיבלה שיערה של רינגו, ויום אחר כך דרמה קווין מושלם ש'עוזב את הלהקה'? בחייך ג'ורג'י, אתה יודע שאתה לא תסתדר בלעדינו..תפסיק עם המשחקים, מה קרה?"
"תקשיב לי עכשיו, בן זונה מפגר!"
"את אמא שלי אתה לא מערב בזה."
"אמא שלך הייתה זונה, בדיוק כמו הבן שלה!"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה