Yesterday, Today and Tomorrow (פול/ג'ון)

הפיק המצויין הזה נכתב על ידי Dizzy Miss Lizzie, הדר היא הבטא.

פול/ג'ון, PG.

קריאה מהנה!

---

לשם, כשהוא החליט לצאת להופעה בניו יורק הוא אמר לעצמו שהוא לא ייפגש עם ג'ון, שהוא פגע בו מספיק ושבר לו את הלב. הוא ישב וחיכה. עוד שעה עברה ועוד אור נכבה, לקחו כמה שעות עד שנשאר אור אחד דולק בכל הבניין. זה היה חדר העבודה של ג'ון, פול באמת לא ידע איך הוא הגיע

 

בלילה האחרון בניו יורק, כשלינדה הלכה לבקר את משפחתה, הוא החליט שבא לו לטייל, אולי ככה הוא לא יחשוב על ג'ון ועל כל מה שקרה, על השירים, הפגיעות, על כל האהבה שלו לג'ון למרות שידע שזה לא יעזור ושג'ון שוב נשוי. הוא התחמק מבית המלון בלי שום יעד. לקחו לו כמה דקות עד ששם לב שהוא עומד ליד בניין הדקוטה, הסתכל על הבית של ג'ון וראה את כול החלונות המוארים בבית של אהובו הישן.

 

כשפול וג'ון נפגשו לראשונה ב-1957 היה משהו באוויר שאף אחד לא יכול היה להסביר. מספר שנים לאחר מכן, כשג'ון נישק אותו במלון אחרי הופעה, פול ידע שהוא חיכה לזה כבר יותר מדי זמן, שרק איתו הוא מרגיש כל כך משוחרר וחופשי לעשות מה שהוא רוצה. לא עבר זמן רב עד ששניהם הודו אחד לשני על אהבתם.

 

הוא ישב שם שעות וחשב. לא היה אכפת לו מה השעה, רק מג'ון. הוא הביט בחלון כל כמה דקות כדי לבדוק שג'ון עוד שם וחזר למחשבותיו.

 

השעה הייתה מאוחרת. אולי שלוש בלילה, אולי יותר. "אתה מתכוון לשבת פה עד שתקפא למוות?" שאל ג'ון, זרק לו מעיל עור שחור שהיה אצלו עוד מימי המבורג והתיישב לידו. הם שתקו כמה דקות. "שמעתי שהייתה לך הופעה טובה אתמול." "גם אני שמעתי ככה" ענה פול בציניות, "מצחיק כמה ששמועות עוברות מהר." ג'ון ענה בעוקצנות אופיינית. עברו עוד דקות ארוכות של שתיקה עד שלמרבה ההפתעה פול פתח בשיחה "אתה יודע, אף פעם לא הפסקתי לאהוב אותך. גם אחרי שאתה ויוקו התחתנתם, גם אחרי שרבנו..." "היה בנינו משהו מיוחד." ג'ון אמר.

 

ג'ון אמר זאת באכזבה בעוד שציפה, חשב וקיווה בליבו שזה משהו שעוד יהיה, הוא ידע שלעולם לא ישכח את פול ואת כל מה שהיה ביניהם לפני שעשה את הטעות המטומטמת של להתחתן עם יוקו.

מהפעם הראשונה שהוא דיבר עם פול הוא הרגיש משהו אחר ומיוחד, משהו שהוא לא הרגיש וכנראה לא ירגיש עם אדם אחר לעולם.

 

"כן, יש בנינו משהו מיוחד." אמר פול ומיד התחרט, הוא לא רצה שג'ון יחשוב שהוא עוד אוהב אותו למרות שג'ון ידע, ופול ידע שג'ון אוהב אותו, הייתה בניהם אהבה שלא יכלה, יכולה ותוכל להיגמר.

"התכוונתי להגיד היה." פול תיקן את עצמו. "קיוויתי שתאמר שיש, כי אני לא יודע מה איתך, אבל אני עדיי-" פול קטע את ג'ון בנשיקה.

 

ג'ון ניתק את פול ממנו. "אני לא מאמין שאתה באמת מוכן לחזור אליי אחרי כול זה, הייתי די מרושע." "ומרושע זה מאוד סקסי..." ענה פול ושניהם צחקקו.

 

בבוקר הם התעוררו יחד, מחובקים, מאוהבים כמו שהיו בימים ההם, בעשור אחר, זמן אחר, תקופה אחרת. אולי טובה יותר, אולי טובה פחות, אבל בשביל ג'ון ופול הכול היה טוב מתמיד.