you've got to hide your love away (פול/ג'ון, פול/אחר)- פרק שני

קתרינה כתבה,

ג'ון/פול, פול/אחר- וכמו שאמרתי, האחר הוא זמר מפורסם אך ממוצא.

PG,  חלק שני.

אני הייתי הבטא,

תהנו :)

---

בימים הבאים פול היה נסער מאד. הוא הסתובב ברחובות ניו יורק חסר מנוחה, ישב ובהה בקלידי הפסנתר במשך שעות, לא מסוגל לכתוב משהו חדש או אפילו לעבוד על כמה שירים ישנים ולא גמורים שהתכוון לשפר ולסיים.

הבנות התקשרו יותר מבדרך כלל, ואפילו ג'יימס התקשר פעם אחת, עד שהבין שהוא מדאיג אותם קצת. בסופו של דבר, אחרי שהוא תפס את עצמו בוהה באוויר אפילו יותר מבדרך כלל, הוא נשבר והרים טלפון לידיד ותיק בחברת ההקלטות, שידע שהוא מכיר את כולם.
עשר דקות אחרי כן הוא כבר חייג את המספר, חושש שאם יתעכב ישנה את דעתו. הקול הצעיר והמוכר בטלפון לא נשמע אפילו מופתע במקצת כשפול הציג את עצמו וביקש להפגש. "תן לי רבע שעה לסדר קצת ולשלוח את הדייט שלי הביתה", אמר המוזיקאי הצעיר, והכתיב לפול כתובת באפר איסט סייד.
פול הגיע למקום, בניין מגורים גבוה, מפואר ומיושן, והשומר במדים הרים טלפון לדירה לוודא שהוא אכן מוזמן.

כשנקש על הדלת פתח לו המאבטח שראה במסיבה, הכניס אותו ויצא בעצמו - לעמוד מחוץ הדלת כנראה, חשב.
הדירה מלאת האור היתה ריקה כמעט, החלל העצום של חדר המגורים מגמד פסנתר, שלוש - ארבע גיטרות ומערכת תופים קטנה. ספה לבנה ניצבה ליד כלי הנגינה, ופול צנח עליה, מרגיש פתאום מותש וחלול.
מארחו התישב מולו על כיסא, חובק בידיו גיטרה אקוסטית. פול הבחין שמתחת לחזות הקרירה גם הוא נרגש מאד. ידיו רעדו קצת ולפתע פול הבין שהוא מחזיק בגיטרה כדי להעסיק את ידיו ולהסתיר את מבוכתו.

משום מה זה שיפר את הרגשתו, והוא הזדקף וחייך.

"נו, אז אחרי שזרקת עלי כזו פצצה אתה חייב לי הסברים" אמר.
"אני מצטער שהייתי כל כך גס רוח." אמר הצעיר, ופול הבחין בסיפוק שכל שחצנותו מפגישתם הקודמת נעלמה. "אני כבר שלושה ימים בועט לעצמי בתחת. עד שסוף סוף פגשתי אותך ויצא לי לדבר אתך, הייתי חייב לפתוח את הפה הגדול שלי וליפול לתוכו. אופייני לי. כל פעם שאני פותח את הפה שלי יוצאות שטויות. בגלל זה האמרגן שלי החליט שעדיף שנבנה לי תדמית של שתקן מסתורי... עדיף לקריירה שלי ולעולם בכללותו שאני אסתום."
פול ציחקק. "אני מבין למה אתה מתכוון. אל תשכח שאת שנות הקריירה הראשונות שלי ביליתי עם ג'ון. בריאן המסכן בילה את רוב זמנו בלנסות לשכנע אותו לסתום את הפה מדי פעם."
"אז אתה סולח לי?"
"כן, אבל בתנאי אחד..."
"מה שתרצה. באמת."
"תסביר לי למה התכוונת. על זה שאתה מקשיב באמת. מה מצאת בשירים שלי שגרם לך לחשוב ש... אתה יודע. כמו שאמרת מקודם."
"אה." אמר המוזיקאי הצעיר. "שאני אפרוש לפניך את כל התאוריה שלי? זה יקח קצת זמן."
"יש לי זמן," אמר פול. "ומרענן לחשוב על תיאוריית קונספירציה שבה אני לא מת." הוא צחק. "אני לא מת בתאוריה שלך, נכון? כי אם אני אשמע ממך בכל שלב את השם וויליאם קמפבל אני פשוט קם והולך.."
עכשיו היה תורו של האיש הצעיר לצחקק. "משעשע, איך אנשים מעבירים את הזמן, אה? לי יש מעריצה שטוענת שהבטחתי לה להתחתן איתה כשביליתי איתה לילה סוער בשיקגו לפני שלוש שנים. אף פעם לא הייתי בשיקגו, אבל היא מתעקשת. כבר כמה פעמים שהיא הצליחה למצוא אותי ולהשאיר לי מכתבי איום וכדורי אקדח על הכרית בחדרי מלון... בגלל זה המאבטח."
"אתה צריך להיות אסיר תודה שהיא לפחות לא מדדה את המכנסיים שלך." אמר פול בחיוך.
"שיט, נכון, שכחתי מזה. אתה צודק. לפחות אני מקווה שלא. ברררר.."
שניהם צחקו, מרגישים איך המתח בחדר מתפוגג.
הצעיר סידר את הגיטרה על ברכיו, פרט אקורד לבדוק כיוונון והתחיל לשיר:

Well, I talk about boys,
Don't ya know I mean boys,
Well, I talk about boys, now,
Aaahhh, boys,
Well, I talk about boys, now,
What a bundle of joy!
 
ובלי לעצור לרגע החליף מנגינה ועבר לI want you
I want you so bad
It's driving me mad, it's driving me mad.
Yeah

ושוב, בוירטואוזיות שהרשימה את המוזיקאי הותיק עבר לEv'rywhere people stare
Each and ev'ry day.
I can see them laugh at me,
And I hear them say.

Hey, you've got to hide your love away.
Hey, you've got to hide your love away.

"טוב, כשאתה אומר את זה ככה אז קשה להתווכח אתך. קצת הוצאת דברים מהקשר, לא?" פול אמר וחייך.
"ההקשר שם. תמיד. אהבה ומסירות מצד אחד, וקנאה מהצד השני. Were you telling lies? Was I so unwise? איך יכולת לחיות ככה? כזו סערת רגשות שצריכה תמיד להיות מוסתרת? אני הייתי יוצא מדעתי. בטח שלא הייתי מחזיק כל כך הרבה זמן. ואיך הצלחתם להסתיר את זה? באמת אף אחד לא ידע?"
"טוב, בזה בריאן עזר.." אמר פול, לא מאמין שהמילים יוצאות מפיו. "הוא הבחין בזה על ההתחלה וחיפה עלינו שנים. הבן אדם היה קדוש. במיוחד בגלל איך שהוא הרגיש כלפי ג'ון. אבל אני חושב שהוא הבין מההתחלה שלא יכול להיות שום דבר ביניהם, אז הוא פשוט רצה שנהיה מאושרים. זאת אומרת, ככל האפשר תחת הנסיבות."
דממה השתררה בחדר. שניהם שתקו, מודעים לכובד הוידוי שנתלה באויר.

הבחור הצעיר היה הראשון שהפר את השתיקה

"אל תדאג," הוא אמר. "אני אולי פטפטן, אבל אף פעם לא הוצאתי אף אחד מהארון ואני לא מתכוון להתחיל בך."
פול נאנח. "מאז שבריאן מת לא היה לי עם מי לדבר. ג'ון ואני כבר התרחקנו אז. והאחרים פשוט העמידו פנים ששום דבר לא קורה. על סינתיה היה קל לעבוד, היא תמיד היתה תמימה מאד. אבל יוקו - טוב, יוקו הבינה הכל מייד. היא תמיד קראה את ג'ון כמו ספר. ואני פגשתי את לינדה, והיא נכנסה להריון די מהר. לפעמים אני חושב על הזמן הזה כעל הזמן שהחיים שלי התפרקו לחלוטין. ומה שהרכבתי מחדש היו חיים של מישהו אחר."
"אולי של וויליאם קמבל..." הוא צחק בעצב מהול במבוכה.

---

המשך יבוא XD