ידעת?- סוף אלטרנטיבי (ג'ון/פול)

סוף אלטרנטיבי לבקשתכם- ואפשר להגיד שהחלק השלישי של הפיק 'ידעת?', שנכתב ע"י BeatleBoot.

PG, ג'ון/פול,

הדר הייתה הבטא.. ו... אני מבטיחה לכם שתהנו

---

"האמנית האוונגרדית ואשתו של ענק מוזיקת הרוק ג'ון לנון, יוקו אונו, תנחת על אדמת אנגליה בשלישי הקרוב לפתיחת תערוכתה החדשה בלונדון." פול קרא את העיתון בשקיקה. היה לו קשה להודות בזה, אבל המחשבות על הערב ההוא עם ג'ון עדיין הטרידו אותו. הוא לא תיאר לעצמו ששלושה חודשים לאחר מכן הוא עדיין יחלום עליו כל לילה ולילה. הוא לא חזר לעצמו וכך גם יחסיו עם לינדה.

הוא הרגיש נורא ולא סלח לעצמו על שלינדה צריכה הייתה לסבול מכל זה. הוא היה חסר סבלנות, עצבני ופרץ בבכי לא מוסבר לעיתים קרובות וכששמע שיוקו מתפנה מהדקוטה ומשאירה את ג'ון לבדו, הוא הבין שזו ההזדמנות שלו לסגור את המעגל הזה. בלי לסגור אותו הוא לא יוכל לפתוח דף חדש עם לינדה וכמובן שלא עם ג'ון בעצמו. דף לבן, חלק, של חברות בריאה- לא של אהבה נזכבת וזוגיות בלתי אפשרית.

לינדה קיבלה את זה שהוא טס בהבנה ופול מצא את עצמו במטוס כבר באותו יום שלישי בערב. הוא לא האמין שהוא טס את כל השעות האלה עד לארה"ב- טיסה שהוא מתעב- רק בשביל פגישה, ולא מנצל את זה להופעה או שתיים. אבל לא הייתה לו ברירה.

הוא נחת בניו-יורק, יצא במהרה משדה התעופה ונסע הישר לדקוטה. זו הייתה הפעם הראשונה שלו שם, ולאחר שהשוער בכניסה אישר לו להיכנס הוא עלה לאט ובשקט לדירתם של ג'ון ויוקו- ואז, סוף- סוף, הוא דפק בדלת.

...

גם ג'ון לא לגמרי חזר לעצמו. הוא חשב שכשהוא יפנה את גבו לפול ויחזור מביתו אל חיי השגרה ואל יוקו, הוא ישכח וימשיך הלאה. אבל הנשיקה הרסה את תוכניותיו. היא לא נתנה לו לשכוח, היא שיגעה אותו וכשהוא פתח את הדלת באותו בוקר של יום רביעי וראה מולו את פול, הוא היה בטוח שהוא חולם.

הוא סגר את הדלת ונשם עמוק. 'אני חולם. תפתח את הדלת ותראה שהוא לא באמת שם.' הוא חשב לעצמו ופתח בשנית את הדלת. פול עדיין עמד שם, מזוודה בידו.

"מה אתה עושה כאן?" היה הדבר היחיד שהצליח לצאת מפיו של ג'ון לאחר שהתעשת.

"שמעתי שיוקו לא תהיה פה בשבועיים הקרובים וחשבתי שזה זמן טוב לבקר, לסגור כמה דברים."

"לסגור כמה דברים?" ג'ון שאל ופול הנהן בהסכמה. "תכנס." הוא אמר לבסוף.

פול נכנס והתיישב על הספה הלבנה שהייתה מונחת על השטיח הלבן. הוא שם על ברכיו את הכרית הלבנה והסתכל בספק עניין ספק זלזול על הבית החיוור מדי הזה. אבל כרגע הוא לא ייחס לזה כ"כ הרבה חשיבות. דברים אחרים הטרידו את מנוחתו.

ג'ון התיישב מולו, ולקח בידיו את הגיטרה שלו, דבר שהיה עושה בכל פעם שהיה לחוץ.
"אני אוהב אותך." פול אמר לפתע והפתיע גם את ג'ון וגם את עצמו. זה לא מה שתכנן להגיד והוא התחרט על זה בשנייה שלאחר מכן.

"ולא נראה לי שאני אצליח להתעלם מזה ולהיות כ"כ רחוק ממך." הוא המשיך לומר- שוב לא את מה שתכנן. משהו עצר בעדו מלהגיד את הדברים שבשבילם בא עד לניו- יורק.

ג'ון שתק והמשיך לנגן. לבסוף הוא הוציא ג'וינט, הדליק אותו והתיישב ליד פול, מעביר לו את הג'וינט בתורו.

- -

"והעולם, מה העולם יגיד?" הוא נזכר לדבר לאחר שתיקה ממושכת.

"העולם לא חייב לדעת." ג'ון חזר לבהות בחלל מולו והניח את הג'וינט במאפרה שנחה על השידה הלבנה לידו. כשהסתובב בחזרה אל פול הוא הביט לתוך עיניו ובאיטיות לקח את ראשו בידיו. הוא יכול היה להרגיש את נשימותיו על עורו. לאחר כמה שניות של היסוס הא הרגיש, סוף-סוף, את שפתיו על פיו. ההרגשה הייתה מוכרת מלפני אותם שלושה חודשי בלהות שעברו מאז הפגישה שלהם, אבל הטעם היה שונה, מתוק יותר.

"ג'וני..." הוא שמע אותו לוחש את שמו והסתכל עליו בחשש ובלבול. "חיכיתי לרגע הזה יותר מדי זמן." הוא חייך לעצמו וחזר להשקיע את כל כולו בנשיקה שהתחילה את השבועיים הטובים בחייו.

---

תודות רבות, זה היה מעולה... ותודה על ההתחשבות והסוף הטוב! XD