Hypnotizing (ג'ורג'/ג'ון) - פרק שני

פרק שני ואחרון לפיק המשעשע שBeatleBoot כתבה. PG, הדר ביטאה.

---

"מה?" ג'ון צחק.

"רק לנסות, אל תדאג."

"כל עוד לא תנסה לגרום לי לעשות כל מיני דברים..."

"אה, בטח ג'וני... שום דבר מיוחד." ג'ורג' הבטיח.

"אז זה ספר על הפנוט?"

"משהו כזה..." הוא הנהן והתקרב אל ג'ון שעדיין צחק. "אתה תצטרך להסתכל לתוך עיני ולהיות בשקט."

"בסדר..."

 

ג'ורג' התמקם ממול לג'ון והסתכל לתוך עיניו. "אתה, ג'ון ווינסטו לנון, תסתכל... לתוך... עיניי!" הוא אמר בקול יציב ככל שהצליח והרגיש מטופש.

"אני... מסתכל... לתוך... עינייך!" ג'ון אמר ופרץ בצחוק.

"נו, ג'ון, זה לא יעבוד ככה!" ג'ורג' נפגע והלך צעד אחד לאחור, מנתק את מבטו מג'ון.

"אני מצטער, הנה." ג'ון עצם את עיניו ונרגע. הוא פתח אותן שוב ופגש את מבטו הנוקב של ג'ורג'.

"ג'ון ווינסטון לנון, הסתכל לתוך עיניי...!" ג'ורג' חזר על דבריו בשנית, שמח שג'ון נשאר לעמוד מולו כשעיניו נעוצות בו.

 

"הקשב... לדברי..." הוא המשיך לומר. "אתה... בשליטתי... עכשיו!" ג'ון לא זז. "אתה בשליטתי ותעשה את כל... מה... שאומר...!" הוא המשיך והיה מרוצה מעצמו ומזה שג'ון עדיין עומד במקומו. "כשאני אמחא כף," הוא מחא כף, מדגים לג'ון את הפעולה. "אתה רשאי להתעורר ולשכוח... מכל... מה... שקרה!!" ג'ורג' הגביר את קולו, ועיניו של ג'ון נהיו מזוגגות לפתע, כאילו שני מסכים נפלו מבעד לעיניו בעודן פקוחות.

 

ג'ורג' לא האמין.

 

הוא נעמד ממול ג'ון במשך מספר שניות ונופף בידיו אל מול עיניו. לבסוף הוא החל להסתובב בחדר, חושב מה להגיד לג'ון לעשות כדי שיוכל לדעת אם ההפנוט עבד כמו שצריך.

"ג'ון... כאן... המאסטר שלך." ג'ורג' התחיל בלחש, לא בטוח בעצמו. "אני רוצה שתביא את המטאטא מקצה החדר ותטאטא את השטיח."

 

ג'ון לא אמר מילה ואפילו לא מצמץ כשהתחיל ללכת לעבר המטאטא בצעדים כבדים, והחל לטאטא את השטיח שבמרכז החדר.

 

"ג'ון ווינסטון לנון!" ג'ורג' חזר ואמר לאחר שראה שההפנוט עבד. ג'ון הפיל את המטאטא בבת אחת והסתובב אל ג'ורג'.

 

"בוא... הנה!" הוא אמר לו וג'ון עשה כדבריו. "ג'ון... אני רוצה ש... ש..." ג'ון עמד מולו וג'ורג' לא האמין למראה עיניו. ג'ון לנון בכבודו ובעצמו נמצא בשליטתו המלאה. בפעם הראשונה בחייו, ג'ון והעיניים היפות שלו עמדו מולו- ולא היו בשליטה. "אני רוצה שאתה... שאתה..." הוא חשב מה כדאי לו להגיד. "שתנשק אותי." הוא אמר בלי לחשוב ולפני שיכול היה להתחרט פיו של ג'ון כבר היה על שלו. בהתחלה הוא עמד שם ללא תזוזה והתקשה להאמין, אך כשהרגיש את ידיו של ג'ון מלטפות את גבו ואת ראשו ואת לשונו החמה בפיו הוא נכנע לרצונותיו ודחף את ההיגיון הצידה. הוא נענה לנשיקה הזאת, אותה נשיקה שרצה כבר קרוב לשנתיים, והתמסר לה בלי לחשוב לרגע שמה שגרם לג'ון לעשות לא היה בסדר.

 

לאחר דקה או שתיים ג'ון דחף אותו ברכות.

 

"ג'ורג'י, לאב..." ג'ון אמר והתנשף בכבדות. "אני חושב שאתה צריך להגיד למהרישי שהספר שלו לא עובד."

 

- -

לאחר כמה ימים ג'ורג' דאג ליידע את המהרישי בקשר לאי-אמינותו של הספר.

"מה? אתה מדבר על הספר של אותו בינגלי? חבר מטורף של המשפחה. חשב שהוא יכול ללמד הפנוט דרך ספר."

---

 זה היה נהדר, תודה רבה! XD

 

ואני מזכירה לכם (כמו תמיד)- בלעדיכם הבלוג לא יהיה קיים. תכתבו, תתרגמו, תמצאו/תציירו פאנפיקים מגניבים ותשלחו לי. הכל תלוי בכם. וכמובן.. תגיבו, גם זה יכול לעזור P: