אני לא מספר לו (ג'ורג'/פול) - פרק חמישי

ה1 ליולי, חודש חדש, כל אלפי העמודים עוברים לארכיון-

ופותחים את החודש עם הפרק החמישי והאחרון של 'אני לא מספר לו'. תהנו

 

אלכס כתבה, כמובן. 

PG, ג'ורג'/פול

 

הוא צבוע לפי מי מדבר/חושב, לפי הצבעים הבאים-ג'ורג'/פול (ג'ון, רינגו, בראיין)

---

 

"איפה הם?"

"ג'ורג' לא הרגיש טוב, ופול ליווה אותו לתא רחוק יותר." לרינגו לא היה כוח לפרט, והוא ידע שג'ון לא יודע יותר טוב ממנו.

"איפה?" בראיין ידע שרינגו משקר לו.

"אמרתי לך." "זה נכון." אמר ג'ון.

"אם אתה אומר את זה אז זה חייב להיות נכון." אמר בראיין, ועזב, מעוצבן.

 

פול וג'ורג' מצאו תא ריק, רחוק מכל הבנות ומג'ון ורינגו. פול סגר את הדלת, והסתובב לראות את ג'ורג' יושב, מביט בברכיו.

"איך אתה מרגיש?" שאל, מתיישב מולו.

"אני מרגיש מצוין!" ג'ורג' קם ממקומו, אוחז בראשו. "פשוט הייתי חייב לדבר איתך." פול קם גם הוא. "אם עוד פעם יפריעו לנו... אני הורג מישהו." ג'ורג' הסתכל על פול, צוחק. 'אתה לא מספר לו!' פול התחיל שוב להרגיש את חום גופו מתפשט. ג'ורג' לא הפסיק להסתכל עליו. פול היה חייב לשבת ולשלב את רגליו. ג'ורג' התיישב לידו, מחייך. 'גאד, החיוך הזה! אתה מנסה להרוג אותי?' הוא כחכח בגרונו. "על מה דיברנו?"

"אני חושב שאני אוהב אותך."

פול הסתובב אליו.

'למה סיפרת לו?!'

'הוא... מה?!' "אתה... מה?!" פול היה בהלם, שג'ורג' פירש כהבעת גועל.

"אני מצטער, אני... לא, לא הייתי צריך להגיד את זה." הוא קם. "פשוט... נשכח שאמרתי את זה, ונתחיל דף חד – "

ג'ורג' לא הספיק לסיים את המשפט, בגלל שפול נישק אותו. הוא כרך את שתי ידיו סביב מותניו של ג'ורג' ההמום, מצמיד אותו אליו. פול העביר את אצבעותיו בשיערו של ג'ורג', מייחל לכך שהרגע הזה לא ייגמר. ג'ורג' ניסה לפתוח את הכפתורים בחולצתו של פול, עד שזה עצר אותו.

"רגע."

"מה?" ג'ורג' כבר התגעגע לטעם המתוק של שפתיו של פול, הוא עוד יכול היה להרגיש אותן על שפתיו שלו. "זה לא טוב." פול התחיל לחשוב בהיגיון. 'מה יקרה לנו?' חשב. 'לארבעתנו? לביטלס?'

"על מה אתה מדבר?" שאל ג'ורג', מעסה את כתפיו של פול. "זה הדבר הכי טוב שהיה לי בחיים!" "גם לי, אבל..." "אבל מה?" ג'ורג' דיבר אליו בעדינות, כמו שאימא הייתה מדברת לילד שלה, בעודו מלטף את צווארו ולחייו.

"עזוב את זה." פול סגר מחדש את שני הכפתורים בחולצתו שג'ורג' הצליח לפתוח, והתיישב. ג'ורג' התיישב לידו, מניח את היד על הירך של פול. "למה?" ג'ורג' הרים את פניו של פול, והביט בעיניו. "תגיד לי שאתה לא אוהב אותי." פול הניד בראשו, כאילו ניסה להתעורר מחלום רע, אך בלי להסיר את עיניו מאלה של ג'ורג'. "תגיד לי שלא אהבת את זה. תגיד לי שאתה לא מרגיש כלום כלפיי – ואני אלך ולא אחזור. זו הבטחה." 'מה אתה עושה?!' "זה לא זה, פשוט..." "פשוט מה?" ג'ורג' קם ממקומו, לוקח את הגיטרה שלו.

Tell me why you cried

הוא שר

And why you lied to me

"ג'ורג'!" ג'ורג' התעלם ממנו. "אתה רוצה לדעת למה?" פול קם. "אני רוצה לדעת למה!" "בגלל שאני דואג לארבעתנו! זה למה!"

ג'ורג' השתתק. "על מה אתה מדבר?"

"אם אנחנו, נהיה..."

"ביחד?" "ביחד." פול נאנח. "אז...?" "אז הלהקה תיהרס, והכול ייהרס." ג'ורג' חיבק את פול. "שום דבר לא ייהרס." הוא נישק אותו קלות על השפתיים. "אתה מבטיח לי?" "אני מבטיח."

הרכבת נעצרה.