דירה מס' 9 (ג'ון/פול, פול/ג'ורג', ג'ורג'/רינגו) - פרק שלישי

פרק שלישי, מותח ואחרון לפיק של הדר.

ג'ון/פול, פול/ג'ורג', ג'ורג'/רינגו, PG-13, צוף ביטאה P:

תהנו

---

היום האחרון הגיע.

 

בשש וחצי פול כבר ארז את חפציו, סידר את המיטה עליה ישן, ארז את מזוודתו ושם אותה על הספה, ליד התיק שלו. הוא ראה שג'ון עדיין ישן, אז הוא ניסה להיות שקט ככל האפשר. 

 

ג'ון התעורר בשבע וראה את פול יושב על הספה, מכוון את הגיטרה שלו. הוא חייך לעצמו. "בוקר, פולי." הוא אמר לשותפו. "בוקר טוב גם לך, ג'ון." פול ענה לו בחיוך, מסתכל על חברו הולך לשירותים, לצחצח שיניים. לאחר שיצא שמע את פול שר. הוא לקח את הגיטרה שלו והצטרף לפול בשירה. את Twenty Flight Rock פול כבר לימד אותו, אז הוא לא טעה במילים או אלתר. 

 

כשקולותיהם של ג'ון ופול הצטלבו היה נראה שהם שרו כקול אחד, חזק יותר, ברור יותר, מיוחד יותר... טוב יותר מכל קול אחר. לפעמים הקול הזה התפצל לשניים, נמוך יותר וגבוה יותר ואז חזר לקדמותו.

 

כך הם ניגנו לפחות שלושה שירים, ולבסוף הפסיקו כי שעת טיסתו של פול הלכה והתקרבה.

 

הם הגיעו לשדה התעופה באוטובוס. פול אחז בידו האחת את תיק הגיטרה ובידו השנייה את מזוודתו.

 

"והנה אתה הולך." אמר לו ג'ון. המשפט הזה עשה לפול דה ז'ה וו, רק שהפעם הוא לא יכול היה לומר שזה רק לשבוע. "כן." פול נאנח וחייך. ג'ון חייך אליו חזרה, חיוך שפול לא ראה על פניו פעמים רבות בשבוע הזה. היה זה חיוך טוב וכנה, ועם זאת היה בו עצב מסוים. היה נראה שהעצב הזה משתקף מעזיבות קודמות של אנשים אחרים בחייו של ג'ון. פול הבין את זה.

 

קריאה אחרונה לעליה על המטוס. פול לא הפנה את מבטו מג'ון.

 

"אתה לא צריך ללכת לחבר שלך?" שאל אותו. פול הסתכל על עיניו של ג'ון, מתעמק בהן.

 

"יש לך עיניים יפות." היה המשפט היחידי שיצא מפיו.

 

המטוס התחיל להמריא.

 

פול נשאר עומד מול ג'ון.

 

ג'ון חייך את החיוך שפול כל כך אהב ושניהם התקרבו אחד לשני והתנשקו, לא אכפת להם שהאנשים שעמדו שם הסתכלו עליהם, המומים.

 

- -

 

ג'ורג' ידע כבר מהרגע הראשון שפול כבר לא יחזור.

 

הוא ישב במיטה. לידו ישב חברו החדש.

 

"אז איך אמרת שקוראים לך?"

 

"רינגו."

 

השניים חייכו אחד לשני והתנשקו.