ישראל הוא ההמשך של הוואי וגרמניה.
ג'ורג'/רינגו, G, אלכס כתבה.
תהנו 
ישראל, 1964
"סופסוף מקום נורמלי!” ג'ון קרא כשנחתו ויצאו מהמטוס.
הנערות והנערים (בעיקר נערות) שהיו בשדה התעופה יצאו מגדרם, כשהארבעה יצאו מהמטוס, מחייכים וצוחקים.
"לא חם מדי, לא קר מדי... בדיוק כמו שצריך.” פול נאנח בנוחות כשהארבעה התיישבו בלימוזינה.
ג'ורג' ורינגו התיישבו האחד ליד השני. ג'ורג' נראה חולה.
"מה קרה, ג'ורג'י?” ג'ון שאל, צוחק. “העכביש עדיין לא התעכל?”
"שתוק!” ג'ורג' בעט בג'ון. רינגו צחק.
כשהם הגיעו לבית המלון, הם קיבלו שני חדרים. ג'ון ופול חלקו חדר, ג'ורג' ורינגו בחדר השני.
"אין כמו הבית.” פול נכנס לחדר, כרע ברך ונישק את השטיח הנקי.
"קומי, קומי.” ג'ון אמר לו, משתטח על המיטה. “הבית פה.”
"אני קצת מרחם על ג'ורג'.” פול אמר והתיישב על הכורסא. “כמה עכבישים הוא אכל?”
"האמת שנראה לי שרינגו ריחם עליו.” ג'ון צחק, והצמיד את אוזנו לקיר.
"מה אתה עושה?”
"מנסה לשמוע מה קורה שם.”
ג'ורג' נכנס לחדר, וישר הלך לשירותים.
"ג'ורג'?” רינגו קירב את אוזנו לדלת השירותים.
"הכול בס - “
רינגו נקטע על ידי קולות ההקאה. ג'ורג' יצא מהשירותים.
"הכול בסדר?” הוא הניח יד על כתפו של ג'ורג'.
"כן, פשוט קודם שתיתי טיפה...” ג'ורג' חייך חיוך עייף ונשכב על המיטה. רינגו התיישב לידו.
"כמה זה טיפה?”
"טיפה הרבה...”
רינגו נישק את ג'ורג'.
"לפחות עכשיו אנחנו בשני חדרים, כמו שצריך.” גם הוא נשכב על המיטה.
"בלי אנשים שמפריעים.” ג'ורג' חייך וצחק.
"רק אנחנו.”
"רינגו?” ג'ורג' פזל לכיוונו.
"מה?”
"אני אוהב אותך. באמת.”
"גם אני אותך.” רינגו חזר לנשק את ג'ורג', פורע את שיערו.
ג'ון השתנק.
"מה קרה?” פול ניגש אליו.
"רינגו וג'ורג' מאוהבים.” הוא הסתכל על פול במבט המום.
"מה לעזאזל?!”
רינגו וג'ורג' נעצרו.
"שמעת את זה?” רינגו לחש. הם שמעו צעדים מהירים לכיוון החדר. רינגו מיהר לעבור למיטתו, לפני שהדלת נפתחה וג'ון ופול נכנסו. הם פשוט עמדו שם.
"נו, מה?” ג'ורג' התעצבן. פול היה הראשון להתעשת.
"אתם מאוהבים?!” פול כמעט צרח.
"תספר לכל העולם, למה לא?” רינגו התעצבן בשקט, והתחיל להתהלך בחדר.
"איך, מה למה?...” ג'ון התמוטט על המיטה, ליד ג'ורג'.
"זה פשוט קרה, תתמודדו עם זה!” ג'ורג' התיישב, ולקח את עצמו אחורה, עד שגבו היה צמוד אל הקיר.
"מתי?” פול שאל אחרי דקה ארוכה של שקט.
"בהוואי.” רינגו ענה בשקט.
"חצי שנה?!” ג'ון קם מהמיטה. אף אחד מהם לא ענה.
"מי?” ג'ון שאל.
"אני.” ג'ורג' ענה לו, מביט למטה, למיטה.
"למה?” פול שאל בטיפשות.
"רציתי לנסות.” ג'ורג' קם מהמיטה והתיישב על הכורסא שרינגו ישב עליה בהתחלה.
“זה פשוט התפתח למשהו... יותר.” רינגו השלים את דבריו.
"אתם לא הולכים עכשיו להתרחק מאיתנו רק בגלל זה, נכון?” ג'ורג' הביט בשניהם.
"אתה משוגע.” פול אמר בחיוך, וחזר לחדר שלו.
"אז... הכול בסדר?” רינגו שאל, מבולבל לגמרי מכל הסיטואציה.
"בטח!” ג'ון הסתכל עליו בחיוך. “לא אכפת לנו.”
"לא אכפת לכם?” רינגו וג'ורג' שאלו – אמרו ביחד.
"אנחנו להקה.” הוא פנה לכיוון הדלת. ג'ורג' קם.
"אתם באים?”
"לאן?” רינגו שאל.
"נוסעים ליפו. יש שם אצטדיון... בלומפילד, נראה לי. מתכוננים להופעה.”
"אה, נכון! באמת רציתי לראות אותו לפני שנלך.” ג'ורג' קרא, ויצא מהדלת במהירות. ג'ון פנה לרינגו.
"אתם באמת אוהבים אחד את השני, נכון?” הוא שאל בחיוך אכפתי.
"אין לך מושג.” רינגו השיב לו בחיוך דומה, ושניהם יצאו מהחדר.
"ישראל, הנה אנחנו באים!”
הו, יזראל! :)
השבמחקאהבתי, כרגיל D:
"לא חם מדי, לא קר מדי... בדיוק כמו שצריך." -(יותר מידי חם ><")
מקסים!!
השבמחק"אין כמו הבית." פול נכנס לחדר, כרע ברך ונישק את השטיח הנקי.
"קומי, קומי." ג’ון אמר לו, משתטח על המיטה. "הבית פה."
אני כול כך רואה את זה הופך לג’ון/פול..
(ואני מתחילה לאהוב דברים עם רינגו)..
אלכס!
השבמחקדי עם זה כבר!
אי אפשר שכל אחד יהיה יותר מוצלח מהקודם!
האמת שדווקא את זה קצת פחות אהבתי מהאחרים ..
השבמחקאבל תודה לכולכן!!!