ג'ינסים כחולים (ג'ורג'/רינגו)

כתבה Trey מהו! דארלינג, תירגמה מלודי,

ג'ורג'/רינגו עם מעט ג'ון/ג'ורג'. PG.

 

תודה, תהנו 

---

ג'ינסים כחולים שייכים לשטן.

 

זו הייתה אבחנתו של רינגו. אימוניות ומכנסי חליפה היו הרבה יותר טובים, לא כל כך צמודים, לא כל כך מגדירים. המכנסיים אלה, שמיישרים את הרגליים, לא גרמו לרינגו לרצות לתפוס, להרגיש, לגעת. זה היה הג'ינס הצמוד שהתחיל את האובססיה, והוא ידע את זה.

 

הוא היה מוכן להתערב שגם ג'ורג' ידע את זה. ג'ורג' השוויץ בעצמו בג'ינסים האלה בסשנים ובחזרות.

 

כל טייק שלישי הוא "בטעות" הפיל את המפרט שלו, והתכופף להרים אותו. זה קרה ארבע פעמים לפני שרינגו התחיל להניח שהגיטריסט הצעיר החל במרדף אחריו. רק נשיקה הייתה יכולה להיות גן עדן. כל דבר אחר – פנטזיה מדהימה אך בלתי מציאותית.

 

האובססיה לאט גדלה עד שיצאה משליטה, עד שרינגו מצא את עצמו עוקב אחרי ג'ורג' למגרש החנייה, עד שנזכר שהוא חנה בצד השני של הבניין. הוא הפיל את כל האשמה על הג'ינסים. אולי אם ג'ורג' לא היה נראה כל כך טוב בג'ינס, רינגו לא היה מתפתה כל כך.

 

הצורך האובססיבי כפייתי לעקוב אחרי ג'ורג' מחוץ לבניין הוביל לתפנית מפתיעה. ג'ורג' נעצר על ידי מישהו בחצי הדרך לחניון, ונמשך לתוך כוך אפל. רינגו קפא לרגע, לא בטוח מה לעשות, ואז התכופף מאחורי פח.

 

כמו חתול הוא הצטנף, מנסה להתעלם מהריח, וראה את ג'ורג' מועד החוצה מהכוך, ואחריו, מחובר אליו בשפתיים, מנשק אותו בתשוקה, מכל האנשים, ג'ון. עכשיו היו שתי אובססיות להתגבר עליהן.

 

ג'ינסים כחולים מחורבנים.

 

כן.

---

עצוב..

(הג'ורג'/רינגו המתורגם הראשון בתולדות הבלוג. כבוד גדול.. תזכרו את הרגע הזה! XD)

- -

ודרך אגב-

'ללא שם' (שצריכה להזדהות כבר) הסבה את תשומת ליבי לזה-

  מזל טוב לנו.