That's How You Know (פול/ג'ון)

עוד פיק שמלודי (הלא היא אלכס P:) כתבה. PG, ג'ון/פול.

תהנו D:

---

גשם טפטף בחוץ. ג'ורג' ופול ישבו האחד אל מול השני.
"למה אתה מתכוון?”
"בדיוק זה.” פול נאנח, וג'ורג' נמתח בכיסא שלפניו.
"ג'ון מתרחק ממני.”
"הוא לא מתרחק ממך. הוא אוהב אותך.”
"אני כבר לא בטוח.”
"אבל הוא אומר לך כל הזמן!”
"זה יוצא לו יותר מדי בקלות.”
ג'ורג' הביט בו בשקט.
"אני מרגיש כאילו הוא לא מתכוון לזה.” פול קם והתחיל להסתובב בחדר.
"הוא לוקח אותך כמובן מאליו?” ג'ורג' ניגש אליו.
"נ... נראה לי.” פול גמגם, והתיישב בחזרה. “איך אני יודע שהוא לא בוגד בי? איך אני יודע שהוא רק שלי?”

 

פול הביט אל השידה הקטנה שליד המיטה שלו. משהו היה שם.
"מה זה?...” הוא ניגש למיטתו, ופתח את הנייר.
"חושב עליך.” הוא הקריא בקול.
"רואה?” ג'ורג' קם אליו.
"זה לא מוכיח כלום.” פול אמר בעצבנות, קימט את הנייר וזרק אותו אל הרצפה. ג'ורג' הרים אותו, ושם אותו בכיס. על השידה היה אגרטל עם פרחים צהובים. פול רק הרגע שם לב אליו.
"מה...” הוא התיישב על המיטה.
"מה?” ג'ורג' הביט לכיוון הכללי שפול הביט אליו.
"האגרטל הזה תמיד ריק.” פול הצביע. ג'ורג' ניגש אל השידה, ופתח עוד נייר שהיה ליד האגרטל.
"השמיים עצובים, אז רציתי לעשות לך שמח.” הוא הקריא.
פול גיחך.
"תשים להם מים.” ג'ורג' הורה לו, ונכנס לשירותים.

כשהוא סידר את חולצתו, הוא שם לב לעוד נייר, שהיה מונח ליד הכיור.
"צריך אותך. ג'ון.”

"פול!” ג'ורג' יצא מהשירותים ובידו הנייר.
"צריך אותך. ג'ון.” הוא הקריא בחיוך בעודו ניגש אליו. פול לקח ממנו את הנייר, וחייך כשקרא אותו לעצמו.
"מספיק?” ג'ורג' שאל, מתיישב. פול הסתכל עליו, חיוכו נמחק.
"אני רוצה לדעת שהאהבה שלנו אמיתית.”
"כולם רוצים לדעת שהאהבה שלהם אמיתית!” ג'ורג' כמעט צעק, בחיוך.
פול השתתק.
"מה הוא עושה כדי להיות קרוב אליך?” ג'ורג' התחיל לתחקר אותו.
"אה...” פול נשכב על המיטה. “פעם אחת הוא השמיע מוזיקה ומשך אותי אליו כדי שנרקוד.”
"ג'ון שונא לרקוד.” ג'ורג' הרים גבה.
"אני יודע. כששאלתי אותו איך זה, הוא אמר לי שהוא פשוט רצה להחזיק אותי קרוב.” פול התיישב על המיטה, נאנח. “אתה יודע,” ג'ורג' התחיל. “את 'אהבה אמיתית' הוא כתב עליך.”
פול הביט בו. “באמת?”
"שים לב למילים פעם הבאה.” ג'ורג' התיישב לידו. “אהבה אמיתית.” הוא הדגיש. “א-מ-י-ת-י-ת.”

הטלפון צלצל. שניהם התנפלו עליו. פול ענה.
"הלו?”
"לאב? זה אני.”
פול חייך למשמע קולו של ג'ון. “היי.” ג'ון היה חייב להתקשר, בגלל שהפעם משום מה שמו את הארבעה בחדרים רחוקים.
"זוכר מה קבענו?” חיוכו נמחק.
"מה קבענו?” הוא שאל בחשש.
"היום אני וג'ורג' מתחלפים בחדרים.” ג'ון צחק. “ואנחנו הולכים לעשות את זה.”
פול בלע רוק.
"אתה מתכוון...”
"בדיוק. אני יודע כמה חיכית לזה, ואני גם יודע שאתה טיפה לחוץ, אז נעשה משהו נחמד קודם.”
"על מה חשבת?” פול הרביץ לג'ורג', שניסה להתקרב לשפופרת הטלפון ולהקשיב לשיחה.
"נעשה פיקניק על הרצפה לאור המנורה.”
“זה באמת נחמד!” פול גיחך.
“תנחש מה אני לובש?”
“מה?”
“תנחש.”
“נו?” פול הרביץ לג'ורג', שוב, לאחר שהתחיל למשוך בחולצתו בחוסר סבלנות.
“ירוק. בכוונה.”
“בכוונה למה?”
“כדי להתאים לעיניים שלך.”
“אתה יודע שכמעט אף אחד לא שם לב שהעיניים שלי ירוקות?” פול צחק ונכנע לג'ורג', שמיד הצמיד את אוזנו לאפרכסת.
“אני כן.”
“איך זה?” פול חייך.
“כי אתה שלי.”
ג'ורג' הרביץ לפול בתוכחה.
“חמש דקות הייתי אצלך.” ג'ון ניתק.
“ככה אתה יודע.” ג'ורג' אמר לאחר כמה שניות של שקט, מחייך.
“לך מפה!”

---

*הפיק מבוסס על שיר עם אותו שם מהסרט "Enchanted”