Real Love (ג'ון/פול)

Pairing: John/Paul.

Rating: PG-13

Summary: John asks Paul a question that he’s reluctant to answer. (Short little sappy thing.)

 

כתבה all together now, ופירסמה בביטלסלאש, המקור פה.

אני תירגמתי.. כי זה מגניב O:

---

"ממ."

"פולי, די עם זה. אתה מזיז את השמיכה. אני קופא."

"אל תתבכיין."

"פול, אני רציני. לקחת את כל השמיכה."

"ממ."

"אני רציני."

"נו טוב."

הזזת סדינים נשמעה. פול הזיז את השמיכה מעט, וג'ון התכרבל לידו, גבו נלחץ אל החזה של אהובו. הוא היה חם. הבוקר בקושי הפציע מעבר לאופק. השמיים היו בצבע סגול חיוור, והירח עדיין היה תלוי גבוה בשמים.

"אתה נעים, פול, חמים."

"ממ, אני יודע. גם אתה."

"אני קפוא."

"אני אחמם אותך."

פול שם את ידיו מסביב לחזו של ג'ון, דוחף אותו קרוב. ג'ון נאנח, נותן לפול להחזיק אותו.  הלחי של פול הייתה על ראשו של ג'ון, והוא התכופף כדי לנשק את שיערו של המבוגר יותר, לוקח שאיפה ומריח את הלילה שלפני. ג'ון הריח מסקס. סקס, אלכוהול, טבק ועשן סיגריות. וזה הריח הכי טוב בעולם, כי זה ג'ון והוא שוכב במיטה עם פול, והם פשוט מושלמים. מכוונים בצורה מושלמת. כמו הרמוניה.

"ת'אוהב אותי, פול?"

"...ג'ון... אל תשאל אותי את השאלה הזאת."

"ולמרות זאת אני רוצה לדעת."

"אני לא עונה."

"אתה לא אוהב אותי, אם ככה."

"לא אמרתי את זה."

"לא אמרת כלום."

"בדיוק."

"אני רוצה לדעת."

פול נאנח אל כתפו של ג'ון. הוא נישק את העור הרך, מתחכך בו, מקווה, מתפלל שהרגע הזה לא יגמר לעולם. הוא ידע שהוא לא יכול להגיד לג'ון מה שהוא רוצה להגיד. הוא ידע, בגלל שזאת תהיה בעייה. לא רק לשניהם, אלא לכולם. ללהקה. לג'יין.

השתררה בינהם דממה מביכה לאחר שפול לא אמר כלום. נראה היה שלא היו מילים שיוכלו לתאר את מה שפול רצה להגיד לג'ון.

"...אני לא יכול לספר לך."

"למה לא?"

"זה יהרוס הכל."

ג'ון הרגיש כאילו תוקעים לו סכין בלב. וכשפול חיבק אותו חזק יותר, הסכין זז ונדחפה עמוק יותר. החיבוק; חסר משמעות, תראו. זה יהרוס הכל. אתה באמת מרגיש ככה, פול?

"...זה יהרוס הכל, בגלל זה זה אף פעם לא יעבוד."

"...פול?" "זה אף פעם לא יצליח, ג'ון, אתה ואני."

"..הו, פולי..." ג'ון כרך את ידיו סביב פול ומחץ אותו. הוא יכל להרגיש את פול רועד.

"זה אף פעם לא יעבוד, בגלל שאתה ביטל. וגם אני. ואנחנו... אנחנו לא יכולים לעשות דבר כזה. אנחנו לא יכולים. אני לא יכול."

ג'ון שמע את קולו של פול נסדר, והוא הרגיש טיפות חמימות על הכתף שלו.

"הו, פול, מתוק, בבקשה אל תבכה..."

"אני רוצה... אני רוצה, באמת, ג'ון. באמת. אני באמת רוצה... אני לא יכול להגיד... אני מתכוון.. אני... אני... אני ל-לא יכול..."

הקול של פול נשבר לגמרי, הוא נחנק מזה, והתחיל לבכות בשקט.

הו, לאב, אל תבכה, בבקשה... אני אוהב אותך כל-כך... בבקשה, זה הורג אותי...

ג'ון הסתובב בתוך השמיכות הרכות, ומשך את פול קרוב יותר, מערסל אותו, לוחש לו בשקט. אומר לו שזה בסדר, שהכל יהיה בסדר. שהוא מבין.

"ו-וזה לא הוגן, בגלל ש... לעזאזל עם זה. ג'ון, אני... בגלל שאני א-אוהב אותך. אני אוהב אותך כל-כך, ז-זה... לא מובן." פול צחק בעצב על עצמו. "ו, ו... אסור... אסור היה לי להגיד לך. הו, לעזאזל, הייתי צריך לשתוק ו... אלוהים, פשוט הרסתי הכל. הו, אלוהים..."

"ששש, פול, אני יודע, תקשיב, זה בסדר. אני יודע. אני אוהב אותך.. אני אוהב אותך כל-כך. בבקשה, ששש. תפסיק לבכות, מתוק. יהיה בסדר."

ג'ון ליטף את שיערו המבולגן של פול, מחבק אותו בחוזקה. הוא נאבק בבכי. זה היה קשה, לדעת שפול אוהב אותו, וגם הוא אוהב את פול, אבל אין שום דבר לעשות עם זה. האהבה שלהם מלוכלכת. זאת אהבה של לילה אחד בחודש. רק סטוצ'. אבל יש בינהם אהבה, אהבה אמיתית.

האהבה שלהם אמיתית. אהבה אמיתית.