The Other Side of Lennon (ג'ון/פול)

ביטלבוט חוזרת ובגדול XD

כבר כמעט עשרה ימים שהיא לא כתבה (נו, לא מתאים לה -_-), והנה ג'ון/פול חדש.

PG-13,

אני לא מצליחה להכנס לאימייל שלי,

ולכן אני לא אפרסם בינתיים סלאשים ששלחו לי- כמו לדוגמא Dear Friend. אני בטוחה שזה יפתר עד הערב, כי זה קורה לעיתים קרובות, אבל עד אז אני אפרסם דברים שכבר הורדתי למחשב.

תהנו

---

"למה אתה מתעלם ממני?"

"מתעלם? אני?"

"לא, סבתא שלי." פול שנא את הקלילות הזאת של ג'ון לפעמים. "כן, אתה!"

"אני לא מתעלם ולא כלום... אני רק צריך לחזור הביתה."

"כן, לסינתיה. פשוט אתה כ"כ אוהב אותה, ואתה חייב ללכת אליה כמה שיותר מהר כי אתה מתגעגע, נכון?"

"אל תדבר שטויות, פול."

שתיקה. פול הלך והתיישב ליד החלון, לא זז ולא מדבר. ג'ון התהלך בחדר במעגלים, עד שלפתע פול קם. "לא אמרת שאתה צריך ללכת?"

"אתה מגרש אותי?"

"לא. אני רק מבקש מאוד יפה שתלך. עכשיו." פול אמר בזלזול.

ובלי לומר מילה ג'ון עזב את ביתו של פול, מחייך.

 

הסיבה שג'ון חייך הייתה פשוטה. לפני כחודש, כשהם שכבו בשקט במיטה, מחובקים, וג'ון הרגיש את נשימותיו של פול הישן על פניו, פתאום הוא הבין כמה הוא אוהב אותו, וכמה מזל יש לו.

עד אותו יום הוא לקח את כל מה שהיה בינהם כמובן מאליו. לא היה לו קשה "להשיג" את פול, ומהרגע שהוא רצה הם ביחד. מלכתחילה זה לא היה משהו בלתי מושג, אז הוא ממש לא ייחס לזה חשיבות גדולה מדי.

אבל אז הוא פתאום הבין מה יש לו בידיים. הוא אהב את פול כל-כך, ופול אהב אותו. הם השלימו אחד את השני, וזה היה דבר נדיר.

הוא רצה להראות לפול שהוא אוהב אותו ורצה לספר לו על כל המחשבות האלה שלו, אבל בדרך מיוחדת.

 

ג'ון אף פעם לא היה רומנטיקן, זה היה התפקיד של פול. להפך, הוא צחק על כל המפגרים האלה עם העניבות, כוס היין והוורד, ולא חשב שיש צורך בכל הקיטש הזה. אבל הוא ידע שפול אוהב את זה, ולכן החליט להפתיע אותו.

הוא חשב שריב קטן שיגרום לפול להטיל ספק בקשר בינהם יהיה מצוין בתור פתיחה, כי בדרך הזו ההפתעה תהיה הרבה יותר משמעותית.

 

הוא ישב בערב בבית שלו וניסה לחשוב על דרכים להפתיע את פול.

מיד הוא שלל סרנדה, זה היה נדוש מדי.

גם לכתוב איזה שיר מטופש, כי הוא עושה את זה כל יום.

ואז הוא נזכר במשהו שפול אמר לו פעם. 'יהיה פשוט מושלם אם יהיה לנו מקום משלנו, שאף אחד לא ידע עליו.' כן, זו תהיה ההפתעה. לא היה חסר לו כסף, והוא יכול היה להרשות לעצמו לקנות דירה נוספת בלונדון בלי שאף אחד ידע.

הוא תכנן ללכת לישון, אבל דפיקה בדלת עיכבה אותו. כבר היה אמצע הלילה, ולא היה לו מושג מי זה יכול להיות. סינתיה ישנה בחדר למעלה, והוא מיהר לפתוח את דלת כדי שלא תתעורר. הוא פתח אותה וראה את פול עומד שם, עיניו אדומות.

"אה, זה אתה." ג'ון אמר בקושי, אבל הוא לא התכוון להרוס את התוכנית.

"כן, זה אני." פול אמר בקרירות.

"מה אתה רוצה?" ג'ון שאל לבסוף, לאחר כמה שניות של שקט.

"מה אני רוצה?!" פול שאל, נאבק בדמעות, וג'ון יצא החוצה וסגר אחריו את דלת. לא הייתה לו כוונה לגרום לסינתיה לשמוע. "מה אתה רוצה ג'ון?! מה אתה רוצה?!" הוא המשיך.

"אתה סתם מנפח הכל, מקרטני. לא קרה שום דבר, תירגע כבר!"

"על מי אתה מנסה לעבוד, הא?!" פול צעק. "אתה לא או-"

"פול, סינתיה ישנה. תעשה לי טובה ולך לישון." ג'ון קטע אותו, יודע שלא יהיה מסוגל לעמוד בסיטואציה שכזאת עוד הרבה זמן. "לך לישון." הוא אמר שוב, ונכנס בחזרה הביתה, מתאפק לא לרוץ אל פול ולהתנצל.

 

ג'ון קם מוקדם בבוקר והתקשר לחברה שמוכרת בתים ודירות בלונדון והסביבה, והעמיד פנים ששמו צ'ארלי, ושהוא רוצה לקנות דירה קטנה במרכז, אבל אם אפשר במקום שקט. מיד מצאו לו דירה מתאימה במחיר אסטרונומי- והוא, בלי בעיה, קבע איתם לעוד שעתיים כדי לקבל את המפתחות ולשלם, כמובן, במזומן.

הוא לבש מעיל ושם כובע, סירק את שיערו לאחור, שם ג'ל וקיווה שאף אחד לא יזהה אותו.

לאחר כמה סידורים בדרך, הוא הגיע לשם וקנה את הדירה היפה והנוחה שבאמת הייתה ממוקמת במקום שקט במרכז העיר.

הוא מילא אותה בפרחים לבנים, כמו שפול אוהב, שקנה בדרך, התקלח, לבש במהירות את בגדיו הרגילים ונסע לאולפן.

 

כשהגיע, ג'ורג' שאל אותו, כרגיל, מה לקח לו כל-כך הרבה זמן, ומיד הם התחילו בעבודה. פול השמיע להם איזו מנגינה שקטה, וג'ון כמעט פרץ בצחוק פרוע כשפול סיפר שכתב את זה בלילה קודם.

ג'ון יכול היה לראות את הציפייה שמשהו טוב יקרה ביניהם על פניו של פול, והצטער לאכזב אותו כשהלך "הביתה" פתאום- זאת אומרת החוצה, לא באמת הביתה, כדי לחכות שפול יתיישב ליד הפסנתר וישיר לעצמו בעיניים עצומות, כמו שתמיד היה עושה כשהיה במצב רוח רע. אחרי חצי שעה של ציפייה, פול סיים לעשות את דבריו, וכמו שג'ון צפה הוא התיישב ליד הפסנתר, עצם את עיניו והחל לנגן.

ג'ון נכנס לאולפן בשקט והוציא מכיסו את המטפחת שהכניס לשם קודם, הוא התקרב בשקט, וכרך אותה במהירות סביב עיניו של פול. פול נבהל, נלחץ וניסה להתנגד, אבל ג'ון התעלם והתחיל לנשק את צווארו.

 

"ג'וני?" פול הסתכן ושאל.

"ששש..." ג'ון השתיק אותו והקים אותו מהכיסא. הוא החזיק את ידו והוביל אותו לעבר היציאה והאוטו.

"לאן אתה לוקח אותי?" פול שאל, אבל ג'ון לא ענה. הוא נישק אותו שוב, לא מסוגל להתאפק, והכניס אותו לאוטו.

אחרי נסיעה שקטה של כמה דקות האוטו נעצר, ג'ון הוציא את פול, שרק נהיה יותר מבולבל, מכיוון שלא הצליח להבין לאיזה כיוון הם נוסעים, וג'ון הוביל אותו במעלה המדרגות אל תוך הדירה החדשה שלהם שקנה.

הוא נעמד מולו ונישק אותו שוב ולבסוף הוריד מעיניו את המטפחת.

לקח לפול שנייה להתרגל לאור, אבל כשראה את ג'ון הוא חייך בעיניים בורקות. ג'ון נישק אותו שוב, הפעם ביותר תשוקה, ופול נישק אותו גם הוא והחזיק את ראשו.

"אני אוהב אותך." הוא אמר והמשיך לנשק אותו. ג'ון עבר לצווארו והצמיד אותו אליו.

"אתה אוהב את כל זה?"

"בטח, ג'וני. איפה אנחנו?" פול שאל.

"אתה זוכר שפעם אמרת שיהיה נחמד אם יהיה לנו מקום משלנו שאף אחד לא ידע עליו?" עיניו של פול התרחבו בפליאה, והוא הנהן. "אז הנה הדירה שלנו. אף אחד לא יודע עלייה." ג'ון אמר ושפתיו נישקו את אוזנו ולחיו של פול.

"ומה... הריב... מה קרה?" פול שאל מבולבל.

"אה, זה. כן." ג'ון צחקק והוביל את פול למיטה שעמדה במרכז החדר. "הכל היה מתוכנן." הוא המשיך.

"מה?!"

"כן. חשבתי שאם אני אגרום לך לחשוב שאני לא אוהב אותך יותר, זה רק יוסיף איזה אפקט מסתורי להפתעה." ג'ון צחק.

"מפגר. כמעט... אני לא יודע... כמעט!"

"תודה שאני חכם." ג'ון המשיך לצחוק. שניהם נשכבו על המיטה.

"גאון." פול אמר ונישק את ג'ון. "אני חייב להגיד שזה די... רומנטי." הוא אמר ונשכב עליו, יודע שג'ון שונא שטויות רומנטיות.

"זו הייתה הכוונה." ג'ון אמר, נמחץ תחת משקלו של פול.

"מה?" פול הופתע.

"כן. רציתי להראות לך כמה..." ג'ון נשם עמוק. "כמה אני אוהב אותך. כמה אתה חשוב לי... מה אתה בשבילי... שתדע שאתה לא מובן מאליו בשבילי."

"ג'וני..." פול לחש ולא האמין למשמע אוזניו. זו הייתה הפעם הראשונה שג'ון חשף ככה את רגשותיו. הוא המשיך לנשק אותו. הוא רצה להיות איתו, להרגיש אותו. הוא אהב אותו.

"אבל פולי..." ג'ון הצליח להגיד בין הנשיקות.

"ממ?"

"אני עייף, בגללך לא ישנתי כל הלילה..." ג'ון אמר, ופול התחיל לצחוק. "אז אם לא אכפת לך... יש לנו מחר יום חופש... כל היום...." ג'ון אמר ופיהק.

"אה, בטח, ג'וני." פול צחק, ונשכב ליד ג'ון, מחבק אותו. "לילה טוב."

"לילה טוב." ג'ון עצם א עיניו וחייך כשהרגיש את דפיקות ליבו של פול.