וכך נתחיל את חודש אוגוסט:
אחרי כמה זמן שלא פרסמתי את ההמשך-
It's All In The Mind, ג'ורג'ון, NC-17.
נכתב ע"י קתרינה ו-Beatleboot.
פרק רביעי מתוך שישה.
כמובן שתהנו. :)
כשג'ורג' חזר לחדר ההלבשה הוא לא הצליח להסתכל על ג'ון. זה היה כואב מדי. הוא לא הבין במה הוא טעה ומה הוא לא הסביר נכון, שגרם לג'ון לנסות פעמיים- יום אחרי יום- לפתות אותו. הוא הרגיש פגוע ונבגד והוא כ"כ כעס, ממש זעם, שהוא חשב שאם רק יסתכל בעיניו של ג'ון הוא עוד מסוגל להתנפל עליו, להרביץ ולקלל, לנסות לפגוע במקומות הכי כואבים שלו, כדי שירגיש- ויבין- אפילו שליש מאיך שהוא הרגיש בעצמו.
ג'ון, להפתעתו של ג'ורג', לא התייחס אליו באותו הערב. הם עלו לבמה והופיעו, וכשחזרו למלון ג'ורג' גילה שג'ון כבר דאג לסידור שינה מחודש.
בדיוק כמו שהוא חשש, השבועיים שלאחר מכן לוו בכעס שלא חשב שיוכל אי-פעם לחוש. ברגעים מסויימים הוא שנא אותו כ"כ עד שלא האמין שבכלל התאהב בו מלכתחילה, אבל אז כשהוא ראה אותו באולפן מנגן, שר, מדבר, צוחק... אז הוא הבין למה הוא התאהב בו. הוא הבין למה הוא עדיין מאוהב בו. בהתחלה הוא לא רצה להודות בזה אפילו בפני עצמו, אבל הגעגועים אכלו אותו.
יום אחר יום עברו, וג'ורג' הרגיש שההתעלמות של ג'ון מוציאה אותו מדעתו. הוא היה מתוח כמו קפיץ, כמעט מזנק באויר כל פעם שמישהו פנה אליו. בראיונות הוא ישב בצד, מחייך חיוך מאולץ ונותן לג'ון ולפול את כל הבמה. ההתלוצצויות הטבעיות שלהם, הקלילות שבה דיברו אחד לשני ולעיתונאים גרמו לו לקנא בטירוף. למה הוא לא יכול להיות כל כך נינוח בחברתו של ג'ון?
יום אחד, בהופעה, ג'ורג' נשבר. הם בדיוק סיימו שיר כשג'ון ניגש בטבעיות לפול ועיסה את כתפיו. ג'ורג' בקושי החזיק מעמד עד שהם ירדו מהבמה, ואז הסתגר במחסן ציוד והתחיל לבעוט ולחבוט בכל סביבותיו בזעם. הדלת נפתחה ונסגרה, אך הוא היה עיוור מדי מדמעות בכדי לראות מי נכנס. "רק לא ג'ון," הוא חשב "אני לא יכול שהוא יראה אותי ככה". הוא נרעד כשהרגיש יד חמה ויציבה על כתפו, ופרץ בבכי שהיה אצור זמן רב מדי כשבריאן משך אותו אליו בחיבוק אבהי.
ג'ורג' התייפח במשך דקות ארוכות, עד שהרגיש שאין בו יותר דמעות. הוא ובריאן ישבו על רצפת המחסן מוקפים בבלגן וחלקי ציוד שבורים. ג'ורג' ניסה לנשום עמוק אך גופו עוד רעד בבכי. בריאן ליטף את שערו ואמר "אז אתה רוצה לדבר איתי, ילד? או שאתה מעדיף להמשיך להוציא את זה על מגברים שלא עשו לך שום דבר רע?"
"אני לא יכול לסבול את זה יותר," אמר ג'ורג' "הוא משגע אותי. אני כל כך רוצה אותו... אבל אני לא יכול."
"למה?" שאל האמרגן בקול רציני "אולי אני זקן ולא מגניב, אבל אפילו אני יכול לראות איך אתם מסתכלים אחד על השני. מה הבעיה?"
ג'ורג' נאנח אנחה עמוקה וסיפר לבריאן את קורות השבועות האחרונים. "אני אוהב אותו כל כך." הוא סיים. "אני חולם בלילה שהוא נמצא במיטה שלי, ואנחנו ערומים ועושים אהבה. ואז אני מתעורר, ורינגו נוחר במיטה לידי, ואני מעורר ומבחיל את עצמי בו זמנית. אני כל כך רוצה להיות איתו, לתת לו את כולי... אבל כל פעם שאנחנו ביחד הוא כל כך תוקפני... כל כך להוט... ואני נסחף איתו יותר מדי מהר ואז אני חייב לברוח. הוא מלחיץ אותי יותר מדי. אני רוצה, אבל לא ככה. הגוף שלי צורח ג'ון, אבל הראש שלי לא מצליח להתרגל לרעיון של... אתה יודע... להזדיין עם גבר אחר."
בריאן שתק לרגע. ג'ורג' כבר התחיל לדאוג שהוא נפגע מדבריו הישירים, כשבריאן אמר "אז יש לפניך שתי דרכי פעולה, כמו שאני רואה את זה. הראשונה היא לתת לראש שלך פיקוד. אני יכול לספק לך בחורות צעירות וחמודות שיעסיקו את הגוף שלך בזמן שתסדר את הראש ותשכנע אותו שאתה לא צריך ולא רוצה את ג'ון. אולי גם כמה פגישות עם פסיכולוג שמתמחה בעניין. אתה הרי נמשך גם לנשים, לא? אז פסיכולוג מוצלח יכול לעודד את הבחילה שיש לך מהעניין ולגרום לזה שלא תוכל אפילו לחלום לגעת בג'ון בלי לרצות להקיא."
ג'ורג' נרעד. לוותר על ג'ון? לתמיד? לא להיות מסוגל לגעת בו, לחלום עליו? זה היה מטריד. "לא. לא! מה האפשרות השנייה?"
בריאן חייך והביט בו "קיוויתי שזו תהיה התגובה שלך. אני מתעב את הפסיכולוגים האלו. האפשרות השנייה היא פשוטה מאד. אתה צריך ללכת אליו. אם אתה רוצה, אני אדבר איתו קודם שיהיה יותר סבלני אתך. והכי חשוב - אתה צריך לנטרל קצת את המח שלך לפני שאתה הולך. תשתכר, תעשן משהו, לא אכפת לי. העיקר שתהיה מסוגל לזרום איתו בלי שהעכבות שלך ישימו לך רגל."
שום דבר לא נאמר על הציוד המושחת. ג'ורג' לא היה מופתע. הארבעה התרגלו מאד בקלות לטיפולו המסור של אמרגנם. כל בעיה הוחלקה מבלי שהם יצרכו להטריד את עצמם בזוטות. הם חזרו למלון בשתיקה. ג'ורג' היה מותש ופשוט בהה מחלון המכונית לרחוב. בריאן היה שקוע במחשבות. "אני אצטרך לדבר גם עם פול" הוא אמר פתאום בשקט "אם הוא יתהה למה אני משנה את הסידור של החדרים פתאום. ועם רינגו." ג'ורג' התנער מהרהוריו ואמר "לא, בבקשה לא. תמצא דרך אחרת." בריאן חשב ואמר "בעצם, למה שלא יהיה לכל אחד מכם חדר לבד? זה לא כאילו שצריך לחסוך לחברת ההפקות האמריקאית. הם מרוויחים עליכם מספיק כסף. אני יודע שאתם רגילים לחלוק חדרים, אבל אתם בהחלט במעמד שמצדיק סוויטה אישית לכל אחד. אני אסדר את זה ונגיד לבחורים שזה צ'ופר מיוחד." ג'ורג' חייך בעייפות. תמיד אפשר לסמוך על בריאן שיחשוב על פתרון.
-
(פורסם ב1.8.2009)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה