Turn Me On, Dead Man (ג'ון/אחר) - פרק ראשון

איתי, שמי שלא יודע, הוא פריק של Paul is dead, כתב לנו סלאש בעל כמה פרקים- ג'ון/וויליאם קפמבל (שהוא הכפיל של פול, כמובן XD).

PG, צוף הייתה הבטא.

אני מבטיחה שתהנו  

---

 

ג'ון הגיע מוקדם לאולפן ההקלטות באותו הבוקר.

הביטלס לא עבדו על שום דבר ספציפי באותו הזמן, הם בדיוק הוציאו את האלבום "ריבולבר", שזכה להצלחה רבה. האלבום היה שונה לגמרי מאלבומיהם הקודמים, והיווה תפנית משמעותית אצל חברי הלהקה. הוא היה ההצהרה הרשמית שלהם להפסקת ההופעות, הרי שירים עם גיטרות הפוכות, חצוצרות, כינורות ואפקטים שונים של אולפן הם לא יוכלו לבצע בהופעות חיות.

הוא נכנס לסטודיו מספר 1, התיישב במקומו של ג'ורג' מרטין והדליק סיגרייה.

'כל עוד פול לא יביא עוד אחד מהשירי-קיטש המתקתקים שלו, יום ההקלטות הזה דווקא יכול לעבור בשלום.' הוא חשב לעצמו.

הוא ישב שם במשך כמה דקות, כנראה לא שם לב שהגיע מוקדם מהרגיל. באיזשהו שלב הוא התחיל להשתעמם מהמצב. 'לעזאזל עם זה, אני אקח לי יום חופש.' הוא אמר לעצמו, קם מהכיסא, יצא מהסטודיו ואמר למזכירה שתודיע לאחרים שלקח יום חופשה.

"אדון לנון," היא פנתה אליו- "אני לא בטוחה עד כמה זה ימצא-חן בעיני האחרים..." –"האחרים יכולים ללכת לקפוץ מגשר אם זה לא ימצא-חן בעיניהם." הוא ענה בחיקוי של זקן בריטי מנומס, והלך לדרכו.

עם משקפי שמש עגולות, שהתחיל ללבוש בקביעות באותה תקופה ומעיל שחור ארוך, הוא יצא להסתובב ברחובות לונדון, שהיו ריקים מאדם באותה שעה.

לפתע, הבחין בפאב קטן שניצב קרוב לאולפני ההקלטות. אותו פאב תמיד היה שם, אך ג'ון לא שם לב אליו אף פעם.

'נראה מה אני אוכל למצוא כאן...' חשב לעצמו ונכנס. הוא התיישב לבדו, קנה כוס בירה והתחיל ללגום. לאחר כמה דקות, התיישב לידו בחור גבוה, עם פנים עגולות ומעט מאורכות, שיער שחור, אף קצת מחודד ועיניים גדולות ומלוכסנות.

"סליחה, אדון לנון, אני מאוד אשמח לקבל ממך חתימה... אני מעריץ גדול שלך ושל הלהקה שלך." האיש אמר.

ג'ון היה קצת מטושטש מהבירה, וחשב שאותו אחד מתלוצץ. "פול, הבדיחה הזאת כבר לא מצחיקה!" הוא ענה, טפח על שכמו וצחק בצחוק מופרע.

"אדון לנון, אני לא פול... אני חושב שאתה לא במיטבך, אולי כדאי שאלך..." הוא אמר ועמד ללכת.

"לא, לא, תישאר איתי, אני בסדר גמור, בסדר ג..." – הוא לא סיים את המשפט והתחיל להקיא על הרצפה. אותו אדם לקח אותו במהירות אל מחוץ לפאב, והחזיק את ראשו עד שסיים להקיא. לאחר כמה זמן שטיפל בו, ג'ון התעורר, קצת שפוי יותר.

"מה? מי אתה?" ג'ון שאל אותו. "שמי וויליאם, אבל אתה יכול לקרוא לי ביל. קודם חשבת שאני פול, ואז הקאת, כי היית שתוי..." הוא ענה, "אז עזרתי לך ו..."

"וואו, אמנם הייתי שתוי, אבל אתה באמת דומה לו." ג'ון אמר, ובחן את פרצופו. "ההבעה, החיוך, הלחיים, השיער, אפילו מבנה הפרצוף כמעט אותו הדבר... אין לך שום קשר משפחתי איתו?"

"אני לא חושב," הוא ענה וגיחך קלות, "אבל באמת אמרו לי פעם שאני דומה לו. אני גם מוזיקאי בעצמי... אמנם אני לא גאון כמוכם, אבל אתם הגיבורים שלי, וכל מה שאני רוצה זה להיות יום אחד כמוכם."

"אתה לא רוצה להיות כמונו, תאמין לי שאתה לא..." ג'ון אמר, חצי-דיבר אליו וחצי-אל עצמו.

"ולמה לא?"

"הריבים באולפן בלתי-נסבלים. פול מטריף אותי. אני מנסה לקחת את הלהקה לכיוון קצת אחר, והוא נשאר תקוע על הפופ הקיטשי והמסחרי שלו." ג'ון עדיין היה קצת בהשפעת האלכוהול, כך שהתחיל להוציא את כל אשר על ליבו. "את סינתיה אני לא באמת אוהב, זו הייתה טעות להתחתן איתה בכלל. לא הייתי צריך לתת לה להיכנס להריון. ג'ורג' ורינגו הם האנשים שהכי קרובים אליי. הם האנשים שהכי קרובים לאהבה בחיים שלי... אתה מבין?" הוא המשיך, כאילו שדיבר עם הפסיכולוג שלו.

ביל, שהיה המום משפיכת הלב של ג'ון, לא הגיב. לאחר כמה שניות פתאום קלט לאיזו סיטואציה הוא הגיע – ג'ון לנון, הכוכב הגדול שלו, אותו אחד שנהג לשבת ולהאזין לקול שלו בתקליטים, יושב פה מולו ומנהל איתו שיחת נפש.

הוא לא רצה לתת לזה לקרות, אבל הוא לא יכל להתאפק באותו הרגע.

"ו... מה שאתה בעצם רוצה זו אהבה חדשה בחיים?" הוא אמר בטון שקט, עצוב, ואולי גם קצת מזמין לג'ון.

"כן. וכבר מזמן הבנתי שאני לא מחפש אישה. אני לא מצליח להימשך לסינתיה, אפילו לא קצת. מאז החופשה ההיא עם בריאן הבנתי שאני צריך להתמודד עם העובדה הזאת... שאני אוהב גברים." גם הפעם נשמע כאילו דיבר אל ביל ואל עצמו בו זמנית.

ג'ון, שהשפעת האלכוהול עדיין נותרה עליו, הסתכל לפתע על ביל. ראשיהם התקרבו, וללא מילים הם התנשקו.

---

גדול XDD

 

ודרך אגב,

צוף הואילה בטובה להעלות עוד חלק מהתרגום של The Lives of Lennon, רק שתדעו XD