תירוצים (ג'ורג'/ג'ון)

שלום לכם ילדים וילדות (אני יובל המבולבל ) חביבים, מה קורה?

 

המון המון זמן לא הייתי פה (זאת יערה, נו XD),

והנה, בפעם הראשונה זה חודשים ארוכים- פיק שכתבתי.

הוא ג'ורג'/ג'ון, PG שהדר ביטאה.

 

תקראו, תהיו נחמדים ותגיבו- ובבקשה אל תקטלו אותי.. כבר שנים שלא כתבתי P:

 

תהנו

---

"ליברפול... בית... שקט..." פול נשכב על הספה בביתו של ג'ון באפיסת כוחות. "סוף-סוף."

 

"חיכיתי לזה כל כך הרבה זמן." הסכים רינגו. "הייתי שמח להישאר איתכם עוד, אבל מורין מחכה לי בבית. הבטחתי לה שאני אחזור כמה שיותר מהר."

 

"אז אתה לא השפוט היחיד, הא? שמעתי שגם מקרטני חייב לחזור הביתה מהר, דוט מחכה לו!"

 

"ג'ון, שתוק." אמר פול אך נשאר שכוב על הספה. "ואם אתה מזכיר את זה, אני באמת אחזור הביתה."

 

"אתה צריך לקום בשביל ללכת, אתה יודע." ציין ג'ון.

 

"כבר מגרש אותי?"

 

"בטח."

 

"אוקיי, אוקיי, אני הולך. ורינגס איתי." אמר פול. "ביי חביבותי, לילה טוב." הוא הוסיף ויצא ביחד עם רינגו מדלת הבית.

 

. . .

 

"אז מה?" אמר ג'ון.

 

"מה?" ג'ורג' הסתכל עליו, מחייך.

 

"נשארנו לבד?"

 

'סוף-סוף.' "סוף-סוף חזרנו הביתה, הא?"

 

"כן, היה מתיש להיות בדרכים כ"כ הרבה זמן. אבל תתחיל להתרגל."

 

"להתרגל?"

 

"כן, להתרגל. ואפילו לשבועות שלמים בדרכים." אמר ג'ון והנהן בראשו. "נחצה את גבולות אירופה! נחצה את הים! נגיע לארה"ב!"

 

"וכמובן שנפגוש את אלביס..." ג'ורג' צחק.

 

"הוצאת את המילים מפי." אמר ג'ון והסתכל על ג'ורג' שישב מולו ועדיין צחק. "אתה יודע, ג'ורג'..." הוא החל לומר. "אתה יודע כמה אני אוהב אותך, נכון?"

ג'ורג' השתתק לפתע, הפסיק לצחוק. הוא הסתכל עליו במבט לא מאמין, ושתק.

 

-

"ג'ורג'י?"

 

ג'ורג' המשיך לשבת בשקט ולהסתכל על ג'ון בעיניו הגדולות.

 

"אז פשוט נשב פה ונשתוק? ככה זה יהיה מעכשיו?" אמר ג'ון והסתכל על ג'ורג' שישב מולו, בוהה בו ושותק.

 

"ג'ורג', נו באמת!" הוא המשיך לאחר שהבין שהסיטואציה לא עומדת להשתנות, שהוא מדבר עם עצמו. "רק אמרתי את מה שרציתי להגיד. זה היה מתאים, זה הרגיש בסדר. אני לא מבין מה הבעיה."

 

ג'ורג' הסתכל עליו עם פליאה כלשהי בעיניו. "אבל אנחנו בבית! אתה לא שיכור, אנחנו לא צוחקים, אנחנו לא גמורים אחרי הופעה. אנחנו בבית, אין לך תירוצים, ג'ון."

 

"תירוצים? אני לא צריך כאלה. ואתה יודע מה? אני אגיד את זה שוב פעם. אני אוהב אותך, ג'ורג'. גם כשאני לא שיכור, גם כשאני ערני ורציני לגמרי. אני אוהב אותך, זה הכל." 

---

תוספת של פרודנס-

הקאמבק הגדול, סוף סוף

 

לא יכולת לחזור בדרך יותר טובה. גם ג'ורג'ון, עלילה מעולה, גם כתיבה מעולה (השתפרת מאוד, אני חייבת לציין) ובכלל.. שמחים לראות אותך פה בכל מצב