ובאיחור של חודש או אפילו יותר- פרק 5 לסלאש שנעה כתבה.
PG-13
הפעם צוף הייתה הבטא.
אפילוג יפורסם יותר מאוחר...
הדלת שנטרקה השאירה את פול המום, 'הוא אוהב אותי!' הוא לא יכל להפסיק לחשוב. הוא לא ידע אם לצחוק או לבכות, אבל בטח שלא רצה לתת לג'ון להשאר בחוץ כל הלילה או לחפש נחמה אצל בריאן.
הוא יצא מהחדר והתחיל ללכת מסביב, עד שהגיע למחסן ושמע משם נגינה שקטה, ענוגה. הוא התקרב לדלת, ושמע את ג'ון שר "If I could get my way, I'd get Myself locked up today, but I can't so I cry instead." כשיבבה קוטעת את המילים.
פול פתח את הדלת, והאור שנכנס הקפיץ את ג'ון, שמיהר למחות את דמעותיו. "אה, זה אתה" הוא אמר באדישות.
"אני חושב שאנחנו צריכים לדבר" פול אמר והתיישב לידו. ג'ון שתק, ופול לקח זאת כהסכמה. הוא התכופף לנשק את ג'ון שהתחמק והסתובב באדישות.
"חשבתי שאמרת שאתה רוצה לדבר".
"לא פה ג'וני, לא בחור החשוך והמסריח הזה"
אמר פול והצביע לעבר חולדה שהתחבאה בפינת החדר.
"בוא לחדר" התחנן פול,
"כדי ששוב תשחק בי? נמאס לי ממך מקרטני, תמיד חושב רק על עצמך ועל איך אתה לא יכול להיות לבד ואיך אתה צריך אותי, ואיך אני לא מבין! ואני באמת לא מבין, אני לא מבין איך עשיתי טעות כזאת."
"ג'ון, אני מצטער, אני כל כך אוהב אותך, בבקשה תסלח לי..."
"קל לבקש סליחה בלי להבין מה הטעות"
"נראה לך שאני לא מבין מה הטעות? רינגו היה סתם... הוא היה נקמה... לא אהבתי אותו אף פעם כמו שאני אוהב אותך! פול אמר בהתחננות. "אם אתה לא אוהב אותי.. אם אתה רוצה שאני אלך... רק תגיד, ואני אעזוב אותך." פול קם והתחיל ללכת לכיוון הדלת, עד ששמע את ג'ון אומר- כמעט בלחש, "חכה".
ג'ון תפס את פול ונישק אותו, נשיקה ארוכה וממכרת.
"אבל ג'ון...אבל...ורינג....ואתה.... אוף איתך! בלבלת אותי לגמרי!"
"אתה רוצה שאני אפסיק? רק תגיד..."
"ולוותר על זה? בחיים לא"
"בוא נעלה לחדר..."
"תחזיק מעמד עד אז?"
"נחכה ונראה."
"פול, זה היה מדהים בשבילך כמו שזה היה לי?" אמר ג'ון ורכן לנשק את פול שוב, שניהם ערומים.
בדיוק באותה השניה נשמעה דפיקה בדלת שהקפיצה את שניהם.
"פול! תפתח לי! אתה חייב לפתוח לי! אתה חייב להקשיב לי! בבקשה פול!" נשמע קולו המוכר של רינגו, ופול כמעט נחנק.
"זה...זה רינגו... לעזאזל... מה.. שיט." פול אמר מבולבל.
"קודם כל נתלבש, אחרי זה תפתח לו ואני אסביר לו בשקט"
"וזה ייגמר כמו בפעם הקודמת? נמאס לי לבכות עליכם"
"פול!!" נשמעה שוב זעקה מכיוון הדלת, ופול התלבש מהר וקם לפתוח אותה.
הם ראו שם את רינגו שנראה שיכור ומסומם, שבור ומבולגן.
"פול, אני לא יכול לאבד אותך..." אמר רינגו, "אני אוהב אותך... כ"כ, יותר משאהבתי אי פעם, ואני לא אתן לך לעשות את הטעות הכי גדולה בחיים שלנו, אני לא אתן לך ללכת..." רינגו אמר בנשימה אחת, התנפל על פול וניסה לנשק אותו, אך אפו התנגש בפול ומנע ממנו.
פול ניצל את ההזדמנות כדי לזוז ולהראות לו את ג'ון שישב על המיטה, וחיכה בשקט.
"מה הוא עושה כאן?!"
"רינגו, אל תבין את זה לא נכון... לא היית צריך לגלות את זה ככה."
"מה הבן זונה הזה עושה כאן?!"
"רינגו,"
"לא, אתה הולך להסביר לי מה הוא עושה כאן" אמר רינגו בכעס, עיניו אדומות מחוסר שינה ומהכעס שסינוור אותו, ודממת מוות השתררה.
"קדימה פול! מה הוא עושה כאן?!"
"תעזוב את פול בשקט." אמר ג'ון שהתרומם ממקומו והלך לכיוון הדלת בביטחון.
"או-הו, תראו מי התעורר!"
"אני ופול חזרנו להיות ביחד, ואם זה מפריע לך, אז חבל"
"זה נכון פול?"
פול שתק, ופשוט הסתכל בעיניו של רינגו שהפכו לשבורות, שחורות, שרק דמעות גדולות הציפו אותן. מבטו של רינגו עבר על כל החדר, רק לא על עיניו המיוסרות של פול, "אני... אני חייב ללכת" אמר רינגו, שחיפש את עצמו בחדר וניסה לברוח.
"ריצ', בבקשה, אל תשנא אותי על זה, אני אוהב אותך" אמר פול המיוסר, ורינגו עצר, הסתובב, הסתכל בעיניו, וירה "אבל לא כמו את ג'ון, לא כמו שאני רוצה, לא כמו שאני צריך", אמר והלך.
