חלק שני,
ג'ון/פול, PG-13. ביטלבוט כתבה והדר הייתה הבטא.
1968
הזמן עבר, ולנון/מקרטני הפכו להיות זוג הכותבים המשפיעים בעולם. כך גם הקשר שביניהם שהלך והתפתח ונראה היה שאין דבר בעולם שיעצור את זה.
עד שיום אחד בחורה יפנית נכנסה לאולפן, וחיפשה את ג'ון. כשפול ראה את החיוך של ג'ון, הוא הבין שמשהו קרה. הוא לא חייך ככה כבר הרבה זמן, ופול חשב שהמבט הזה שמור רק לו.
כשהוא דיבר על זה עם ג'ון, הוא טען שזה כלום. שום דבר רציני. נכון, בהתחלה זה לא נראה כמו משהו רציני... אבל אז הם נסעו להודו, ופול מצא תיק מלא במכתבים מיוקו שג'ון קיבל בכל יום ויום.
הוא החליט להתעלם מזה, וחשב שאולי יוקו אובססיבית כלפי ג'ון -שלדבריו אוהב רק את פול- והכל נשאר אותו הדבר... שהם ישארו ביחד, שהם אחד של השני- והרי אם הם ביחד, גם עניין הכנסת הרמזים לשירים עדיין רלוונטי.
עד עכשיו, ג'ון היה היחיד שהכניס רמזים, ופול החליט שהפעם הוא חייב לשבת ולהצליח לכתוב. אולי כך ג'ון ייתיחס אליו סוף סוף, ויבין שדבר לא השתנה.
הוא ביקש מכולם שישאירו אותו לבד, ורק אחרי כמה שעות של מחשבה וכתיבה של דפים שנזרקו בסופו של דבר לפח, הוא הצליח לכתוב משפט אחד- "Honey pie, you're making me crazy".
Honey pie היה הכינוי שלו לג'ון. רק לג'ון.
הוא ידע שזה כינוי נפוץ וממש לא מקורי, והוא ידע שהמשפט הזה יהיה בתוך שיר שלא קשור לג'ון בשום דרך... זה לא היה רמז גדול, אם בכלל, אבל זה הספיק לו. הוא כתב עוד כמה שורות והשלים את השיר, ואז הלך לחפש את ג'ון- להראות לו.
"חיפשתי אותך."
"אני פה." ג'ון אמר בשקט.
"רוצה לקרוא שיר שכתבתי?"
"אני קצת עייף עכשיו... אי-אפשר אחרי ז-"
"בבקשה." קטעתי אותו.
הוא הסתכל עליי לרגע. "בסדר. תן לי את זה..."
הבאתי לו את הדף, והוא קרא אותו בשקט.
לאחר כמה דקות, הוא הרים את הראש, וחיוך מגוחך על פניו. "
Making me crazy, in love but I'm lazy?" הוא צחק."אתה מסוגל ליותר, מקרטני."
"זה עלייך." אמרתי.
"מה?" הוא הסתכל עליי.
"אני מתכוון, רק הקטע של ה
Making me crazy...""מה קרה?" הוא שאל בקול שקט ומבולבל.
"כלום..." התחלתי, ונעצרתי לכמה שניות. "אני רק מתגעגע." המשכתי והתקרבתי אליו לחיבוק.
"מקה, השתגעת." הוא צחק ונישק אותי.
"אני יודע, אני יודע... אל תתייחס אליי היום. אני סתם מטופש."
"אתה תמיד מטופש." ג'ון המשיך לצחוק.
"מממ..." נישקתי אותו שוב פעם, רגוע יותר מהבוקר.
פול חשב שהוא פרנואיד. סתם פרנואיד שמפחד לאבד את ג'ון. אבל כשהם חזרו לבריטניה וג'ון הודיע על גירושיו מסינתיה וכוונותיו להינשא ליוקו, הוא הבין שצדק לאורך כל הדרך- הוא איבד את ג'ון, ועוד ליוקו.
זה היה הדבר הכי כואב שקרה לו אי פעם. הוא איבד את ג'ון בין אצבעותיו למישהי שכישפה אותו והפכה אותו להיות המראה שלה; לא רק שג'ון לא שלו יותר- עכשיו כבר אין יותר ג'ון. יש מישהו קיצוני יותר מתמיד שמעריץ את יוקו
ולא חושב לרגע בהגיון. לא על מוזיקה, ולא עליו ועל פול כזוג. זה שבר אותו.תודה 
אה,
וכמו שהתבקשתי להגיד- הכל בהשראת נעה, שגם כתבה את בויז XD (עדיין מחכים להמשך.. אגב)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה