התקרית היפנית (ג'ון/פול) - פרק שני

אני לא יודעת אם אתן זוכרות, אבל לפני חודש פירסמתי את הפרק הראשון של 'The Japanese Incident' שצוף והדר תירגמו.

לסיפור יש 7 פרקים,

והן לא הצליחו להמשיך ולתרגם... מאז אלכס החליטה להמשיך,

והנה הפרק השני שצוף והיא תירגמו. (צוף התחילה וכמעט סיימה, ומשם אלכס המשיכה...)

 

נכתב ע"י Luciana_Jesus, פורסם ב- johnheartpaul וגם ב-Beatles!slash.

כרגע הדירוג הוא R, אבל הוא יעלה לNC-17.

 

הנה המקור-

פרק שני.

 

תהנו :)

---

כשג'ון מצא את בריאן, הוא ראה בפרצופיהם של ג'ורג' ורינגו שהמנהל שלהם כבר גילה שהכוס המסתורית נעלמה, והוא כנראה כבר תחקר את שני הביטלס האחרים, שמשכו בכתפיים בחוסר אונים על שאלותיו.

 

"בריאן?"

 

כשבריאן שמע את קולו של ג'ון, הוא הפנה את מבטו הבוער מג'ורג' ומרינגו, והזעיף את פניו. הוא צפה בג'ון לנון מתקרב, וכשהוא היה מספיק קרוב עד שבריאן יכול היה להריח את הריח שלו, ליבו - כפי שכל הזמן קרה - החסיר פעימה.

 

"ג'ון? מה קרה?"

 

"אנחנו יכולים לדבר? ב... פרטיות?" ג'ון שאל את בריאן, אבל קלט את רינגו בזווית עינו.

 

"למה? קרה משהו?"

 

"מה ששאלת את ג'ורג' ורינגס, זה לא אשמתם. הכוס שנעלמה? זה הייתי אני." לג'ון לא היה זמן ללכת סחור וסחור ולהתחמק, פול לא יכול למות בגללו.

 

"אני לא מאמין, לנון! למה לקחת משהו שלא שייך לך בכלל?" בריאן שנא להרים את קולו עם ג'ון, אבל לפעמים, איך הוא יכל שלא?

 

ג'ורג' נאנח בהקלה, שמח שבריאן הכועס מצא את האשם האמיתי.

 

"תקשיב, אני מצטער, אבל זה לא הזמן להשתגע, בסדר? פול..." הוא היסס, "פול מאוד חולה, אני לא יודע מה לעשות, זה מקרה חירום ארור.", ג'ון ניסה להנמיך את קולו, אבל ג'ורג' ורינגו שמעו אותו בכל מקרה, עומדים עם עיניים גדולות - בערך כמו בריאן.

 

"מה קרה לפול?” ג'ורג' רצה לדעת.

 

"הוא בסדר?"

 

"לא, רינגו." ג'ון השיב בכעס. "לא שמעת שהרגע אמרתי שהוא לא בסדר? אין לי מושג מה

קורה איתו, אבל אולי בריאן ידע, אז אתה הולך לעמוד כאן ולא לעשות כלום או פשוט לעלות איתי למעלה?"

 

"אנחנו באים גם." אמר רינגו.

 

"כן." ג'ורג' הסכים.

 

"לא." בריאן התערב לבסוף. "תישארו כאן. אני אעלה למעלה ואראה מה קרה, ואחזור מהר ככל שאפשר ואספר לכם, בסדר? אם פול לא מרגיש טוב, להצטופף למעלה ולהציף אותו בשאלות זה לא מה שיעזור לו."

 

רינגו וג'ורג' הסכימו באי רצון, צופים בבריאן ממהר והולך, וג'ון מאחוריו.

 

כשהם היו מחוץ לטווח ראיה, מתקדמים אל החדר, ג'ון לא יכול היה לעמוד בזה עוד ושאל את השאלה שהרגה אותו.

 

"מה יש בכוס הזו בכל אופן?"

 

"כמה פול שתה?" שאל בריאן, מתעלם משאלתו.

 

ג'ון הוצף באשמה.

 

"את הכול."

 

בריאן מיד עצר מלכת, הסתכל על ג'ון באי אמון רב עד שזה גרם לג'ון לרצות לצרוח.

 

"מה? מה היה בכוס המזדיינת?!" הוא רצה מאוד לדעת.

 

בריאן הניד בראשו ושניהם נכנסו לחדר.

 

"למה הוא שתה הכל? הדבר הזה פאקינג חזק!"

 

"איך אתה יודע שזה מה שקרה לו?" ג'ון תפס בצווארון של חולצתו של בריאן וכמעט התחיל לחנוק אותו, אם לא היה מספר לו את מה שהוא ידע.

 

"אתה פזיז, ג'ון." אמר בריאן, ובקולו נשמע ערבוב של חמלה ופחד. "גרמת לפול לשתות דבר ששניכם לא ידעתם עליו כלום. מה אם הוא היה נהרג בגלל זה?"

 

"פשוט תסתום כבר את הפה המזדיין שלך!" ג'ון דחף את בריאן באלימות אל עבר הקיר, נשימתו נושבת על פרצופו של בריאן. "הוא הולך להיות בסדר, הוא הולך לחיות?!" ג'ון רעד בזעם ופחד.

 

בריאן התחיל לצחוק. תחילה בשקט, מצחקק על אמונתו של ג'ון, ואז צחק בקול רם יותר, קולו מהדהד במקום הקטן. ג'ון עזב את צווארון חולצתו והסתכל עליו בפה פעור.

 

"על מה לעזאזל אתה צוחק?!"

 

"הו, פול הולך לחיות." אמר בריאן לבסוף, מתקשה מעט לדבר בגלל צחוקו ונראה היה שג'ון

עדיין לא נשם כראוי.

 

"אני אשאל רק עוד פעם אחת, מה לעזאזל היה בחרא הזה?"

 

הם הגיעו לקומה שלהם ויצאו מן המעלית, עוברים את שומר האבטחה שלא שם לב אליהם.

בריאן הסתכל אל תוך עיניו של ג'ון.

 

"זה, לנון הסקרן והיקר שלי," הוא דיבר כ"כ חלש עד שג'ון היה היחיד ששמע אותו

 

"האַפְרוֹדִיזְיָאק הכי חזק ביפן.”

 

"מה...?" ג'ון גמגם.

 

"הו, כן. הם משתמשים בזה לסוג של פולחן שאני לא כל כך מבין. האיש מתקשר עם רוחות אליליו ונכנס למצב של תשוקה למין למשך 24 שעות.”

 

"לא נכון. מה לעזאזל הם שמים בתוך זה?" "מי יודע? פירות? צמחים? חיות מתות?" ג'ון צחקק על זה.

 

"מה שזה לא יהיה, פול נכנס לזה, ובגדול.”

 

"אבל גם אתם שתיתם מזה!" צעק ג'ון כשהם ניגשו אל הדלת.

 

"לגמנו מזה, ג'ון! לגמנו! ואני בטוח שזה גם מה שאתה עשית. מה שגרמת לפול לשתות בניסוי המטופש הזה שלך יגרום לו לרצות לעשות את זה במשך כל היום!"

 

ג'ון שם את ידו על זרועו של בריאן וזה גרם לו לשתוק.

 

"חכה רגע. אז אתה אומר לי שפול גונח ומתנשף ומשתנק לא בגלל שהוא גוסס, אלא בגלל שהוא... חרמן?" ג'ון הביט במנהל שלהם.

 

"בדיוק. הודות לך, פול עכשיו מוכן לסקס באיזו אורגיה פרועה שרק אלוהים יודע מתי תיגמר.”

ג'ון גיחך.

 

"מה? אתה חושב שזה מצחיק?" בריאן נשמע רציני. "החבר המסכן שלך ישרוט את הקירות, יגנח כמו חיה מוכה, ואתה חושב שזה מצחיק?!"

 

"כן!!!" ג'ון צחק, ושחרר מתוכו את כל המתח שהצטבר ממקודם.

 

בריאן כעס על התנהגותו וחטף את המפתחות מידו של לנון, פתח את הדלת ונתן לג'ון להיכנס.

פול שכב במיטה. נכון לעכשיו הוא הוריד את נעליו ופתח את חגורתו. הוא היה עם מכנסיים, אבל חולצתו הייתה זרוקה על הרצפה. על החזה שלו בהקה שכבת זיעה, ושיערו הכהה היה

מפוזר על הכרית.

 

"פול?" בריאן התקרב אליו לאט.

 

"המ?" הבחור הצעיר נאנח בכאב, גופו היה מעוות, ושריריו פירכסו.

 

ג'ון צחקק, הכמות המזערית של האַפְרוֹדִיזְיָאק בגופו נהנתה מהמראה של פול ה"חם". והוא לא פספס את הבליטה במכנסיו של חברו.

 

"פול, מה שלומך?" בריאן שם את יד על מצחו, פול גנח בתגובה למגע.

 

"חם," פול לא שמע את הצחוק החלש של ג'ון. "אני הולך לחיות?"

 

עכשיו ג'ון כבר לא יכל לעמוד בזה, והוא פרץ בצחוק.

 

"מה? מה קרה?" פול דיבר, מרגיש מבולבל ומנומנם.

 

"פול, מה ששתית - " בריאן התחיל להסביר, אבל נקטע על ידי ג'ון.

 

"היה אַפְרוֹדִיזְיָאק יפני מזדיין שמשתמשים בו באורגיות טקסיות, וזה אומר שבשעות הקרובות תזיין חורים בקירות!"

 

"מה לעזאזל?!" פול התיישב זקוף, נשימתו התחזקה, ועורו בער.

 

"ג'ון צודק. מה ששתית לא יהרוג אותך, למרות שזה בטח יהיה מסוכן לגבר זקן. אתה תהיה

בסדר, אבל תצטרך לבלות במקלחת... אממ... לאונן, אם להיות יותר מדויק."

 

"אז ההתנשפויות האלה, והחום, ו..."

 

"והאנחות..." ג'ון הוסיף, מתפקע.

 

"שיט, לנון, למה לעזאזל?!"

 

"לא ידעתי, אני נשבע!" ג'ון הגן על עצמו.

 

"אני אחנוק אותך!"

 

פול קם ודחף את בריאן, רץ לכיוון ג'ון וגרם לשניהם לפגוע בדלת במכה כואבת.

 

"אאוץ'! נו באמת, פולי, לא ידעתי את זה! אתה רק צריך לאונן כמה פעמים ותהיה בסדר! כמה נורא זה יכול להיות?"

 

"יכולת להרוג אותי!" פול האשים ללא הגיון, דוחף את עצמו אל ג'ון.

 

בריאן הנהן בראשו ודיבר. "הוא צודק, ג'ון! הלכת רחוק מדי."

 

שני הצעירים לא הקשיבו לו. פול היה מטושטש, הצלילים היו עמומים, וכשהוא התרסק עם ג'ון אל תוך הקיר, כל מה שהוא יכל להריח היה הבושם של חברו. הריח חזק פי 10, וריח הסיגריות מלפני כמה שעות עדיין היה בנשימתו של ג'ון. עיניו של פול פזלו, והוא הריח את עורו של

המבוגר יותר.

 

"פול, תן לי ללכת." ג'ון ניסה להישמע רציני אבל לא הצליח, באמת משועשע מכל הסיטואציה.

 

"אתה פשוט מטומטם, אתה יודע? פשוט מעצבן, חושב את עצמך..."

 

מילותיו של פול היו אבודות, בגלל שירכיו נלחצו אל של ג'ון, הזקפה שלו פעמה, והירכיים שלו נמתחו וניסו להסתבך עם ירכיו של ג'ון לנגד הקיר.

 

ג'ון שם לב לדבר הקשה שנלחץ אליו וניסה לדחוף ממנו את פול.

 

"היי, תעופף מפה, תאוותן ארור!"

 

"לא, אתה עשית לי את זה! זה לא הוגן! אין לך מושג כמה זה שורף וכואב, אתה היית צריך להיות זה..." ואז פול פשוט איבד שליטה ואנס את פיו של ג'ון, מנשק אותו בפראות, דוחף את גופו כנגד גוף חברו, מוצא הקלה מסוימת שרק גרמה לו להיות יותר נואש.

 

בריאן צפה במתרחש בשוק, נאנח ובוהה בהם בבושה, מחכה לנשיקה הלוהטת שלהם שתסתיים.

 

פול הסתכל על ג'ון בשוק בגלל מה שקרה הרגע. אבל אז הוא הרגיש את הבליטה הקטנה במכנסיו - וזז כמה צעדים לאחור. "שיט, לעזאזל." הוא מלמל. "מה אני אמור לעשות?" הוא הסתכל על בריאן במבט נואש. הוא מעולם לא הרגיש כל כך דלוק בחיים שלו. "מקלחת." בריאן משך בכתפיו. פול הסתכל במבט מת על ג'ון, שצחקק בשקט, לפני שרץ לחדר האמבטיה ונעל אחריו את הדלת.

 

"אני אלך ואומר לרינגו ולג'ורג' שהכול בסדר עם פול, לפני שהם יבואו ויפריעו... אני לא רואה שום סיבה לומר להם את האמת. אני מניח שפול לא ירצה שהרבה אנשים ידעו על מה שעשית לו.",  "היי! הוא שתה את זה! אני רק 'הצעתי' את זה." ג'ון הרגיש מאוד משוחרר. המחשבה

שאולי הוא הסיבה למחלתו של פול עוד הפריעה לו, והציקה למצפונו. כל הקטע של האַפְרוֹדִיזְיָאק נשמע פשוט מושלם אחרי הפחד שהיה בליבו קודם-לכן.

 

"מה שתגיד, לנון. אתה נשאר פה עכשיו, תראה מה קורה איתו, מה הוא צריך."

 

"בריאן, הוא צריך זיון. אני לא יכול לתת לו את זה. אולי תלך לסדר לנו כמה חתיכות?" ג'ון ידע שהוא נהיה מעצבן, אבל "מצבו" של פול היה תירוץ מושלם.

 

"אני אנסה, ג'ון. אני אראה מה אני יכול לעשות." הוא עצר, ונראה היה שהוא מחשב משהו. "אני מפחד שפול לא יצא מהמקלחת מסופק. את האמת, אני מאמין שלאונן יהיה רק ההתחלה, לפי מה שהיפני אמר..." בריאן הפסיק אבל לא סיים, שוקע במחשבותיו. "ואם כבר מדברים על זה,

אני אצטרך להמציא איזה תירוץ למה המשקה נעלם".

 

בריאן נעמד ונאנח בכבדות, מסתכל בעיניו היפות של ג'ון.

 

"לפעמים אני חושב שארבעתכם עוד תשגעו אותי."

 

"אתה אוהב אותנו. לא יכול לשנות את זה." ג'ון הסתכל עליו במבט מבין, אחד יותר מדי מבין, שגרם לבריאן ללכת ולצאת מדלת החדר באי-נוחות.

 

ג'ון התיישב בחזרה על המיטה, הניח כרית בינו לבין הקיר, והרים מגזין חסר תועלת מהשידה.

חסר תועלת כי, נו טוב, הוא היה יפני. אבל היו כמה תמונות שנחמד להסתכל עליהן, ושופינג יש מהחדר- בגלל שהם לא יכלו לצאת ממנו- נשמע נחמד.

 

לאחר כמה דקות פול הגיע עם מגבת קשורה מסביב למותניו.

 

"מקלחת קרה, הא?" ג'ון עקץ כשפול התיישב על המיטה האחרת.

 

"תתחפף." הוא ענה בכעס.

 

ג'ון שם לב איך פניו של פול עדיין היו סמוקות, ונשימתו מאומצת.

 

נושם בכבדות, פול עקב אחרי הדוגמניות במגזין של ג'ון ושם כרית על גבו. היה לילה בחוץ, והוא חלם שיכל לנשום קצת אוויר צח. או כוס- המוח הער שלו מיד ניסה לנשום ולהירגע, אבל הוא ידע שאין שום סיכוי. ג'ון כבר ניסה לצאת החוצה אבל לא הצליח. הם היו כמו אסירים במלון.

 

"מה אתה קורא?" פול שאל פתאום.

 

"כלום."

 

"אתה קורא משהו." הוא התעקש.

 

"לא, אני לא. זה מגזין יפני. אני רק מסתכל על התמונות וחושב לעשות שופינג יותר מאוחר. בטח יש אחד על השידה ליד המיטה שלך." ג'ון הציע, ופול מיד הסתכל לחפש אותו.

 

הוא מצא אחד והתחיל לעבור בין הדפים. הוא רק היה צריך לשכוח מהמצב שלו.

 

טוב. הוא הסתכל על התמונות. פארקים. מפורסמים. נשים.

גורים. הו, כל-כך חמוד! בריכות שחייה. נשים.

בגדים, תכשיטים.

נשים.

 

ג'ון הרגיש את החבר שלו מגיב למראה נשים אסייתיות - בלבוש מלא! - מחייכות, שהסתכלו עליו. הוא לא יכל לעמוד בזה, והוא הרגיש אותו תופח מתחת למגבת.

 

הוא עצם את עיניו, מנסה להילחם במשהו חזק מדי. אבל עם עיניים סגורות, במקום לדחוף החוצה את המחשבות התאוותניות, הוא עודד אותן. הוא דמיין את הנשים מהמגזין עירומות, הוא דמיין אותן מתחככות אחת בשנייה ומסמנות לו לבוא ולקחת אותן... לקחת אותן... להחזיק

אותן...

 

"מקה? צריך עוד מקלחת?"

 

הקול של ג'ון הפתיע אותו. פול הבין שבחשאיות - או שאולי בעצם לא ממש אחרי שג'ון שם לב- הוא החליק את ידו מתחת למגבת והתחיל לגעת בזקפה שלו, מרגיש אותה גדלה מנגד לידו.

 

"אלוהים אדירים, לנון," הוא מלמל, החזיק את המגבת וקם, והלך אל השירותים כשליבו פועם במהירות, זרם דמו מתפרע עם מתח מיני.

 

ג'ון שמע את הדלת נסגרת ופעם נוספת המים זרמו. הוא חייך לעצמו. הוא לא יכל להבין למה פול עושה מזה עניין כל-כך גדול. מה הייתה הבעיה בלהרגיש צורך חזק לאונן? הם היו ילדים לא מזמן. הרי אוננות, בניגוד לפעילות מינית (רבה), לא הייתה מאוד מספקת, אבל לא הייתה רעה...

 

אחרי עוד 10 דקות פול חזר, מסמיק ופרוע, למרות שהתקלח.

 

"טוב יותר?" ג'ון התגרה.

 

"תשתוק! אתה היית צריך להיות זה שמרגיש ככה."

 

"תפסיק לדבר שטויות, מקה. מה כל-כך נורא בלהיות חרמן?"

 

 

"חרמן?" פול צעק בכעס, הלך לכיוון ג'ון והתיישב לידו, במטרה לקרב לג'ון את ראשו ככל שאפשר. "אני לא 'חרמן', חברי היקר. אני מרגיש כאילו תקעו את הציפורניים שלי בתקרה! אני לא מפסיק לחשוב על סקס ולהתעסק בזה! היד שלי לא מספיקה. אני אהיה רגוע לעוד כמה דקות, אבל אני כבר יכול להרגיש שוב פעם את הכוח המוזר הזה עובר בכל העורקים והוורידים שלי. אני רוצה לצעוק, זה לא מצחיק!"

 

ג'ון נרתע.

 

"בריאן יבדוק אם הוא יכול להשיג לנו כמה חתיכות."

 

"גן עדן, בריאן. אני מקווה שהוא יצליח. אחרת אני לא חושב שאני אצליח לישון הלילה." פול אמר, מיואש.

 

"אם כבר מדברים על לישון, למה שלא תנסה להירדם? גם ככה מאוחר," ג'ון הציע.

 

"ג'ון, אני לא חושב, לא.. לא, אני יודע שאתה לא מבין. אני בוער..." פול התקרב אליו, הנשימה שלו הפכה מהר להתנשפות, לחייו הפכו לוורדרדות, המרכז שלו התחמם ואיבר המין שלו התעוות. "כואב לי... אני..."

 

פול העביר את קצות אצבעותיו על לחיו של ג'ון וכמעט גנח מההרגשה.

 

"אני צריך קשר אנושי, אני צריך ל..."

 

ג'ון ראה את עיניו של פול נהיות מעורפלות, ואת פיו מתקרב אל שלו עוד ועוד.

 

"היי, היי, לא אני! אני לא בחורה, תשלוט בצרכים שלך!" ג'ון הזהיר.

 

"אני לא יכול!" פול יבב באומללות, נדחף בין רגליו של ג'ון.

 

"פול... פול... מקלחת! שירותים..." ג'ון גיחך, משועשע מהחום שהוקרן מפול ומעצם זה שיכל להרגיש את התנשפויותיו של פול.

 

"כן.. אני הולך... לגמור.. זה בא..." פול גנח, פיו מעל כתפו של ג'ון. "רק נשיקה אחת, תן לי רק נשיקה אחת. אתה חייב לי, מפגר."

 

ג'ון רעד. הלגימה שלקח מהאפרודיזיאק בטוח שיחקה עם ההגיון שלו. הוא לא היה צריך להסכים או משהו, בגלל שבשנייה שאחרי פיו של פול תפס את שלו בנשיקה מהירה.

 

ג'ון רק יכול היה לשלוט בחושיו כשניסו לקחת שליטה. פול נדחף בין רגליו, ועכשיו הוא לחץ את גופו לשלו, דוחף את לשונו לתוך פיו, ומיבב בין הנשיקות.

 

מוחו של פול נמס. הוא דחף את עצמו אל ג'ון, משפשף את זקפתו מנגד לבגדיו הצמודים של ג'ון.

 

"פול..." ג'ון נאנח, מרגיש את הערות מתחילה לשלוט עליו גם כן. “פול, מקלחת, אתה חייב ל...” המחאה נבלעה על ידי הנשיקה של פול.

 

ג'ון העביר את אצבעותיו בשיער של חברו, מרגיש בחום של הצעיר יותר. הוא גם יכול היה להרגיש יותר מאשר רצה להרגיש, קשיחות מסוימת משתפשפת אחורה וקדימה כנגד מותנו.

 

"המ...” פול שחרר גניחה. הוא הפסיק את הנשיקה, ובאותו רגע לא היה לו אכפת משום דבר אחר, כל עוד ג'ון לא הרחיק אותו. הוא היה צריך ל... הוא כמעט... רק עוד קצת...

 

ג'ון צפה, מהופנט, בשעה שהריסים של פול עפעפו ושפתיו נפתחו, הוא התנשף וגנח לסירוגין, וג'ון יכול היה להבחין, על ידי הסומק שעל לחייו, שפול עמד לעבור את הגבול. הוא לא העז לעצור את זה.

 

"אווו..... פאק!” פול עצם את עיניו בחוזקה, משפשף את עצמו עוד כמה פעמים ואז משחרר, נמס כנגד ג'ון ויוצר בלאגן במגבת שלו.

 

"אלוהים.” ג'ון הביט בו, ללא יכולת לזוז.

 

פול עדיין נשם מהר, הלב שלו עדיין פועם במהירות מטורפת.

"אני... אני מצטער...” הוא מלמל באשמה.

 

"אה... זה בסדר, נראה לי.”

 

"אתה... אתה צריך להתרחק ממני. או... או שאני צריך להתרחק ממך.” פול נשמע מבולבל ואבוד.

 

הוא התרחק והתיישב על מיטתו שלו.

 

"אני מצטער, אבל בריאן אמר לי להישאר כאן ולפקוח עליך עין.

 

לשמע דברים אלו, פול השמיע צליל קטן ועצבני.

 

זה בהחלט התחיל להיראות כמו לילה ארוך וארור.