Dear Friend (ג'ון/פול)- פרק 2

חלק שני מתוך שלושה ואפילוג,

קתרינה כתבה.

PG-13, בינתיים, ג'ון/פול וכולל בתוכו גם ממש מעט ג'ורג'/ג'ון.

תודה רבה על הפיק המדהים... ותהנו, כמובן  

---

ארבע שנים חלפו, ורינגו חשב שהוא הולך לצאת מדעתו.
הוא נכנס לאולפן כשג'ון וג'ורג' הקליטו את מה שהוא תמיד התיחס אליו כאל "התועבה", וזעם חסר שליטה עלה בו. כמה מטומטם אפשר להיות, הוא חשב. כמה נבזי. לפחות הם פורקים את הרשעות הזו אל סרטי הקלטה, שמן הסתם אף אחד לא ישמע לעולם.
 
הוא טעה.
 
בפעם הראשונה שהוא שמע את "How do you sleep" ברדיו, הוא רץ לטלפון והתקשר לג'ורג'.
"בשביל מה זה טוב?" הוא שאל בכעס.
"בשביל מה מה טוב?" התמם האריסון.
"אתה יודע למה אני מתכוון. איזו תועלת תבוא מלדרוך ככה על פול? מילא ג'ון, יש לו רמת רגישות של קרנף. אבל מה אתך? בשביל מה אתה מעודד אותו ככה?"
"אל תתמם." רינגו הרגיש את הזעם עולה בקולו של חברו הותיק. "כבר יותר מעשור שאני שומע 'לנון ומקרטני' עשו ככה, 'לנון ומקרטני' עשו ככה, שינו את פני המוזיקה, הצמד הכי חשוב בעולם... נשבר לי הזין! מה איתנו? מה איתי? כאלו שאני ואתה היינו להקת הליווי שלהם כל השנים. אז נמאס לי. מה יקרה אם מהיום זה יהיה 'לנון והאריסון'? אנחנו עוד צעירים, עוד יש לפנינו המון שנים של כתיבה גם בלי החבר היבבן הסנטימנטלי שלך."
"לכתיבה שלך יש יותר סיכוי אם לא תחשוב עם הזין." אמר רינגו הרותח וטרק את השפופרת. הוא חיפש את המפתחות, שירבט פתק למורין, תפס את המעיל שלו ונכנס למכונית לנסיעה הארוכה לסקוטלנד.
 
כשהגיע אל בית החווה המבודד על הצוק, דפק בדלת. לינדה פתחה את הדלת. הת'ר ומרי הקטנות ראו אותו וקפצו עליו בשמחה, אבל לינדה פנתה אליהן ברכות וביקשה מהן להניח לדוד רינגו בשקט לרגע. הוא הביט בעיניה העיפות של לינדה ההרה והבין הכל.
"הוא יושב שם מהבוקר, מביט על הים ולא מדבר. כל כך טוב שבאת. אני כבר לא יודעת מה לעשות."
 
הוא התקדם השדה אל עבר הדמות הבודדה שישבה על קצה הצוק. הוא אפילו לא סובב את ראשו כשהתקרב אליו. רינגו התישב לידו וכרך את זרועו סביב כתפיו של פול. בקבוק וויסקי כמעט ריק התגולל בעשב לידו. שניהם בהו באופק זמן מה, ואז פול הניח את ראשו על כתף חברו ובכה כאילו ליבו השבור לא יתאחה לעולם.

---

והנה דמו לHow do you sleep-

http://www.youtube.com/watch?v=GK7CLXHSr1M