אני עוד בהלם ואחרי שקראתי את זה הבטחתי לאהוב את ג'ורג'י לנצח נצחים. היא כתבה לנו סוף-סוף את האפילוג הקצרצר לפיק שלה-Young Blood, ג'ורג'/ג'ון, ג'ורג'/קלאוס. PG-13.
תהנו;)
הצגת רשומות עם תוויות פיקלאוס. הצג את כל הרשומות
הצגת רשומות עם תוויות פיקלאוס. הצג את כל הרשומות
יום שלישי, 22 בדצמבר 2009
יום שני, 23 במרץ 2009
יום חמישי, 19 במרץ 2009
(Young Blood (I can't get you out of my mind (קלאוס/ג'ורג', ג'וןרג'/ג'ון)- פרק 3
PG-13, קלאוס וורמן\ג'ורג', ג'ון\ג'ורג'
הו, אהבתי:)
(פורסם ב19.3.2009)
תהנו:)
"טוב, זה מספיק להערב."
"עזוב אותי!"
הפאב היה חנוק, עמוס לעייפה ואפוף עשן.
קלאוס, אסטריד, יורגן והבנים מצאו להם מקום לשבת כבר כשהגיעו, איפשהו בחושך בפינה. כמעט כולם כבר היו שיכורים לגמרי, וקלאוס היה עסוק בלנסות להוציא את הבקבוק השביעי מידיו של ג'ורג', שגם ככה היה כבר חצי ריק.
"נו די, שתית מספיק בשביל שנינו."
"תעזוב אותי כבר. מי ביקש ממך להיות המטפלת שלי?"
"אתה." השיב קלאוס בשלווה.
ג'ורג' כיווץ את גבותיו בניסיון להיזכר, וקלאוס ניצל את הרגע כדי לשלוף את הבקבוק מידיו ולהושיט אותו לפול שישב מימינו.
"היי!" קרא ג'ורג' וניסה לזנק אחרי הבקבוק, אך קלאוס הושיב אותו בחזרה בכוח. ג'ון, שישב מצידו השני של ג'ורג', צחק בקול רם בזמן שעזר לקלאוס להחזיק אותו במקום. ג'ורג' וויתר וקלאוס הרפה ממנו.
"תגיד לו שיחזיר לי את זה..." יילל ג'ורג' באוזנו של ג'ון.
ג'ון עטה הבעה רצינית ומודאגת.
"אבל.. מה גברת האריסון תגיד..?" הוא שאל בנימה צדקנית מעצבנת. שריר התהדק בלסתו של ג'ורג'.
"ביקשתי ממך לשמור עליו, ג'ון!" הוא אמר בקול גבוה, "איך נתת לו לשתות ולעשן ולהזדיין, הוא רק בן 17!!"
פיט פלט נהמת צחוק עמומה, ופול צחקק צחוק חנוק, נמנע מלהביט בעיניו של ג'ורג'.
ג'ון תחב סיגריה לפיו.
"מה שכן, אני אוכל להבטיח לה שלא זיינת אפילו פעם אחת."
הוא הצית את הסיגריה ונשען אחורה, מחכה לתגובתו של ג'ורג'.
כולם שתקו חוץ מפול שהמשיך לצחקק מידיי פעם. ג'ורג' הביט ישירות בעיניו של ג'ון, שחייך אליו בזחיחות.
"לפחות לאמא שלי אכפת מה אני עושה." הוא אמר בשקט.
"אווו...." אמר סטו. פול הפסיק לצחוק.
ג'ון נראה כאילו הכניסו לו אגרוף בפרצוף. הסיגריה שהחזיק בידו נשרפה באיטיות.
"מה אתה מנסה לעשות..?" הוא שאל, עיניו מצומצמות ועל פניו הבעה מסוכנת.
"אתה מנסה לפגוע בי? זה מה שאתה מנסה לעשות?" הוא שאל בקול קר.
ג'ורג' לא ענה. ידו, שהייתה מונחת לצד ידו של קלאוס, נתקפה עווית עצבנית.
ג'ון רכן קדימה כדי להביט בג'ורג'.
"על מה אתה מנסה להחזיר לי, ילד?"
ג'ורג' קם בפתאומיות. הוא דחף את קלאוס ופילס את דרכו עד שהגיע לקצה השולחן, לא טורח אפילו לקחת את מעילו.
"ג'ורג'!"
קלאוס חטף את המעילים של שניהם ומיהר אחריו. הוא שמע את אסטריד קוראת לו, אך התעלם ממנה והמשיך ללכת במהירות אחרי ג'ורג'. הוא ראה אותו דוחף את דלת הכניסה באלימות ויוצא אל הרחוב.
"חכה..!"
קלאוס יצא בעקבותיו מהפאב; האוויר הקר הכה בו כמו דלי של מים קפואים. הוא לבש את מעילו בעודו מנסה להדביק את צעדיו של ג'ורג'.
"ג'ורג', חכה רגע, בבקשה.."
הוא הצליח להשיג אותו, ותפס בזרועו כדי שיעצור. ג'ורג' משך את זרועו בכוח, אך קלאוס לא הרפה.
"תפסיק, עצור שנייה!"
ג'ורג' הסתובב אליו, על פניו הבעת כעס ועלבון.
"אני לא חוזר לשם." הוא אמר.
קלאוס הביט בפניו החיוורים של ג'ורג'; עיניו נראו נוצצות מהדמעות שעמדו בהן, ולחייו היו ורודות מהקור. הוא נלחם ברצון לחבק אותו, להעביר את ידו על הלחי החלקה.
"לא התכוונתי להציע את זה," ענה קלאוס לבסוף ודחף את המעיל לידו של ג'ורג'.
"תלבש את זה, אתה קופא מקור."
"לא רוצה." אמר ג'ורג' ודחף את המעיל בחזרה.
קלאוס ניסה שוב.
"אל תהיה ילד קטן!" הוא אמר בחוסר סבלנות ונענה במבט צורב. ג'ורג' חטף את המעיל מידיו ולבש אותו, ממשיך להסתכל בו בתוכחה.
מודע לטעות המרה שעשה, השתדל קלאוס בכל כוחו להפגין אהדה.
"מצטער. לא התכוונתי לזה ככה." הוא הזדרז לומר. "אני אלווה אותך בחזרה. ואל תתווכח איתי על זה," הוסיף נחרצות.
ג'ורג' לא התנגד, והתחיל ללכת שוב, תוחב את ידיו לכיסי המעיל.
הם הלכו כך במשך כמה זמן, בלי לומר מילה. קלאוס חשב לעצמו שג'ורג' בטח תוהה מדוע הוא החליט לרדוף אחריו בצורה כזו, כשכולם פשוט נשארו לשבת מסביב לג'ון.
"פשוט לא רציתי שתהיה לבד." הוא אמר לפתע בקול רם. עברה שנייה עד שתפס מה עשה ונחרד מהמילים שיצאו מפיו. הוא הביט קדימה במבט קפוא, מתפלל נואשות שאולי ג'ורג' לא שמע אותו.
'ברור שהוא לא שמע.. אחרי שצעקת את זה עליו!' ליבו הלם בחזו.
הוא קלט בזוית עינו את ג'ורג' מסתכל עליו אך לא העז להפנות את מבטו.
הוא שמע גיחוך קטן ואז "אמ.. תודה..."
קלאוס האדים בבת אחת, מבטו נשאר תקוע באותה זווית. הוא הרגיש את הרוח הקרה כנגד פניו החמים.
שוב השתררה דממה, מעיקה יותר מהקודמת.
קלאוס לקח נשימה עמוקה.
"ג'ון ממש הצליח לעצבן אותך, הא?" הוא שאל, שובר את השתיקה.
"למה אתה מתכוון?"
"טוב.. מה שאמרת לו. רצית שממש יכאב לו."
ג'ורג' שתק. קלאוס הפנה את מבטו וחיכה לתגובתו.
סיקרן אותו לדעת למה ג'ורג' שונא את ג'ון. שונא כל כך עד שהוא מוכן להשתמש באמצעים הנוראיים ביותר שיש לו כדי לפגוע בו.
ג'ורג' הביט במדרכה. קלאוס ראה אותו מלכסן אליו מבט.
"טוב, זה הגיע לו." הוא אמר לבסוף.
"אבל למה?" דחק בו קלאוס, "למה אתה שם לב למה שהוא אומר לך? הוא צוחק עליי כל הזמן, ומציק לי שאני.." קולו רעד מעט, "שאני הומו."
קלאוס שלח מבט חושש לעבר ג'ורג', אך נראה היה שהוא לא הרגיש בהיסוס שבקולו. קלאוס המשיך.
"ובכל זאת אני לא כועס עליו, הוא לא מתכוון לזה באמת."
"זה שונה."
"ג'ורג', אני לא חושב שהוא.."
"הוא כן. אני יודע למה הוא מתכוון," קטע אותו ג'ורג' בכעס, "אני יודע למה הוא מתכוון, ואני יודע שהוא עושה את זה כדי לפגוע בי."
קלאוס חש צביטה של רחמים. קולו של ג'ורג' נשמע עצוב. כמעט... שבור.
"הצרה עם ג'ון," המשיך ג'ורג' בקול חנוק, "היא שהוא יודע בדיוק מה לומר כדי שהכי יכאב לך."
קלאוס ניסה למצוא מילים שינחמו אותו, משהו שיצחיק אותו, אך לא הצליח.
"ג'ורג'.."
"זה באמת נורא כל כך, קלאוס? זה מפריע לך שאני בן 17?"
"מפריע לי..?" שאל אותו קלאוס בבלבול.
"אתה יודע, כשאתה מדבר איתי.. או נמצא איתי, בכלל. מפריע לך שאני קטן יותר ממך?"
קלאוס כיווץ את גבותיו.
"אם זה היה מפריע לי.." הוא אמר באיטיות, "הייתי פה איתך עכשיו?"
ג'ורג' חייך במבוכה.
"אני מניח שלא"
(פורסם ב19.3.2009)
יום שלישי, 17 במרץ 2009
(Young Blood (I can't get you out of my mind (קלאוס/ג'ורג', ג'ורג'/ג'ון)- פרק 2
PG-13, קלאוס וורמן\ג'ורג', ג'ון\ג'ורג'
קלאוס לא ממש זכר איך הפך לחבר קרוב של חמשת הבחורים המוזרים מליברפול.
במשך הזמן למד להכיר אותם, וגילה עליהם עוד ועוד דברים חדשים, למשל שלג'ון היה כישרון מיוחד להיכנס לצרות (ולגרור את השאר ביחד איתו), או שסטו בכלל לא רצה לנגן בבס, אלא העדיף, כמוהו, לעשות אומנות מסוג אחר.
כשאסטריד עזבה והתחילה לצאת עם סטו, גילה קלאוס בצביטה של אשמה, שזה בכלל לא אכפת לו. הוא ציפה שלא יוכל לחיות בלעדיה, שיבכה, שיתחנן שתישאר. בסביבות אותה תקופה הוא התחיל לחשוד שהוא יודע את הסיבה לכך.
עכשיו, הוא כבר היה בטוח שהוא יודע מה הסיבה; גם אם ניסה להתכחש ולהתנגד לכך, אותו קול מנדנד בראשו חזר ואמר "אלו כל הסימנים לכך שאתה מאוהב".
'למרות מה שאומרים,' חשב קלאוס בזמן שישב בגבו לקיר האפרפר של חדר שינה עגום למראה, 'לא הכול פשוט כשאתה מאוהב.'
הוא הרים את ראשו והביט שוב בפניו של ג'ורג', מתבונן בצורה שבה החזיק את הגיטרה, ואז שב לציורו, מנסה לצייר את הבעתו המרוכזת של הנער שמולו, שהיה עסוק בלהקשיב לנאום כלשהו שנשא ג'ון.
'למעשה הכול ממש מסובך,' הוא חשב לעצמו בטינה, 'וכשאתה מאוהב בבחור? אפילו יותר.'
כבר לא היה קשה כל כך לצייר את ג'ורג', מאחר וקלאוס יכול היה להודות בגאווה, שהוא הפך למומחה בזה; הבהייה הבלתי פוסקת בג'ורג' נשאה פרי למרות הכול.
קלאוס היה עסוק בציור הגבות כששמע צעדים מתקרבים אליו. הוא מיהר להפוך את הדף במחברת, ולשרבט משהו חסר צורה על דף חדש.
"אני מפריע?" שאל ג'ורג' והביט למטה אל קלאוס.
"ל.. ברור שלא.." הזדרז קלאוס לומר; פתאום נהיה לו חם נורא.
ג'ורג' החליק לישיבה לצידו של קלאוס, ברכיו מקופלות לפניו.
"מה אתה מצייר?" הוא שאל בחיוך.
"אה.. ס.. סתם אני.." גמגם קלאוס. חיוכו של ג'ורג' התרחב מעט.
"אתה בא לראות אותנו הערב?"
"בטח, פול אמר נצא לשתות משהו אחר כך, אתה תבוא גם, נכון?" שאל קלאוס בחשש. הוא גילה כבר מזמן שאכן צדק בהנחה שג'ורג' צעיר מידיי מכדי להיכנס לקייזרקלר, וצעיר הרבה יותר מידיי מכדי להיכנס ל'במבי קינו', בו גרו הביטלס לפני הקייזרקלר, ולפזז בין כל החשפניות. מסיבה זו, היה ג'ורג' מוותר לפעמים על הבילויים אחרי ההופעות. קלאוס היה מעדיף בהרבה לארח לו חברה במקום לשתות עם האחרים, אבל פשוט לא העז להציע את הרעיון.
ג'ורג' הנהן. "כן, אני חושב שכן." הוא הביט בפניו של קלאוס לרגע, ראשו מוטה מעט הצידה בתהייה.
"אתה בסדר?" הוא שאל.
"למה שלא אהיה?" משך קלאוס בכתפיו וסגר את מחברתו. ג'ורג' המשיך לחקור את פניו עוד כמה שניות, ואז חייך בויתור.
"נראית לי מוטרד לרגע," הוא אמר בהתנצלות, "אולי סתם היה נדמה לי."
"היי, ג'ורג'!"
ג'ורג' קפץ למשמע שמו והרים את מבטו בשאלה. ג'ון התקדם לעבר המקום בו ישבו הוא וקלאוס, ואז נעמד מעליהם בידיים שלובות.
"אני מצטער להפריע לכם ברגע האינטימי," הוא אמר בחיוך מזלזל, "אבל ג'ורג', ההופעה עוד שעה. תזיז את התחת שלך בחזרה לספה, אנחנו לא סיימנו."
ג'ורג' קם ונראה כאילו הוא מתאפק לא לענות לג'ון. הוא תקע בו מבט מלא ארס וחלף על פניו לכיוון האחרים.
ג'ון הסתכל בו הולך ואז פנה להביט שוב בקלאוס.
"ילדים." הוא גלגל את עיניו, על פניו עדיין אותו חיוך מלגלג. הוא הסתובב והלך אחרי ג'ורג', מותיר את קלאוס שוב לבדו.
דבר משותף אחד שהיה לו ולג'ורג'- הם שימשו כמקור הומור מרכזי בשביל ג'ון.
"ברגע שג'ון מסמן אותך," אמר לו פעם סטו, "אין לך דרך לברוח."
זה היה נכון. והיה משהו במראה של קלאוס שגרם לג'ון להטיל ספק בהעדפות המיניות שלו, ספק שביסודו לא היה לגמרי לא נכון.
וכך, מסיבה זו או אחרת, לא היה קשה לקלאוס להתרגל לבדיחות של ג'ון, ואפילו לצחוק ביחד איתו.
בניגוד אליו, לג'ורג' היה קשה להתרגל לבדיחות על חשבונו, ומשפטים כמו "כשתגדל תבין", או "רוץ לספר לאמא", נענו בדרך כלל ב"לך תזדיין".
באופן כללי היחסים בין ג'ורג' וג'ון לא היו מה שנקרא.. נורמליים. דקה ביחד הייתה מסתיימת בצעקות, כמעט תמיד של ג'ורג', והשאר עומדים מסביב במבוכה, משתדלים לגשר בין השניים.
קלאוס נזכר בפעם ההיא שהריב גלש אפילו למכות. כצפוי, יצא ג'ון וידו על העליונה. הוא זכר שהשפה של ג'ורג' הייתה נפוחה ומדממת ושבעיניו היו דמעות של זעם כאשר צרח על ג'ון בחוסר אונים "אני כל כך שונא אותך!!", וג'ון הסתכל עליו במבט כזה שקלאוס לא ראה אף פעם ואמר לו בקול עצור, "שנינו יודעים שזה לא נכון". אז הסתובב והלך. שבועיים אחר כך הם לא החליפו מילה עד שג'ון התחיל שוב לצחוק על ג'ורג' בכל הזדמנות שרק הייתה לו, והעניינים חזרו להיות כרגיל.
קלאוס נאנח ופתח שוב את המחברת. הוא לא יכול היה שלא לכעוס על ג'ון על מה שהוא עושה לג'ורג', ומצד שני, נראה היה שג'ון לא מתכוון להרע, וג'ורג' סתם לא סובל אותו. כך או כך- הוא החליט שלא לקחת צד בעניין.
הוא הרים את מבטו כדי להביט בג'ורג'. 'ובכל זאת,' הוא חשב לעצמו, 'ג'ון בטח כבר הבין שזה מפריע לו, ואז זה סתם רוע..'
קלאוס חזר לציורו, מתבונן בדמותו של ג'ורג' על הדף. בליבו החליט נחרצות, שלעולם לא יעשה משהו שיפגע בו.
פורסם ב17/3/2009
הירשם ל-
רשומות (Atom)