Got to get you into my life (פול/קתרינה) - פרק שני

הפרק השני מתוך שלושה של הפיק של קתרינה- שכתבה על עצמה ועל פול. PG-13.

 

תקראו, תהנו, תגיבו. זה הולך טוב ביחד.

---

הבית הקטן והמבודד היה חשוך לחלוטין. הוא נכנס לפניה והדליק את האור במטבח הישן. היא עמדה ליד הדלת, מנסה לא להרטיב את הרצפה.

 

"חכי רגע" אמר בחיוך, ועלה במדרגות למעלה. היא ראתה את האור נדלק ושמעה דלתות נפתחות ונסגרות. הוא ירד, מדלג את המדרגות שתיים-שתיים, לקח ממנה את  תרמילה הנוטף ואמר: "תעלי למעלה, הדלת הראשונה מימין זו האמבטיה. הוצאתי לך מגבת ובגדים יבשים. אני בינתיים אדליק את החימום כאן."

 

כשירדה המטבח היה ריק. ריח של מרק הוביל אותה לחדר אחר, שבו היה אח מבוערת. היא נמשכה אל חום האש, ומצאה את מארחה יושב על ספה מול האח. הוא הושיט לה קערת מרק והתנצל "זה כל מה שיש לאכול. אשתי נפטרה לא מזמן ואני לא ממש מבשל אם אני לבד."

 

"זה בסדר" חייכה "מספיק שהצלת אותי מהסערה. וחוץ מזה, טעים לי." הוא חייך בחזרה, והמשיך לאכול את מנתו. הם אכלו בשקט, קולות הפיצוח של העצים הבוערים משתלבים בקולות הגשם.

 

על אף המקלחת, האוכל והאש היא היתה עדיין קפואה. היא הצליחה להניח את הקערה על השולחן בשניה האחרונה לפני שעיטוש עז טילטל את כל גופה. הוא הביט בה בדאגה, הניח את מנתו התנצל וקם. הוא חזר נושא שמיכה סרוגה ענקית, כיסה אותה , יצא שוב וחזר נושא שתי כוסות משקה זהוב. "זה יחמם אותך" אמר בדאגה. היא לגמה מהמשקה האלכוהולי, וניסתה להפסיק לרעוד. הוא הבחין בנסיונותיה ונראה אובד עצות. "אני יודע" אמר. הוא הרים את שולי השמיכה, התישב על הספה לצידה ופרש אליה את זרועותיו "זה לחלוטין מסיבות רפואיות. אני מבטיח לא להנות מזה בכלל" אמר ברצינות שובבה. היא צחקקה ונכנסה אל תוך חיבוקו החם, כשהוא כורך את השמיכה סביב שניהם. לאט לאט הרגישה איך הקור נמוג מעצמותיה, מתחלף בנינוחות ושלווה חמימה.

 

הם ישבו ככה שעות, מדברים על כל דבר ובעצם על כלום. הוא סיפר לה איך הוא מעביר את ימיו, מנסה להלחם בבדידות. אשתו המנוחה ציוותה עליו למצוא לו בת זוג חדשה, אבל הוא חשב שהחיים איתו קשים מדי, ולא פירט. היא הבינה למה הוא מתכוון. החווה הקטנה בסקוטלנד היתה המקום היחידי שבו הוא היה בטוח מגדודי העיתונאים והמעריצים. "היא היתה רגילה לזה, והבינה למה היא נכנסת, ועדיין סבלה מאד. אני לא מתכוון לעולל את זה לעוד אשה."

 

היא סיפרה לו פכים קטנים מחייה המשעממים - חנות הספרים הקטנה שעבדה בה, חיי היום יום בתל אביב, עם הלקוחות הקצת משוגעים. סיפרה על הזמן הרב שחסכה לטיול הזה, שבועיים עם תרמיל בסקוטלנד. על העצב שהטיול כמעט נגמר, מעורב בשמחה לחזור לחיי היום יום שבעצם אהבה. על דייטים מוזרים עם בחורים עוד יותר מוזרים. נראה שהוא מתעניין מאד בחיים הרגילים, שאותם בעצם לא חי מאז ילדותו.

 

מאוחר בלילה הם נרדמו, חבוקים מתחת לשמיכה הגדולה. הוא ישן בשלווה, מרוצה בתוך חיבוקה כמו חתלתול. היא התעוררה מדי פעם, מביטה מסביב עד שהבינה איפה היא נמצאת. כשהבחינה שהחשכה בחוץ מתחילה להחוויר, נחלצה בעדינות מחיבוקו, עוטפת אותו בחזרה ומחליקה כרית מתחת לראשו. היא החליפה את בגדיה במטבח, השאירה את הבגדים השאולים מקופלים על הכיסא, והתאפקה שלא לגשת ולנשק אותו על מצחו הבהיר. היא לא רצתה שהוא יתעורר.

 

בשש ועשרה היא כבר עמדה בתחנה, מחכה לאוטובוס לגלזגו.

---

יש רק דבר אחד שאני מנסה להבין- פול פאקינג מקרטני לוקח אותך הביתה, פותח בפניך את הלב ומתרכבל איתך בלילה. למה קמת בבוקר והלכת?! החיים מושלמים! P:

 

אהבתי, תודה XD