(Young Blood (I can't get you out of my mind (קלאוס/ג'ורג', ג'ורג'/ג'ון)- פרק 7

באיחור מאוד מאוד רציני (תאשימו את הצבא) ג'ורג'י סיימה את הפיקלאוס הנסגד! D:

אולי יהיה אפילוג, בכל מקרה.

 

PG-13

קלאוס וורמןג'ורג', ג'וןג'ורג', וכמו שאמרתי- ג'ורג'י כתבה וצוף הייתה הבטא.

---

עוד לילה ללא שינה. עוד דמעות, עוד תסכול. שוב קרה אסון.

מעולם לא היה לו סיכוי עם ג'ורג', ועכשיו כשזה נראה כל כך ברור ומובן מאליו, קלאוס הרגיש אפילו יותר טיפש משהרגיש אחרי שנישק אותו.

הוא בכה, וקילל את עצמו ואת ג'ון ואת הנערות המצחקקות האלה שעוררו את סקרנותו לגבי להקה אנונימית אחת, לפני זמן שנראה כמו נצח.

אז זה אבוד. איך.. איך זה יכול להיגמר עכשיו? להיגמר עוד לפני שזה התחיל?

אבל ככל שעברו השעות, המוח נרגע, השרירים רפו, וקלאוס הרגיש כאילו התעורר משינה ארוכה במיוחד; רגוע, מפוכח.

מה קרה לו? איך הוא נתן לעצמו לשקוע בזה ככה?

הכול השתנה כשג'ורג' הגיע, והוא פשוט.. נסחף אחריו, ואיבד את עצמו איפשהו באמצע הדרך.

הלילה נגמר, וקלאוס יכול היה לשמוע את אסטריד יוצאת מהחדר, מתקלחת, מכינה לעצמה קפה... ואז נשמעה דפיקה בדלת.

אסטריד פתחה אותה, ונשמע זרם של מלמולים לא ברורים. זה חייב היה להיות סטו.

 

קלאוס קם מהמיטה. הוא התיישב על אדן החלון והביט בשעמום בנוף האורבני והאפרורי שבחוץ. מישהו שוב דפק על הדלת, הפעם על הדלת של החדר שלו.

"כן." הוא נהם בחוסר סבלנות. הוא לא מוכן לשמוע שוב את ההטפות של סטו, בפעם שעברה זה לא עזר יותר מידיי.

הוא שמע מאחוריו את הדלת נפתחת ואז נסגרת.

"קלאוס..."

הוא הסתובב בהפתעה, ואכן ג'ורג' עמד שם, בחוסר ביטחון הרגיל שלו, מביט בו בחשש.

"ג'ורג'!" פלט קלאוס וקפץ מאדן החלון, מעביר יד בשיערו שוודאי לא נראה מסודר במיוחד, "מה אתה עושה פה..?"

ג'ורג' עשה כמה צעדים לעבר קלאוס.

"באתי להגיד לך שאני מצטער.." הוא אמר במבוכה, "לא התכוונתי לצעוק עלייך אתמול, אני יודע שרק ניסית לעזור, אבל זה פשוט שג'ון ואני..."

"אתה לא צריך להתנצל, זה ביניכם, אני יודע." אמר קלאוס והשפיל את עיניו. מצד אחד הוא היה מוכן למות ולא לספר לג'ורג' שראה את מה שראה בלילה הקודם, ואילו מהצד השני, המזוכיסטי והבלתי נסבל, הוא רק רצה לדעת.. הוא רצה להבין.

"אממ.. אני... אני צריך לספר לך משהו, ג'ורג'."

ג'ורג' הרים את מבטו והסתכל בו בעיניים היפות שלו, וקלאוס לא יכול היה לשאת את מבטו.

"אתמול אחרי שעזבתי את החדר.." הוא התחיל, קולו רועד מעט. הוא חשב איך להמשיך את המשפט בצורה שתשמע הכי פחות נוראית.

"טוב.. שמעתי.. שמעתי אותך ואת ג'ון... מדברים."

הוא הרים את מבטו במהירות וראה את עיניו של ג'ורג' מתרחבות בהפתעה. שניהם שתקו, ורק קול המכוניות הנוסעות בחוץ הפר את הדממה.

ג'ורג' הנהן קלות אבל לא אמר מילה. הוא חצה את החדר וחלף על פניו של קלאוס, מתיישב על המיטה הרחבה. הוא שילב את אצבעותיו זו בזו ונראה לחוץ. קלאוס לא העז לשבת לידו.

"כמה מזה שמעת..?" שאל ג'ורג' לבסוף, בקול חלוש.

"אה.. לא שמעתי הכול.. כלומר... רק.." גמגם קלאוס נואשות ולבסוף נדם.

ג'ורג' לקח נשימה עמוקה. "אז אתה יודע עכשיו."

"כן, עכשיו אני יודע.. ואני נשבע שאם הייתי יודע לפני לעולם לא הייתי.. בחיים לא.. אני...."

"אל תתנצל!" מיהר ג'ורג' לומר. "בוא." הוא אמר וסימן לקלאוס להתיישב על המיטה לצידו.

קלאוס ציית, והתיישב לידו.

"התכוונת לספר לי?" שאל קלאוס.

ג'ורג' היסס לרגע. הוא שלח בו מבט חטוף ואז חזר להסתכל ברצפה.

"לא." הוא הודה לבסוף. קלאוס הנהן. הוא לא ציפה לתשובה אחרת.

"אז מה התכוונת לומר לי אתמול, אצלכם בחדר?"

"אני.. לא יודע. אם היה לי איזשהו רעיון להסבר, אני כבר לא זוכר אותו."

שוב הייתה שתיקה.

קלאוס יכול היה להרגיש את גופו של ג'ורג' מתכווץ באשמה. הוא לא היה מסוגל לכעוס עליו. הוא היה כל כך קטן ומבולבל וכל מה שקלאוס רצה היה לחבק אותו ולהגיד לו שיהיה בסדר, לא משנה מה.

"אני מצטער ששיגעתי אותך ככה."

"אל תדבר שטויות." אמר קלאוס בביטול. "אז אתה אוהב אותו?" הוא שאל לבסוף, ליבו כבד יותר מתמיד.

"כן." אמר ג'ורג' בקול קטן, מתכווץ אפילו יותר.

"והוא.. ללא ספק אוהב אותך."

"ככה הוא אומר."

"ואתם ביחד עכשיו?"

"אני עושה את אחת הטעויות הגדולות בחיי."

"אבל אתה בכל זאת אוהב אותו." לחש קלאוס בקול חנוק.

ג'ורג' הרים את מבטו והסתכל בו בעצב. לבסוף הוא קם.

"אתה מכיר את זה שאתה יודע שאתה הולך להיפגע, אבל בכל זאת אתה הולך על זה?"

קלאוס הרגיש את עיניו מתמלאות בדמעות.

"ככה זה עם אהבה, אתה לא יכול לבחור. והאידיוט ההוא לא יוצא לי מהראש."

ג'ורג' התקדם אל הדלת, אחז בידית ופתח אותה.

"הלוואי שיכולתי לבחור.." הוא אמר לקלאוס, "במי להתאהב קודם."

ואז הוא יצא, סוגר אחריו את הדלת, ושוב השתררה דממה.

קלאוס נפל בחבטה רכה על המיטה, דמעותיו מרטיבות את המצעים הלבנים.