Antie Gin's Theme (ג'ון/פול)

הסיפור הזה תורגם ע"י הדר וצוף הייתה הבטא.

לקוח מהו! דארלינג בקטגוריית John/Paul.

PG, ג'ון/פול.

נכתב ע"י Kylie במקור.

תהנו!

---

ג'ון ישב על המיטה הישנה של פול והסתכל סביב. עבר זמן מה מאז שפול היה בבית בגלל סיבובי ההופעות הרבים, אז פול וג'ון הלכו לבקר את ג'ים מקרטני הזקן. ג'ון הבחין בקופסא קטנה מבצבצת מתחת לשולחן של פול. הוא הרים אותה ופתח אותה. על הספר שבפנים היה כתוב בטוש אדום ומודגש "לא לפתוח!" בכתב ידו של פול. בטבעיות גמורה הוא פתח את זה. הוא רפרף בין הדפים ועצר בהפתעה כשראה את שמו.

 

היום התחיל כמו כל יום רגיל. אייבן ראה היום מודעה על חגיגה שנתית בכנסיית וולטון. במודעה שבעיתון היה כתוב שהחגיגה תתחיל בתהלוכה ואיבן הכיר סולן מאחת הלהקות שיופיעו שם, אז אני חשבתי שזה נשמע כיף, למה לא? הוא ידע שאני מסתובב עם הגיטרה שלי, אז הוא חשב שארצה ללכת איתו.

 

אייבן ואני הלכנו לכנסייה. פספסנו את המצעד, אבל זה לא נורא, אנחנו קצת מבוגרים בשביל זה בכל מקרה. רק רצינו לראות את הלהקה. הלהקה ניגנה ב-16:15, אז איחרנו, אבל זה היה בסדר כי היא הופיעה פעמיים. כאן זה התחיל להיות מוזר. הלכנו לפינה וכל מה שראיתי היה במה זמנית ופרצוף. הבחור הזה על הבמה... אני לא יודע מה היה איתו, אבל הוא היה פשוט הכי... אני אפילו לא יכול לתאר את זה. הוא הסתכל ישירות עליי ופתאום הרגשתי שרק שנינו נמצאים שם. זו ההרגשה הכי מוזרה שהייתה לי... נכבשתי ע"י המבט שלו, העיניים שלי ננעלו על שלו ופשוט לא יכולתי להסיט את מבטי מהפרצוף הזה... הפנים האלה, כ"כ מזמינות וכ"כ קרות באותו הזמן, כך שזה יצר לפניו הרגשה שהוא מלא בדאגות, אבל לא היה לו אכפת מהן. זה ממש מטורף כמה אתה יכול ללמוד מפנים אחרות. זה מטופש, אפילו לא ידעתי מי הוא עדיין, אבל הרגשתי שרציתי, לא, שהייתי צריך שהוא יחבב אותי. הסתכלתי עליו בכל המופע, אפילו כשחצינו את הכביש כדי ללכת לדבר איתו ועם הלהקה שלו. גיליתי שהוא חבר של אייבן... שמו היה ג'ון. פתאום לפנים שלו היה שם וברגע ששמעתי את זה אהבתי את זה, אהבתי את הפנים שלו ואהבתי אותו. אני בטוח שהוא היה מתעצבן ומרביץ לי כהוגן אם היה יודע על מה חשבתי. ניגנתי לו שיר על הגיטרה, נואש להיות בלהקה שלו. ניגנתי לו שיר אחרי שיר ואפילו אם לא הייתי מתקבל ללהקה, רק רציתי להסתכל על הפנים שלו עוד כמה רגעים... והוא כן הציע לי להיות בלהקה שלו... עוד לא עניתי לו... אני בערך מפחד ממה יקרה כשאוכל לראות אותו כל יום, אבל אני חושב... רק בשביל לראות אותו אפילו עוד פעם אחת, אני אומר כן.

 

ג'ון קרא את המילים שוב ושוב. הוא נדהם מהעובדה שפול כתב משהו כ"כ אישי... ג'ון לעולם לא יכתוב משהו כזה. מחשבותיו רצו בראשו כשהפך את הדף. היו קשקושים ומחיקות בכל הדף, אך הן היו מסביב למילים שהוא חשב שחייבות להיות בתוך שיר כלשהו שפול כתב.

 

I've just seen a face I can't forget the time or place where we just met

He's just the one for me

 And I want all the world to see we've met

 Had it been another day I might have looked the other way

 And I'd have never been aware

 But as it is I'll dream of him tonight

 Falling, yes I am falling

 And he keeps calling me back again

 I have never known the like of this

 I've been alone and I have missed things

And kept out of sight

 For other girls were never quite like this

 Falling, yes I am falling

 And he keeps calling me back again

 Falling, yes I am falling

 And he keeps calling me back again

 I've just seen a face I can't forget the time or place where we just met

 This face I love to see

 And I want all the world to see we've met

 Falling, yes I am falling

 And he keeps calling me back again

 

ג'ון בהה בדף עד שפול נכנס לחדר. הוא נעצר כשראה את מה שהיה בידו של ג'ון.

 

"אלוהים אדירים, תעזוב את זה! בטח יש שם דברים מביכים!" פול אמר וצחק.

 

"אתה אפילו לא יודע מה יש שם?" ג'ון שאל ונרגע.

 

"לא... כשהייתי ילד שמרתי את זה בסוד, אז כנראה שזה דברים על בנות... עישון, אולי דברים על זה ששתינו וויסקי אצל ג'ורג'. הייתי חושב שאני כל כך מגניב כשאני כותב את כל הדברים האלה." פול אמר בכל הכנות. הוא באמת לא זכר מה היה בספר.  "אבל מהבעת הפנים שלך, בטח עשיתי משהו ממש מביך."

 

"הנה, תקרא את זה."

 

"לא בא לי... פשוט תחזיר את זה וקדימה, תצחק עליי ועל מה שלא כתבתי." פול רצה לגמור עם זה ולשנות את הנושא מהר יותר. ג'ון משך בכתפיו ושם את הספר על המיטה, פתוח בעמוד הראשון. למען האמת, אכל את פול לדעת מה כתוב שם. ג'ון לא אמר מילה וזה גרם לפול להיות מתוח. בסוף הוא וויתר. "נו באמת, תן לי את הספר המזורגג." הוא אמר והתיישב על המיטה. מיד אחרי שקרא את החלק הראשון של הפסקה הראשונה, ליבו נפל למכנסיו. ככל שקרא יותר, כך פניו נעשו אדומות יותר. הוא היה כ"כ נבוך, הוא היה מעבר לזה. הוא שפוט רצה להיעלם. הוא היה כ"כ מושפל שהוא יכול היה להרגיש דמעות נופלות מעיניו. כשהוא סיים לקרוא הוא המשיך לבהות בדף בשתיקה. אולי תמיד היו לו רגשות כלפי ג'ון, אבל הוא אף פעם לא היה אומר לו ואפילו אם הוא צחק על הרעיון של לספר לג'ון, זו ללא ספק לא הייתה הדרך בה הוא תכנן את זה. הוא ישב שם והכריח את עצמו לא לבכות מהמכה הכואבת כ"כ באגו שלו. הוא אפילו לא רצה להתחיל לחשוב על מה ג'ון חושב. הוא כנראה יעשה את מה שהוא כתב שיעשה לו לפני כ"כ הרבה שנים, "ירביץ לו כהוגן". בזהירות הוא דפדף לעמוד הבא בו היו את המילים לשיר שכתב. הוא לא יכול היה להחזיק אותן יותר ודמעות תועות נפלו על לחיו. ג'ון היה זה ששבר את השתיקה.

 

"אני לא מאמין עליך, פול." ליבו של פול נפל עמוק יותר, לרגליים שלו, כששמע את דבריו של ג'ון. הוא ידע מה יבוא, אבל הוא לא רצה לשמוע את זה. הוא מחא במהירות את הדמעות מפניו, נעמד והתחיל לצעוד אל עבר הדלת, אבל ג'ון קפץ וחסם לו את הדרך. פול ניסה לעקוף אותו, אבל בכל דרך שניסה ללכת בה- ג'ון חסם אותו.

 

"בסדר, אם אתה הולך להרביץ לי, תעשה את זה עכשיו..." פול הפסיק והסתכל על ג'ון שעמד שם עם מבט מבולבל על פניו. "בבקשה תפסיק כבר לבהות בי ותעשה את מה שאתה רוצה לעשות!" פול אמר עם פחד בקולו.

 

"פול... תירגע, אני לא הולך להרביץ לך." הוא אמר ופול נירגע מעט, פותח את ידיו שבלי שהרגיש נסגרו לאגרופים. ג'ון התיישב על המיטה והרים את הספר. "מה שניסיתי לומר הוא שאני לא מאמין שמעולם לא סיפרת לי."

 

"למה, לעזאזל, שאומר לך את זה?" פול שאל מיד והתיישב ליד ג'ון, אבל לא קרוב מדי.

 

"לא יודע, כדי שתוריד את זה מהכתפיים שלך ושאני אדע שאני לא לבד..." פול לא ידע אם הוא שמע טוב את המילים שיצאו מפיו של ג'ון. הוא הסתכל עליו בבלבול, אבל ג'ון לא הסתכל עליו. הוא רק העביר את אצבעותיו על המילים שפול כתב. "כל הזמן הזה חשבתי ששרנו את זה לדודה ג'ין... מעולם לא חלמתי שהמילים האלו נכתבו עליי..." הוא נעצר והסתכל על פול. "אלוהים, הלוואי והיית מספר לי קודם." הוא עצר שוב והסתכל על הדף. "אבל שוב... כנראה שלשנינו היו את אותן הסיבות..." פול היה בטוח ששמע טוב הפעם. ג'ון הרגיש כלפיו את מה שהוא הרגיש כלפי ג'ון. הוא לא ידע מה לחשוב, מחשבותיו התרוצצו שוב בראשו.

 

"פול?"

 

"כן?"

 

"למה הפסקת לשיר את השיר הזה?" פול חיכה לרגע כדי למצוא את האומץ לומר לג'ון את האמת.

 

"טוב... אחרי כמה זמן היה קשה מדי לשיר את זה... אני מתכוון, אתה תמיד היית לצידי, אפילו כשהמילים השתנו, בלב שלי תמיד שרתי עליך. פשוט לא יכולתי לשיר את זה יותר."

 

"אבל אתה עדיין מרגיש אותו דבר לגביי?" פול עוד לא ענה. "אחרי כל הזמן הזה, אל תגיד לי שמאוחר מדי." פול הסתכל אל תוך עיניו של ג'ון. הן היו מלאות ברגישות, דבר שפול ראה לעיתים רחוקות. פול התקרב אליו ושם את ראשו על הכתף של ג'ון.

 

"פעם אמרתי לך... עד כמה אני אוהב את הפנים שלך?" פול שאל כאילו הוא מתוודה בפעם הראשונה. ג'ון חייך ושם את ידו מסביב לפול.

 

"לא... אני לא חושב." ג'ון אמר בלי לעצור את האושר שלו בפנים.

 

"אז אני אומר לך עכשיו." פול אמר והרים את ראשו כדי להסתכל על ג'ון. הוא חייך וסגר את הפער בין שפתיהם בנשיקה נלהבת. ג'ון נתן לספר ליפול על הרצפה ושם את ידיו בשני צידי ראשו של פול. הוא דחף את פול לאחור ותפס בשיערו, מלטף אותו. פתאום הם שמעו צעדים מתקרבים.

 

"פול? ג'ון? התה מוכן..." ג'ון ירד מפול במהירות גבוה מדי שהוא נפל מהמיטה על הרצפה בבום חזק. "מה אתם עושים שם?" ג'ים מקרטני הסתכל על שניהם. פול ישב על המיטה ושיערו פרוע, ג'ון הציץ מאחורי המיטה, יושב על הרצפה וספר אדום שוכב ליד המיטה.

 

"סליחה, פשוט התאבקנו קצת." פול אמר מיד, מרגיש כמו ילד בן טיפש-עשרה. "אתה יודע... שני חברים הורסים את הבית." ג'ים הרים גבה ותפס את ידית הדלת.

 

"אני אשמור שהתה לא יתקרר." הוא העיף מבט על הספר ששכב על הרצפה לפני שסגר את הדלת וצחקק לעצמו. הוא קרא את הספר הזה לפני הרבה מאוד זמן.

---

מעולה, אהבתי! (גם את המקור, אגב... P:)

ומי שלא יודע- השיר I've just seen a face נקרא בהתחלה Aunty Gin's Theme על שם דודתו של פול... משם השם והמשפט שג'ון אומר לקוח P: