הצגת רשומות עם תוויות מיטל. הצג את כל הרשומות
הצגת רשומות עם תוויות מיטל. הצג את כל הרשומות
יום רביעי, 30 בספטמבר 2009
יום שבת, 30 במאי 2009
מכתבים (ג'ון/סטיוארט)
יערה הפתיעה אותנו, ובגדול.
התגעגענו, תבואי יותר! D:
בכל מקרה,
ג'ון/סטיוארט, PG,
מיטל כתבה, צוף הייתה הבטא.
הפאב היה כמעט ריק מאנשים, וג'ון היה חצי מעולף והניח את ראשו על כתפו של סטיוארט.
הוא נפל על ברכיו. "סטו..." הוא אמר בשקט.
"מה?"
"תישאר קרוב."
"אני תמיד כאן, תמיד לידך..."
"אתה תישאר פה, ואני אחזור לליברפול. כ"כ רחוק..." הוא אמר בקושי.
"אני אכתוב לך." "ואני יותר." ג'ון אמר וצחק בפרעות.
"סטו..."
"מה?"
"אני אוהב אותך." ג'ון אמר וכמעט נרדם. סטיוארט נגע בראשו של ג'ון, וגם עיניו החלו להיעצם.
סטיוארט התעורר כעבור שעתיים. "ג'ון, ג'ון..." הוא אמר, וטלטל את כתפו של ג'ון.
"מ..מה?!" ג'ון התעורר בפתאומיות.
"נרדמנו.. אני לא מאמין." סטיוארט אמר וקם.
"סטו, בקשר למה שאמרתי מקודם, א-"
"ג'ון, אני חייב ללכת... כמעט בוקר." הוא הסתובב, ויצא.
"אני באמת אוהב אותך." ג'ון אמר לעצמו.
לאחר שבוע
סטיוארט ביט במכתבים המונחים בערמה על השולחן. הוא הסתכל בהם, וחיפש אחד בשבילו.
הוא מצא מעטפה שעלייה היה כתוב "לסטיוארט, מחברך ג'ון." הוא פתח אותה, והמכתב היה של שני עמודים. הוא התחיל לקרוא.
"לסטו היקר,
אתה ממש חסר פה לכולם, במיוחד לי.
אני לא מפסיק לחשוב על הלילה שאמרתי לך שאני אוהב אותך, ותאמין או לא- אני באמת אוהב אותך...
אולי היית צוחק לי בפנים אם הייתי עומד לידך, ואולי בגלל זה לא תענה לי.
גם ככה קשה לי לכתוב. אני מרגיש כאילו העט שאני כותב בו עומד להחליק לי מהיד, מרוב שהיא מזיעה.
אתה בטח לא תרצה לדבר איתי אחרי שתקרא את זה.
זה מה שאני הייתי עושה אם הייתי במקומך.. אני צריך להתבייש בזה שאני אוהב אותך.
אני לא יודע מה לעשות.. אני חושב עליך כל הזמן.
אולי עדיף שתשכח מהמכתב הזה. קצת טיפשי מצידי לנסות להגיע אליך דרך המכתבים, כי אתה כבר מאוהב. ולא בי.
הייתי צריך להתחיל בסיפורים על הלהקה וזה, על כולם. אבל זה היה בלב שלי יותר מדי זמן.
אני לא אשכח איך נשענתי עלייך בלילה האחרון שלי בהמבורג. אני עוד זוכר את הריח שלך...
אתה זוכר את הפעם הראשונה שהרגשתי אותך? אתה בטח תכתוב שהיינו צעירים שרוצים "לטעום מהכל", אבל בשבילי זו הייתה אהבה.
אני מקווה שתרצה לכתוב לי גם. אמנם זה צפוי שתשבור לי את הלב והכל, אבל... אני אשמח לכל דבר ממך.
ג'ון."
ג'ון פתח את הדלת, וראה כמה מכתבים. הוא לקח אותם, והניח אותם על שולחנו.
הוא הסתכל עליהן, ואחת תפסה את עיניו- "לג'וני."
הוא פתח אותה.
"ג'וני. אני מקווה שלא תיפגע ממה שאני הולך לכתוב, אבל אני לא מרגיש אלייך את אותו הדבר. אני אוהב אותך כמו חבר, אבל לא כמו שתיארת במכתב אליי. אני מקווה שתמצא אבה שתשכיח אותך ממני, סטיוארט."
הוא הניח את המכתב על השולחן. המכתב היה קצר, אך משמעותי, וג'ון החל לבכות.
פתאום נשמעו דפיקות בדלת. "מי זה?"
"פול."
ג'ון ניגב את הדמעות, והלך לפתוח את הדלת. "היי פול..."
"הכל בסדר?"
"כן,כן." פול נכנס. "חכה פה רגע, אני כבר חוזר..." ג'ון אמר, והלך למקלחת.
פול הסתובב בסלון וראה את המכתב. הוא לקח אותו, והחל לקרוא.
"מה אתה עושה?" ג'ון הרים את קולו, ולקח במהירות את המכתב מידיו של פול.
"לא התכוונתי, ג'ון... ולא ידעתי שאתה..."
"שאני מה?!" ג'ון צעק. "תעשה טובה ולך מפה!"
ג'ון אמר, ופול יצא החוצה בלי להתווכח.
לאחר שעה
פול דפק בדלת בשנית, וג'ון פתח אותה. "אתה בטוח שאתה לא רוצה לדבר על זה?" פול שאל.
לפתע, ג'ון חיבק את פול. "אני אוהב אותו, ולא יודע מה לעשות..." הוא התיישב על הספה. "אחרי שיצאת כתבתי לו עוד מכתב... להקריא לך?"
"אוקיי." פול אמר באדישות, והתיישב ליד ג'ון.
"סטיוארט," הוא החל לקרוא בקול רם. "תדע לך שאני עדיין אוהב אותך, ושום נחמה לא תוכל לי פה. אתה הדבר האמיתי, ואני לא צריך אף אחד אחר.
אני אשאר לבד בינתיים, איך זה?"
"זה... בסדר. אני פשוט צריך ללכת... אז.. ביי, ג'ון." פול אמר, ויצא במהירות.
"שיט, אני לא מאמין...." ג'ון אמר, וסגר מאחוריו את הדלת.
"מה קרה?"
"אמא של סטו באה אלי, היא אמרה שהוא מת." הוא אמר, ונראה בהלם.
"מה?!"
"אסטריד שלחה לה מכתב." הוא התיישב, והחל לבכות.
"הכל בסדר, אני פה..."
"אין לי אף אחד עכשיו...."
"אני פה." פול אמר ונישען על כתפו. "ואני אוהב אותך, באמת."
(פורסם ב30.5.2009)
יום שני, 25 במאי 2009
השיכור (ג'ורג'/ג'ון)
עוד פיק של מיטל. נחשו מי הבטא P: (צוף, אלא מה.)
PG, ג'ורג'/ג'ון.
החושך לא הפריע לג'ורג' להמשיך לבהות ביופי בו בהה. הוא לא הצליח להוריד את מבטו מהעיניים האלה, ממש טבע בהן.
לא היה ברור אם מה שסחרר אותו היו העיניים, או האלכוהול הרב ששתה לפני כן..
'רק שהוא לא יוריד את ראשו...' ג'ורג' חשב, והמשיך לבהות בו.
"אתה בסדר?" ג'ון שאל מתוך דאגה.
"כן, כן. אני בסדר."
"אתה נראה קצת חולמני..."
"לא... אני פשוט..."
"אל תדאג, גם אני הייתי ככה אם הייתי שותה כזאת כמות." ג'ון גיחך
"לא שתיתי כ"כ הרבה..."
"נכון, אתה צודק." הוא המשיך לצחוק. "כנראה אתה מהאנשים שיכולים להשתכר
כוס יין אח-"
"אני נראה לך כזה?" ג'ורג' קטע אותו.
"כן..."
ג'ורג' היה שקוע מדי בעיניים של ג'ון בשביל להתווכח. הוא הסתכל עליהן שוב כאילו כל גופו כבה ונעלם, ורק ליבו
המשיך לפעום במהירות.
"וואו, אתה נראה מסטול לגמרי."
"מה..?" ג'ורג' שאל מבולבל מכיוון שלא היה מרוכז בדבריו של ג'ון.
"כדאי שאני אלווה אותך הביתה..." ג'ון הקים את ג'ורג' מהכיסא, והניח את ידו של ג'ורג' על כתפו שלו, וככה הם
צעדו יחד לעבר ביתו של ג'ורג'.
גופו של ג'ורג' רעד.
כשהוא הרגיש את ידו על כתפו של ג'ון, ועצם המחשבה שהם כ"כ קרובים שיגעה אותו. 'אף פעם לא הייתי כ"כ
קרוב אליו...' הוא חשב.
"אני אמשיך מפה." ג'ורג' אמר כשהם היו במרחק של כמה דקות מהבית.
"אני לא עוזב אותך."
'הוא באמת חושב שאני שיכור, או שהוא עושה את עצמו?' ג'ורג' חשב לעצמו. 'לא... אין לו שום סיבה לעשות את עצמו...'
הם הגיעו לבית, ועמדו בכניסה.
"זהו, אתה משוחרר." ג'ון אמר, והתרחק מג'ורג'.
"אולי תכנס?"
"אני רק אפריע..." ג'ון אמר, לא מבין.
"תפריע במה?"
"תהיה עסוק בלארח אותי במקום ללכת לישון."
"שטויות, במילא קשה לי להירדם אחרי בילוי כזה..." 'בעיקר כשאתה נמצא שם..' הוא רצה להוסיף.
"אם זה מה שאתה רוצה... מי אני שאסרב?" ג'ון אמר וחייך
הם נכנסו לבית, והשתררה בינהם דממה. ג'ון התיישב על הספה והביט בג'ורג' שעמד והסתכל עליו. "אתה לא רוצה לשבת לידי?"
"מה?" ג'ורג' שאל בתדהמה, כאילו התעורר הרגע.
"בוא שב לידי."
ג'ורג' אמר מבולבל. "ברור..."
"אתה בטוח שהכל בסדר?"
"כ..כן... למה?"
"זה נראה כאילו אתה חושב על דברים אחרים לגמרי."
"על דברים אחרים...? על.. על מה...?"
ג'ון התקרב ונישק את ג'ורג', וליבו האיץ.
"על זה, למשל." הוא אמר, ונשאר קרוב.
הוא נישק אותו שוב. "אתה שומע את זה...?" הוא שאל.
"את מה?" ג'ורג' שאל, וג'ון שם את ידו על חזהו.
"הלב שלך..."
"הלב שלי? הלב שלי בסדר גמור!"
"הוא פועם נורא חזק ונורא מהר... מעניין איך הוא יהיה כשאני אנשק אותך שוב..." הוא אמר וליטף את פניו של ג'ורג'.
"ג'ון, אני... אני צריך ללכת לישון..." ג'ורג' אמר, וקם במהירות.
"אני יכול לישון פה הלילה?"
"כן, אני מקווה שהספה תהיה מספיק נוחה."
"לא דיברתי על הספה..."
"נורא מצחיק. עוד מעט תגיד לי שאתה ישן בלי בגדים."
"רק במקרים מיוחדים כמו זה..." הוא אמר, והחל לנשק את ג'ורג'.
"אתה... אתה לא רציני..." ג'ורג' אמר בגמגום קל.
ג'ון התנתק ממנו, הביט לתוך עיניו ושם את ידו על החזה של ג'ורג'.
"מישהו מנגן שם בתופים, או שבאמת הלב שלך מתחיל להשתולל בכל פעם שאני מנשק אותך?"
"נראה לי שהתשובה השנייה..." ג'ורג' צחק.
"ג'ורג'..." ג'ון התחיל לומר, ונשם עמוק. "אתה.. אתה מוכן שאני אראה לך כמה אני אוהב אותך?"
ג'ורג' הרים את מבטו והסתכל לתוך עיניו הבורקות של ג'ון. לאחר כמה שניות של שקט, הוא ענה. "כן".
ממש אהבתי.. תודה!D:
יום שבת, 2 במאי 2009
Promises (ג'ון/פול)
ג'ון/פול, PG-13.
מיטל כתבה, צוף ועמית היו הבטא.
עמית, ברוך הבא לכפרנו הקטן P:
אני מקווה שתהנה כאן...
בשעות הערב המוקדמות
"פול, חכה שנייה…" אמר ג'ון בזמן שהוא רדף אחרי פול שיצא מאולפן. "ג'ון, עזוב אותי במנוחה..."
"תעצור שנייה!" קרא ג'ון לפול, שעצר והסתובב לכיוונו. "מה?" פול השיב לו ונעמד.
"מה שראית היה רק… חכה רגע! זה מה שזה היה, לא יותר." אמר ג'ון.
"וזה ממש עוזר לי…" השיב פול בלעג. "וזה לא?" ג'ון שאל. "לא!" אמר פול בכעס. "פולי ,אנחנו רק חודשיים ביחד..." "...זה ממש מזל! אלוהים יודע לאיזה מימדים זה היה מגיע אם זה היה שנה! פשוט צריך לשכוח מזה..." קטע אותו פול.
"למה אתה מגזים?" ג'ון שאל אותו.
"שנינו יודעים שזאת הייתה טעות אחת גדולה עוד כשזה התחיל!" השיב פול. "דרך אגב, אני מגזים?! קראתי את מה שכתבת היום על הנייר המקומט שזרקת על רצפה באולפנים, אולי מה שכתוב שם באמת נכון!" פול התעצבן.
"זאת הייתה טעות, זה היה סתם. לא באמת התכוונתי למה ש-" ג'ון התחיל להגיד.
"הדברים שיוצאים בטעות הם הדברים הכי אמתיים שלנו..." פול קטע אותו. "אולי גם..." הוא אמר אבל נעצר באמצע דבריו.
"אולי גם... מה, פול?.."
פול שתק, ואז הפנה את גבו לכיוונו של ג'ון והלך. "אולי גם מה?!" צעק לעברו ג'ון. קבצן שישב בספסל ליד ושמע את כל מה שקרה, קרא לעבר ג'ון "על מה אתה מסתכל?".
חודשיים לפניפול וג'ון התנשקו, ופתאום פול שבר את הנשיקה. "מה לעזאזל אנחנו עושים?!""לא יודע.." ענה לו ג'ון.ג'ון קם והסתכל על החלון."רוצה לדבר על זה?" פול שאל."לא." ג'ון השיב לו בטון קריר והמשיך להביט בחלון."אוקי, הבנתי..." אמר פול והלך לכיוון הדלת.ולפני שפול הספיק לצאת מהבית, הוא שמע את ג'ון. "אני אוהב אותך, פול...""מה?" פול אמר, מופתע."מה ששמעת.....אני אוהב אותך.""א..אני גם אוהב אותך...!" פול אמר והתקרב לכיוונו של ג'ון."תפסיק , אתה לא מתכוון לזה..." ג'ון אמר. פול התקרב יותר ונישק אותו. הם התנתקו אך נשארו קרובים."עכשיו אתה מאמין לי?""לא.." ג'ון אמר והמשיך לנשק אותו.אחרי שבועג'ון ופול שכבו ביחד במיטה. "זה היה מדהים..." פול אמר, ושם את ראשו על כתפו של ג'ון ולפתע הופיעה על פרצופו הבעה עצובה."פול ,למה אתה עצוב?" ג'ון שאל אותו. "כלום..." פול ענה."תקשיב, זאת הפעם הראשונה שלנו.. בטח נבהל-""זה לא זה," פול קטע אותו. "אני פוחד ממה שיהיה לנו בגלל שאנחנו לא זוג רגיל... שהיו רק רגעי קסם כאלו ולא מעבר לזה... אותך זה לא מדאיג?""לא." ג'ון ענה. דממה השתררה בחדר למשך כמה שניות."כי אני יודע שזה אתה, ואיתך יהיה לי יותר מסטוצים רגעיים שנשכחים תוך מספר ימים." ג'ון אמר."אתה בטוח?" פול שאל אותו. "אתה רק צריך להאמין לי. ג'ון ענה לו בחיוך.
כעבור שבוע
ג'ון ופול הלכו ביחד בפארק, ובאותו הזמן גבר ואישה שהיו זוג עברו על פניהם מחובקים. פול סובב את ראשו לכיוונם.
"מה קרה?" ג'ון שאל אותו. "כלום.." פול השיב לו והממשיך ללכת. "נו, מה?" ג'ון שאל אותו. "חבל שאנחנו לא יכולים לאהוב במקומות ציבוריים כמו כל הזוגות הרגילים...." פול השיב.. "אתה צוחק עליי..." ג'ון אמר בציניות. "לא, אני רציני..." פול אמר לו.
אחרי שבועיים, לאחר חודש ביחד
ג'ון ישן, ובאותו הזמן פול הביט בו. הוא התקרב אליו ולחש "ג'ון?..". "ג'ורג'.." לחש לו ג'ון ואחרי מספר שניות התעורר פתח את עיניו.
פול קפא ממה שג'ון אמר. "פולי... בוקר טוב. קרה משהו?" ג'ון שאל אותו. "אה, לא... לא. הכול בסדר, הכול בסדר..." פול השיב לו. ג'ון נישק אותו על שפתיו, אך פול עדיין היה המום. "אתה בטוח שהכל בסדר?" ג'ון שאל אותו. "כן, כן, הכול בסדר." פול השיב.
כעבור שבועיים
פול התקשר לג'ון. "הלו?" מעבר לקו נישמע קולו של ג'ון.
"ג'ון?"
"פולי, זה אתה...אני מתגעגע."
"אין לך מה להתגעגע, מחר זה היום שלנו..."
"אבל פולי, מחר אני לא יכול, יש לי סידורים." ג'ון אמר בטון מתנצל.
"סידורים ?" פול שאל "כן...." ג'ון ענה לו.
"יופי ג'ון עד, שאנחנו יכולים להיפגש יש לך סידורים..."
"תירגע פול, אנחנו יכולים להיפגש ביום אחר..."
"תהנה מהזיונים של- זאת אומרת, מהסידורים שלך." פול אמר וניתק בכעס.
כעבור שבוע
פול קרא מכתבי מעריצים בזמן שג'ון נישק אותו בצוואר מאחוריו.
"ג'ון, מה אתה עושה?" פול שאל אותו.
"מה אתה חושב שאני עושה?" ג'ון אמר בקריצה והמשיך לנשק אותו.
"ג'ון, אני דיי עסוק..." פול אמר לו.
ג'ון לקח את אחד המכתבים. "מכתבי מעריצים משעמים ..." הוא אמר בזלזול והמשיך לנשק אותו.
"ג'ון, די!" צעק עליו פול. "אתה עדיין כועס עליי על-זה שדחינו את היום הזה?" ג'ון אמר והתיישב לידו.
"אפשר להגיד..." פול ענה לו.
"אז זה הריב הראשון שלנו... אתה יודע מה אני הכי אוהב בריב הראשון..." ג'ון אמר לו והתקרב אל פול.
"מה?"
"את הסקס שאחרי."
"אי אפשר לסרב לך, אה?" פול אמר לו וחייך. הם התחבקו וג'ון החל לנשק את פול, עד שלפתע פול נראה מוטרד.
כעבור שבועיים
ג'ון פתח את יומנו והתחיל לכתוב: "מוזר, אנחנו רק חודשיים ביחד ואני כבר מרגיש את גופו נירתע ממני... אני מרגיש את זה גם שהוא מחבק אותי, כאילו הוא לא רוצה בכך. גם בסקס זה ככה, אולי הקסם כבר עבר? אני מתחיל לחשוב שזה לא כבר לא מה שזה היה פעם...". ג'ון תלש את הנייר מתוך המחברת, קימט וזרק אותו לרצפה לפח, אך החטיא ולא שם לב שפגע ברצפה.
ג'ון קם לעבר ארון המשקאות שהיה בחדר והוציא בקבוק יין, והתחיל לשתות בלי הפסקה.
לאחר שסיים, הוא סגר את הבקבוק, שם אותו חזרה בארון ויצא החוצה, בלי לסגור את הדלת.
מאוחר יותר באותו יום
ג'ון ניכנס לאולפן ההקלטות והתיישב על כיסא שהיה שם. כעבור כמה זמן ג'ורג' נכנס גם הוא לאולפן וראה את ג'ון. "ג'ון, מה אתה עושה פה?" ג'ורג' שאל אותו. "מה אני עושה פה? אם כבר, מה (להדגיש את המילה הזאת בבלוג)אתה עושה פה?" ג'ון השיב לו בטון קריר. "סתם עברתי פה במקרה... ואתה?" ג'ורג' שאל. "אותו הדבר." ג'ון ענה לו, שוב בטון קריר.
בביתו של ג'ון
פול רצה להיכנס לביתו של פול, לבדוק אם הוא שם, ושם לב שהדלת הייתה פתוחה, אז הוא נכנס. "ג'ון? ג'ון?" קרא פול בכל הבית, ולפתע כשנכנס לחדרו של ג'ון שם לב לנייר מקומט שהיה זרוק על רצפת החדר.
פול הרים את הנייר, והתכוון לזרוק אותו לפח, אך לפני שעמד לזרוק אותו הוא חשב שצריך לבדוק אם זה משהו חשוב, והחל לקרוא את תוכן הנייר.
בינתיים באולפן
"ג'ון?..." שאל ג'ורג'. "כן?" ג'ון השיב, מצחקק. "אני רוצה להגיד משהו..." ג'ורג' אמר לו.
"כל דבר, רק מי שגמר את היין את זה אני לא יודע..." ג'ון השיב לו, באותו המצב.
"ג'ון... אני אוהב אותך."
לפתע ג'ון הפסיק לצחוק.
ג'ון קם מהכיסא, ושפשף את עיניו. "מה אמרת?" הוא אמר, מבולבל.
"מה ששמעת ג'ון, אני אוהב אותך..."
"אתה עובד עליי."
"אני לא, אני באמת אוהב אותך..."
דממה השתררה בחדר לכמה רגעים. ג'ורג' התקרב אל ג'ון והחזיק את ידו. "אני באמת אוהב אותך..." ג'ורג' אמר והחל לנשק אותו בפה. ג'ון שבר את הנשיקה. "ג'ורג', אני לא אוהב או-"
"אני מצטער שאני מפריע לכם." נשמע קול מוכר אומר. ג'ון וג'ורג הסתכלו לכיוון הכניסה וראו את פול עומד שם, מסתכל עליהם.
"פול..." ג'ון אמר לו. פול הסתובב אחורה והתחיל לצאת מהאולפן. ג'ון מיד רץ אחריו.
יום למחרת
פול פתח את הדלת. "אתה..." הוא אמר כשראה שג'ון עומד בפתח.
"כן, מסתבר."
"כנס." פול המשיך בכעס, והלך לעבר הסלון.
"אתה עדיין כועס?" ג'ון נכנס ועמד ליד הדלת הסגורה.
"אתה יודע, יכולת לדבר איתי במקום לכתוב את המכתב הזה."
"זה מה הרגיז אותך? הפתק המחורבן הזה?"
"כן, וזה שדחפת לשון לג'ורג'. אמרתי לך את זה אתמול, לא?! אמרתי לך אתמול שזה נגמר!"
"אוקיי. מה שתגיד. נגמר." ג'ון אמר בזמן שפול פתח את הדלת, מסמן לג'ון לצאת. "רק לפני שאני הולך... אפשר נשיקה?" ג'ון שאל בחיוך.
"מה..?"
"רק נשיקת פרידה, תרגע."
"ב...בסדר..." פול אמר לבסוף, אחרי מחשבה ארוכה.
פול נישק את ג'ון על שפתיו נשיקה קצרה. "עכשיו אתה יכול ללכת."
"אתה עושה ממני צחוק?!" ג'ון אמר, והדביק את פול לקיר, מנשק אותו ארוכות. "ללכת?"
"לא."
"אז אתה סולח לי?"
"לא."
"טוב. אז ביי." ג'ון עזב את פול בבת אחת והסתובב אל הדלת.
"לאן נראה לך שאתה הולך...?" פול תפס את ידו, וסובב אותו אליו.
"אתה לא סולח לי. ביי." ג'ון ציחקק.
"תשתוק ותנשק אותי."
"בשמחה..." ג'ון נישק את פול עוד פעם, אבל אז נעצר. "אז אנחנו שוב ביחד?"
"אני צריך לחשוב על זה..."
"אוקיי..." ג'ון המשיך לנשק את פול.
"אני רציני!"
"גם אני." ג'ון אמר, בלי להתסכל על פול ועבר לצווארו.
פול דחף את ג'ון לאחור. "מה עכשיו?" ג'ון שאל.
"אני פשוט לא רוצה להיפגע שוב." פול אמר. "ואני יודע שגם אתה נפגעת ממני, אז אני מצטער ומבטיח שזה לא יקרה שוב..."
"אוקיי."
"אבל..." פול התחיל. "אבל עכשיו אתה צריך להבטיח לי."
"להבטיח מה?"
"אתה יודע..."אה,
"אני מבטיח לא לנשק את ג'ורג'." ג'ון אמר. "רק לפעמים. וגם את רינגו, מדי פעם." הוא הוסיף משועשע, ודחף את פול אל המיטה.
אהבתי D:
אני שמחה לראות שיש הרבה תגובות בקטעים הקודמים! המשיכו כך!D:
יום שלישי, 28 באפריל 2009
אמת או חובה (ג'ורג'ון)
PG-13, מיטל כתבה, צוף היא הבטא.
ג'ורג', ג'ון ופול ישבו על הרצפה ושיחקו אמת או חובה, עם שלוש בנות- גרייס, מגי ומריל. מריל סובבה את הבקבוק.
הבקבוק הסתובב ונעצר על מגי. "מגי, אמת או חובה?" שאלה מריל.
"אמ- לאלא, חובה. כן, חובה." ענתה מגי. "חובה עלייך...." מריל חשבה. "חובה עלייך לנשק את פול!"
וכמו שמריל אמרה, מגי קמה ממקומה ונישקה את פול. "טוב, נראה לי שאנחנו צריכים ללכת.. את באה?" פול עצר את הנשיקה ושאל.
"כן..." הם קמו והלכו לכיוון הדלת.
"ביי" פול אמר. "תגידי ביי..." הוא לחש למגי.
מגי צחקה ונופפה להם לשלום. "היא שיכורה..." הוא לחש להם.
"פולי, אתה בא?" מגי שאלה בגיחוך. "כן." פול ענה, ויצא החוצה.
"טוב, נשארנו רק ארבעתנו. ממשיכים לשחק?" גרייס שאלה, וסובבה את הבקבוק. הוא נעצר על ג'ון.
"חובה!" ג'ון אמר ישר.
"אפילו לא הספקתי לשאול..." גרייס צחקה. "אממ... מה ניתן לך?"
"מה שתרצו. אני מספיק שיכור בשביל לעשות הכל."
"חובה עלייך... לנשק את ג'ורג'." מריל שאלה, ושתיהן פרצו בצחוק. "מה?" ג'ורג' וג'ון שאלו ביחד, מופתעים.
"אני לא עד-כדי-כך שיכור..." ג'ון אמר, מנסה להסיר את הגזרה.
"נו, זו רק נשיקה..."
לאחר כמה דקות של מבטים נוקבים ונסיון להתחמק, ג'ון הבין שהוא חייב לעשות מה שאמרו לו. הוא קם, ונישק את ג'ורג'. כשהוא סיים, ג'ורג' הסתכל לתוך עיניו. "אני עייף..." ג'ורג' אמר לפתע, עדיין מסתכל בעיניו של ג'ון.
"נראה לי שאתן צריכות ללכת." ג'ון אמר כשהבין למה ג'ורג' מתכוון. גרייס ומריל קמו ויצאו בלי לשאול שאלות.
"בוא הנה, קום." ג'ון הושיט את ידו לג'ורג', והלך להשכב על הספה בקצה השני של החדר.
"נראה לי ששתית יותר מדי..." ג'ורג' אמר כשראה את ג'ון שוכב על הספה.
"אני לא שיכור... הנשיקה הזאת, היא גרמה לראש שלי להסתובב." ג'ון לחש. "ג'ון, די עם השטויות!"
"אני אוהב אותך..." הוא אמר, והסתכל על ג'ורג' בשתיקה.
"ג'ורג', אמת או חובה?" ג'ון אמר לאחר כמה דקות שתיקה.
"אמת..." ג'ורג' ענה, לא מבין.
"אמת שאתה עומד לנשק אותי עכשיו שוב." ג'ורג' הנהן, והתקרב לג'ון, מנשק אותו. ג'ון התנתק ממנו והתחיל לפתוח את כפתורי חולצתו של ג'ורג'.
"רגע, ג'ון, אתה בטוח שזה מה שאתה רוצה?"
"כן, מאוד רוצה." הוא המשיך להוריד את חולצתו של ג'ורג', בזמן שהוא נישק אותו.
לאחר שעה
שניהם ישנו מחובקים בסלון, ולפתע הם שמעו רעש מכיוון חדר השינה. "שיט!" ג'ורג' פתח את עיניו. "ג'ון, תתעורר, תתעורר!"
"מה?" ג'ון קם, ושאל בטון חצי רדום.
"נתתי לרינכו לישון בחדר שלי, שכחתי מזה לגמרי!" ג'ורג' אמר בלחץ.
"תירגע, תירגע... יש לי רעיון.. תכנס מתחת לשמיכה.", "מה?!" ג'ורג' שאל מבוהל, בטוח שג'ון השתגע.
ג'ון כיסה אותו במהירות, ורינגו בדיוק נכנס לסלון.
רינגו ראה את ג'ון. "ג'ון, מה אתה עושה פה?" הוא שאל.
"שש... היא ישנה..." ג'ון אמר, והצביע על השמיכה. "אהה... הבנתי. איפה ג'ורג'?" רינגו שאל.
"הוא.. יצא עם איזו מישהי. למה?"
"רציתי להודות לו על החדר וזה..." רינגו אמר.
"הוא במילא לא היה צריך אותה." ג'ון אמר משועשע, וג'ורג' גיחך מתחת לשמיכה.
"שמעת את זה?" רינגו שאל.
"לא... לא. ביי רינגו" "ביי ג'ון." רינגו אמר, ויצא
ג'ורג' יצא מתחת לשמיכה, וג'ון התיישב לידו, סותם לו את הפה. "חכה רגע...."
ברגע שרינגו התרחק, הוא הוריד את ידו מפיו של ג'ורג', והם התחילו לצחוק. פתאום, הם נעצרו והסתכלו אחד על השני. ובלי להגיד מילה, הם התנשקו שוב- מבטיחים אחד לשני עתיד משותף.
יום שלישי, 31 במרץ 2009
יום ראשון, 22 במרץ 2009
זה מה שאני יודע עלייך- חלק ב' (ג'ון/פול)
"A Journal Entry", ובעברית- "זה מה שאני יודע עלייך..."- ג'ון/פול, NC-17.
פרק שני, כאן החלק הראשון.
נרדמת, אהובי, והיומן שלך פתוח... אני כותב ביומן שלי רשימה משלי. אני לא מעתיק את שלך, לידיעתך.
-אני אוהב להרגיש את הראש שלך על הבטן שלי, עם היד שלך סביבי... זה די קשה לכתוב כשאני מחזיק את היומן באוויר, אבל אין סיכוי שאני מזיז אותך.
-אני הבן-אדם היחיד שאתה משתף אותו בהכל, ואני אוהב את זה...
-אתה שונא תה חלש, ופעם צעקת על אחד החברים של בריאן כי הוא הכין תה, כמו שאמרת- "בטעם של שתן".
-אתה אוהב שוקולד, ופעם היית מחביא ריבועים קטנים של שוקולד בכיסים של הז'קט שלך עד שיום אחד שכחת שהם שם, והם נמסו.
-ריח של "ליקריץ" מדליק אותך, כמו שגיליתי צהריים אחד. למרות שאם להיות הוגן, ישבתי בחיקך מתי שאכלת את הממתקים הקטנים והצבעונים האלה...
-זוכר איך הנהג לא הפסיק להתנצל על המושב האחורי הקטן, ואתה לא הפסקת למלמל אליו שישתוק, וכל פעם שנתקלנו בבליטה בכביש אתה תפסת את המותניים שלי ודחפת למעלה? אלוהים, כמעט נחנקתי כמה פעמים... אני זוכר אותך לוקח נשימות עמוקות כמה פעמים, מסתכל מעבר לחלון, הפנים שלך בוערות, ג'ורג' שואל מה לעזאזל עובר עלייך...
-כשאתה בלי משקפיים, אתה ממצמץ פי שתיים מהרגיל, ובפעם ההיא שהחבאתי לך אותם, רק עמדת שם ומצמצת אלי, מנסה לא לצחוק... חה!
-כשעשית לי את המסאז' הקטן הזה בכתפיים על הבמה היית כ"כ לחוץ, יכולתי להרגיש את זה בדרך שתפסת אותי. רק רציתי לנשק אותך באותו רגע... ובאמת עשיתי את זה אחרי זה, לא?
-אני לא יכול להפסיק לצחקק כשאתה לוחש לי באוזן בקול הגבוהה המוזר הזה שלך, למרות שאני מרביץ לך ואומר לך להפסיק.
-אני אוהב את הטעם של העור שלך, של הפה שלך, של... הכול שלך.
-אתה מפחד לישון בחושך, אבל אף פעם לא הודית בזה.
-רק אני יכול לקרוא "ג'וני".
- אני מקבל סחרחורת כשאתה מנשק אותי באיטיות, עובר לצוואר שלי, נושם לי באוזן...
-הרום והקולה של ג'ורג' מושלמת! אתה תמיד מסתכל עלינו במבט כועס כשאני מחמיא לו על זה, אהובי, והדבר היחיד שעוצר אותך זה כשאני קורץ ומחייך אלייך.
-אתה תמיד משפריץ עלי כשאנחנו הולכים לשחות, ישר לפנים שלי!
-אתה מדבר מתוך שינה, בדרך כלל אתה אומר לי שטויות כמו: "אתה מרגיש נהדר, אהובי, אהובי פול." ואז- "פול הוא אהובי. רוצה אותו, רוצה אותו, רוצה אותו." הקלטתי את האחד הזה, אני אשמיע לך יום אחד...
-אתה מתופף נורא! זה מפתיע, אבל כולנו יכולים לצחוק עלייך ואתה רק תצחק ותזרוק עלינו דברים.
-אני אוהב איך אתה בוהה בי כשאתה מעליי, העיניים שלך רחבות, כמעט מתחננות...
-כשאני דוחף את הלשון שלי בחוזקה אל הלשון שלך אתה משמיע קול נלהב מעומק הגרון שלך.
-אתה אוכל ביסקוויטים יותר מהר מכל אחד עלי-אדמות, שואב אותם לתוך הפה, פרורים עפים באוויר, מלקק ומוצץ את קצות האצבעות שלך.
-כשאתה בתוכי ודוחף את הרגליים שלי למעלה ומחזיק אותם, דוחף כמה שאתה יכול ומגלגל את הירכיים שלך שוב ושוב, אני לא יכול לעצור את עצמי מלעשות את הקולות ההם... איך תיארת את זה...?... "הוו-או-הוווווו-אוו!" אלוהים, ג'ון, ג'וני... הו, אלוהים, זה מרגיש כל כך טוב... ועשית את זה במשך דקות ארוכות רק לפני חצי שעה... זו חייבת להיות הסיבה לזה שאתה כל כך עייף עכשיו, אתה מתחיל לאט, ואז הולך עד הסוף.
-אתה תמיד ממלמל "הו, בייבי בייבי בייבי, הו, כן, פאק, פול!" כשאתה מגלגל ככה את הירכיים... אתה מדבר הרבה במהלך הסקס, אתה יודע? אה, ואתה עוד אומר שאני מדבר יותר מדי! ואל תכעס, אהובי, אני צוחק, זה לא יותר מדי. אני אוהב את הדרך שבה אתה ממלמל ולוחש אלי... אני אוהב את זה, אני אוהב אותך...
-אתה, ללא ספק, לא בנאדם של בוקר. ולמרות שאתה מסתכל עלי כועס כשאני שר לך שירי בוקר טוב, אתה תמיד מצטרף לבית השני, ואז אתה קם! היום התחיל... ג'ון התעורר.
-אני תמיד אגרום לך לצחוק כשאני מכווץ את העיניים והשפתיים שלי.
-אתה תמיד מתערב עם אנשים על כל מיני דברים. האחרים מסרבים לשבת מולנו (תמיד!) מאז הנסיעה ההיא, שהיינו מסטולים, ומשכנו את השיער שלהם, מתערבים מי יהפוך ראשון לקירח, מי יגלח את ראשו. וכשג'ורג' הסתובב אליך כדי להרביץ לך רק צחקקת כשהוא צעק והתלונן... גם רינגס היה מסטול, לא? או רק עייף, הוא הסתכל עליי כועס... "תוריד את היידים שלך מהראש שלי! מחפש כינים, הא?".
-אתה תמיד דוחף את הרגל שלי עם הברך שלך כשאנחנו יושבים ביחד. לפעמים אנחנו נהים אמיצים ונוגעים אחד לשני ברגליים, מנסים להיות דיסקרטיים.
-פעם אמרת לבריאן שאני הכלה הכי יפה שיכולה להיות לבנאדם, ושאני שייך לך. טוב שהוא התעלם.
-בפעם הראשונה שנישקת אותי זה היה כשחלקנו סיגריה, ואתה פשוט התכופפת ונישקת אותי, לוחץ את השפתיים שלך לשלי, מפסיק מיד אחרי. סיימנו את הסיגריה בשתיקה, ואז התקרבתי אלייך ונישקתי אותך חזרה, חייכת אלי והתנשקו עוד שעות אחרי זה, מצחקקים לעצמנו...
-כשאני מספר לך על הציורים של מגריט, ועל זה שהם יותר טובים מכל השאר, אתה רק מסתכל לעברי ומהנהן, ואני אומר לעצמי שאתה מקשיב... אתה כן, נכון?
-אני צריך לוודא שאתה לא משתכר יותר מדי כשאנחנו יוצאים... פעם אחת החלקת את היד שלך למכנסיים שלי,
לפני כולם! למזלנו כולם חשבו שזו בדיחה, אבל אני מכיר את הכוונת שלך, ג'וני.
-אתה משגע אותי שאתה מנשק את הקצה שלי, נשיקות רכות, מסתכל אלי למעלה עם העיניים האלה שלך בזמן שאני גונח את השם שלך.
-הציניות שלך סקסית.
-אתה שואב את המרק שלך. לא אכפת לי, אבל את ג'ורג' זה משגע, ואז אתם מתחילים קרב של מי שותה את המרק שלו ביותר רעש. ואז אני ורינגו מצטרפים ואז בריאן צועק עלינו, וזה הסוף של הכיף.
-אתה מעלה את הגבות שלך כשיש לך רעיון.
-אתה תופס אותי כשאתה קרוב, וכשאתה מעלי אתה תופס את פני ואומר לי כמה אתה אוהב אותי, כמה אתה רוצה אותי וצריך אותי, ואני מחזיק אותך ואוהב אותך על זה, אני אוהב אותך.
-כשאני בתוכך אני מתנשם כשאתה מושך אותי קרוב יותר, אומר לי להיות מהיר יותר, חזק יותר, עמוק יותר, איך אתה רוצה להרגיש את ס"מ ממני בתוכך, ואנחנו קרובים ואתה צועק את השם שלי, ואני דוחף לתוכך, ואז עוזב. הו, ג'וני, הדרך שבה אתה אוחז אותי, אני יכול לנחש שזה מרגיש נפלא בשבילך כמו שזה מרגיש בשבילי.. אהובי.
-אני כל כך אוהב אותך, ג'ון, אתה הכל בשבילי ואני מעריץ אותך, אני רוצה אותך, אני צריך אותך ואני אוהב אותך יותר ממה שאתה יכול לדמיין.
-אתה ער עכשיו, מחייך אלי, שואל אותי מה אני כותב... אני הולך להראות לך, ואז לאהוב אותך, לאהוב אותך לגמרי, אהובי, ג'וני שלי.
(פורסם ב22.3.2009)
יום שישי, 20 במרץ 2009
זה מה שאני יודע עלייך- חלק א' (ג'ון/פול)
"A Journal Entry", ובעברית- "זה מה שאני יודע עלייך..."- ג'ון/פול, NC-17.
וזה הפיק המתורגם הראשון שלנו, תנו כבוד XD וקחו דוגמא, תתחילו לתרגם P:
הנה מה שאני יודע עליך, פול:
-כשאתה קורץ לי אני לא יכול לעצור את עצמי מלחייך.
-אתה כועס במשך שעות כשג'ורג' לא מקשיב להצעות שלך על שינוי הקצב של השיר האחרון שלנו, ואתה מתעצבן כשאני מציק לך על זה.
-אתה שם סוכר בתה שלך.
-הצבע האהוב עליך הוא כחול, ופעם דיברת רק על כמה שעיניו של רינגו צלולות עד שצעקתי עליך להפסיק עם זה כבר...
-אתה רגיש לדגדוגים מתחת לבית החזה.
-לוקח לך בדיוק 4 שניות להוריד את הג'ינס החדש שלי...
-השירה שלך גורמת לי להרגיש... משהו שאני לא יכול להסביר...
-יש לך אגרוף טוב, ואני עדיין נרתע כשאני נזכר שצחקתי על החולצה שלך כשהיינו צעירים... הפתעת אותי, בני...
-סופסוף הצלחתי לגרום לך להפסיק לאכול את ציפורן האגודל שלך כשאתה עצבני או כועס.
- אני לא יכול לשלוט במלמולים שלי כשאתה מלקק אותי מהגב אל העורף עם הלשון שלך...
-אתה עדיין שותה מילקשייק בטעם בננה, אפילו כשרינגו אומר לך שזה משמין.
-רק אני קורא לך "פולי".
-כשאני מנשק את הצוואר שלך ועובר לפה, נושם מנגד לעורך, אתה ממלמל, מתנדנד ואוחז בי...
-המתכון של ג'ורג' לקולה ורום הוא האהוב עלייך מכולם, אפילו שזה רטוב מדי לטעמי...
-אתה אוהב את ברג'יט בארדו ופעם דיברת בלי סוף, במשך שעות, על החזה של מרילין מונרו.
-אתה נהג טוב, אבל אתה תמיד מתבלבל בין הגז לבלמים. רינגו תמיד מציק לך בקשר לזה, ואתה טוען שזה מספיק.
-הירכיים שלך רועדות כאני מנשק אותך שם...
-אתה אוהב ציורים מופשטים, ורק אני יכול לשמוע ולראות אותך משוויץ בהם, ואתה נוטה לעשות זאת הרבה, אהובי.
-כשאתה קרוב אליי, אתה אוחז בי וגונח "הן, הן, הן, הא!!!". אלוהים, זה משגע אותי... ויום אחד אתה עוד תקבל את ההצעה שלי ותתן לי להקליט אותך ולשים את זה בסוף של שיר או משהו.
-לפעמים אתה מדבר מתוך שינה.
-אתה לא מסוגל להיות רע, אבל כשאני אומר לך את זה אתה מכווץ את עיניך ונהיה מעט קר.
-אני מסוגל לחמם אותך בכך שאני מגרד את הגב ואת הראש שלך.
-אתה תמיד מסוגל לגרום לג'ורג' לצחקק כשאתה עושה את הפרצוף האידיוטי הזה עם העיניים הגדולות והחיוך הנוטה לצד... מאיפה לעזאזל הבאת את זה?
-יש לך נטיה לבהות באוויר...
-כשאני בתוכך, אני מרגיש כל פעימה שלך, ואני אוהב את זה, אוהב את איך שאתה מרגיש.
-כשאתה בתוכי, אני אוחז בך קרוב כי אני לא מסוגל להאמין שמשהו כל כך יפה יכול לאהוב אותי ולרצות בי כמוך.
-אנחנו גורמים אחד לשני להסמיק כשאנחנו קורצים אחד לשני.
-רינגו הוא האיש היחיד שראה אותנו מתנשקים, אבל הוא היה מסטול בגלל אסיד... תודה לאל...
-שנינו בכינו בפעם הראשונה שעשינו אהבה, ואז החזקנו אחד את השני וצחקקנו, מסוחררים מכמה טוב זה הרגיש.
-אתה אוהב טוסט עם ריבה, ולפעמים עם מרמלדה.
-יותר מדי גזים בסודה שלך גורמים לאף שלך להתכווץ. זה חמוד.
-הטעם של כל כך טוב, יכולתי לעשות לך את זה במשך שעות... למעשה, כבר עשיתי את זה במשך שעות
-כשאתה שיכור, אתה מצחקק והקוקני (cockney) שלך בא החוצה... הא! יש כאן משחק מילים, בני!
-פעם אחת החבאת את המשקפיים שלי, ונהנת לראות אותי מועד ונופל כי לא ראיתי כלום. ישבת שם, שתית תה... ולא היה לי מושג! פולי רע... למרות שזה היה דווקא חכם להחביא אותם מתחת לירכיים שלך...
-יש משהו מושך בצחוק שלך כשאני אומר משהו מצחיק. זה מה שגורם לי להמשיך, הבדיחות האלה שאתה אוהב...
-כשאתה גומר בתוכי, אני תמיד דוחף אותך עמוק יותר, כי אני אוהב את ההרגשה... אלוהים, זה מרגיש...
-כשאני גומר בתוכך, אני אומר כמה אני צריך אותך, רוצה אותך, ואתה פשוט מחזיק אותי קרוב אלייך ואוהב אותי. וזה שובר אותי, פול, זה שובר אותי, ובונה אותי שוב מחדש...אהובי...
-אני אוהב אותך לגמרי, ללא תקנה... לתמיד, אהובי...
- אני הולך להראות לך את הרשימה, ואז אני אראה לך כמה אני אוהב אותך.
(פורסם ב20.3.2009)
יום רביעי, 18 במרץ 2009
רק רציתי לעודד אותך (ג'ון/פול)
ווהי, עוד פיק שמיטל שלחה לי. אבל למה ג'ון/פול, הא? :'(
להפתעתנו גם פה צוף היא הבטא, ואלוהים, מישהו יכול להסביר לי למה את הבטא של כל העולם? איך זה קרה?XD
ג'ון/פול, PG-13
תהנו
התעוררתי בבוקר מחלום מוזר שחלמתי. 'מה זה אמור להביע?' חשבתי בזמן שרחצתי את פניי.
אני אלך לאולפנים ואגיד שלום לרינגו, לג'ורג' ול... אני אצטרך להגיד שלום גם לפול. זה היה רק חלום ג'ון, רק חלום.
אני יכול לדמיין אותו כאן, לידי, מנשק אותי ומחבק אותי, אומר לי שגם הוא חלם בדיוק אותו חלום...
נכנסתי לאולפן בבוקר, והשתדלתי לא לחשוב על החלום. אמרתי שלום לג'ורג' ולרינגו.
ראיתי בצד את פול, הוא נראה עצוב. "מה נשמע?" שאלתי אותו. "כלום, הכל כרגיל." פול אמר, אבל ידעתי שהוא משקר. הלכתי משם כי לא הרגשתי נוח לדבר איתו במצב כזה, אחר כך רינגו סיפר לי שג'יין ניפרדה ממנו. לא סבלתי את זה שפול לא מספר לי מה באמת קורה.
בחזרה ניגנו וראיתי שלפול אין מוטיבציה כמו תמיד.
לא אמרתי כלום כדי לא להזיק יותר. בהפסקה פול בהה בחלון. הוא נראה עצוב, אף פעם לא ראיתי אותו ככה. הוא גלגל לעצמו כמה עלי מריחואנה לעשן.
"שמעתי ש-" ניגשתי אליו.
"מה, זה כבר בחדשות? אין להם שום דבר אחר להתעסק בו? כלכלה, מלחמה, מזג אוויר..? זה כבר לא מעניין אותם?!" הוא תקף אותי.
"רינגו אמר לי..." אמרתי לו בחוסר ביטחון.
"הו, יופי! אפילו סוד אי אפשר לשמור במקום הזה!" פול אמר בתוקפנות.
"פול-", "ג'ון, אין לי זמן להטפות מוסר עכשיו"
הוא הלך והתיישב ליד הגיטרה, וכולם ניגשו אל הכלים כדי להתחיל בחזרה. "אני יודע בדיוק מה אני צריך לעשות..." פול אמר לפתע. "מה?" ג'ורג' שאל בהתעניינות.
"להציע לה אירוסין..." התיישבתי ולקחתי אלי את הגיטרה, עושה את עצמי לא שומע. "ג'ון, מה אתה אומר?" פול פנה אליי.
"אני חושב.. לא יודע, שזה קצת פזיז..." אמרתי בלי לחשוב פעמיים.
"פזיז? ג'ון, אם אתה לא יודע לפרגן אז תשתוק. אין לי כוח לדבר איתך עכשיו..."
חזרתי הביתה מאוחר בערב. סינתיה וג'וליאן לא היו, כי הם בביקור אצל ההורים שלה. בדיוק כשהייתה לי הזדמנות להביא בחורה הביתה, לא כ"כ התחשק לי. חשבתי על הריב המטומטם עם פול, ולא הצלחתי להרדם."
עד שסוף סוף הצלחתי להירדם, פתאום היו דפיקות בדלת. פתחתי אותה, ופול נכנס ונראה שהיה שתוי. "פול... הכל בסדר?" שאלתי אותו.
הוא התיישב על הספא ואמר "הכול בסדר גמור, הכי בסדר שיכול להיות."
"אתה לא שפוי... ככה לבוא בלילה בלי להודיע, הבהלת אותי"
"איזה בית גדול ויפה " פול צחק.
"שתית... טוב, את זה הבנתי מאיך שנכנסת לפה... עכשיו אני מבין שזה היה בערך חצי בר." צחקקתי. "קרה משהו?"
"כלום... זה רק...." הוא גמגם, והסתכל עליי עם העיניים הגדולות שלו.
"פול? הכל בסדר?" שאלתי, ולפתע הוא חיבק אותי. "הצעתי לה..." הוא אמר. "היא אמרה שהיא תחשוב על זה... אבל בינתיים היא רוצה הפסקה." הוא המשיך בבכי.
"אני בטוח שתחזרו ושהיא תסכים." ניסיתי להרגיע אותו .
"מזה בדיוק אני פוחד..." פול אמר והביט בי. "אני מצטער על מה שהיה בחזרה." ניסיתי לשנות נושא.
"זה בסדר.. אתה היחיד שמבין אותי..." הוא אמר והתקרב אליי יותר קרוב ממה שאני זוכר. ואז, פתאום, הוא התחיל לנשק אותי.
"פול..." התנתקתי ממנו. "מה אתה עושה?"
"מה שהייתי צריך לעשות מזמן..." הוא אמר והתקרב לנשק אותי שוב, אבל דחיתי אותו וזזתי אחורה.
"פול, כדאי שתישן... תישן אתה פה, ואני אשן על הספ-", "אתה תישן איתי." הוא קטע אותי.
"לא, אני אשן בסלון..."
"..אני לא רוצה להיות לבד..." הוא אמר עם העיניים הגדולות, הבוהקות האלו שלו. איך יכולתי לסרב? אז נשארתי במיטה, ודיברנו אל תוך הלילה. "אתה חושב שאני אמצא מישהו לאהוב? מישהי שתאהב אותי...?" הוא שאל אותי, ולא ידעתי מה להגיד, היה לי קשה. "בטח... מישהי תהיה חייבת לסבול אותך בסוף..." צחקקתי אליו בצחוק מזוייף.
"נורא מצחיק. כאילו יש מישהי שתוכל לסבול אותך.. במיוחד את הדבר הזה, הפגם ההוא...", "אה? איזה פגם בדיוק?" שאלתי משועשע. "אממ...." פול עשה פרצוף מאולץ של חושב, הסתכל עליי והתקרב ולא אמר מילה.
"אה, אז עכשיו אתה מנסה לגרום לי לצחוק מהפרצופים המגוחכים שלך?" אמרתי נבוך, לא ידעתי מה הוא מתכנן. "אולי, גם..." הוא התחיל לנשק אותי. לא ידעתי אם לשמוח או לכעוס, אבל ידעתי שאני לא רוצה שהרגע הזה יגמר.
"מה אתה עושה?" עצרתי את הנשיקה.
"אני? סתם, בודק את הפגם, אם הוא עדיין כאן." הוא אמר, והמשיך לנשק אותי.
בבוקר התעוררתי ולא ראיתי את פול לידי. קמתי, התארגנתי, והלכתי לאולפנים. היה שלב שחשבתי שמה שהיה בלילה היה חלום, אבל זו הייתה המציאות... מה לעשות שהמציאות מסובכת לפעמים.
נכנסתי לאולפן, ופול ישב שם לבדו, ליד הפסנתר, ובהה בקלידים. "איפה היית?"
"מה אתה עושה פה?" פול נבהל.
"יש חזרה...", "ג'ון, יש יום חופש היום. שכחת?"
"אההה.. נכון..." אמרתי במבוכה. "ומה אתה עושה פה?", "סתם..." הוא ענה והרכין את ראשו. "זה היה לי מוזר."
"אתה חושב שלי לא?" אמרתי והתיישבתי לידו.
פול השתתק, ולא אמר מילה.
"אבל כל המוזרות של זה מתקטנת ברגע לעומת.. לעומת מה שאני מרגיש אלייך... אני..." הוא עצר לרגע, ונשם עמוק. "אני חושב שאני אוהב אותך."
לא האמנתי למשמע אוזניי... חייכתי ונישקתי אותו. "גם אני אוהב אותך, מפגר קטן"
תודה רבה D:
מקווה שנהנתם, ויהיה נחמד אם תגיבו P:
פורסם ב18/3/2009
פורסם ב18/3/2009
יום שלישי, 3 במרץ 2009
הירשם ל-
רשומות (Atom)