ג'ורג'/ג'ון, פול/ג'ורג' שליזי כתבה והדר ביטאה. PG.
תהנו לכן 
הוא רץ, פשוט רץ.
הוא לא ידע למה, הוא לא ידע לאן ובמה זה יעזור לו, אבל הוא רץ. הוא ידע שהוא לא יכול לראות את ג'ון אפילו עוד פעם אחת. ג'ון אולי היה בן אדם מופנם יותר, הוא לא הראה הרבה רגשות ואולי בגלל זה הוא עשה את זה... אבל למה? למה דווקא לו? כול פעם שהוא סגר את עינו הוא דמיין את פול וג'ון עומדים ומתנשקים והוא עדיין המשיך לרוץ.
"ג'ורג'!" הוא שמע צעקה מאחריו. הוא לא רצה להסתובב וגם את פול הוא לא ממש רצה לראות. הבן אדם היחידי שתמיד תמך בו, עזר לו, שיתף אותו בכל.
פול התקרב אליו, מתנשף לאחר הריצה המהירה. "אני מצטער," הוא אמר וג'ורג' יכול היה לשמוע את החרטה בקולו. "אני באמת לא צריך את הסליחה שלך, אתה לא באמת עשית כלום." ג'ורג' אמר לו והסתובב כדי לראות את פרצופו של חברו. "כן, אבל-" "זה לא שאתה אמור לדעת שג'ון ואני ביחד. עכשיו אני מבקש ממך, לך. אני רוצה להיות לבד."
המצב בין ג'ורג', ג'ון ופול לא חזר קדמותו לעולם. אנשים שהיו חברים כול כך טובים בעבר הפכו להיות סתם שלושה אנשים שעובדים ביחד.
עברו השנים. ג'ון נרצח והוא וג'ורג' מעולם לא הספיקו להשלים. יום לאחר הרצח, ג'ורג' התקשר לפול. "אני מצטער על הכול." הוא אמר לו. "אין לך על מה להצטער," פול ענה.
המצב השתפר מאז. יצאו האנתולוגיות, הם חזרו להיות חברים טובים יותר. הקשר בניהם התהדק מיום ליום.
כשג'ורג' גילה שהוא חולה פול תמיד היה לצידו כחבר טוב, כאח, אבל למרות הכול הם לעולם לא יכלו לדבר על אותו הלילה, על היחסים בין ג'ורג לג'ון ועד כמה קשה היה לכולם.
ג'ורג התעורר לפתע בבהלה.
כל לילה בחלום הוא היה רואה את ג'ון ופול מתנשקים לנגד עיניו ובכל לילה זה היה קשה יותר ויותר. "אתה בסדר?" פול, שישב ליד מיטתו, שאל. "כן,אני חושב." ג'ורג' ענה לו בלחישה והתחיל להשתעל בחוזקה.
"הנה, קח מים." פול אמר והגיש לו כוס מים קרים שהייתה באזור. "תודה," ג'ורג' אמר וחייך קלות.
כמה ימים לאחר מכן ג'ורג נפטר מבלי לדבר עם אף אחד על רגשותיו האמיתיים ועל הדבר שהפריע לו כל חייו.
ותגובות, כמובן, יתקבלו ביותר משמחה... 
(ועוד משהו קטן- כמו שכתבתי בתגובות לפוסט הקודם, לא הייתי בבית אתמול מסיבות לא מאוד נחמדות... בואו נאמר. לא יכולתי להגיב לכל אחת ואחת מכן בנפרד, אבל זה עדיין היה נורא נחמד לראות שאתן עוד קוראות ופה ואפילו מגיבות. אז.. תודה, וג'ורג' אכן נסגד ויפה מדי. 
)
*דומעת*
השבמחקאווווווו................
כן.. :(
השבמחקגם אני זה בסדר.
השבמחקלמה הוא מת למה?... הוא לא יכל לא לחלות ולהישאר בריא מקסים ובן 21?...
למה להרוס לבן אדם אחד נחמד (שהוא אני) את החיים בזה שאתה מת.? למה?..
חוצפה. (ואני חשבתי שהבריטים נחמדים יותר.)