שלום שלום לכולם.
"אתה רוצה לנסות?"
"מה? עכשיו?"
"כה. רוצה?"
"אלוהים, פול, כמה עישנת?"
"מספיק. רוצה?"
"אתה הולך לרדוף אחרי עד שאני אסכים, הא?"
"כן. ז"א, לא, אם אתה לא רוצה אז לא. אבל אני רוצה. לנסות, אתה יודע. לראות. איך זה. אף אחד לא ידע."
"חה! אתה תרוץ לספר לג'ורג' ברגע שתסיים."
"אני לא, ג'ון, אני מבטיח."
"כן. כן, אוקיי."
"באמת?"
"כה."
"עכשיו?"
"כן, לפני שאני אתחרט."
פול התקרב לג'ון, סוגר את המרווח בינהם. הוא לא יכל להאמין שג'ון באמת הסכים לזה, שהוא הסכים לפול לנשק אותו. הם בילו חלק מהיום עם חברים של בריאן, והסקרנות גברה על פול. מספיק כדי שהוא יפלוט לג'ון בקשר לזה שהוא רוצה לנסות לנשק אותו. רק לראות איך זה.
ג'ון עמד יציב, צופה בפול מתקרב. הוא גחך לעצמו, תוהה למה לעזאזל הוא הכניס את עצמו וציין בפני עצמו שזה דבר שהוא צריך לנסות מתישהו. ובאמת, אם הוא ינשק (לא. ינושק, הוא תיקן את עצמו.) גבר אחר, אז פול לא תהיה בחירה רעה. הוא היה די בטוח שפול לא ילך ויספר את זה לכל העולם.
הם עמדו לשנייה או שתיים, פנים אל פנים, עין מול עין, נושמים אחד את השני. פול רכן והעביר את שפתיו על שפתיו של ג'ון. הוא נשען לאחור והסתכל עליו, מחייך, ועשה זאת שוב, הפעם לזמן יותר ארוך. הוא שם את לשונו על שפתיו של ג'ון, והפריד אותם. ג'ון פתח את פיו מעט, נותן לפול להיכנס. לשונותיהם נפגשו, טעמים זרים מתערבבים, נוגעות אחת בשנייה.
ידיהם נגעו, זזים צמוד, בלי הכרה. ג'ון, שהסתחרר לרגע מהריח של פול, הקולון, המריחואנה, הטבק, הריח הטוב הזה שהורכב מכל אלה, שבר את הנשיקה והזיז את פיו לצווארו של פול, נושך ומלקק שם.
הוא חזר לעצמו לפתע כשהוא שמע את שמו נלחש באוזנו. הוא עזב את פול, הולך אחורה, לא פוגש את עיניו. נאבק להישאר רגוע, ולא לתת לפול לראות איך הנשיקה השפיעה עליו, הוא לקח סיגריה והדליק אותה.
הוא שאף שאיפה עמוקה, הסתכל על פול ואמר, בצורה הכי אקראית שיכל, "תמיד ידעתי שתגיב בדיוק כמו בחורה. כ"כ עדין ורך אלי רק בגלל נשיקה אחת חסרת משמעות. אופייני."
פול, המום, בהה בג'ון לשנייה, ואז הסתובב וברח, יוצא החוצה מהדירה מהר ככל שיכל, משאיר את הז'קט מאחוריו במהירות.
ג'ון עמד באותה תנוחה עד שפול סגר את הדלת מאחוריו, ואז צנח מנגד לקיר, בעיניים סגורות. הוא יכל להרגיש את לחץ השפתיים של פול על שפתיו, יכל להרגיש את טעמו ואת ריחו. הוא היה מזועזע שכל מה שקרה לא הגעיל אותו. הוא היה מזועזע מתגובת הגוף שלו. והוא היה, מעל לכל, מזועזע ממה שאמר. הוא מזג לעצמו משקה והתיישב בחושך, מעשן ומחזיק את הז'קט של פול. מדי פעם הוא הרים אותו והריח אותו, מחייה את הנשיקה ההיא, תוהה מה היה קורה אם הוא רק סותם את הפה המפגר שלו.
- - -
הם היו באמצע ההקלטות של האלבום החדש שלהם, והם היו צריכים להיות בסטודיו ביום ההוא. פול כבר היה שם כשג'ון הגיע. הוא זרק אליו את הז'קט שלו בלי לומר מילה, ואז הלך והתיישב עם הגיטרה שלו. פול נאנח כשהוא לקח את הז'קט שלו, ואז הסתובב לאחור לדף שהוא כתב עליו, רושם כמה מילים. ג'ורג' ורינגו רבו על תוצאות הכדורגל, אבל נעצרו כשג'ון נכנס, יושבים ליד כליהם, מוכנים לעבוד.
"מה אתה כותב, פול?" ג'ורג' שאל. "כלום, את האמת. בינתיים שום דבר, בכל מקרה. רק משהו שקרה אתמול בלילה..." ג'ון הרים את מבטו בחדות, אבל לא אמר כלום.
"אז יאללה," רינגו אמר, "בוא נשמע את זה. אנחנו עדיין צריכים שיר. אולי זה טוב."
"כן. אולי," פול אמר, הסתובב והרים את הגיטרה האוקסטית שלו. "נקשיב ונראה."
הוא התחיל לנגן ("לא לגמרי סגור על זה") ומילמל. המילים באו באיטיות, ברכות, חצי-כתובות.
"La la la la-la Where did you go? I thought I knew you What did I know?"
"ואז זה משתנה קצת..."
"You don’t look different But you have changed Something something something It’s not the same."
"הו, יש לך פה משהו, לגמרי." ג'ורג' אמר. "מה 'תה חושב, ג'ון?"
שבוע אחרי זה הם עבדו על שיר חדש, אחד שג'ון הביא באותו היום. הוא אמר שהוא כתב אותו שבועות לפני, בזמן נסיעה באוטובוס בליברפול ששיקפה את חיו.
הם כולם חשבו שסינתיה תהיה שמחה, אפילו שהם תהו למה ג'ון כתב כזה שיר עלייה, עכשיו הנישואים שלהם נראו הרבה יותר יציבים.
לא משנה למי זה היה, הרגש בקולו של ג'ון כשהוא שר היה ברור. לא משנה מי הייתה האהבה הזאת, כשג'ון שר שהוא יאהב אותה יותר מכל המקומות האלה ומכל האהבות האלה שהלכו מזמן, לא היה ספק שכך יהיה.
פול לא הפסיק לחייך כל היום.
כאן יערה- האמינו או לא! XD
יש לי קצת זמן עכשיו, בין מבחן למבחן, בין בגרות לבגרות... לכתוב לא יוצא לי בזמן האחרון. אני מתחילה דברים ולא מסיימת, פשוט אין לי מוזה לצערי.
אבל כמובן שאני ממשיכה לקרוא, אז פשוט החלטתי לתרגם לכם אחד.
יש לי קצת זמן עכשיו, בין מבחן למבחן, בין בגרות לבגרות... לכתוב לא יוצא לי בזמן האחרון. אני מתחילה דברים ולא מסיימת, פשוט אין לי מוזה לצערי.
אבל כמובן שאני ממשיכה לקרוא, אז פשוט החלטתי לתרגם לכם אחד.
Just You
של oh_johnny, שפירסמה בjohnheartpaul וב beatlesslash.
PG-13, ג'ון/פול.
אגב, היא אחת הכותבות האהובות עליי. אני מאוד ממליצה עליה.
היא כותבת בסגנון קצת שונה,
יותר שיחות קצרות וקולעות כאלה מאשר הרחבות וכו'. אני תמיד מנסה לכתוב דומה אלייה.. אבל לא יוצא P:
(למרות שבחלקים מלונג לונג לונג, ובהאו דו יו סליפ זה כן עבד! XD) ואת האמת, גם לצוף יש קטעים שהיא מזכירה לי אותה...
של oh_johnny, שפירסמה בjohnheartpaul וב beatlesslash.
PG-13, ג'ון/פול.
אגב, היא אחת הכותבות האהובות עליי. אני מאוד ממליצה עליה.
היא כותבת בסגנון קצת שונה,
יותר שיחות קצרות וקולעות כאלה מאשר הרחבות וכו'. אני תמיד מנסה לכתוב דומה אלייה.. אבל לא יוצא P:
(למרות שבחלקים מלונג לונג לונג, ובהאו דו יו סליפ זה כן עבד! XD) ואת האמת, גם לצוף יש קטעים שהיא מזכירה לי אותה...
"אתה רוצה לנסות?"
"מה? עכשיו?"
"כה. רוצה?"
"אלוהים, פול, כמה עישנת?"
"מספיק. רוצה?"
"אתה הולך לרדוף אחרי עד שאני אסכים, הא?"
"כן. ז"א, לא, אם אתה לא רוצה אז לא. אבל אני רוצה. לנסות, אתה יודע. לראות. איך זה. אף אחד לא ידע."
"חה! אתה תרוץ לספר לג'ורג' ברגע שתסיים."
"אני לא, ג'ון, אני מבטיח."
"כן. כן, אוקיי."
"באמת?"
"כה."
"עכשיו?"
"כן, לפני שאני אתחרט."
פול התקרב לג'ון, סוגר את המרווח בינהם. הוא לא יכל להאמין שג'ון באמת הסכים לזה, שהוא הסכים לפול לנשק אותו. הם בילו חלק מהיום עם חברים של בריאן, והסקרנות גברה על פול. מספיק כדי שהוא יפלוט לג'ון בקשר לזה שהוא רוצה לנסות לנשק אותו. רק לראות איך זה.
ג'ון עמד יציב, צופה בפול מתקרב. הוא גחך לעצמו, תוהה למה לעזאזל הוא הכניס את עצמו וציין בפני עצמו שזה דבר שהוא צריך לנסות מתישהו. ובאמת, אם הוא ינשק (לא. ינושק, הוא תיקן את עצמו.) גבר אחר, אז פול לא תהיה בחירה רעה. הוא היה די בטוח שפול לא ילך ויספר את זה לכל העולם.
הם עמדו לשנייה או שתיים, פנים אל פנים, עין מול עין, נושמים אחד את השני. פול רכן והעביר את שפתיו על שפתיו של ג'ון. הוא נשען לאחור והסתכל עליו, מחייך, ועשה זאת שוב, הפעם לזמן יותר ארוך. הוא שם את לשונו על שפתיו של ג'ון, והפריד אותם. ג'ון פתח את פיו מעט, נותן לפול להיכנס. לשונותיהם נפגשו, טעמים זרים מתערבבים, נוגעות אחת בשנייה.
ידיהם נגעו, זזים צמוד, בלי הכרה. ג'ון, שהסתחרר לרגע מהריח של פול, הקולון, המריחואנה, הטבק, הריח הטוב הזה שהורכב מכל אלה, שבר את הנשיקה והזיז את פיו לצווארו של פול, נושך ומלקק שם.
הוא חזר לעצמו לפתע כשהוא שמע את שמו נלחש באוזנו. הוא עזב את פול, הולך אחורה, לא פוגש את עיניו. נאבק להישאר רגוע, ולא לתת לפול לראות איך הנשיקה השפיעה עליו, הוא לקח סיגריה והדליק אותה.
הוא שאף שאיפה עמוקה, הסתכל על פול ואמר, בצורה הכי אקראית שיכל, "תמיד ידעתי שתגיב בדיוק כמו בחורה. כ"כ עדין ורך אלי רק בגלל נשיקה אחת חסרת משמעות. אופייני."
פול, המום, בהה בג'ון לשנייה, ואז הסתובב וברח, יוצא החוצה מהדירה מהר ככל שיכל, משאיר את הז'קט מאחוריו במהירות.
ג'ון עמד באותה תנוחה עד שפול סגר את הדלת מאחוריו, ואז צנח מנגד לקיר, בעיניים סגורות. הוא יכל להרגיש את לחץ השפתיים של פול על שפתיו, יכל להרגיש את טעמו ואת ריחו. הוא היה מזועזע שכל מה שקרה לא הגעיל אותו. הוא היה מזועזע מתגובת הגוף שלו. והוא היה, מעל לכל, מזועזע ממה שאמר. הוא מזג לעצמו משקה והתיישב בחושך, מעשן ומחזיק את הז'קט של פול. מדי פעם הוא הרים אותו והריח אותו, מחייה את הנשיקה ההיא, תוהה מה היה קורה אם הוא רק סותם את הפה המפגר שלו.
- - -
הם היו באמצע ההקלטות של האלבום החדש שלהם, והם היו צריכים להיות בסטודיו ביום ההוא. פול כבר היה שם כשג'ון הגיע. הוא זרק אליו את הז'קט שלו בלי לומר מילה, ואז הלך והתיישב עם הגיטרה שלו. פול נאנח כשהוא לקח את הז'קט שלו, ואז הסתובב לאחור לדף שהוא כתב עליו, רושם כמה מילים. ג'ורג' ורינגו רבו על תוצאות הכדורגל, אבל נעצרו כשג'ון נכנס, יושבים ליד כליהם, מוכנים לעבוד.
"מה אתה כותב, פול?" ג'ורג' שאל. "כלום, את האמת. בינתיים שום דבר, בכל מקרה. רק משהו שקרה אתמול בלילה..." ג'ון הרים את מבטו בחדות, אבל לא אמר כלום.
"אז יאללה," רינגו אמר, "בוא נשמע את זה. אנחנו עדיין צריכים שיר. אולי זה טוב."
"כן. אולי," פול אמר, הסתובב והרים את הגיטרה האוקסטית שלו. "נקשיב ונראה."
הוא התחיל לנגן ("לא לגמרי סגור על זה") ומילמל. המילים באו באיטיות, ברכות, חצי-כתובות.
"La la la la-la Where did you go? I thought I knew you What did I know?"
"ואז זה משתנה קצת..."
"You don’t look different But you have changed Something something something It’s not the same."
"הו, יש לך פה משהו, לגמרי." ג'ורג' אמר. "מה 'תה חושב, ג'ון?"
ג'ון נאנח, "כן, אני מניח. אולי להבא. לא לגמרי גמור, לא?"
פול נאנח גם הוא, "כן. בדיוק כמו שאמרתי, משהו שבא אלי אתמול בלילה."
ג'ון פגש את עיניו של פול, מסתכל כדי להבין מה פול חושב. הוא ידע שהשיר נכתב ישר עליו- הם שניהם תמיד מצאו שלתקשר דרך השירים זה יותר קל מדרכים אחרות- אבל הוא לא יכל להגיד אם פול כעס, או מלא חרטה, או משהו אחר. להסתכל עליו לא עזר- פול, מאסטר של פוקר פייס, לא הוציא את הרגשות שלו היום.
"אוקיי," הוא אמר אחרי כמה רגעים, "בואו נעבוד על מה שרצינו לעבוד היו. לשאר אפשר לדאוג פעם אחרת."
עם זה הם פנו כל אחד לעניינו- ההקלטה הסופית של "Run For Your Life", חושבים על שירים להמשך השבוע ועובדים על שלב זה בקריירה שלהם כמו מכונה משומנת היטב.
כשהם סיימו כל מה שהם יכלו באותו היום ג'ון ופול נשארו אחרונים כשהאחרים עזבו. כשהדלת נסגרה אחרי ג'ף הם הסתובבו והביטו אחד בשני.
"אז," ג'ון אמר.
"אז."
"השיר הזה די קשה, אתה לא חושב?"
ג'ון פגש את עיניו של פול, מסתכל כדי להבין מה פול חושב. הוא ידע שהשיר נכתב ישר עליו- הם שניהם תמיד מצאו שלתקשר דרך השירים זה יותר קל מדרכים אחרות- אבל הוא לא יכל להגיד אם פול כעס, או מלא חרטה, או משהו אחר. להסתכל עליו לא עזר- פול, מאסטר של פוקר פייס, לא הוציא את הרגשות שלו היום.
"אוקיי," הוא אמר אחרי כמה רגעים, "בואו נעבוד על מה שרצינו לעבוד היו. לשאר אפשר לדאוג פעם אחרת."
עם זה הם פנו כל אחד לעניינו- ההקלטה הסופית של "Run For Your Life", חושבים על שירים להמשך השבוע ועובדים על שלב זה בקריירה שלהם כמו מכונה משומנת היטב.
כשהם סיימו כל מה שהם יכלו באותו היום ג'ון ופול נשארו אחרונים כשהאחרים עזבו. כשהדלת נסגרה אחרי ג'ף הם הסתובבו והביטו אחד בשני.
"אז," ג'ון אמר.
"אז."
"השיר הזה די קשה, אתה לא חושב?"
"לא."
"לא? פשוט ככה? רק לא?"
"כן. לא."
"אלוהים, פול. אתה יכול להיות כזה חרא."
"אלוהים, פול. אתה יכול להיות כזה חרא."
"אני? אתה קורא לי חרא? נהדר."
"רד מזה פול. לא התכוונתי לכלום. אתה מכיר אותי, זו הייתה רק בדיחה."
"בדיחה מפגרת. אל תגיד לי שלא הרגשת כלום בנשיקה הזאת, ג'ון. אל תגיד לי שהיא הייתה חסרת משמעות. אתה לא רוצה שזה יקרה שוב, סבבה. אבל אל תשקר לי, לעזאזל."
"נו, אז? נו, כן, הרגשתי משהו. ביג פאקינג דיל. אני לא הומו, פול. רק בגלל שהגוף שלי הגיב אלייך, רק בגלל שהייתי שיכור ואולי קצת נסחפתי, לא אומר שאני הומו."
פול הסתכל על ג'ון לכמה רגעים.
"אז זה מה שזה?" הוא שאל, בשקט, "אתה חושב שאנחנו הומואים בגלל שאהבנו את זה?"
ג'ון הסתכל על הרצפה, ולא ענה.
פול התחיל לצחוק. ג'ון הסתכל עליו תחת גבותיו העבות, וידיו קפוצות לאגרופים. "על מה אתה צוחק?"
"עלייך, טיפש. ברור שאנחנו לא הומואים. נראה לך שאני רוצה לעשות את זה עם גברים אחרים? אתה חושב שאני אצא היום כדי למצוא איזה סרסור שיעשה אותי העבד שלו? נראה לך שאני מדמיין את עצמי עם מישהו אחר? ג'ורג', אולי, או רינגס? לא ג'ון. אף אחד אחר. רק..." "רק מה?" "כלום."
"מה, פול?"
"לא. לא משנה. רק, אנחנו בסדר?"
"זה לא מה שהתכוונת להגיד."
"רד מזה פול. לא התכוונתי לכלום. אתה מכיר אותי, זו הייתה רק בדיחה."
"בדיחה מפגרת. אל תגיד לי שלא הרגשת כלום בנשיקה הזאת, ג'ון. אל תגיד לי שהיא הייתה חסרת משמעות. אתה לא רוצה שזה יקרה שוב, סבבה. אבל אל תשקר לי, לעזאזל."
"נו, אז? נו, כן, הרגשתי משהו. ביג פאקינג דיל. אני לא הומו, פול. רק בגלל שהגוף שלי הגיב אלייך, רק בגלל שהייתי שיכור ואולי קצת נסחפתי, לא אומר שאני הומו."
פול הסתכל על ג'ון לכמה רגעים.
"אז זה מה שזה?" הוא שאל, בשקט, "אתה חושב שאנחנו הומואים בגלל שאהבנו את זה?"
ג'ון הסתכל על הרצפה, ולא ענה.
פול התחיל לצחוק. ג'ון הסתכל עליו תחת גבותיו העבות, וידיו קפוצות לאגרופים. "על מה אתה צוחק?"
"עלייך, טיפש. ברור שאנחנו לא הומואים. נראה לך שאני רוצה לעשות את זה עם גברים אחרים? אתה חושב שאני אצא היום כדי למצוא איזה סרסור שיעשה אותי העבד שלו? נראה לך שאני מדמיין את עצמי עם מישהו אחר? ג'ורג', אולי, או רינגס? לא ג'ון. אף אחד אחר. רק..." "רק מה?" "כלום."
"מה, פול?"
"לא. לא משנה. רק, אנחנו בסדר?"
"זה לא מה שהתכוונת להגיד."
"עכשיו אתה גם קורא מחשבות?"
"שלך, כן. תמיד יכולתי לקרוא את שלך."
"שלך, כן. תמיד יכולתי לקרוא את שלך."
"אה, באמת. נחמד. על מה אני חושב עכשיו?"
ג'ון נעמד והסתכל על פול לכמה שניות, ואז חייך, באיטיות. הוא זז לכיוונו של פול, ודחף אותו לכיוון קיר הסטודיו. כשפול ניסה להשתמש בידיים שלו לדחוף את ג'ון ממנו, ג'ון תפס אותם, מחזיק אותם מעל ראשו של פול. כשהוא לא יכל לדחוף את פול עוד, הוא הפסיק והסתכל עליו שוב.
"רק מה, פול? רק... אני, פול? רק אתה ואני? אף אחד אחר? אף אחד אחר לא יבין, לא, פול? אף אחד אחר לא ידע מה יש לנו. אף אחד אחר לא יאמין שאתה לא הומו. אני כן, פול. אני יודע. אני מאמין. אז, רק אני, פול?"
פול הנהן, לאט לאט, עיניים מופנות מג'ון.
ג'ון רכן אל גופו של פול, פה על אוזנו.
"רק אני, פול. ורק אתה. אני לא רוצה לעשות את זה עם אף אחד אחר, פול. אבל אני לא מסוגל להפסיק לחשוב עלייך. אני רוצה אותך, פול. אני רוצה את זה. אני רוצה אותנו. אוקיי?"
פול הנהן ולחש בהסכמה.
ג'ון עזב את ידיו של פול, והחזיק את פניו בעדינות.
"אני ואתה, פול, כן?"
"כן."
- - -
ג'ון נעמד והסתכל על פול לכמה שניות, ואז חייך, באיטיות. הוא זז לכיוונו של פול, ודחף אותו לכיוון קיר הסטודיו. כשפול ניסה להשתמש בידיים שלו לדחוף את ג'ון ממנו, ג'ון תפס אותם, מחזיק אותם מעל ראשו של פול. כשהוא לא יכל לדחוף את פול עוד, הוא הפסיק והסתכל עליו שוב.
"רק מה, פול? רק... אני, פול? רק אתה ואני? אף אחד אחר? אף אחד אחר לא יבין, לא, פול? אף אחד אחר לא ידע מה יש לנו. אף אחד אחר לא יאמין שאתה לא הומו. אני כן, פול. אני יודע. אני מאמין. אז, רק אני, פול?"
פול הנהן, לאט לאט, עיניים מופנות מג'ון.
ג'ון רכן אל גופו של פול, פה על אוזנו.
"רק אני, פול. ורק אתה. אני לא רוצה לעשות את זה עם אף אחד אחר, פול. אבל אני לא מסוגל להפסיק לחשוב עלייך. אני רוצה אותך, פול. אני רוצה את זה. אני רוצה אותנו. אוקיי?"
פול הנהן ולחש בהסכמה.
ג'ון עזב את ידיו של פול, והחזיק את פניו בעדינות.
"אני ואתה, פול, כן?"
"כן."
- - -
שבוע אחרי זה הם עבדו על שיר חדש, אחד שג'ון הביא באותו היום. הוא אמר שהוא כתב אותו שבועות לפני, בזמן נסיעה באוטובוס בליברפול ששיקפה את חיו.
הם כולם חשבו שסינתיה תהיה שמחה, אפילו שהם תהו למה ג'ון כתב כזה שיר עלייה, עכשיו הנישואים שלהם נראו הרבה יותר יציבים.
לא משנה למי זה היה, הרגש בקולו של ג'ון כשהוא שר היה ברור. לא משנה מי הייתה האהבה הזאת, כשג'ון שר שהוא יאהב אותה יותר מכל המקומות האלה ומכל האהבות האלה שהלכו מזמן, לא היה ספק שכך יהיה.
פול לא הפסיק לחייך כל היום.
(פורסם ב30.5.2009)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה