Beware My Love (ג'ון/פול)

היי כולם P:

עוד פיק שכתבתי. הפעם ג'ון/פול,

PG.

 

תהנו D:

---

"אני לא רוצה להתאהב בך."

"מה...?" ג'ון הסתכל על פול והחל לצחוק.

"באמת, תחשוב על זה רגע. זה יהרוס לנו הכל" פול צחק גם הוא. "אם אני אתאהב בך, אתה לא תאהב אותי." פול המשיך וג'ון חייך אליו, "או ההפך, כמובן." הוא הוסיף במהירות, והמשיך. "אתה לא תרגיש בנוח לידי ואז נריב, וזה לא יהיה כיף."

"כן" ג'ון חייך והפנה את מבטו מפול.

"אז בקיצור, עדיף שאני לא אתאהב בך", פול סיים את דבריו וסימן לברמן להביא לו כוס בירה נוספת. "אבל מה אתה אומר אם אנחנו...לא יודע..." ג'ון צחקק מעט והסתכל שוב על פול.

"אם שנינו נתאהב אחד בשני זה יהיה נחמד, לא?"

"ממ". פול חייך והסתכל אל תוך עיניו של ג'ון. "מאוד נחמד." הוא אמר והרגיש את ליבו דופק במהירות.

 

הם ישבו בשקט עוד כמה דקות, וכל דקה נראתה ארוכה יותר מקודמתה. פול נשבע שהוא יכול היה לשמוע את דפיקות ליבו של ג'ון.

הוא לא ממש הבין מה כל זה אומר, חשב שזה בגלל האלכוהול ששתו קודם.

לפתע ג'ון קם מכסאו, הניח כמה שטרות ליד כוס הבירה הריקה שלו ויצא במהירות מהפאב.

הכל קרה מאוד מהר ופול לא הבין מה קרה. אחרי שהבין סופסוף שג'ון כבר לא לידו, הוא קם, השאיר גם הוא כסף על הבר ויצא, מקווה למצוא את ג'ון.

הוא לא ראה אותו בשום מקום והחליט להמשיך לחפש. הוא ידע שג'ון לא אוהב מקומות רועשים, ולכן החליט לפנות בסמטה צדדית ולא להמשיך לעבר הרחוב הסואן.

הוא תיאר לעצמו שג'ון ירצה להתבודד, ולכן התחיל לחשוב על כל מיני מקומות שג'ון מכיר ואוהב.

לאחר כעשר דקות של חשיבה והסתובבות בלתי פוסקת, פול חשב על מקום אפשרי. הוא התחיל לרוץ בין הסמטאות החשוכות של ליברפול ולבסוף הגיע לבית נטוש בעל שתי קומות, שעל גגו הוא וג'ון נהגו לשבת יחד פעמים רבות. הוא טיפס על כמה ארגזים וסולם, וכשהגיע למעלה ראה את ג'ון יושב על ארגז במרכז הגג, עם הגב אליו.

"ג'ון" הוא אמר בשקט, אבל ג'ון לא ענה. "ג'ון!" הוא אמר חזק יותר, אבל ג'ון עדיין התעלם. "מה קורה איתך?" הוא שאל והתיישב לידו.

"שום דבר." ג'ון ענה לבסוף.

"אז למה אתה פה?" פול שאל, מעמיד פנים שאינו יודע למה.

"היה צפוף מדי בפאב.".

"אה, כן?"

"כן".

פול התקדם אל עבר קצה הגג. "מעניין איך יהיה לקפוץ מכאן..." הוא אמר.

"כואב." אמר ג'ון בפשטות אדישה.

"אתה חושב?" שאל פול בהתעניינות. "מה כבר יכול לקרות?"

"הבית הזה בגובה 20 מטר בערך. אם יהיה לך מזל תצליח לשבור רק את הידיים והרגליים..."

"ובלי מזל?"

"תנחש, מקה."

"אני לא מסכים איתך, לנון. זה פחות מ-20 מטר, ועם קצת דיוק אני אוכל לצאת מזה בריא ושלם".

"לא." אמר ג'ון בשקט.

"לא?" פול שאל והתקרב יותר ויותר אל הקצה, מביט למטה.

"היי! שלא תעיז לקפוץ." ג'ון אמר, עירני יותר.

"תמיד רציתי לקפוץ מהגג הזה..." פול אמר והתקופף עוד טיפה.

"פול, אני רציני." ג'ון אמר וקם מהארגז שישב עליו, הולך לכיוונו של פול.

"ניפגש למטה?" פול שאל, מגחך לעצמו ושומע את ג'ון מאחוריו, מתקרב אליו במהירות.

 

הוא התקרב עוד יותר אל הקצה, וכופף את ברכיו בכוונה לקפוץ. הוא לקח תנופה, אבל ברגע האחרון הוא הרגיש את ידו של ג'ון אוחזת בו ומושכת אותו אליו.

הוא עמד על קצה הגג לשנייה אחת, ובשנייה שלאחר מכן לפתע הוא היה במרחק כמה צעדים משם, כלוא בין ידיו של ג'ון, צמוד אליו.

פול הסתכל על ג'ון המבוהל ולא פספס שנייה- הוא הצמיד את שפתיו לשל ג'ון.

בהתחלה ג'ון המופתע השמיע כמה קולות מחאה, אבל מהר מאוד הוא התמסר לפול ונישק אותו גם.

"שלא תעיז לקפוץ, אתה שומע אותי?!" הוא אמר מתנשף.

"לא באמת התכוונתי לקפוץ." פול צחקק. "זאת-" הוא אמר ונישק את ג'ון פעם נוספת, "-הייתה הכוונה.".

"ממ...אני מבין. חכם שכמוך." ג'ון צחק גם הוא. "יכולת להגיד לי כמה אתה אוהב אותי, מעריץ אותי ורוצה אותי...", הוא נישק את פול. "זה יכול היה להיות הרבה יותר נחמד מצידך".

"מפגר" פול צחק, ונתן לג'ון להמשיך לנשק אותו.