אלטרנטיב וורלד- קרוס אובר של הביטלס והסדרה "מרלין". ג'ן, G, הדר כתבה.
חלק שני מתוך חמישה.
תהנו. 
"שלא תעזו לזוז," אמר אחד מהם. ארבעת השומרים גררו את ארבעת הבנים אל מחוץ למערה ולתוך טירה כלשהי שלא זיהו. הובילו אותם במסדרון ענק כשהעוברים והשבים נראים חלקם כמו עשירים מימיי הביניים וחלקם כמשרתים. שמונת הגברים הגיעו לאולם גדול בו ראו הביטלס מה שלא ציפו לראות- מלך, נער בערך בן גילם שנראה כמו בנו ומשרתים.
המלך קם מכיסאו המלכותי כשראה את שומריו גוררים ארבעה בחורים רטובים וטמאים לתוך האולם שלו.
"מי אלה?" הוא שאל. "תפסנו אותם נמצאים המקווה המים שלנו, אדוני. אני חושש שהם ניסו לגנוב מים או לנסות לטבול בהם." אחד המשרתים ענה לו. המלך סרק את ארבעת הבנים המשונים ופנה אל האחד עם החולצה החומה. "מי אתם?" הוא שאל. "אתה צוחק עליי?" שאל ג'ון.
המלך הסתכל עליו בתהייה. "ענה לי, או שראשך ייכרת." ג'ון הסתכל עליו באותו המבט ולא הבין. "ואם יורשה לי לשאול, אדוני, מי אתה?" "אני המלך, אות'ר פנדרגון..." אות'ר רצה להמשיך אבל ראה שהנער בעל החולצה החומה מרצין את פניו, מנסה להיזכר במשהו. "אות'ר פנדרגון... מאיפה אני זוכר את השם הזה?..." הוא לחש לעצמו. "רגע. אתה... אתה המלך של קמלוט, נכון?" "כן, ילד. עכשיו תגיד לי, מי את-" "ואתה, בלונדי." הוא פנה לארתור. "אתה... אתה ארתור?" "כן. תפסיק להתחצף לאבי, הוא התכוון למה שאמר." הוא הזהיר אותו.
ג'ון פנה אל אות'ר, "קוראים לי ג'ון, אדוני. ג'ון לנון." "ומאיפה באתם, ג'ון לנון?" "מליברפול, אדוני." אות'ר עצר לרגע. "ליברפול... אני לא מכיר את השם. זה איזשהו כפר מרוחק?" "המ... אפשר לומר." ג'ון גיחך. אות'ר פנה אל האחרים. "ומי אתם?" "אני פול מקרטני, אדוני, ואלו ג'ורג' הריסון ורינגו סטאר." כולם הסתכלו עליהם במבט סוקר.
"ולמה ניסיתם לבזוז את המים של ממלכתי, ג'ורג' הריסון?" המלך שאל. "למעשה, אדוני, לא ניסינו." "אני מבין. אז אתה משקר לי?" הוא שאל ועוד כמה חרבות כוונו לגרונו. חבריו ניסו לזוז להגן עליו, ללא הצלחה. פול הסתכל לרגע לכיוון אחר. הוא ראה איש מבוגר עם שיער לבן ונער לידו. הנער הזה משום מה היה נראה לו מוכר. "היי, רינגס," הוא לחש לו. "המ?" הוא הסתכל עליו. "אתה רואה את הילד הזה שם, ליד האיש הזקן?" "נו?" "אתה חושב שזה...?" הוא לא סיים את המשפט כשהפילו אותו לרצפה בכוח. "אתה מעז להיכנס לדבריי, ילד? אתה רוצה למות?" פול שתק ולא יכול היה לזוז. "קחו את ארבעתם לצינוק." הורה המלך והשומרים הובילו את ארבעת החברים לבית הסוהר המלכותי.
הפילו אותם לתוך הצינוק ונעלו את השער. ארבעתם התיישבו על הרצפה ונאנחו.
"למה המצב הזה של הישיבה בחוסר מעש עושה לי דה ז'ה וו?" שאל ג'ורג' לבסוף. ג'ון הסתכל עליו במבט נוקב שהשתיק אותו. "היי", אמר ג'ון לבסוף, "אתם מבינים את זה שאנחנו נמצאים עכשיו בפאקינג קמלוט?!" ארבעתם צחקו. "כן, זה... אז הפתח הזה הוא בעצם מעבר בזמן? חזרנו לעבר?" שאל ג'ורג'. השלושה האחרים הנהנו.
"קראתי לפני כמה ימים," אמר פול אחרי כמה דקות של שקט, "שאסור היה להשתמש בקסם בקמלוט. זה אומר שאסור לאף אחד לדעת שבאנו מהעתיד, אחרת..." "אחרת יערפו לכולנו את הראשים שלנו ויתלו אותם מעל האח..." השלים אותו ג'ון, ופול הסתכל עליו והוציא לו לשון.
"היי, פול," רינגו אמר לו לפתע, "על מה דיברת קודם, עם הילד ההוא?" "זה שעמד ליד הזקן, עם השיער השחור והג'קט החום?" "כן... את מי הוא הזכיר לך?" כולם הסתכלו עליו. "לא יודע, הוא נראה לי מוכר... אולי כי הוא דומה לך, ג'ורג'." "היי, גם אני ראיתי אותו, וממה שאני הבנתי, הוא הרבה יותר דומה לך." הוא השיב. "אבל יש לו את האוזניים שלך-" "כן-כן, יש לו את האוזניים של ג'ורג', את הפנים שלך, את העיניים של רינגו ו... מעניין במה הוא דומה לי..." התערב ג'ון ובכך השתיק אותם.
פתאום ארבעה שומרים פתחו את השער והוציאו את הביטלס בכוח. "בואו איתנו, השימוע שלכם מתחיל."
הובילו את ארבעתם דרך המסדרונות עם המשרתים והאצילים, הישר אל האולם הגדול שהיו בו קודם.
שמונת הבנים נעמדו זה לצד זה מול המלך, בנו וכל השאר. הנער בעל השיער השחור והג'קט החום עדיין היה שם, רק שעמד לצד ארתור, ומצידו השני עמד האיש הזקן.
"תגידו לי, בנים, למה הגעתם לממלכה שלי?" שאל אות'ר בחשדנות. הוא אף פעם לא אהב זרים, במיוחד כאלה שאוהבים צרות, והבנים האלה נראים בדיוק כמו מי שמחפשים צרות, בדיוק מהסוג שהוא שונא.
אף אחד מהם לא ידע מה לענות לו. כמובן שהם לא יכולים לספר את האמת- הם ידעו שבעיניו זה יחשב לקוסמות. "המ..." התחיל ג'ון לומר, אבל הוא לא היה בטוח איך להמשיך. הוא הסתכל לרגע על הנער ההוא, מנסה לראות מה כ"כ מוכר בו, כמו שפול אמר.
בעצם, ארבעתם הסתכלו עליו. הם כל כך רצו להבין מי זה, כי פניו המוכרות לא הניחו להם. בהתחלה היה נראה שהוא לא שם לב למבטיהם, אבל פתאום קולו של ג'ון העיר אותו. "היי, אתה!" הוא הסתכל עליו, מנסה למי הוא קרא. "כן, אתה, ילד." כל הממלכה הסתכלה על ג'ון והנער. "איך קוראים לך?"
"מרלין." הוא ענה. ארבעת הבחורים הסתכלו אחד על השני, המומים. "מרלין... מרלין-מרלין?" שאל אותו פול. "כן... אני לא מכיר מרלין אחר." הוא השיב. ארבעתם חייכו חיוכים גדולים. "אני פשוט לא מאמין," אמר רינגו.
אף אחד מאנשי הממלכה לא הבין למה ארבעתם הנערים המוזרים האלה מתלהבים כ"כ ממשרת פשוט.
"מרלין." הוא ענה. ארבעת הבחורים הסתכלו אחד על השני, המומים. "מרלין... מרלין-מרלין?" שאל אותו פול. "כן... אני לא מכיר מרלין אחר." הוא השיב. ארבעתם חייכו חיוכים גדולים. "אני פשוט לא מאמין," אמר רינגו.
השבמחקאף אחד מאנשי הממלכה לא הבין למה ארבעתם הנערים המוזרים האלה מתלהבים כ"כ ממשרת פשוט.
הם יגלו את הסוד! O:
בגלל שהביטלס בשבילם אנשים מוזרים,
השבמחקזה מוזר להם שאנשים מוזרים מתלהבים ממשרת,
אז כמו תמיד, אף אחד לא חושד בכלום P: