BeatFics: Beatleboot

יום המחרת היה תזזיתי. הם נלקחו על הבוקר למה שנדמה כמו אינספור מסיבות עיתונאים, ואחר כך לאצטדיון עצמו, לנסות את הכלים. ג'ון מלמל משהו מתוסכל על כך שזה לא משנה, ממילא לא ישמעו אותם הכל הצרחות והאקוסטיקה המחורבנת, וליבו של ג'ורג' יצא אליו. לא היה להם זמן לדבר במהלך היום.

ממש לפני ההופעה היו להם פתאום כמה דקות לבד. בריאן לקח את פול ורינגו למשרד ההפקה כדי לדבר על מה הם יכולים לעשות בתור "מחלקת הקצב" כדי להשמע טוב יותר בהופעות רועשות. הוא תפס את עינו של ג'ורג' וחייך, והגיטריסט הבין שאמרגנו הדואג מנסה לסדר להם לג'ון ולו כמה דקות של שקט. הוא היה מותש, נשען על הקיר ועצם עיניים. הוא הרגיש את ג'ון ניגש אליו גם בעיניים עצומות, את ריחו המשכר וחום גופו מתקרבים.

כשג'ורג' הרגיש את ידו של ג'ון מחליקה לעבר מכנסיו הוא תפס אותה והרחיק אותה. "מה לעזאזל אתה חושב שאתה עושה?" הוא אמר. ג'ורג' הרגיש שהוא יותר מדי תוקפני, אבל הוא פשוט לא היה מסוגל לשתוק הפעם.

"מה נראה לך שאני עושה?"

"אני לא מאמין, לנון, לעזאזל!" הפעם ג'ורג' באמת התעצבן, ודחף את ג'ון לאחור. "אמרתי לך שאני לא רוצה את זה, לא? אז די!"

"בסדר, בסדר. תירגע." ג'ון אמר במטרה לגמור את השיחה הזאת.

"לא, אני לא ארגע! כל יום אתה מנסה, וכל יום אני נרגע. דיברנו על זה, פאקינג דיברנו על זה." הוא ניסה לא לצעוק, הוא לא רצה שכולם ישמעו אותם. "תן לי לאהוב אותך בדרך שלי!"

"בדרך שלך?!"

זה הספיק לג'ון, הוא לא התכוון להמשיך בהצגה הזאת עוד, הוא לא התכוון לוותר על כל הרצונות שלו בגלל הפחדים המטופשים של ג'ורג'- וממש לא לעבור על זה בשתיקה.

"מה הדרך שלך? להתנזר? לייבש אותי לגמרי?"

"מה...? מה זה קשור בכלל?" ג'ורג' הסתכל עליו והתאפק לא לתת לו סטירה ולהעיר אותו. "זה לא ש... אני לא יודע... שאני אוסר עליך להיות עם כל אלפי הבחורות שלך!"

"שום אלפי בחורות, האריסון! מה אתה לא מבין?" ג'ון אמר. "אני לי שמץ של מושג מאיפה הבאת את כל העניין הזה של ההתנזרות. זה לא הגיוני!" ג'ון התאמץ גם הוא לא לצעוק. "אני רוצה שתסביר לי. מאיפה?"

"אז אני מבין שמה שחשוב לך זה להשכיב אותי." ג'ורג' אמר בזעף.

"כן!" הפעם הוא צעק.

"להשכיב אותי וללכת! זה מה שאתה רוצה, האתגר שלך!"

"אתה יודע מה, האריסון?" ג'ון אמר והתקרב אל ג'ורג'. "כן. זה מה שאני רוצה. להשכיב אותך- וללכת."

ג'ורג' הסתכל עליו מזועזע בלי יכולת לזוז.

"לזיין לך את הצורה החוצה, ולהשאיר אותך זרוק על הרצפה. שמעת?!"

"צא," ג'ורג' עצם את עיניו ולחש. "החוצה."

אהבתי את הסוף... אבל אני מקווה שהם ישלימו :S

(פורסם ב25.9.2009)

יום שני, 3 באוגוסט 2009

It's All In The Mind- פרק שישי (ג'ורג'/ג'ון)

פרק שישי ואחרון לפיק המעולה הזה, אותו כתוב Beatleboot וקתרינה.

NC-17, ג'ורג'ון.

אתם כ"כ הולכים להנות.

ג'ורג' התעורר בבוקר, מצמץ בעיניו אל האור שבקע מהחלון. הוא ניסה להיזכר מה קרה אתמול בערב, והסמיק במבוכה. "בוקר טוב." שמע קול מוכר ואהוב לצידו. הוא הסב את ראשו וראה את ג'ון מביט בו ומחייך.

"אז מי אתה היום?" שאל ג'ון. ג'ורג' הביט בו במבוכה. הוא לא היה בטוח שהוא מבין למה ג'ון מתכוון.

"כי אתמול בלילה הופיע לי בחדר מישהו מוזר מאד." אמר ג'ון "לא יכול להיות שזה היית אתה, כי זה שהיה פה אתמול ניסה בהתלהבות לשכנע אותי לבצע בו את זממי, ואתה הרי נגעל ממני." ג'ון חייך, אך העצב בעיניו היה אינסופי.

פתאום ג'ורג' הבין. הוא הבין איך הרתיעה שלו הובנה על ידי האיש שאהב אותו כל כך. הוא הבין כמה אומץ ג'ון היה צריך לאזור כדי להתוודות על אהבתו, וכמה כאב הוא גרם לו כשדחה אותו פעם אחרי פעם.

"אני מצטער." אמר, ומשך את ג'ון אליו. הוא רצה לנשק אותו, אבל בו זמנית גם לאמר לו כמה הוא אוהב אותו, ושהוא מבטיח לא להכאיב לו יותר. ג'ורג' הצמיד את גופו של ג'ון אליו, נאחז בו נואשות. ג'ון לא השיב לו חיבוק. במקום, הוא לחש באזנו: "אל תעשה את זה. אל תצמד אלי ככה אם אתה מתכוון לדחות אותי שוב. אתה שובר אותי. אני לא יכול יותר..." הוא נשם עמוק, מנסה לשלוט ביצריו.

ג'ורג' הבין שאין לו מילים כדי להעביר את הרגשתו. הוא סכר את פיו של ג'ון בנשיקה. בהתחלה עדינה, אך כשפיו של ג'ון נפתח למגע שפתיו הנשיקה הפכה לסוערת יותר ויותר. השמיכה הושלכה על הרצפה, וג'ון הוצמד למיטה על ידי אהובו הלהוט שניסה להפשיט אותו מחולצתו בלי להפסיק להתנשק. "רגע... רגע!" אמר הביטל המבוגר יותר, "חכה שניה... חיכיתי כל כך הרבה זמן... אני לא רוצה להפסיד אף פרט."

ג'ורג' ציחקק, קם מהמיטה ופשט את חולצתו המקומטת. ג'ון שכב על צידו, ראשו מונח על ידו, והביט בו בחיוך. "אתה מחכה למופע חשפנות?" שאל ג'ורג' בקנטרנות.

"לא, טמבל. אני פשוט אוהב להסתכל עליך. ואני מפחד שאם אמצמץ אתה תעלם."

"אני לא אעלם, ג'ון. אף פעם. אני פה לתמיד." עיניו החומות הגדולות היו רציניות מאד פתאום.

הם הפשיטו אחד את השני כמו בריקוד מורכב ומסוגנן. ג'ון צחקק כששרוך מכנסי הפיג'מה שלו נפתח בקלות על ידי מאהבו הלהוט, נזכר בגולמניות של ליל אמש. הם נשכבו על המיטה, שפתיים וידיים עוברות על גופים לוהטים, מנשקות ומלטפות כל סנטימטר של עור. ג'ון ניסה להסתיר את זקפתו בנסיון כושל. אבל הוא חשש שג'ורג' יבהל שוב. יעזוב שוב. אבל במקום להירתע בגועל אהובו לקח אותו בפיו, גורם לו לגנוח בלי שליטה. עוד, עוד, עוד... הוא העביר את אצבעותיו בשערו של ג'ורג', מלטף, מעסה, ובשניה האחרונה גם מכתיב את הקצב הנכון. ג'ון שאג מעונג כשהגיע לפורקן, ונשכב לאחור חסר נשימה, ליבו פועם בקצב מטורף, דמו גועש באוזניו. ג'ורג' משך את עצמו לצידו, עירסל אותו בזרועותיו ולחש באזנו "אל תחשוב לרגע שכבר סיימתי איתך".

אהבתי את הפרק. פיק אדיר!

(פורסם ב3.8.2009)

יום ראשון, 2 באוגוסט 2009

It's All In The Mind- פרק חמישי (ג'ורג'/ג'ון)

פרק חמישי של It's All In The Mind, אותו כתבו, כמובן,

קתרינה ו-Beatleboot.

NC-17, פרק חמישי מתוך שישה.

האב פאן!

מאוחר בלילה ג'ורג' השתוי התדפק על דלת חדרו של ג'ון. "ג'ווווווונייייי!!" הוא זימר. "תפתח לי את הד-ל-ת! אני שיכור ובאתי להזדיין אתך!"

ג'ון המנומנם פתח את הדלת ומשך את ג'ורג' המצחקק פנימה. "תגיד, יצאת מדעתך?" הוא שאל בקול שקט וכועס.

"לאאאאאא... אני שיכור ולא אכפת לי מכלום. בוא ותזיין אותי, ג'וני בויי. אני מבטיח להיות ילד טוב ולתת לך לעשות מה שאתה רוצה. הנה, אני אדדדדדגים לך..." ג'ורג' ירד על ברכיו ומשך אליו את ג'ון המופתע. הוא ניסה לפתוח את שרוך מכנסי הפיג'מה במשך זמן מה, ואז הביט למעלה אל ידידו ההמום ושיהק. "אני לא מצליח... האצבעות שלי שיכורות מדי... תעזור לי, ג'וני... אני רוצה לעשות לך טוב..." ג'ון פסע אחורה וג'ורג' איבד את שיווי משקלו ונחת עם עכוזו על השטיח. הוא ליטף את השטיח לדקה, בוהה בחוסר ריכוז בידיו, ואז נשכב על צידו ומלמל. "אני כישלון כזה... רק רציתי להיות אתך... לעשות אתך דברים כדי שתאהב אותי..." הוא התייפח בשכרות ואמר לעצמו. "זהו, הריסון, דפקת הכל. אף אחד לא יאהב אותך אף פעם וג'ון ילך לפול ואתה תהיה לבבבבבבבדדדדד.... רק עם הגיטרה והנחירות של רינגגגגו..."

ג'ון הביט בחברו המתייפח על רצפת חדר המלון, ונאנח לעצמו. הוא רכן אליו ואמר "קדימה, ג'ורג'י. תן לי לעזור לך לקום. אני אקח אותך למיטה..."

"למיטה?" שאל ג'ורג' בתמיהה. "למיטה שלך? אתה אוהב אותי, ג'וני? אפילו שאני אדיוט?"

"כן. אתה באמת אדיוט ואני באמת אוהב אותך. עכשיו בוא, תנסה להשען עלי ולקום. ותשתדל לא להקיא. הנה, המיטה כאן."

"אני במיטה עם ג'ון לנון!" הכריז ג'ורג' בשמחה. "והוא עומד לזיין אותי!"

"לא אני לא, טמבל. אני אוריד לך את הנעליים ואת המכנסיים ואשכיב אותך לישון."

"ג'ון מוריד לי את המכנסיים!" סיפר ג'ורג' בהתלהבות למנורת הקריאה. "ואני יודע מה זה אומר! סקסססס עעעעםםםם ג'וני!"

ג'ון נכנס למיטה והשכיב בעדינות תקיפה את חברו על צידו. הוא כיסה אותו בעדינות וחיבק אותו. "עכשיו לך לישון, טמבל. אני לא מנצל מינית ילדים שלא מסוגלים אפילו ללכת ישר. אם בבוקר עדיין תרצה אותי, אני אהיה מאושר מאד... אבל עכשיו לך לישון." הוא כיבה את האור ושכב מחובק כפיות עם ג'ורג' שהמשיך לפטפט.

"שששש.... שקט אהובי. לך לישון, אתה שיכור." ג'ון לחש באוזנו. "אני אוהב אותך, לך לישון."

ג'ורג' ממש הצחיק אותי XD

(פורסם ב2.8.2009)

יום שבת, 1 באוגוסט 2009

It's All In The Mind- פרק רביעי (ג'ורג'/ג'ון)

וכך נתחיל את חודש אוגוסט:

אחרי כמה זמן שלא פרסמתי את ההמשך-

It's All In The Mind, ג'ורג'ון, NC-17.

נכתב ע"י קתרינה ו-Beatleboot.

פרק רביעי מתוך שישה.

כמובן שתהנו. :)

כשג'ורג' חזר לחדר ההלבשה הוא לא הצליח להסתכל על ג'ון. זה היה כואב מדי. הוא לא הבין במה הוא טעה ומה הוא לא הסביר נכון, שגרם לג'ון לנסות פעמיים- יום אחרי יום- לפתות אותו. הוא הרגיש פגוע ונבגד והוא כ"כ כעס, ממש זעם, שהוא חשב שאם רק יסתכל בעיניו של ג'ון הוא עוד מסוגל להתנפל עליו, להרביץ ולקלל, לנסות לפגוע במקומות הכי כואבים שלו, כדי שירגיש- ויבין- אפילו שליש מאיך שהוא הרגיש בעצמו.

ג'ון, להפתעתו של ג'ורג', לא התייחס אליו באותו הערב. הם עלו לבמה והופיעו, וכשחזרו למלון ג'ורג' גילה שג'ון כבר דאג לסידור שינה מחודש.

בדיוק כמו שהוא חשש, השבועיים שלאחר מכן לוו בכעס שלא חשב שיוכל אי-פעם לחוש. ברגעים מסויימים הוא שנא אותו כ"כ עד שלא האמין שבכלל התאהב בו מלכתחילה, אבל אז כשהוא ראה אותו באולפן מנגן, שר, מדבר, צוחק... אז הוא הבין למה הוא התאהב בו. הוא הבין למה הוא עדיין מאוהב בו. בהתחלה הוא לא רצה להודות בזה אפילו בפני עצמו, אבל הגעגועים אכלו אותו.

יום אחר יום עברו, וג'ורג' הרגיש שההתעלמות של ג'ון מוציאה אותו מדעתו. הוא היה מתוח כמו קפיץ, כמעט מזנק באויר כל פעם שמישהו פנה אליו. בראיונות הוא ישב בצד, מחייך חיוך מאולץ ונותן לג'ון ולפול את כל הבמה. ההתלוצצויות הטבעיות שלהם, הקלילות שבה דיברו אחד לשני ולעיתונאים גרמו לו לקנא בטירוף. למה הוא לא יכול להיות כל כך נינוח בחברתו של ג'ון?

יום אחד, בהופעה, ג'ורג' נשבר. הם בדיוק סיימו שיר כשג'ון ניגש בטבעיות לפול ועיסה את כתפיו. ג'ורג' בקושי החזיק מעמד עד שהם ירדו מהבמה, ואז הסתגר במחסן ציוד והתחיל לבעוט ולחבוט בכל סביבותיו בזעם. הדלת נפתחה ונסגרה, אך הוא היה עיוור מדי מדמעות בכדי לראות מי נכנס. "רק לא ג'ון," הוא חשב "אני לא יכול שהוא יראה אותי ככה". הוא נרעד כשהרגיש יד חמה ויציבה על כתפו, ופרץ בבכי שהיה אצור זמן רב מדי כשבריאן משך אותו אליו בחיבוק אבהי.

ג'ורג' התייפח במשך דקות ארוכות, עד שהרגיש שאין בו יותר דמעות. הוא ובריאן ישבו על רצפת המחסן מוקפים בבלגן וחלקי ציוד שבורים. ג'ורג' ניסה לנשום עמוק אך גופו עוד רעד בבכי. בריאן ליטף את שערו ואמר "אז אתה רוצה לדבר איתי, ילד? או שאתה מעדיף להמשיך להוציא את זה על מגברים שלא עשו לך שום דבר רע?"

"אני לא יכול לסבול את זה יותר," אמר ג'ורג' "הוא משגע אותי. אני כל כך רוצה אותו... אבל אני לא יכול."

"למה?" שאל האמרגן בקול רציני "אולי אני זקן ולא מגניב, אבל אפילו אני יכול לראות איך אתם מסתכלים אחד על השני. מה הבעיה?"

ג'ורג' נאנח אנחה עמוקה וסיפר לבריאן את קורות השבועות האחרונים. "אני אוהב אותו כל כך." הוא סיים. "אני חולם בלילה שהוא נמצא במיטה שלי, ואנחנו ערומים ועושים אהבה. ואז אני מתעורר, ורינגו נוחר במיטה לידי, ואני מעורר ומבחיל את עצמי בו זמנית. אני כל כך רוצה להיות איתו, לתת לו את כולי... אבל כל פעם שאנחנו ביחד הוא כל כך תוקפני... כל כך להוט... ואני נסחף איתו יותר מדי מהר ואז אני חייב לברוח. הוא מלחיץ אותי יותר מדי. אני רוצה, אבל לא ככה. הגוף שלי צורח ג'ון, אבל הראש שלי לא מצליח להתרגל לרעיון של... אתה יודע... להזדיין עם גבר אחר."

בריאן שתק לרגע. ג'ורג' כבר התחיל לדאוג שהוא נפגע מדבריו הישירים, כשבריאן אמר "אז יש לפניך שתי דרכי פעולה, כמו שאני רואה את זה. הראשונה היא לתת לראש שלך פיקוד. אני יכול לספק לך בחורות צעירות וחמודות שיעסיקו את הגוף שלך בזמן שתסדר את הראש ותשכנע אותו שאתה לא צריך ולא רוצה את ג'ון. אולי גם כמה פגישות עם פסיכולוג שמתמחה בעניין. אתה הרי נמשך גם לנשים, לא? אז פסיכולוג מוצלח יכול לעודד את הבחילה שיש לך מהעניין ולגרום לזה שלא תוכל אפילו לחלום לגעת בג'ון בלי לרצות להקיא."

ג'ורג' נרעד. לוותר על ג'ון? לתמיד? לא להיות מסוגל לגעת בו, לחלום עליו? זה היה מטריד. "לא. לא! מה האפשרות השנייה?"

בריאן חייך והביט בו "קיוויתי שזו תהיה התגובה שלך. אני מתעב את הפסיכולוגים האלו. האפשרות השנייה היא פשוטה מאד. אתה צריך ללכת אליו. אם אתה רוצה, אני אדבר איתו קודם שיהיה יותר סבלני אתך. והכי חשוב - אתה צריך לנטרל קצת את המח שלך לפני שאתה הולך. תשתכר, תעשן משהו, לא אכפת לי. העיקר שתהיה מסוגל לזרום איתו בלי שהעכבות שלך ישימו לך רגל."

שום דבר לא נאמר על הציוד המושחת. ג'ורג' לא היה מופתע. הארבעה התרגלו מאד בקלות לטיפולו המסור של אמרגנם. כל בעיה הוחלקה מבלי שהם יצרכו להטריד את עצמם בזוטות. הם חזרו למלון בשתיקה. ג'ורג' היה מותש ופשוט בהה מחלון המכונית לרחוב. בריאן היה שקוע במחשבות. "אני אצטרך לדבר גם עם פול" הוא אמר פתאום בשקט "אם הוא יתהה למה אני משנה את הסידור של החדרים פתאום. ועם רינגו." ג'ורג' התנער מהרהוריו ואמר "לא, בבקשה לא. תמצא דרך אחרת." בריאן חשב ואמר "בעצם, למה שלא יהיה לכל אחד מכם חדר לבד? זה לא כאילו שצריך לחסוך לחברת ההפקות האמריקאית. הם מרוויחים עליכם מספיק כסף. אני יודע שאתם רגילים לחלוק חדרים, אבל אתם בהחלט במעמד שמצדיק סוויטה אישית לכל אחד. אני אסדר את זה ונגיד לבחורים שזה צ'ופר מיוחד." ג'ורג' חייך בעייפות. תמיד אפשר לסמוך על בריאן שיחשוב על פתרון.

(פורסם ב1.8.2009)

יום שבת, 25 ביולי 2009

It's All In The Mind (ג'ורג'/ג'ון) - פרק שלישי

קתרינה וBeatleboot כתבו.פרק שלישי מתוך שישה.

ג'ורג'/ג'ון, NC-17.

תהנו

"מה נראה לך שאני עושה?"

"אני לא מאמין, לנון, לעזאזל!" הפעם ג'ורג' באמת התעצבן, ודחף את ג'ון לאחור. "אמרתי לך שאני לא רוצה את זה, לא? אז די!"

"בסדר, בסדר. תירגע." ג'ון אמר במטרה לגמור את השיחה הזאת.

"בדרך שלך?!"

"מה הדרך שלך? להתנזר? לייבש אותי לגמרי?"

"אז אני מבין שמה שחשוב לך זה להשכיב אותי." ג'ורג' אמר בזעף.

"כן!" הפעם הוא צעק.

"להשכיב אותי וללכת! זה מה שאתה רוצה, האתגר שלך!"

"אתה יודע מה, האריסון?" ג'ון אמר והתקרב אל ג'ורג'. "כן. זה מה שאני רוצה. להשכיב אותך- וללכת."

ג'ורג' הסתכל עליו מזועזע בלי יכולת לזוז.

"לזיין לך את הצורה החוצה, ולהשאיר אותך זרוק על הרצפה. שמעת?!"

"צא," ג'ורג' עצם את עיניו ולחש. "החוצה."

אהבתי את הסוף... אבל אני מקווה שהם ישלימו :S

(פורסם ב25.7.2009)

יום חמישי, 23 ביולי 2009

It's All In The Mind (ג'ורג'/ג'ון) - פרק שני

קתרינה וBeatleboot כתבו. פרק שני מתוך שישה.

ג'ורג'/ג'ון, NC-17.

תהנו:)

כשהדילות הידידותיות הודיעו שאפשר לשחרר את חגורות הבטיחות ולהסתובב במטוס, ג'ורג' קם ממקומו בתחושת הקלה. הוא הרגיש חסר מנוחה כל היום, ועכשיו הדבר האחרון שהוא רצה היה לשבת ליד האחרים כשהם מתבדחים עם הנערות החינניות שכמו תמיד הופיעו ממש משום מקום. הוא שוטט במטוס הקטן וראה את בריאן, יושב במושב מרוחק כשערימה של חוזים וניירת בחיקו והוא מרפרף בהם בחוסר חשק. "יש לך רגע, אפי?" הוא שאל, ובריאן הרים אליו את עיניו וענה בחיוך "בשבילך תמיד ילד."

ג'ורג' צנח אל המושב הסמוך באנחה. בריאן אסף את הערימה בזהירות והניח את הניירות על הרצפה. "אז מה מטריד אותך, ג'ורג'י בוי? יש משהו שאני יכול לעשות?".

"יש לי שאלה תאורטית אליך. אתה חושב שאפשר להפריד בין סקס ואהבה? כלומר, לאהוב אדם אחד ולשכב עם אנשים אחרים? שזה יכול לפעול?" אמר בתקווה לקבל אישור להחלטתו.

"בטח שאפשר. אני עושה את זה כל חיי. השאלה היא בשביל מה זה טוב." ענה בריאן. "מה קרה, איזו בחורונת מעיזה לסרב לאחד מארבעת המופלאים?" הוא חייך בחביבות לבן טיפוחיו הצעיר. ג'ורג' לא חייך בחזרה, עיניו מלאות בכל כך הרבה כאב שמחק במהירות את החיוך מפניו של בריאן. "אתה רוצה לספר לי מה קרה?" הוא שאל את ג'ורג', ממוקד כולו בבן שיחו. ג'ורג' היסס. לפתע נשמע מן החבורה הצוהלת בקידמת המטוס קול צחוקו המתגלגל של ג'ון. שניהם הרימו את ראשם והפנו את פניהם לכיוון הקול, מהופנטים מעצם נוכחותו. בריאן היה הראשון שחזר לדבר "מצטער, ילד. בזה אני לא יכול לעזור לך. אם היה לי פתרון הייתי משתמש בו בעצמי"

הם הגיעו למלון מותשים. בקושי מזדחלים בעקבות בריאן לקבלה לקבל את המפתחות. רק כשהגיעו לחדרים שמו לב שבריאן שיבץ את ג'ון וג'ורג' ביחד, ואת פול עם רינגו. הבל בוי כבר שם את המזודות בחדרים, ולא היה לאף אחד כח להתווכח. ג'ון סגר מאחוריהם את הדלת כשג'ורג' צנח על המיטה. "לך ראשון להתקלח, אם אתה רוצה" אמר ג'ורג' "אני אשמח לנוח כמה דקות קודם." הוא נשען אחורה ועצם את עיניו. הוא נרדם עוד לפני שג'ון הספיק לפתוח את המזוודה שלו למצוא את תיק כלי הרחצה.

ג'ון יצא מהמקלחת רענן וערני, מגבת כרוכה סביב מותניו ושערו נוטף. הוא ראה את ג'ורג' ישן סרוח על כיסוי המיטה, ותחושה לא מוכרת של רכות התגנבה לליבו. הוא התישב ליד ג'ורג', וליטף את לחיו של חברו הישן בקצות אצבעותיו. ג'ורג' המהם מתוך שינה, וצל צילו של חיוך הופיע על שפתיו. ג'ון החליט לראות בזה הזמנה מפורשת. הוא שמט את המגבת הלחה לרצפה, ונשכב בזהירות על המיטה. הוא הצמיד את גופו הערום לגופו החמים והרדום של חברו, מרגיש כיצד תחושה של ריגוש מציפה אותו. הוא הכניס בזהירות את ידו מתחת לחולצתו של הצעיר השקוע בשינה, נזהר שלא להעירו. כשראה שג'ורג' שקוע עדין בשינה עמוקה, התחיל לפתוח לאט לאט את כפתורי מכנסיו, ולשלוח יד מגששת פנימה. עכשיו לא היה ספק בליבו שהוא נמצא בדרך הנכונה. אפילו מתוך שינה הגיב גופו של ג'ורג' למגע ידו המלטפת. ג'ון המשיך ללטף את ג'ורג' בעדינות, בעוד הוא מצמיד את גופו ומחכך את זקפתו בגבר הישן. ג'ורג' נאנח מתוך שינה, ומשך את ג'ון אליו כשהוא מניע את אגנו אל מגע היד המלטפת. ג'ון נצמד אליו, מחפש את שפתיו בפיו, מנשק אותו נשיקה עמוקה וחושנית. ג'ורג' הגיב לנשיקה, מפשק את שפתיו לקבל את לשונו החוקרת של ג'ון אל תוך פיו. ופתאום הוא היה ער לגמרי. הוא דחף את ג'ון, מוציא באלימות את ידו של הביטל המבוגר ממכנסיו.

"די! ג'ון, די!" אמר במצוקה.

"אבל למה?" שאל לנון. "אני רואה שאתה רוצה את זה. אתה אומר שאתה אוהב אותי. אז למה לא?"

"אני אוהב אותך. אני אוהב אותך כל כך. אבל אני לא יכול... אני לא יכול לגעת בך ככה. זה מוזר מדי. זה מפחיד מדי. אני לא מבין למה אתה מתנהג כאילו שאני חייב. כאילו שזה... נורמלי."

"כי זה נורמלי, ג'ורג'י. אני אוהב אותך. אתה אוהב אותי. זה טבעי לגמרי שאני ארצה לגעת בך. לאהוב אותך גם גופנית. אני מבין שזה גורם לך לאי נוחות. באמת שאני מבין. אבל אם אתה אומר שאתה אוהב אותי אתה צריך לבטוח בי. אני יותר מבוגר ממך, ויש לי יותר נסיון בחיים. אתה כנראה לא אוהב אותי באמת. אתה לא נותן בי אמון שאני רוצה רק מה שטוב בשבילך. מה שטוב בשבילנו. יופי של אהבה, האריסון."

"אל תדבר ככה, ג'ון. אל תגיד שאני לא אוהב אותך. אתה שובר לי את הלב. אני אוהב אותך כל כך שאני לא יכול לנשום כשאני מסתכל עליך. אל תגיד שאני לא אוהב אותך." קולו של ג'ורג' נשבר וג'ון ראה איך עיניו החומות הגדולות מתמלאות בדמעות.

"די, אהוב" ג'ון משך את ג'ורג' לצידו וחיבק אותו. "אל תבכה. אני מצטער. אני אוהב אותך. אני פשוט רוצה שתנסה. שתיתן לי הזדמנות להראות לך כמה שתאהב את זה. כמה שתאהב אותי."

ג'ורג' ניגב את עיניו בשרוולו ונשם נשימה עמוקה. "בסדר. אתה צודק. אני רוצה לנסות אם זה כל כך חשוב לך. הלוואי וזה לא היה. אבל אני סומך עליך." הוא רכן אל ג'ון ונישק אותו על פיו נשיקה עמוקה ולוהטת. ג'ון המופתע זרם עם הלהט הפתאומי שבקע מאהובו. הוא הרגיש את תאוותו מתעוררת בשנית, וידיו הפשיטו את ג'ורג' מחולצתו כאילו מעצמן. עורו של ג'ורג' הצטמרר באויר הקר, וג'ון ליטף אותו בקצות אצבעותיו, מתענג על מגע העור החמים ותנועת השרירים שמתחתיו. הוא שלח יד אחת עמוק לתוך מכנסיו של חברו הרועד, ובשנייה הניח את ידו של ג'ורג' על זקפתו המתעוררת.

ג'ורג' נחלץ מידיו בזינוק, ממלמל התנצלות חנוקה, ונמלט אל חדר האמבטיה. ג'ון נשכב אחורה על המיטה בתיסכול ושמע את הקול שאי אפשר לטעות בו. ג'ורג' הקיא.

בריאן כ"כ חמוד XDDD

נשמח אם תגיבו. תודה :)

(פורסם ב23.7.2009)

יום שלישי, 21 ביולי 2009

It's All In The Mind (ג'ורג'/ג'ון) - פרק ראשון

סיפור שקתרינה וBeatleboot כתבו. בעל כמה פרקים, ג'ורג'/ג'ון,

NC-17. (בינתיים לא, ובאמצע זה יעלה לR וכל פעם יחזור לPG-13, רק בסוף יהיה NC-17)

תהנו:)

ג'ון ישב על המיטה ונשען על הקיר, בוחן את ג'ורג' היושב ליד החלון, רגליו על השולחן וספר בידיו.

"ג'ורג'."

"מה?"

"אני אוהב אותך."

ג'ורג' הסתכל עליו לרגע, והחזיר את מבטו לספר. "יופי."

"כן."

ג'ון נשכב עם ידיו מאחורי ראשו, ובהה בתקרה. לאחר כמה דקות של שקט שבהן רק שמע את נשימותיו הכבדות, ג'ורג' החל לדבר. "באמת התכוונת לזה קודם?"

"למה?" ג'ון קם, והסתכל על ג'ורג'. עכשיו הוא ישב על המיטה גם הוא, והסתכל על ג'ון לא מבין.

"אני מתכוון, לא יכול להיות שהיית רציני." ג'ורג' צחקק במבוכה. "בטוח צחקת. חה, לנון. חה-חה-חה. מאוד מצחיק."

"אה, זה. כן, בטח שהתכוונתי לזה."

"מ-מה? לנון, אתה לא." הוא הסתכל על ג'ון מזועזע. "אתה שיכור? לא מרגיש טוב? יש לך חום...?"

"תרגע." ג'ון צחק.

"לא היית רציני."

"ג'ורג', לאב, פשוט תאמין לי."

"דבר ראשון, אל תקרא לי 'לאב',"

"למה לא, לאב?"

"ככה."

"כן כן. " ג'ון אמר בחוסר סבלנות. "היית באמצע, מה הדבר השני?"

"תוכיח."

"מה?"

"כן, אני רוצה הוכחה."

- -

ההוכחה הגיעה, ובגדול.

ג'ון הסתכל על ג'ורג' לרגע ואז נעמד והלך לקראתו. כשהגיע אליו הוא התיישב לידו, רכן אליו באיטיות ולפני שהצליח להבין מה קורה, ג'ורג' כבר כרך את ידיו סביב ראשו, ומשך אותו אליו לנשיקה. כשג'ון הבין מה קרה הוא התאים את עצמו לקצב של ג'ורג'. הוא נשכב מעליו והתחיל להוריד את חולצתו. ג'ורג' עשה כמוהו.

מהר מאוד הם מצאו את עצמם שוכבים אחד על השני, מתנשקים.

"רגע..." ג'ורג' ניסה להדוף מעליו את ג'ון, אבל ג'ון המשיך בשלו. "ג'ון!" ג'ורג' צעק, וברגע שג'ון הרפה ממנו הוא התיישב. "אני לא יכול."

"בטח שאתה יכול..." ג'ון גיחך וחזר לנשק את ג'ורג'.

"לא, לא, אני רציני... אני לא מסוגל..." ג'ורג' אמר ולבש את חולצתו.

"מה?"

"ה... אני לא יודע... זה פשוט..." ג'ורג' גמגם ולא הצליח- לא ידע - איך להסביר את עצמו. המבט הנוקב והציני של ג'ון גרם לראשו להסתובב, והוא התחיל לתהות אם היה כדאי לפתוח את הסיפור הזה מלכתחילה.

"לאט לאט ג'ורג', תסביר לי מה הבעיה." ג'ון דיבר בשקט, לאט ובקרירות, מנסה לשמור על קור רוח.

"אתה מבין, אני..." ג'ורג' התחיל להסביר בקושי.

"לא באמת אוהב אותי?" ג'ון השלים את ג'ורג' כבדרך אגב, והתכונן לקום על רגליו.

"לא!"

"אז?"

"זה ה... הסקס... ספציפית... אני לא יכול לעשות את זה. זה מגעיל אותי, דוחה אותי." הוא אמר והסתכל בפחד על פניו הקפואות של ג'ון.

המחשבה היחידה שרצה בראשו של ג'ון באותו רגע הייתה השאלה אם ג'ורג' נגעל ממנו. הוא לא האמין למשמע אוזניו. הוא לא תאר לעצמו שמישהו אי-פעם יגיד לו שהוא דוחה אותו. אבל הוא שתק. הוא רצה לתת לג'ורג' המבולבל הזדמנות להסביר את עצמו ואת פשר הסירוב הזה, אבל הוא גם לא ממש הצליח להוציא מילה מהפה.

"זה לא שלא שכבתי עם נשים, כי אני כן... הרבה... אתה בעצמך ראית ש... אבל לא אהבתי אותן. אף פעם. אתה מבין?"

ג'ון הכריח את עצמו והנהן בראשו.

"ואני לא מסוגל לחשוב עליך בכזאת... עלינו... בצורה כזאת. אתה מבין?"

"אני מבין." אז כן, הוא אמנם הבין את הכוונה, אבל לא אותו, אבל למרות זאת הוא החליט ללכת לקראת ג'ורג'- הוא לא התכוון לאבד אותו.

"וזה מקובל עלייך?" ג'ורג' היה מופתע.

"כן." ג'ון אמר בפשטות.

הם נשארו מחובקים למשך כמה דקות. אף אחד לא דיבר.

ג'ון לא ידע מה הוא יכול להגיד לג'ורג' ואיך לשכנע אותו שאפשר לחבר סקס ואהבה, במיוחד אם אתה מאוהב בצורה כזאת. אבל הוא ידע שג'ורג' מפחד (למרות שג'ורג' בעצמו לא הודה בזה) וידע שיקח זמן עד שיוכל לדבר איתו בכנות.

וג'ורג', הוא פשוט העדיף את השקט הזה. להיות בזרועותיו של ג'ון, ולהירגע.

לבסוף הם נרדמו, ובבוקר התעוררו מהדפיקות החזקות בדלת. בריאן זירז אותם, בטענה שהם יאחרו את הטיסה. זו הייתה הטיסה הראשונה שלהם לארה"ב, וההתרגשות הייתה בשיאה.

טוב, אז אמנם זה קצת מוזר שמישהו מהביטלס מסרב לסקס,

אבל זה מעניין! תמשיכו מהר P:

יום שבת, 23 במאי 2009

Polythene Pam- פרק 3

חלק שלישי ואחרון,

ג'ון/פול, PG-13.

Beatleboot כתבה, והדר הייתה הבטא.

תהנו

1969

הזמן עבר, והלכנו והתרחקנו.

גם אני וג'ון, וגם שאר הלהקה- בריאן מת, והוא כבר לא היה כאן כדי להחזיק אותנו ביחד.

הקלטנו כמה שירים, ועל חלקם ג'ורג' אמר שזה שיתוף הפעולה הכי טוב של לנון/מקרטני כבר שנים- בלי לדעת למה הוא גורם- והם נשארו באולפן, לא נגענו בהם עוד. פשוט לא יכולנו לשבת ביחד ולגמור אותם. החלטנו לקחת הפסקה. לאחר כמה חודשים ג'ורג' מרטין יצר איתנו קשר, וביקש שנקליט אלבום חדש. כולנו ידענו שזה יהיה האחרון.

החלטתי לכתוב שיר אחד שכבר הרבה זמן נמצא לי בראש. שיר שלא רציתי לכתוב רק בגלל שלא הסכמתי להשלים עם הסיפור שמאחוריו, הוא גרם לי לבכות בכל פעם שחשבתי על המילים והלחן שלו.

When you told me, you didn't need me anymore, Well you know I nearly broke down and cried. When you told me you didn't need me anymore, Well you know I nearly broke down and died...

לבסוף הגענו לאולפנים. ג'ון, במפתיע, הגיע בלי יוקו. התיישבנו כל אחד ליד הכלי שלו, בלי לדבר. ג'ורג' מרטין נכנס לאולפן, והיה הראשו שדיבר.

"טוב, חברים. הרבה זמן לא עבדנו ביחד, ואני חושב שצריך להתחיל..." הוא אמר. "כתבתם משהו?"

ג'ורג' היה הראשון שהשמיע לנו שיר. קראו לו Here Comes the Sun. זה היה שיר יפה, אבל מעין קריאת טיגר... להגיד עכשיו שהכל הולך להיות בסדר, היה קצת קשה. אבל אולי הוא צודק...

אולי בלי להיות ביחד לכמה זמן רק יועיל לנו.

ג'ורג' סיים, אחריו ג'ון ניגן כמה שירים ורק אחרי כמה שעות החלטתי לנגן גם אני. התחלתי לנגן ולשיר, והיה לי כ"כ קשה... ראיתי שג'ון לאט-לאט מבין שזה נכתב עליו, ובקושי הצלחתי לחנוק את הדמעות.

כסיימתי כולם אמרו שזה שיר נחמד, ושכדאי להכניס אותו לאלבום. זה הספיק להם, והם החליטו לסיים עכשיו ולהמשיך ביום אחר. ג'ורג' הלך ראשון, ואחריו ג'ורג' מרטין. רינגו הלך גם הוא, ואיתו הלכו כמה טכנאים ועובדי אולפן אחרים. הם השאירו אותי ואת ג'ון לבד.

הוא הסתכל עליי בשקט כמה דקות, וכשהבנתי שזה לא מתקדם לשום מקום קמתי בכוונה ללכת.

"רגע," הוא אמר לפתע. "אני מצטער."

הסתובבתי אליו, בהלם מזה שהוא מתנצל על משהו בכזאת מהירות.

"לא התכוונתי לפגוע בך."

"אבל זה מה שעשית." המשכתי ללכת לכיוון הדלת.

"מקרטני, אל תתנהג כמו ילד קטן. אני רוצה לדבר איתך, בוא הנה רגע!"

"מה אתה רוצה?" שאלתי חסר סבלנות, והתיישבתי על אחד הכיסאות שהיו לידי.

ג'ון שתק והסתכל מסביבו, ואז קם מהכיסא והתחיל ללכת בחדר במעגלים. "רציתי לבקש סליחה... זה... זה הכל..." הוא אמר מבולבל.

"כיף לך."

"מקה, פול... אני באמת מצטער... אני לא יודע מה קרה לנו... מה קרה לי..."

"מה שקרה זה יוקו."

"יוקו לא קשורה לזה."

"אה, כן?!" תקפתי אותו. "היא כן, ג'ון. אתה כבר לא אתה, אתה היא!" הסתכלתי עליו. "תראה את עצמך! מתי לאחרונה עשית משהו בלעדיה? מתי לאחרונה החלטת על משהו בלעדיה?"

"אתה אומר דברים לא הגיוניים רק כי אתה פגוע... תפסיק..." ג'ון אמר בהיסוס. "זה פשוט לא הצליח... אנחנו... אנחנו כבר לא ילדים קטנים... לא יכולנו להמשיך...."

הסתכלתי עליו, ודמעות עלו בעיניי.

"אתה מבין," הוא המשיך. "אני... אני אוהב אותך, עדיי-"

קמתי מהכיסא והלכתי אל הדלת. "לפחות תלמד לשקר." אמרתי ויצאתי החוצה בלי להסתכל לאחור.

ג'ון נשאר בחדר ולא ניסה ללכת אחרי פול. הוא ידע שאין לו סיכוי. במקום זה הוא התיישב, והתחיל לכתוב.

המצב נשאר כמו שהוא לכמה ימים- פול לא דיבר איתו ובקושי הסתכל עליו, וכל ביקור באולפן הפך לסיוט.

עד שג'ון הצליח לכתוב את השיר שרצה.

הוא יזם פגישה של ארבעתם עם ג'ורג' מרטין, דבר שהפתיע אתם כי בד"כ ג'ון העדיף לשכב על הספה עם עיתון וסיגריה מאשר לעבוד קשה באולפן, ובמיוחד עכשיו, לאחר הריב הגדול ומצב הרוח הירוד שליווה כל פגישה ופגישה.

הוא סימן להם להתיישב.

"כתבתי שני שירים."

"בשביל זה קראת לנו, לנון?" ג'ורג' אמר בשקט בטון ציני מזלזל.

"לא. קראתי לכם כדי שנרקוד עירומים על הגג." ג'ון אמר. "כן, האריסון. אנחנו להקה, ואם אתה רוצה לגמור עם התקליט הזה כבר, אז כדאי ש-"

"שתנגן כבר." ג'ורג' התפרץ לדבריו, ולהפתעתו- בפעם השנייה באותו יום- ג'ון לא תקף בחזרה, אלא רק הסתכל עליו לרגע, ואז הרים את הגיטרה שלו.

"זה הולך ככה..." הוא התחיל לשיר כמה שורות מהשיר Mean Mr Mustard.

כשהוא סיים, ארבעתם בהו בו.

"נו?" הוא שאל.

"זה..." ג'ורג' מרטין התחיל.

"יפה, לנון." רינגו השלים אותו וצחק במבוכה.

"לא אהבתם, הא?"

"לא לא, זה פשוט... קצת אחר." רינגו המשיך, וג'ורג' הנהן לידו. פול בהה ברצפה ולא אמר מילה.

"אהא." ג'ון אמר בלי להקדיש לעניין יותר מדי תשומת לב. היה לו חשוב להמשיך ולשיר את השיר הבא. "השני מתחיל ככה- "Well you should see Polythene Pam" הוא התחיל, ופול הרים לפתע את ראשו. "She's so good-looking but she looks like a man..." הוא המשיך, ופול הסתכל עליו בעיניים נוצצות.

"איך זה?" הוא שאל כשסיים לשיר.

"נחמד." ג'ורג' אמר בקצרה.

"אהבתי." רינגו אמר לו, וחייך.

פול קם מהכיסא כשהגיטרה בידו, והתיישב ליד ג'ון. "אולי אפשר לחבר ביניהם...." הוא חייך אליו. "לנסות ליצור איזו שרשרת, קונספט..."

יום שישי, 22 במאי 2009

Polythene Pam- פרק 2

חלק שני,

ג'ון/פול, PG-13. ביטלבוט כתבה והדר הייתה הבטא.

פרטים נוספים »

יום חמישי, 21 במאי 2009

Polythene Pam (ג'ון/פול) - פרק 1

פאנפיק בהמשכים (שלושה חלקים קצרים) שBeatleboot כתבה. היא מוסרת שזה חפרני ומנוסח ממש גרוע- אבל אין לי מושג על מה היא מדברת P:

בכל מקרה,

ג'ון/פול, PG-13, חלק ראשון.

הדר הייתה הבטא.

תהנו

1965

הטלפון צלצל, ופול מיהר לענות.

"יש לי רעיון." הוא שמע מיד כשהרים את השפורפרת.

"ג'וני?"

"אלא מי?" ג'ון גיחך.

"רוצה לבוא? אני לבד."

"מממ...נשמע טוב... כבר מגיע." הוא אמר וניתק.

לאחר חצי שעה, פול שמע דפיקה בדלת.

"למה לקח לך כל-כך הרבה זמן?" הוא נישק את ג'ון. "התגעגעתי."

"התלבשתי..."

"יכולת לחסוך לעצמך את זה. לא חבל על כל הזמן והאנרגיה שאני הולך להשקיע בלהפשיט אות-"

"שש... אתה חייב לשמוע על הרעיון שלי!" ג'ון קטע את פול והרחיק אותו ממנו.

"חשבתי על משהו גאוני," הוא המשיך והתיישב על הספה. "אני רוצה לספר לכולם שאנחנו ביחד."

"ג'וני, דיברנו על זה. אתה יודע ש-" פול התיישב לידו.

"אני יודע, אני יודע... זה יהרוס אותנו ושטויות כאלה."

"אלו לא שטויות."

"אלו כן, פאם. אבל עזוב את זה עכשיו..." ג'ון צחקק. "אתה זוכר את השבוע שניסינו לדחוף כמה שיותר מסרים גסים בשירים שלנו?"

"אני אני לא אזכור...?" פול צחק. "TITITITITITIT oh girl..."

"בדיוק."

"אז... לאן אתה חותר?"

"אני רוצה שנכניס כמה שיותר רמזים שאנחנו ביחד."

"לא..."

"לא דברים רציניים, לא ברורים מדי."

"ואם רינגו וג'ורג' יגלו?"

"הם לא, פאם. אל תדאג."

"שני דברים," פול הסתכל על ג'ון. " אחד-אל תקרא לי פאם. אם מישהו ישמע שאתה קורא לי ככה, אני אהרוג אותך."

"תהרוג אותי? להיהרג ע"י פאם בכבודו ובעצמו? לכבוד הוא לי!" ג'ון גיחך.

"שתוק." פול נישק אותו. "והדבר השני שרציתי לשאול אותך... כבר כתבת משהו?"

"אהא." ג'ון הנהן, והתחיל לשיר.

"Is it right when you and I should fight Every night? Just the sight of you makes night turn bright. Very bright..."

"היי! אנחנו לא רבים כל לילה!"

"כן, כל יומיים. הבדל גדול." ג'ון נישק את פול שישב עליו.

1967

"מממ... אני אוהב את השפם הזה." פול אמר בזמן שנישק ברכות את שפתיו של ג'ון.

"לא ממש הספקתי להתגלח..."

"אל תתגלח. זה יפה."

"אתה באמת חושב, פאם?""אהא."

"כתבתי עוד משהו." ג'ון אמר לפתע. "לא שיר שלם, רק משפט... אני רוצה להכניס אותו לאחד השירים."

פול הנהן.

"אמ...I'd love to turn you on..."

"אם ככה..." פול חייך והפיל את ג'ון על המיטה.

יום חמישי, 7 במאי 2009

רעיונות טובים (ג'ון/פול)

ג'ון/פול קצר שBeatleboot שלחה, R.

הדר הייתה הבטא.

היא שלחה לי אותו, וביקשה שאני אגיד שזה הR הראשון שלה ("ולא יאמן שאת הR הראשון שלי לא כתבתי על ג'ורג'ון."), ושתרחמו עלייה... XD

פרטים נוספים »

יום חמישי, 30 באפריל 2009

GeorJohn (ג'ורג'/ג'ון)

פיק קצר ונחמד שBeatleboot שלחה...

שמו GeorJohn, ולהפתעתנו הוא ג'ורג'/ג'ון P:

PG.

"ג'... ג'. ג'ורג'!" ג'ון צהל בשמחה, והעיר את ג'ון ששכב לצידו.

"ממ?" ג'ורג' מלמל בישנוניות. "קרה משהו?"

"ג'ורג'! קוראים לך ג'ורג'! ג'-ורג'!"

"ווהו. ולך קוראים ג'ון." ג'ורג' אמר בלי להקדיש לזה יותר מדי מחשבה, ועצם את עיניו שוב.

"בדיוק!"

"מה...?"

"ג'-ורג'. ג'-ון. השמות שלנו; הם מתחילים באותה האות!" ג'ון אמר בהתלהבות.

"אממ... בפעם האחרונה שבדקתי, ג'ון מתחיל ב-J וג'ורג' מתחיל ב-G."

"אה, כן. אתה צודק. לילה טוב ג'ורג'י."

"לילה טוב ג'וני."

- - -

"החלטתי. אני אהיה הג'ון הראשון שכתוב ב-G." ג'ון אמר לאחר כמה דקות.

"מה עכשיו?" ג'ורג' פתח את עיניו שוב.

"לא שמעת? אני אלך למשרד הפנים, ואשנה את השם שלי לג'ון עם G. ואז נוכל לקרוא לעצמנו 'GeorJohn'! עם G!"

"'Georgohn', ג'וני?" ג'ורג' ציחקק. "אתה יודע מה, אני חושב שאפשר לקרוא לעצמנו GeorJohn עם J."

"כן?"

"כן."

"טוב." ג'ון אמר, והם חזרו לישון.

- - -

"ג'ורג'י?"

"כן?"

"אני אוהב אותך."

"גם אני ג'וני. לך לישון."

יום שישי, 17 באפריל 2009

התפוררות (ג'ון\סטו\ג'ורג')

PG-13, ג'ון\סטיוארט\ג'ורג'.

צוף כתבה, ג'ורג'י ביטאה.

פרטים נוספים »

יום שלישי, 14 באפריל 2009

רוחות (ג'ורג'/ג'ון)

PG-13, ג'ורג'/ג'ון.

צוף כתבה, ג'ורג'י היא הבטא

1995, הבית של ג'ורג'

אוליביה ודהאני נסעו, ואני פה לבד. אני לא אוהב להיות לבד, לא עכשיו, אחרי שג'ון נרצח. פעם זה היה כייף להתבודד קצת, אבל מאז אותו לילה בכל פעם שאני לבד עולות לי תמונות לראש- שלי ושל ג'ון, ביחד. אני לא אוהב שזה קורה, אני לא אוהב להיזכר בשנים הטובות האלה.

אין לי את הכוחות להתמודד עם הרגשות האלו, עם הגעגוע. זה חזק ממני.

בהתחלה, כשזה עוד היה טרי, בכל פעם שהייתי לבד הייתי נשבר. לרוב הייתי מתיישב על הרצפה, ופשוט בוכה... אני זוכר שכל דבר נראה לי כמו סימן ממנו. כל צירוף מקרים קטן, כל... כל ציוץ ציפורים. הכל נראה לי כמו סימנים והודעות מג'ון. תפסתי את עצמי בידיים אחרי כמה זמן, הבנתי שאני פשוט מפגר.

זה קרה שלוש או ארבע שנים אחרי, ב8.12. פתחתי עיתון, וראיתי את הכותרת- ג'ון לנון 1940-1980.

זה היכה בי, פתאום הבנתי שאין בשביל מה לחכות לטלפון ממנו, ושזהו, הוא לא יכול לתת לי סימנים... הוא מת, הוא לא יחזור.

לא יכולתי להגיד להם לא ללכת, לא להשאיר אותי לבד. אז הם הלכו...

הרגשתי כאילו הכל ריק אצלי מבפנים. לא הצלחתי לדבר, או לבכות. אני מתבייש לומר שקצת.. כעסתי. כעסתי על ג'ון שהוע עזב אותי ככה.

כעסתי על אלוהים שהוא נתן לו לעזוב אותי ככה. חשבתי על כל מה שיכול היה להיות, והתפספס. ואז משהו בתוכי השתחרר והדמעות התחילו לרדת.

"ג'ורג'," ג'ורג' שמע משהו מאחוריו. קול מוזר, לא ברור, שנשמע קצת כמו רוח. הוא הסתובב, וראה את ג'ון עמוד מולו. "אתה שומע אותי? אתה באמת מצליח לראות אותי...?" ג'ון אמר מופתע כשראה את ההבעה המבועתת של ג'ורג'.

"ג'ון..." ג'ורג' אמר מפוחד ומבוהל, אבל מיד התעשת. "שוב פעם התחלתי עם ההזיות שמטופשות האלה...?" הוא אמר לעצמו, והסתובב חזרה לכיוון הטלוויזיה.

"ג'ורג', אני באמת כאן." הוא שמע את הקול ההוא שוב, הפעם יותר דומה לקול של ג'ון, וראה את הדמות שלו מתקדמת לעברו.

"לא, אתה לא כאן. זה שוב פעם אני וההזיות שלי... חשבתי שעברתי את השלב הזה..." הוא אמר לדמותו של ג'ון. "ואני לא מאמין שאני מדבר להזיה שלי! לאן אני עוד יכול לרדת...? אני משתגע!"

"אני באמת פה." ג'ון צחק.

"אתה לא... איך זה הגיוני?"

"אני לא ממש יודע. אני נמצא פה הרבה מאז מה שקרה, ואף פעם לא הצלחתי לגרום לך לראות אותי..."

"אני לא... אני לא מבין..."

"יש חיים אחרי המוות." ג'ון אמר משועשע.

"אתה בטוח בקשר לזה?" ג'ורג' שאל מבולבל.

"כן, די בטוח." ג'ון אמר, וג'ורג' התיישב מפוחד על הספה.

"טוב, צא מההלם... אני פה, וזה העיקר." הוא הוסיף, הפעם כבר נשמע ונראה לגמרי כמו עצמו, והתיישב ליד ג'ורג', מסתכל עליו.

"כן..."

"כן." ג'ון המשיך לצחוק." מה נשמע?"

"הכל בדר... אני חושב." ג'ורג' אמר בקושי, עדיין בהלם.

"כן, גם אני בסדר." ג'ון אמר, ושם יד על ברכו של ג'ורג', מופתע מזה שהוא מסגול לעשות זאת. "לא התגעגעת, הא?"

"מה?" הפעם ג'ורג' הסתכל על ג'ון ולא הבין.

"אני חותם שלא התגעגעת, שדי נהנת מכל הסיטואציה."

"אל תדבר שטויות, לנון." הוא אמר בטון רציני, כועס ונעלב.

"אני לא מדבר שטויות, אני אומר רק את האמת!" ג'ון ציחקק.

"אתה לא מבין כלום, אז פשוט תשתוק." ג'ורג' קם מהספה, והתחיל להתהלך בחדר. "אתה לא מסוגל להבין כמה קשה לראות שכל העולם מדבר על הכאב של פול, על הגעגוע של פול, על כמה פול המסכן בוכה... 'הנפש התאומה שלו'..." הוא נחר בבוז. "ואיפה... איפה אני? למה לא מתייחסים אלי? לכאב שלי."

"הכאב שלך?" ג'ון שאל, כאילו לא יודע את התשובה.

"לא, לא הכאב שלי." ג'ורג' אמר, והסתכל על ג'ון בכעס.

"אז התגעגעת?"

"יותר מכולם ביחד, אתה לא מבין כמה." הוא צחק בעצב.

"אני מצטער, לא ידעתי."

"זה בסדר." ג'ורג' אמר, והתיישב בחזרה ליד ג'ון.

"לא דיברנו הרבה זמן..."

"כן, עוד לפני ש..."

"כן." ג'ון אמר בפשטות.

"מה איתך?"

"נחמד." ג'ון אמר ונענע בראשו בשקט, מסתכל על ג'ורג'.

"יופ-" ולפני שג'ורג' סיים את המילה, ג'ון נישק אותו.

לאחר שג'ורג' הבין מה קורה, הוא קטע את הנשיקה.

"אה, אני מבין שרוחות יכולות לנשק."

"מממ... כנראה, זה הרגיש כמו נשיקה, לא?" ג'ון צחק, מבולבל גם הוא.

"כן, זה בהחלט הרגיש כמו נשיקה." ג'ורג' אמר, ונישק את ג'ון עוד פעם. הפעם נשיקה ארוכה יותר, עמוקה יותר. "תגיד, אתה חושב שרוחות יכולות לעשות גם דברים אחרים?" ג'ורג' שאל לאחר כמה דקות, וג'ון נשכב מעליו, מנשק אותו שוב ושוב, מנסה להשלים את כל מה שהפסיק במהלך השנים שעברו.