עוד פיק ששלחו לי.
מיטל כתבה, וצוף הייתה הבטא.
PG-13, ג'ון/פול
פול קרא לי לשיחה ולא הבנתי למה. עמדתי מולו כשהוא התחיל לדבר. "תראה, זה הרבה זמן יושב לי בבטן..."
'זה לא באמת... הוא לא באמת עומד להגיד את זה...' "אני לא יודע אם גם אתה הרגשת את זה, אבל זה הרבה זמן כבר ככה." הוא הסתכל עליי, זה היה כמו חלום רע. "הלהקה כבר לא אותו דבר, אני חושב שצריך לוותר וכל אחד ילך לדרכו" 'פאאאאק! הוא לא אמר את מה שאני חושב שהוא אמר'
"מה אתה חושב?" החוורתי ונפלתי על הספה.
"ג'ון הכול בסדר?" לא הוצאתי מילה מפי. "אתה רוצה מים?" פול הלך למטבח להביא משהו לשתות. הוא חזר עם כוס מים ונתן לי.
"אני לא מבין למה אתה מגיב ככה...."
"אני צריך ללכת " אמרתי ונעמדתי.
"ידעת שזה עומד לקרות... הבאת את היוקו הזאת כדי לרמוז שהתבגרת, שאתה איש משפחה" פול אמר בלי לחשוב.
"תראה" ניסתי להסביר, אבל הוא קטע אותי. "הפסדת שלושה שבועות הקלטה כי הלכת לשיר את גיב פיס א צ'אנס במיטה עם יוקו"
"אתה לא מבין..." אמרתי והלכתי לכיוון הדלת, אבל הוא תפס אותי והסתכל לי בעיניים. "מה אני לא מבין?"
"שאני אוהב אותך", "גם אני אוהב אותך גבר, אבל כדאי לחשוב כמו אנשים בוגרים." הוא אפילו לא הבין... "גם אני וגם אתה יודעים שהאווירה בלהקה לא משהו בכלל". בלי לחשוב נישקתי אותו, ובמקום לכעוס כמו שציפיתי, הוא שיתף איתי פעולה. "רגע..." הוא שאל, "מה אנחנו עושים ?", "לא יודע, אני פשוט לא יכול לעצור את עצמי"
המשכתי לנשק אותו.
הוא שבר את הנשיקה וסגר את הדלת. התקדמנו לכיוון החדר שלו ושל לינדה, אבל פתאום שמענו דפיקה בדלת. פול רץ לפתוח אותה, סוגר את הז'קט השחור שלו. "מה קרה? למה אתה מתנשף?" שמעתי את לינדה אומרת. "רגע, תן לי להריח את הפה שלך..."
הרגשתי שאני חייב לעשות משהו.
שמעתי את צעדיה של לינדה, שהלכה לכיוון החדר ופתחה את הדלת. "אז זה מה שזה היה. בגלל זה סגרת את הדלת.." היא אמרה.
עמדתי בקצה השני של החדר ועישנתי ג'וינט. "נעלת את הדלת כדי לעשן, הא?" היא אמרה בחיוך וצחקקה.
"כן..." פול ענה בחיוך. "רוצה גם?", "לא... אני לא מעשנת בשעה כזו, ובטח שלא בבית כשהילדה שלי כאן."
יצאנו החוצה, ונכנסנו למכונית של פול.
"תגיד, היית פעם עם גבר?" הוא שאל אותי כשהגענו ליער קרוב.
"כן ..."
"איך זה?" הוא שאל בהתעניינות.
"כמו חווית אל סי די ראשונה " צחקתי.
"משתתק לך צד אחד ואתה מרגיש שאתה עומד למות?" הוא שאל אותי בציניות.
"לא" צחקתי והבטתי בעיניו. "צריך להתנתק מהמציאות כדי שזה יצליח" אמרתי לו והוא השתתק. הדלקתי עוד ג'וינט, והעברתי אותו אליו. נשענתי אחורה ועצמתי עיניים, ולפתע פול התחיל לנשק אותי. בהתחלה הופתעתי ופחדתי, אבל לאחר כמה שניות זה נראה לי טבעי וטוב.
שכבנו באוטו שלו כמו נערים בני 17 שאין להם מקום פרטי אחר, אבל לפחות האוטו של פול לא היה ישן כמו בכל הסרטים...
"מחר... מחר אני אודיע להם שאני מפרק את הלהקה". הרגשתי כאילו תקעו לי סכין בגב. "אז מה זה היה עכשיו?" שאלתי, והוא לא ענה. "אני מקווה שתישן טוב בלילה. אני באמת מקווה בשבילך" אמרתי כועס, עצבני ופגוע.
כשהגעתי הביתה כתבתי את How do you Sleep.
יום למחרת
ג'ורג', ג'ון ורינגו הגיעו לאולפן כמו שפול ביקש. "החלטתי משהו אתמול... משהו שלקח לי זמן להשלים איתו, היה לי קשה. אבל אתמול הבנתי שזה סופי...."
ג'ורג' ורינגו הסתכלו אחד על השני לא מבינים, וג'ון יצא כועס מהחדר. "אני פורש מהלהקה, מצטער"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה