יערה הפתיעה אותנו, ובגדול.
התגעגענו, תבואי יותר! D:
בכל מקרה,
ג'ון/סטיוארט, PG,
מיטל כתבה, צוף הייתה הבטא.
הפאב היה כמעט ריק מאנשים, וג'ון היה חצי מעולף והניח את ראשו על כתפו של סטיוארט.
הוא נפל על ברכיו. "סטו..." הוא אמר בשקט.
"מה?"
"תישאר קרוב."
"אני תמיד כאן, תמיד לידך..."
"אתה תישאר פה, ואני אחזור לליברפול. כ"כ רחוק..." הוא אמר בקושי.
"אני אכתוב לך." "ואני יותר." ג'ון אמר וצחק בפרעות.
"סטו..."
"מה?"
"אני אוהב אותך." ג'ון אמר וכמעט נרדם. סטיוארט נגע בראשו של ג'ון, וגם עיניו החלו להיעצם.
סטיוארט התעורר כעבור שעתיים. "ג'ון, ג'ון..." הוא אמר, וטלטל את כתפו של ג'ון.
"מ..מה?!" ג'ון התעורר בפתאומיות.
"נרדמנו.. אני לא מאמין." סטיוארט אמר וקם.
"סטו, בקשר למה שאמרתי מקודם, א-"
"ג'ון, אני חייב ללכת... כמעט בוקר." הוא הסתובב, ויצא.
"אני באמת אוהב אותך." ג'ון אמר לעצמו.
לאחר שבוע
סטיוארט ביט במכתבים המונחים בערמה על השולחן. הוא הסתכל בהם, וחיפש אחד בשבילו.
הוא מצא מעטפה שעלייה היה כתוב "לסטיוארט, מחברך ג'ון." הוא פתח אותה, והמכתב היה של שני עמודים. הוא התחיל לקרוא.
"לסטו היקר,
אתה ממש חסר פה לכולם, במיוחד לי.
אני לא מפסיק לחשוב על הלילה שאמרתי לך שאני אוהב אותך, ותאמין או לא- אני באמת אוהב אותך...
אולי היית צוחק לי בפנים אם הייתי עומד לידך, ואולי בגלל זה לא תענה לי.
גם ככה קשה לי לכתוב. אני מרגיש כאילו העט שאני כותב בו עומד להחליק לי מהיד, מרוב שהיא מזיעה.
אתה בטח לא תרצה לדבר איתי אחרי שתקרא את זה.
זה מה שאני הייתי עושה אם הייתי במקומך.. אני צריך להתבייש בזה שאני אוהב אותך.
אני לא יודע מה לעשות.. אני חושב עליך כל הזמן.
אולי עדיף שתשכח מהמכתב הזה. קצת טיפשי מצידי לנסות להגיע אליך דרך המכתבים, כי אתה כבר מאוהב. ולא בי.
הייתי צריך להתחיל בסיפורים על הלהקה וזה, על כולם. אבל זה היה בלב שלי יותר מדי זמן.
אני לא אשכח איך נשענתי עלייך בלילה האחרון שלי בהמבורג. אני עוד זוכר את הריח שלך...
אתה זוכר את הפעם הראשונה שהרגשתי אותך? אתה בטח תכתוב שהיינו צעירים שרוצים "לטעום מהכל", אבל בשבילי זו הייתה אהבה.
אני מקווה שתרצה לכתוב לי גם. אמנם זה צפוי שתשבור לי את הלב והכל, אבל... אני אשמח לכל דבר ממך.
ג'ון."
ג'ון פתח את הדלת, וראה כמה מכתבים. הוא לקח אותם, והניח אותם על שולחנו.
הוא הסתכל עליהן, ואחת תפסה את עיניו- "לג'וני."
הוא פתח אותה.
"ג'וני. אני מקווה שלא תיפגע ממה שאני הולך לכתוב, אבל אני לא מרגיש אלייך את אותו הדבר. אני אוהב אותך כמו חבר, אבל לא כמו שתיארת במכתב אליי. אני מקווה שתמצא אבה שתשכיח אותך ממני, סטיוארט."
הוא הניח את המכתב על השולחן. המכתב היה קצר, אך משמעותי, וג'ון החל לבכות.
פתאום נשמעו דפיקות בדלת. "מי זה?"
"פול."
ג'ון ניגב את הדמעות, והלך לפתוח את הדלת. "היי פול..."
"הכל בסדר?"
"כן,כן." פול נכנס. "חכה פה רגע, אני כבר חוזר..." ג'ון אמר, והלך למקלחת.
פול הסתובב בסלון וראה את המכתב. הוא לקח אותו, והחל לקרוא.
"מה אתה עושה?" ג'ון הרים את קולו, ולקח במהירות את המכתב מידיו של פול.
"לא התכוונתי, ג'ון... ולא ידעתי שאתה..."
"שאני מה?!" ג'ון צעק. "תעשה טובה ולך מפה!"
ג'ון אמר, ופול יצא החוצה בלי להתווכח.
לאחר שעה
פול דפק בדלת בשנית, וג'ון פתח אותה. "אתה בטוח שאתה לא רוצה לדבר על זה?" פול שאל.
לפתע, ג'ון חיבק את פול. "אני אוהב אותו, ולא יודע מה לעשות..." הוא התיישב על הספה. "אחרי שיצאת כתבתי לו עוד מכתב... להקריא לך?"
"אוקיי." פול אמר באדישות, והתיישב ליד ג'ון.
"סטיוארט," הוא החל לקרוא בקול רם. "תדע לך שאני עדיין אוהב אותך, ושום נחמה לא תוכל לי פה. אתה הדבר האמיתי, ואני לא צריך אף אחד אחר.
אני אשאר לבד בינתיים, איך זה?"
"זה... בסדר. אני פשוט צריך ללכת... אז.. ביי, ג'ון." פול אמר, ויצא במהירות.
"שיט, אני לא מאמין...." ג'ון אמר, וסגר מאחוריו את הדלת.
"מה קרה?"
"אמא של סטו באה אלי, היא אמרה שהוא מת." הוא אמר, ונראה בהלם.
"מה?!"
"אסטריד שלחה לה מכתב." הוא התיישב, והחל לבכות.
"הכל בסדר, אני פה..."
"אין לי אף אחד עכשיו...."
"אני פה." פול אמר ונישען על כתפו. "ואני אוהב אותך, באמת."
כשג’ון מתחיל להקריא לפול את המכתב שהוא כתב לסטו,
השבמחקופול אומר לו שהוא חייב ללכת...
עצוב ביותר! =(
פול יצא קצת (הרבה) ביצ’י
נכון??