יום שבת, 26 בספטמבר 2009

הפתעה? (ג'ורג'/רינגו)

מלודי הפכה למכונת תירגום, כמו שהיא כתבה לי P:


PG, פורסם בהו! דארלינג ונכתב ע"י Liz, ג'ורג'/רינגו.- מבוסס על אירוע אמיתי.





השבועות האחרונים היו גיהינום בשביל רינגו. זה בהחלט לא היה כל כך רע עכשיו, הוא הודה בינו לבין עצמו, למרות שהוא עדיין הרגיש שהוא נוצל... ששיחקו עם הרגשות שלו. אבל לא משנה.



כשהוא עלה במדרגות לסטודיו שהוא נשבע לעולם לא להיכנס אליו שוב רק שבועיים לפני כן, הוא הבין שהסיבה היחידה שהוא חזר הייתה – שג'ורג' ביקש ממנו. זה היה נכון שג'ון ופול שלחו לו גלויות ופתקים קטנים שבתוכנם נאמר: “אתה המתופף הכי טוב בעולם! בבקשה תחזור, ריצ'י.” אבל אף אחד לא חשב לקפוץ או להתקשר אליו, חוץ מג'ורג'.



מגחך לנוכח ההבחנה, רינגו התהלך במסדרון לכיוון סטודיו שתיים והתכונן לפתוח את הדלת לרווחה כשהוא ראה משהו די מדהים מהחלון. פרחים. פרחים בכל מקום! רינגו מצמץ לעצמו ופתח את הדלת. הוא נכנס והעיף מבט בסטודיו המשעמם-לשעבר, נדהם מכל הצבעים היפהפיים.



"הפתעה?” נשמע קול מאחוריו. רינגו הסתובב למצוא את ג'ורג' נשען על דלת הכניסה. הוא חייך. "אתה?” "כן, אני.” ג'ורג' דחף את עצמו מהדלת וניגש לביטל השני. "הנחתי שמישהו צריך להראות לך שאכפת לו. אז אני הראיתי. ובאמת אכפת לי.” חיוכו של רינגו התרחב והם מצאו את עצמם בחיבוק חם, ורק לרגע אחד רינגו העמיד פנים שאלו לא היו סתם פעולותיו הנחמדות של חבר. "אז... אתה בסדר?” ג'ורג' שאל, מושך את עצמו מהחיבוק, אבל לא עוזב. רינגו הנהן בראשו, ונשם קצרות. ג'ורג' בחן אותו לרגע אחד, פותח וסוגר את פיו מספר פעמים לפני שדיבר. "תבטיח לי משהו?” "מה זה?” "תראה, אני לא שם זין אם אתה כועס על ג'ון או על פול... אבל אל תפסיק לדבר איתי בגלל זה.” הוא אמר, המילים נשמעות מוזרות. רינגו מצמץ והביט בחברו. זה היה נכון, הוא חשב. הוא התעלם גם מג'ורג', באשמתם של ג'ון ופול. הוא הניח שג'ורג' הרגיש את אותו הדבר, אבל הסתבר שהוא טעה. "אז מבטיח?” "כן... בטח, ג'ורג'.” הוא אמר בחיוך קטן. “זה יכול היה להיות נחמד לדבר איתך בשבועות האחרונים.” "כן?” "כן.”



שתיקה מביכה נפלה ביניהם. עיניו של ג'ורג' נפלו, מביטות ברצפה, ורינגו הזיז את ראשו במבוכה, מנסה להיכנס לטווח הראייה שלו. חיוך התפרש במהרה על פניו של ג'ורג', יחד עם ניצוץ של בטחון. רק עכשיו הם הבחינו שהם עדיין היו האחד בידיו של השני. רינגו הסמיק לנוכח העובדה שהוא לא עזב כשהוא יכול היה, אבל ג'ורג' נשען קדימה ונתן לו נשיקה רכה ואוהבת. האינסטינקט הראשון של רינגו היה לעצור אותו ולהתרחק, אבל כשהוא הבין מה הם עושים הוא נצר את הרגע בכל מה שהוא היה שווה.



כשג'ורג' שבר את הנשיקה רגעים ספורים לאחר מכן הוא חייך.



"עודדתי אותך?"






הוו... חמדמדים שכמותם P:

2 תגובות:

  1. בטח שעודדת אותו, יו סילי ג(א)יי.


    (ודרך אגב, בטא הייתה יכול להועיל פה. אין לך בטא?)

    השבמחק
  2. הם כול כך חמודים ביחד שזה מטורף...

    השבמחק