לא מטומטם (ג'ורג'/ג'ון)- פרק שלישי

וסוף סוף, פרק שלישי לפיק שווינסטון כתבה,

PG-13, ג'ורג'/ג'ון.

תהנו D:

---

הוא לקח את המעיל שלו ויצא החוצה, בלי להסתכל אחורה. בזמן שהיו בפנים כנראה התחיל לרדת גשם. זה אף פעם לא הפריע לו.
ג'ורג' נשם נשימה עמוקה. ג'ון נשף בעצבנות.
כל אחד מהם היה נתון למחשבות של עצמו.
ג'ורג' לא ידע מה לעשות. הכל קפץ ישר אליו...ג'ון מכניס בחורה הביתה, קורץ...מבטיח לו שהכל יהיה בסדר, הם יגיעו רחוק...ארבעתם על הבמה, הם מעבירים חיוכים...ג'ון עם בריאן, מדברים?...לנון. מולו.
הוא עמד מולו, מהעבר השני של החלון בכניסה.
החלון היה מטושטש מאדי קור, אך לאור הפנס הגדול בחוץ, היה ניתן לראות בבירור את תווי דמותו.
הוא הסתכל על ג'ורג' בזמן שישב ממוטט על הכיסא בחדר האוכל הצמוד, רק עכשיו מבטיהם נפגשו.
הוא הביט ישר עליו.
לא. הוא אף פעם לא הסתכל ישר עליו. תמיד היה שם, אבל עם עצמו, לעצמו. הוא הוביל הכל, הוא סידר את כולם. הוא בחיים לא יחשוב על מישהו כמוהו.
ג'ורג' הבין שהם עומדים שם כמה שניות יותר מידי בלי לזוז, ופתח את הדלת.
"לא הלכת."
"יש גשם בחוץ."
"שמתי לב, אתה רטוב..."
"כן"
הוא הסתכל עליו ככה שוב. ישר לתוך העיניים. זה היה כאילו הוא...חופר, בתוכו, מחפש משהו. הוא לא רוצה את זה. זה האחד שפגע בו. הכל בגללו, אסור לו להיכנע לבנאדם הזה...
"למה עשית את זה?"
יופי, הוא לפחות הצליח לדבר.
"אני מצטער." ג'ון ירה לעברו.
רואה? הוא חוזר בדיוק לאותו מקום, תמיד. הוא לא ישתנה, אין לך קשר אליו יותר.
"נמאס לי ממך, לנון! אתה חושב שרק לך יש בעיות, ושאתה יכול לעשות...מה שאתה רוצה, כל הזמן! ואתה לא שם לב למה שאתה בעצמך גורם, הכל תמיד מתרכז בך, אתה חתיכת-"
האגרוף של ג'ון הגיע בהפתעה גמורה.
ראשו של ג'ורג' הופנה במהירות ימינה, צלצול באוזניו. הכאב התעמעם מההלם הראשוני של המכה, והגשם טישטש הכל.
"עשיתי את זה בשבילנו" הוא כמעט ירק את המילים, אחת אחת אל ג'ורג'.
"כן, כמו שאת הכל אתה עושה בשבילנו, נכון?!"
ג'ורג' הניף את ידו הימנית, ופגע בלנון.
הוא פגע בו. הוא היה צריך לעשות את זה מזמן.
לפני שהספיק להחזיר את ידו הימנית ולהתכונן למהלומה שניה, ג'ון תפס אותה.
הוא ניסה להשתחרר, אבל זה לא עזר.
"אני ב-א-מ-ת מצטער על עוגמת הנפש שבטח נגרמה לך עקב פעיולותי האחרונות. זה בטח היה לך נורא קשה...לא לעשות כלום-"
"תמיד היית מרוכז רק בעצמך, אתה רק מוכיח את זה כל פעם מחדש-"
"עשיתי את זה בשבילינו!"
"איך בדיוק-"
"בשבילך."
ג'ורג' לא היה יכול לסבול את זה יותר. הוא לא רצה להיפגש איתו בכלל, החליט להתנתק וזהו אבל לנון באמת ביקש את זה. הוא היה שקרן, יהיה שקרן, וממשיך לשקר אפילו עכשיו. "ת-פ-ס-י-ק ל-ש-ק-ר!" -הוא הדף אותו בכל כוחו אחורה.
ג'ון מעד על המדרכה מאחוריו, אך עדיין החזיק בידו של גורג'. הוא נפל עליו, מתכונן להשתמש בידו השניה,
אך לנון הסתובב מעליו במהירות בשביל נקודת אחיזה טובה יותר, ותפס גם אותה.
"אני לא , בסדר?! אני לא משקר!" הגשם התחזק. הטיפות נעשו גדולות וכבדות יותר ונחתו בעוצמה על הגגות בעיר. לג'ורג' לא היה כוח יותר לחשוב. הוא לא ידע למה להאמין, ובכלל לא ביקש את כל זה. הוא רצה שהכל יעלם...הוא הניח את הראש על המדרכה הקשה והרפה את כל גופו בעייפות, חוץ מהידיים בהן ג'ון עדיין החזיק. ראשו של לנון היה ממש מעליו. הוא הסתכל אליו...לא היה לו כוח להילחם. שניהם כבר היו סחוטים מהגשם. מכונית עברה בכביש, קרוב מידי אליהם.
הוא נשאב, שוב...האחיזה של לנון בידיו התחזקה. ברגע אחד, כשהעיניים של ג'ון בורקות, כנראה מהגשם, הוא קירב את כולו אליו. הוא לא התנגד. או ששניהם התנגדו, ממש חזק.
ג'ון הרפה ממנו, והידיים שתפסו את ג'ורג', עכשיו החזיקו את ראשו, מגינות עליו מהמדרכה. הוא הריח את שיערו הרטוב של ג'ורג'. הגשם לא נשמע יותר.
ג'ורג' היה יכול להישבע שהיה אפשר לשמוע את דפיקות הלב שלו במרחק של שבעה מטרים. שתי זרועותיו עטפו את לנון כמו נתלות בו. הם נצמדו אחד לשני.
ג'ון קירב את ראשו של ג'ורג' אליו. שפתיהם נפגשו. הכל קרה בשניה.

---

אז ככה-

ווינסטון טוענת שזה פחות טוב מהשניים הראשונים,

אבל הרשי לי להגיד לך שאלו שטויות P: