How Do You Sleep? (ג'ון/פול)

How Do You Sleep, במפתיע לא נוגע ישירות בשיר עצמו, אבל הפיק מעולה.

נכתב ע"י Dizzy Miss Lizzie, הדר הייתה הבטא.

PG.

תהנו!

---

1973

הם נחתו בלונדון ויצאו למכונית, ברקע התנגן שיר חדש של Wings, שמדבר על אהבה, בגידה ועוד כול מיני. ג'ון התחיל לשקוע בעצמו.

 

הוא נזכר בחיים לפני יוקו, בשנות הביטלמניה, בטיסות, בהופעות, בפול. כמה שהוא אוהב את פול. פול היה גם חבר טוב ולמרות שאף אחד לא ידע, הייתה אהבה גדולה בין שני החברים הותיקים האלה, הם העריצו אחד את השני, חיו אחד את השני, כול פגישה סודית, כול נגיעה, כול נשיקה. שניהם רק חיכו לרגעים האלה, רגעים שמחים, מאושרים. היה קסם באוויר כשהם נפגשו, הם עשו הכול ביחד, דיברו על הכול. כשהם היו ביחד הם הרגישו משוחררים, חופשיים, כאילו רק שניהם בעולם, אין מי שיכול להפריע, הכול ניראה כמו חלום מתוק עד שג'ון פגש את יוקו ונשבע בקסמה (היפני).

 

הם הגיעו למלון הילטון בלונדון ועלו לסוויטה, ג'ון יצא למרפסת והוציא סיגריה. הטיול הזה התחיל רע, הוא חשב לעצמו."אני רוצה ללכת לתערוכה חדשה שפתחו פה." אמרה יוקו, "אין לי כוח, תלכי לבד." "עזוב, אני אלך בפעם אחרת..." "למה? רוב הסיכויים שלא יהיה לך זמן אחר." "כן, אבל חשוב לי שתבוא איתי." היא אמרה ועוד פעם הרגישה את ההרגשה שג'ון מעדיף להיות עם מישהו אחר, כמו בימי הביטלס. "יוקו, אני באמת לא מרגיש טוב, נראה לי שאני אעשה מקלחת ואלך לישון או משהו." "אז אני אשאר איתך, אתה לא צריך להיות לבד כשאתה חולה."

 

ובפעם הראשונה ג'ון הבין למה פול התכוון אז ב-1969. "האישה הזאת שינתה אותך מקצה לקצה, היא תמיד חייבת להיות איתך, כאילו היא מפחדת שתעזוב אותה בשביל משהו אחר." פול אמר לו אחרי שג'ון הכריח אותו לגלות מה מציק לו. "אתה לא אותו ג'ון לנון שאני מכיר, שהכרתי כול השנים." "אבל אני עדיין אוהב אותך וזה בחיים לא ישתנה." ג'ון אמר ונתן לפול נשיקה ארוכה, אבל פול עצר אותו ויצא מהחדר. אלה היו המילים האחרונות הכול כך כואבות לשניהם. הם אהבו אחד את השני, אבל פול לא יכול היה יותר לחלוק את ג'ון. מאז אותו יום כול הקלטה, כול פגישה או חזרה הייתה סיוט ובמיוחד כשיוקו הייתה שם והיא תמיד הייתה.

 

"תלכי, את יודעת שאני מעדיף להיות לבד שאני חולה." ג'ון אמר ליוקו, שלא הייתה מרוצה ומיהרה להראות את זה. "יודעת מה, אני אלך להתקלח ואם אני ירגיש יותר טוב, אני יבוא. תשאירי לי את הכתובת על השולחן." הוא אמר ונכנס לאמבטיה. יוקו לקחה דף, כתבה את הכתובת ויצאה. ג'ון יצא מהמקלחת עם מגבת על מותניו. יצא למרפסת, לשמש, ביום חמים להפתיע של לונדון. כול מה שהוא חשב עליו היה פול, ובלי שום מחשבה נוספת הוא מיהר להתקשר אליו. הוא לא ידע מה להגיד, מה פול יגיד, מה יהיה, אבל מבחינתו, רק לשמוע את הקול של פול יהיה מושלם.

 

"היי." הוא אמר כשפול ענה לו "היי גם לך, ג'ון." פול החזיר. "יוקו הלכה לאיזושהי תערוכה, אז אני לבד." "ואתה אומר לי את זה כי אני המאהבת הסודית שלך?..." פול שאל "המ... כן...?" ג'ון ענה בהיסוס, "אני בדרך." פול אמר בפשטות וניתק. חלפו כמה דקות עד שנשמעה דפיקה בדלת. ג'ון פתח בסוג של התרגשות מלאה בהיסוסים. פול התנשף כאילו הוא סיים לרוץ ריצת מרתון. "יש יותר מידי שומרים במקום הזה!" הוא אמר וכמעט נפל על הרצפה, ג'ון תפס אותו בעודו צוחק וליווה אותו פנימה. "יש משהו לשתות?..." פול שאל וג'ון הוציא בקבוק יין מהמיני-בר במהירות. הוא מזג כוס לכול אחד מהם וחזר לפול. הם התחילו לדבר ולא סיימו, לפי כמות העדכונים, אפשר היה לחשוב שהם לא דיברו עשרים שנה. עד שזה קרה, נגמרו נושאי השיחה, שניהם ידעו שהרגע הזה יגיע, אבל אף אחד מהם לא ידע מה יקרה בו. כמה דקות של שתיקה וכוסות יין פול אמר, "אני עדיין אוהב אותך, אני לא יכול לחיות בלעדיך ואני לא יודע איך שרדתי את כול 3 השנים האחרונות." "גם אני אוהב אותך." ג'ון החזיר לו, ושניהם צחקו. הנשיקה שבאה בתזמון מושלם הייתה קסומה, כמו בסרטים. "בוא נברח." ג'ון אמר ברגע מסוים. פול הסתכל עליו בזמן שהוא חושב על מה שהוא אמר. מצד אחד זאת ההזדמנות שהוא חיכה לה כול חייו, מצד שני הם כבר לא שני נערים צעירים מליברפול.

 

לאחר בערך שעה, יוקו חזרה מהתערוכה, מאוכזבת מזה שג'ון לא בא, אבל מצפה לפוגש אותו ולספר לו הכול. היא נכנסה לחדר ונבהלה, החדר היה הפוך, על השולחן עמדו שתי כוסות יין ובקבוק חצי ריק, המיטה הייתה מבולגנת, וג'ון לא היה שם. היא מצאה רק דבר אחד, שרשרת של אימא של פול שהוא תמיד היה לוקח איתו. היא מיד הבינה הכול, אך היא לא יכלה לסלוח והבטיחה לעצמה שהיא עוד תנקום.

 

זה היה בוקר, פול וג'ון התעוררו מחובקים במלון נידח בלונדון, "איך ישנת?" ג'ון שאל. "נפלא." אמר פול ונישק את ג'ון נשיקה ארוכה.

---

גדול! מעניין מה תהיה הנקמה של יוקו...