פרק ראשון מתוך שניים לפיק שBeatleBoot כתבה- PG, ג'ון/ג'ורג', הדר ביטאה.
תהנו 
"ג'ורג', אני מבין את הלהט וההתלהבות שלך," הוא הסתכל לתוך עיניו. "אבל ברצינות, הם חברים שלך. למדתי להכיר אותך ואני יודע שגם מרחוק תוכל להמשיך ולהיות אחד מתלמידי המוצלחים ביותר."
"תודה אדוני." ג'ורג' השפיל את מבטו ואחז בידו של מורו.
"אל תיתן לי לעמוד בדרככם, להרוס אתכם. אם הם רוצים לחזור, תחזור איתם."
ג'ורג' רק הנהן בראשו והמהרישי מהאש יוגי, מורו החכם שכל-כך העריך, עזב בשקט את החדר.
-
הוא לא ידע מה לעשות. רינגו המסכן כבר עזב ממזמן לאחר שקלקול הקיבה הכניע אותו וג'ון הצטרף לפול ודרש לעזוב גם הוא. הוא באמת לא התפלא כשפול התנגד לרעיון מלכתחילה ורצה לחזור לאנגליה, אבל ג'ון? ג'ון נראה כל-כך נלהב בהתחלה, נראה היה שהוא פתוח לרעיונות חדשים- אז מה עכשיו?
בתוך תוכו הוא קיווה שפול יעזוב וישאיר אותם לבד. הוא חשב שזו תהיה הזדמנות נהדרת לבלות עם ג'ון בשקט בפעם הראשונה זה שנים רבות, ואולי גם להתוודות על הסוד הקטן שהציק לו כבר קרוב לשנתיים. שגרת יומו כביטל לא אפשרה לו לחיות את חייו כמו שבאמת רצה, במקום שקט וריק ממעריצות, הכי קרוב שאפשר לג'ון. הוא חשב שהודו תהיה המקום המושלם.
ללכת איתם או להישאר ברישיקש לבד לעוד מספר שבועות?
הוא התקרב לספרייתו הענפה של המהרישי, ספרייה שהייתה ברובה ספרי חוכמה בהודית, אך הכילה גם מספר כרכים ישנים עם ריח עתיק בשפה האנגלית. ג'ורג' תמיד אהב ספרים, במיוחד כאלה, עם כריכת עור ושדרה מעוטרת, והספר הקטן אך המעוטר להפליא הזה שעמד בקצה הארונית משך את עיניו. הוא שמח כשזיהה מרחוק את האותיות האנגליות הקטנות, וכשהתקרב ולקח בידיו את הספר הוא קרא בשקט "הפנוט".
-
הוא לקח את הספר בידיו ופתח אותו בזהירות.
"שלום לכם קוראי הנכבדים," היה כתוב בדף הראשון. "קודם כל, אני שמח שבחרתם להצטרף אלי למסע קסום זה וללמוד בעזרתי את אחת התורות העתיקות בעולם- הפנוט." ג'ורג' הקריא לעצמו וצחקק בשקט. "בספר זה אלמד אתכם הכל על הפנוט חיות ובני אדם בעזרת מטוטלת ובעזרת הקול. דרך צלחה. על החתום, ג'יימס בינגלי, אנגליה,1901."
'מה לעזאזל?' היה הדבר היחיד שג'ורג' יכול היה לחשוב עליו באותו הרגע. הוא התיישב על אחת הכריות והחל לקרוא, למרות שהספר נראה מטופש ומעט מפוקפק. ובאמת, בהחלה הוא צחק בבוז וזלזל בכל מה שהיה כתוב שם. על ההסברים של כניסה לטראנס ועל הצורך להבין את החיה או האדם אותו רוצים להפנט, על ההסברים הביולוגים שכמובן היו שגויים מאחר שנכתבו בתחילת המאה... אבל אז, ככל שהתקדם בקריאת הספר, הוא שקע בו. לאט-לאט הוא התחיל להאמין במה שהיה כתוב ולעיתים מצא את עצמו מנסה את הלחשים ואת המבטים המיוחדים עליהם סנכתב.
-
הזמן עבר והחושך ירד. ג'ורג' לא שם לב לכל זה, וכשג'ון נכנס ושאל איפה היה ב-5 השעות האחרונות הוא לא הבין במה מדובר.
"אתה רוצה להגיד לי שישבת פה וקראת כל הזמן הזה?"
"מצטער, זה פשוט נורא עניין אותי."
"על מה זה בכלל?"
ג'ורג' שתק. הוא לא ידע אם כדי לו לחשוף את הספר המסתורי. "ג'ורג'י? אתה בסדר?" ג'ון שאל לאחר כמה שניות של דממה בהן ג'ורג' בהה באוויר.
"כן, כן, אני רק... חושב. תגיד, אני יכול לנסות משהו?"
"ומי אני שאעצור בעדך?"
"אני רוצה להפנט אותך."
אהבתי 
ודרך אגב, בנות, הסתכלתי כרגע בפוסט ההצעות/בקשות/רעיונות המגניב שלנו וראיתי שיש כמה רעיונות ממש מגניבים. אני אשמח אם תכתבו על זה 
אהבתי, מחכה להמשך.
השבמחקתודהD:
השבמחקבינתיים מקסים, עם פוטנציאל עד השמיים להתפתחויות...
השבמחקממתינה בקוצר רוח להמשך.
אני מתה על פיקים כאלה D:
השבמחקואנייודעתמהבהמשךואתםלא!חהחהחהחהחה!D:
הא, תודה.
השבמחקבחרתי בסיום די.. צפוי והגיוני, לא משהו מיוחד. עוד תראי P:
זה היה יפה אני מחכה להמשך.
השבמחקבנות ?! אני מבקש אני עדין קורא כאן P:
יובל! טוב לראות אותך! O:
השבמחקאתה עוד קורא פה? למה אתה לא מגיב ושולח לי קטעים שלך יותר? :(
אני ציירתי ציורים של פול ורינגו (בנפרד) אבל אני לא בטוחה אם הם טובים. את רוצה שאני אראה לך אותם? (אני מזהירה שהציור של רינגו מעווט ושל פול לא דומה לו)
השבמחק