חג ההודיה (ג'ורג'/פול)

Thanksgiving, By Diamond 

 
Rating: PG-13
Pairing: Paul & George

 

תורגם ע"י אלכס 

---

 

"תירגע, זה רק כואב לדקה!" פול חזר ואמר לג'ון. בעודו מורח את הקרם הקר על אצבעותיו של ג'ון, פול הסתכל כשחברו קפץ בכאב.

"אלוהים, פול, אל תשפשף כל כך חזק, זה כואב!"

"טוב, אם לא היית כל כך להוט לגעת במחבת החמה, לא היינו במצב הזה, נכון?"

ג'ון לא ענה, בידיעה שפול צודק. הוא אף פעם לא היה כל כך טוב במטבח. אז, הוא לא חשב פעמיים לפני שהרים את המחבת החמה מאוד. עכשיו, הוא היה צריך להתמודד עם קרם איקי שכביכול ריפא כוויות.

"הנה. אתה תשרוף עוד משהו בזמן שאני מסלק את זה?"

"לא," ג'ון רטן. "בוא פשוט נגמור עם זה. למה אנחנו צריכים את זה, בכל מקרה? איזה אידיוט המציא חג שסובב הודו?"

ג'ון חשב שהרעיון של חג ההודיה היה מגוחך. 'סתם מסורת אמריקאית מטורפת', כך הוא קרא לזה. וההשתתפות ב'סתם מסורת אמריקאית מטורפת' רק הפכה אותו ליותר עצבני בסיבוב ההופעות המסוים הזה. פול טרח כל כך הרבה בשביל כל זה. גרם למלון לשלוח הודו חם כדי שיוכלו לקחת אותו למסעדה. אבל, הוא ידע שכל זה ייגמר בקרוב. אז, הוא סחב את המחבת הקרה כעת אל המכונית, פול וג'ון נסעו למסעדה בה ג'ורג', רינגו, ניל ובראיין חיכו. בראיין הכיר את הבעלים, אז הוא נתן את ההסכמה לכך שהבחורים יקבלו את המקום לעצמם לחג. הוא אפילו הציע להכין את הארוחה, אבל, לא... פול רצה לעשות זאת בדרך המסורתית.

בעודו מעביר מסרק קטן ושחור בשיערו, ג'ון נאנח בכבדות.

"אני עדיין לא רוצה לעשות את זה."

"אני יודע שאתה לא רוצה."

"אז למה אנחנו חייבים ל – "

"תראה, רק תחשוב על זה כעל יום חופשי שאנחנו אוכלים ארוחה גדולה, טוב?"

מבחין בכך שפול הולך ונהיה עצבני, ג'ון החליט לשמור את תלונותיו לעצמו. הם נכנסו דרך הדלת האחורית של המסעדה, וראו את האחרים יושבים לשולחן. רינגו היה הראשון לדבר, אומר: "הגיע הזמן ששניכם תגיעו הנה. חיכינו לכם כמעט שעה! אנחנו נצטרך לחמם את האוכל, הודות לכם. מה קרה?"

"ג'ון נכווה מהמחבת."

"זו לא יד שמאל שלך, נכון? זו היד של האקורדים שלך!" ג'ורג' אמר.

ג'ון נתן בו מבט ציני ואמר: "כל כך שמח שאתה מודאג לגביי."

"בואו פשוט נאכל כבר, אני גווע!"

אחרי שסיימו הכול מהצלחות, ואחרי התוספות, כולם שחררו אנחת רווחה. ג'ורג' נשען לאחור בכיסאו וגנח. "אני לא יכול לאכול עוד ביס. בעצם, אני קצת עייף עכשיו."

"אוקיי, בחורים. אנחנו ננקה, ואחר כך נחזור למלון." בראיין פיהק.

מוכנים לחזור, כולם ניקו הכי מהר שיכלו. הארוחה הגדולה, העננים האפורים שבחוץ, גרמו לכולם כמעט להירדם במכונית. בדיוק כשהם הגיעו למלון, טיפות גשם קטנות התחילו ליפול מהשמיים. הרעש העמום של רעם נשמע במרחק, אז הם מיהרו להיכנס לחדריהם.

כמו בדרך כלל, ג'ורג' חלק חדר עם פול, וג'ון חלק חדר עם רינגו. ג'ורג' נשכב על מיטתו, ונרדם כמעט מיד. פול, לעומת זאת, פשוט ישב על מיטתו, מעשן סיגריה. הוא הקשיב לקול הגשם שבחוץ, ולנשימות הקצובות שהגיעו ממרחק מטרים ספורים ממנו. פול נתן לענן אחרון של עשן להימלט מפיו, ואז כיבה את הסיגריה במאפרה שלצידו. הוא הביט על ג'ורג' הישן, וחיוך קטן התפשט על פניו. למרות שג'ורג' היה צעיר ממנו רק בשמונה חודשים, פול תמיד חשב עליו כעל הצעיר, האחד שיש לו הרבה דברים לחיות בשבילם, התינוק של הלהקה. כמובן, הוא היה חייב להודות שלפעמים ג'ורג' התנהג בצורה יותר בוגרת מאשר הוא עצמו התנהג. עדיין, הוא הרגיש קרבה מסוימת לג'ורג' שהוא פשוט לא יכול היה להסביר. זו לא הייתה אותה ההרגשה שהייתה לו כלפי ג'ון או רינגו. רינגו היה חבר נפלא. וג'ון היה שותפו של פול לכתיבת שירים, וחבר נפלא גם כן. אבל היה משהו בג'ורג' שהפך אותו לשונה מהאחרים.

בלי לחשוב, פול זחל למיטה ליד ג'ורג'. בהתחלה, לא היה לו מושג מה התכנון שלו היה. חצי אחד שלו כל הזמן חשב: "מה לעזאזל אני עושה?! זה ג'ורג', מפגר... ג'ורג'!" החצי השני חשב: "טוב, מה כבר יכול לקרות? חוץ מזה, זה מרגיש נכון, נכון?" פול הסתדר מתחת לשמיכה, והתכרבל קרוב לג'ורג'. הגוף שלו הרגיש כל כך חם יחסית לחדר הקר. פול הניח את ראשו על כתפו של ג'ורג', ונרדם בתוך דקות ספורות.

 

השעה הייתה כמעט שבע. הגשם עדיין לא פסק. בין העננים השחורים ושמי הלילה, הכול היה שחור בחדר. ג'ורג' התעורר, בהרגשה הכי נוחה שהייתה זכורה לו אי פעם. כמובן, שהרגשת הנוחות נעלמה כשהוא הרגיש מישהו שוכב לצידו. הוא ידע שהוא לא היה עם בחורה. אף אחד אחר לא היה בחדר חוץ מפול. ג'ורג' הושיט יד, והדליק את המנורה הקטנה ליד המיטה. להפתעתו הגמורה, זה היה פול ששכב לידו. הוא לא היה בטוח איך להגיב לזה. פול אף פעם לא התבלבל בין המיטות לפני שהם היו בסיבוב הופעות. אפילו כשהוא היה שפוך, הוא תמיד הצליח למצוא את המיטה שלו. ג'ורג' ניער את פול בעדינות. פול גנח וקבר את פניו עמוק בכרית.

"פול, תתעורר."

"ממ... מה?"

ג'ורג' לא היה לגמרי בטוח מה להגיד. הוא אף פעם לא היה בסיטואציה כזאת לפני כן. המבוכה הייתה בלתי ניתנת לדמיון.

"פול, אה... מה אתה עושה במיטה שלי?"

פול לא התכוון לישון בה כל כך הרבה זמן. תוכניתו המקורית הייתה לחזור למיטה שלו לפני שג'ורג' התעורר. "או, אני... אה... טוב, אני... אתה מבין... אה..."

עשרות תירוצים חלפו במוחו של פול. אבל כולם נשמעו מטופשים, ו-או שקריים.

ג'ורג' המשיך להביט בפול בחשדנות. פול ידע טוב מאוד שעצבנות ומבוכה נראו היטב על פניו. הוא פחד מדי לעשות כל דבר מלבד להביט בג'ורג'. האם הוא הרגע איבד חבר יקר? האם הוא הרגע איבד חבר ללהקה?"

"פול, נכנסת לכאן בכוונה או בלי כוונה?"

המבט של פול נשאר אותו הדבר, חוץ מהעובדה שהאשמה בלטה הרבה יותר על פניו כעת.

"לא התכוונתי לשום דבר, באמת. אני פשוט... בבקשה אל תעזוב את הלהקה."

ג'ורג' לא יכול היה להתאפק ופשוט צחק על פול. הוא תמיד מצא את הרגעים הכי מוזרים להכניס צחוק לנושא.

"פול, אני לא עוזב. אז תמחק את ההבעה הזאת מהפנים שלך."

פול נתן להבעה שלו לחזור להיות דוממת, וחיכה לשמוע מה יש לג'ורג' להגיד.

"תראה, אני לא יודע אם אני פשוט רואה את זה בדרך הלא נכונה, אבל, אם אתה 'כזה', לא אכפת לי. אתה חבר טוב שלי. אני לא הולך לתת למשהו כזה להפריע."

"טוב, אני לא 'כזה', אני פשוט... אתה יודע... אכפת לי ממך, והכול."

ג'ורג' חייך קצת לעצמו. הוא תמיד חשב שפול נראה חמוד כשהוא היה מתבייש.

"אני לא יודע מה זה. אני פשוט לא רוצה לפגוע בלהקה, או בחברות שלנו. ושאלוהים ישמור שאף אחד לא יגלה. אתה יכול לדמיין לעצמך מה התקשורת תגיד?"

"כן, הם יחפשו בכל השירים שלנו מילים שיעידו שכתבנו אותם אחד על השני."

ג'ורג' ופול צחקו קצת, ואז הסתכלו אחד על השני. המבט הזה הרגיש כאילו הוא נמשך לנצח. להפתעתו של פול, ג'ורג' נשען ונתן לו נשיקה רכה, מרפרפת. הוא היה המום, אבל לא משך את עצמו לאחור. הוא ידע שעמוק בפנים, הוא רצה שזה יקרה כבר זמן רב. הוא אף פעם לא הודה בזאת לעצמו, אבל הוא ידע שזה נכון. הוא הרים את עצמו מעט, וכרך את זרועותיו סביב ג'ורג', עולה מעליו. היד של פול גיששה למטה, והתחילה לפרום את הכפתורים של החולצה הכחולה של ג'ורג'. מעביר את ידיו על חזהו החלק של ג'ורג', פול יכול היה להרגיש את התרגשותו גוברת. הנשיקות שלו הפכו חזקות וקצרות יותר. פול היה נחוש בדעתו לגרום לזה להימשך עד כמה שאפשר. אבל, הוא ידע שהוא ישתגע אם הוא לא יעבור שלב כבר עכשיו. הוא הוריד במהירות את בגדיו, ואחר כך את של ג'ורג'.

"אתה, אה... עשית את זה פעם?" ג'ורג' שאל לפתע.

פול התחיל לחשוב אחורה לתקופה בהמבורג. ג'ון בעצם היה האחד שגרם לו לחשוב על כל זה. הוא אף פעם לא שכב עם ג'ון, או עם כל גבר אחר, בעצם. אבל ג'ון שיחק תפקיד חשוב באזור המסוים הזה בחייו.

"לא."

"אפילו לא עם ג'ון?"

פול היה קצת מופתע לשמוע את ג'ורג' שואל זאת.

"מה גרם לך לשאול את זה?"

"אה... טוב, שום דבר."

פול היה סקרן. הוא שאל: "לא, מה זה?"

"טוב, זה פשוט ש... אני כן."

הלסת של פול נשמטה. הוא לא יכול היה להאמין למה שהוא שמע.

"מה?! מתי?!"

"אל תתאכזב. זה היה לפני הרבה זמן. שלוש שנים, כמעט. אני חושב ששנינו היינו קצת עצבניים באותו הלילה. דבר אחד הוביל לאחר, ולפני ששמתי לב, היינו... טוב, אתה מבין את הרעיון."

עדיין קצת סקרן, אבל רוצה לחזור לענייני הלילה, פול גיחך ואמר: "טוב, אני חושב שאני צריך להעניש אותך כי היית ביטל כזה רע, נכון?"

ג'ורג' היה חייב לנשוך את שפתו התחתונה כדי לא לחייך.

"נראה לי שכן. קדימה, מקרטני, עשה את הגרוע ביותר שלך."