PG-13, ג'ון\סטיוארט\ג'ורג'.
________
והוא חשב שהוא יאהב אותו תמיד. איכשהו היה לו מזל; למצוא בכזאת עיר, בכזאת תקופה, עוד... עד כמה שקשה להגיד את זה- הומו, שיאהב אותו, ויסכים להיות איתו.
ועוד מישהו שהיה חבר ממש טוב שלך מלכתחילה.. סטו חשב שג'ון הוא ברכה, שהם תמיד יהיו ביחד, שהם תמיד יאהבו.
אבל אם תגידו את זה לסטו עכשיו- הוא יצחק לכם בפרצוף. כל המזל והקסם שהיה בקשר שלו ושל ג'ון נעלם ברגע שהם הגיעו להמבורג, אולי קצת לפני.
הוא לא זכר הרבה מהשבוע הזה שפול רדף אחרי ג'ון וניסה לשכנע אותו להכניס איזה חבר יותר צעיר שלו, ג'ורג', ללהקה החדשה שהם הקימו.
זה גם לא עניין אותו במיוחד, אם להגיד את האמת. הוא היה הרבה יותר מבוגר ממנו, וגם ככה הוא לא אהב את הגיטרה יותר מדי... הציור היה חשוב לו יותר מהכל. הציור, וג'ון, שהקשר איתו בדיוק התחיל.
אבל אז הם תיכננו לנסוע להמבורג, וכדי להצליח שם הם עשו חזרות יותר מהרגיל. ואז הוא התחיל לשים לב לג'ורג'. הוא הרגיש טוב לידו, וכשכאב לו הראש מכל השטויות של פיט, פול וג'ון, הוא פשוט העדיף להתיישב ליד ג'ורג' ולהקשיב לו... הוא לא דיבר הרבה, אבל כשהוא דיבר זה עשה לו טוב.
ואז הוא הבין שהוא מעדיף להיות עם ג'ורג' מאשר עם ג'ון. הוא לא ייחס לזה חשיבות רבה בהתחלה, זה נראה לו טבעי שהוא רוצה לשנות קצת אווירה, ולא רוצה להיות עם ג'ון 99% מהזמן. אבל אז הוא הבין שכשהוא לא עם ג'ורג' הוא מתגעגע אליו, וכשג'ורג' מספר על בחורות שהוא איתן הוא מרגיש משהו מוזר. הוא אמר לעצמו שזו לא קנאה. הוא העדיף להתייחס אל זה כאל דאגה- דאגה לחבר הצעיר בלהקה, שאפילו לא עבר את גיל 18. לא מעבר לזה.
וכש... וכשהוא חשב עליו, הוא פשוט הרגיש... שמח, כן, הוא הרגיש שמח כשהוא חשב עליו, ראה אותו או שמע אותו. והוא שנא את זה, הוא הרגיש שהוא בוגד בג'ון.
ובלי שום קשר לג'ורג', מה שהיה עם ג'ון לא היה כמו פעם.
הם בקושי מצאו לעצמם זמן להיות לבד, ביחד,
ג'ון היה נעלם לשעות ארוכות בלי להגיד לאן הוא הולך, וגם כשהם כבר הצליחו להיות ביחד- ג'ון נראה מרוחק.
בהתחלה, סטו עוד ניסה לדבר איתו על זה, ובכל פעם שהוא התחיל לדבר איתו על זה, ג'ון היה מתחמק איכשהו... או מנשק אותו פתאום, או מחליף נושא... או פשוט מתיישב ומתחיל לנגן. הוא שנא שהוא עשה את זה, אבל הוא אהב אותו יותר מדי בשביל לכעוס עליו.
אחרי שהוא הבין, בערך, מה הוא מרגיש לג'ורג', הוא כבר הפסיק לנסות לדבר איתו. בהתחלה הוא האשים את עצמו בהתרחקות של ג'ון, ואז הוא פשוט וויתר... הוא וויתר על לשפר את הקשר הזה, שרק הלך והתפרק, ואפשר להגיד שהוא פשוט וויתר על הקשר הזה לגמרי, בצורה סופית, והעדיף לסיים אותו...
הוא באמת שנא את עצמו על זה.
ג'ון היה החבר הכי טוב שלו, ועד לפני כמה חודשים הוא אהב אותו מעל כל.. מעבר למה שאפשר לצפות, מעבר למה שהוא חשב (וידע) שאפשר לאהוב, הוא לא האמין שזה יכול להיגמר, ועוד בדרך הזאת.
וכשהוא ממש כעס על עצמו, וג'ון היה רחוק ממנו- הוא האשים גם את ג'ון. הוא חשב שאולי הכל שטויות... שאולי הוא רק מבולבל, ולא באמת אוהב את ג'ורג', אולי זה רק בגלל שג'ון פשוט נעלם. אבל לא... אפילו כשג'ון היה חוזר, אפילו כשהם היו שוכבים, סטיוארט דמיין את ג'ורג', ורק את ג'ורג'. ואלוהים, היה לו כל-כך קשה להודות בזה... אבל הוא אהב אותו יותר משאהב אי-פעם, יותר משאהב את ג'ון... ובמקום לשמח אותו, זה אכל אותו מבפנים.
ולמרות הכל- הוא נשבע שאם הקשר עם ג'ון ישתפר הוא ישכח מג'ורג'.
"ג'ון, זה אתה?" סטיוארט שאל כששמע את דלת החדר נפתחת.
"בכבודי ובעצמי." זה באמת היה ג'ון, שחזר אחרי יום שלם שלא היה עם סטו.
"התגעגעתי..." הוא אמר בשקט.
למרות שסטו שנא קיטשיות ולא אהב להתנהג ככה, כמו בחורה, הוא הכריח את עצמו לנסות ולשפר את הקשר עם ג'ון- והחליט לנצל את אותו הערב, שפול, פיט וכמובן ג'ורג' לא היו שם כדי להפריע.
"לא ראית אותי מהבוקר, זה לא כל-כך נורא." ג'ון צחק, ונתן לסטו לחבק אותו.
"כן." אמר סטו ונישק אותו.
"אז מה קרה?"
סטו נאבק בעצמו, ולבסוף אמר מה שרצה להגיד- גם אם זה ישמע הכי נוראי בעולם.
"הרבה זמן לא היינו שנינו לבד, ואני מרגיש שאתה קצת מרוחק בזמן האחרון..."
ג'ון הפסיק לצחוק, והבעת פניו השתנתה ברגע לרצינית יותר. "הכל בסדר סטו?"
"כ..כן... אני..מצטער, עזוב את זה."
"נהיית רגשן פתאום..." ג'ון צחקק מרוב לחץ.
"שום דבר." סטו אמר, חיזק את החיבוק שלהם והתחיל לנשק את ג'ון, נאבק במחשבותיו על ג'ורג'.
"טוב לדעת." ג'ון אמר וניסה להפסיק את סטיוארט.
"למה אתה מתרחק ממני?"
"מתרחק? אני לא מתרחק, אני פשוט עייף."
"אז בוא נלך לישון ביחד..." סטו אמר לא בטוח בעצמו.
"אני ל-" ג'ון התחיל להגיד, והדלת נפתחה. זה היה ג'ורג'.
"הו, היי ג'ורג'." ג'ון אמר, ונראה שמח על כך שניצל מסטו.
סטיוארט חשב שהוא משתגע. איך בדיוק עכשיו ג'ורג' הופיע, למה לעזאזל ג'ון מתנהג כל-כך מוזר? איך הוא יספר לג'ורג' מה הוא מרגיש, מה הוא יגיד לו, ומתי... ואיך הוא יעיז..?
"טוב... אני אלך, אני צריך קצת אוויר." דבריו של ג'ון הפריעו למחשבותיו, ולפני שיכול היה להגיב, ג'ון עזב את החדר.
"משהו קרה לו?" ג'ורג' שאל ברגע שהדלת נטרקה.
"שום דבר..." סטיוארט אמר בשקט.
"אז, מה... חוזרים לליברפול מתישהו? ג'ון ופול לא ממש מוכנים לשתף אותי..."הוא התיישב על אחת המיטות.
"בעוד שבועיים בערך, אני חושב."
"אה, זה נהדר."
"כן..."
"אני מתגעגע." ג'ורג' הוסיף בשקט.
"למי?" סטו הרים את מבטו ושאל את ג'ורג' בהפתעה. הוא קיווה שג'ורג' מדבר עליו..
"הביתה, לאמא, לאבא..."
"אה, כמובן." הוא צחק במבוכה. "ג'ורג', אני... רציתי להגיד ש..." הוא התחיל להגיד, אבל נעצר.
"שמה?"
"ש..רציתי לשאול... בן כמה אתה בדיוק?" הוא התחמק.
"עוד חודשיים 18."
"ואיך אתה מסתדר פה? לבד..."
"סטו, הכל בסדר?"
"כן, כן... הכל בסדר."
"אני מסתדר מצויין, תודה." ג'ורג' צחק. "אני אלך, הבטחתי לפול לצאת איתו לפאב למטה." ג'ורג' אמר, וסטו הנהן בראשו.
ג'ורג' היה נחמד אליו, לא?
יותר מתמיד, ככה סטו חשב.
זה נתן לו תקווה. אולי גם ג'ורג' מרגיש כמוהו. אולי בגלל זה הוא נחמד אליו כל כך היום.
אם כן, זה אומר שהם יוכלו להיות ביחד- הדבר היחיד שסטו רצה עכשיו - והוא יוכל לחבק אותו, ולנשק אותו... ולהגיד לו כמה הוא אוהב אותו, ולהודות לאלוהים שהוא שם איתו...
ואם לא.. וזה הכי הגיוני שלא, לפחות הוא היה נחמד אליו, מה שאומר שהוא מחשיב אותו כחבר... אז יש יותר סיכוי שהוא לא יכעס, יצעק עליו ויגעל ממנו, לא? הוא קיווה.
וסוף סוף, פיט הציע שהם יצאו ביחד בערב. וסוף סוף הערב הגיע, וסוף סוף הם הגיעו לפאב... אבל ג'ורג' לא נראה כאילו הוא עומד לצאת משם בקרוב. הוא המשיך לפלרטט עם הבנות עמוק אל תוך הלילה. היה רגע שסטו כבר חשב שחוקי מרפי שוב פעם עובדים עליו, ודווקא היום ג'ורג' יחליט להישאר עד מאוחר.
אבל אז הבלתי יאומן קרה... ג'ורג' נישק אותן לשלום, והלך הביתה.
סטיוארט החליט לחכות חצי שעה עד שיצא בעקבותיו של ג'ורג'. הוא התיישב ליד הבר והזמין לעצמו כוס בירה, וכמו בסרטים הוא ישב וחיכה בשקט, מתופף באצבעותיו על הבר.
"נו.. למה הזמן לא עובר?"סטו אמר לעצמו, ופתאום ג'ון קטע את מחשבותיו. "אנחנו הולכים, אני אראה אותך כבר מחר בבוקר." ג'ון צחק, חצי שיכור, וחיבק את הבחורה שלצידו.
אחרי 25 דקות, סטו לא יכל לחכות יותר. הוא הסתכל מסביבו ולא ראה את פול או פיט, אז הוא יצא במהירות מדלת הפאב, והלך לכיוון הדירה שלהם, מדקלם בראשו את המשפט שהתאמן עליו כל-כך הרבה- "אני לא רוצה להלחיץ אותך, אבל אני חושב שאני אוהב אותך."
מתרגש, סטיוארט הגיע לבניין הדירות, עולה לאט לאט לדירה שלהם. הוא שמע מבפנים את קולו של ג'ורג', והוא תיאר לעצמו שהוא שר. הוא ידע שהוא אוהב לשיר לעצמו.
הוא עמד לשנייה ליד הדלת, שומע רק את דפיקות ליבו המהירות.
לבסוף הוא התפרץ אל החדר בלי לדפוק על הדלת, מסתכל אל הרצפה. "אני לא רוצה להלחיץ אותך, אבל אני חושב ש-" הוא התחיל לומר, ונעצר כשראה את ג'ון עומד צמוד לג'ורג', מנשק אותו. "...שאני אוהב אותך..." הוא הוסיף בשקט, המום מהמראה.
"אני... אני מצטער..." הוא הוסיף בקול רם יותר, כשהבין שג'ורג' וג'ון שמו לב לכל מה שאמר. "אני.. אני אלך, אני לא אפריע לכם..." הוא יצא מהחדר במהירות, בשקט, לא מסוגל לחשוב, לא מסוגל להבין מה קרה שם. וגם לא מסוגל לשמוע את ג'ורג' קורא לו, מבקש הסבר... וסליחה.
Happy End 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה